מדינות המפרץ נערכות לקראת הממשל החדש בארה"ב ודורשות כי כל הסכם חדש עם איראן יכלול מניעה ממנה להשיג נשק גרעיני ולהצטייד בטילים בליסטיים. תהליך הנורמליזציה התחדש זמנית עם הצטרפותה של מרוקו אליו, אולם לא ברורה עדייין מדיניות ביידן בנושא. ישראל ומדינות המפרץ דורשות שהממשל החדש יקבל את עמדתן בנושא איראן.

ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות בארה"ב והצהרותיו כי בכוונתו לשוב להסכם הגרעין עם איראן, מעוררות דאגה רבה בקרב מדינות המפרץ, אשר חשו ביטחון רב יותר בתקופת ממשלו של הנשיא טראמפ.

מדינות המפרץ זקוקות לעזרתה של ארה"ב ואינן מעוניינות בעימות עם ממשל ביידן. נראה כי הן יאלצו להשלים עם המדיניות של ג'ו ביידן מחוסר ברירה אך הן מנסות להשפיע עליה ולנסות לעצב אותה עוד לפני שהנשיא החדש נכנס לבית הלבן.

מדינות המפרץ זקוקות לעזרת ארה"ב ואינן מעוניינות בעימות עם ממשל ביידן. נראה כי יאלצו להשלים עם המדיניות שלו מחוסר ברירה, אך הן מנסות להשפיע עליה ולעצבה עוד לפני שהנשיא החדש נכנס לבית הלבן

נאיף אלחג'רף, המזכ"ל של המועצה לשת"פ של מדינות המפרץ, תקף ב-6 בדצמבר את איראן בועידת הביטחון במנאמה, בירת בחריין, הואיל ולדבריו היא ממשיכה להפר את החוק ואת ההחלטות הבינלאומיות ולנקוט באלימות כדי לזעזע את היציבות באזור.

בנאום שנשא בועידה הוא הציג את עמדת מדינות המפרץ כלפי כוונת ממשל ביידן לחזור להסכם הגרעים עם איראן ואמר:

"מועצת המפרץ מדגישה את הצורך בכך שכל הסכם בינלאומי חדש עם איראן יכלול את מניעתה של איראן מהשגת נשק גרעיני וטילים בליסטיים בכל אופן שהוא. כמו כן המועצה דורשת להשתתף בהסכם החדש הזה באופן שיאפשר לקחת בחשבון את האינטרסים של המדינות החברות בה, כצדדים המעוניינים בהשגת ביטחון ושלום באזור".

הוא קרא לאיראן, בשם מועצת מדינות המפרץ, למלא באופן שלם את כל ההתחייבויות שלה בפני הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ולשתף פעולה באופן מלא עם פקחי הסוכנות, והביע דאגה ממאמציה להשיג פצצה גרעינית.

הוא גם הביע דאגה בשם המועצה מהמתקן הגרעיני בבושהר שנמצא כ-200 ק"מ מחופי המפרץ הערבי, מכיוון שהוא נמצא באזור פעיל של רעידות אדמה שעלול להביא לפליטה גרעינית שתסכן את כל האזור.

הוא הדגיש כי מדינות המפרץ הצטרפו לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) וקרא לכל מדינות האזור, כולל איראן, להצטרף לאמנה הזו כדי להימנע מסכנת הנשק הגרעיני.

את הקו של מדינות המפרץ נושא סכנת הגרעין האיראני מובילה סעודיה, שהיא מנהיגת המפרץ שמתנגדת, בדיוק כמו שאר המדינות המפרץ וגם ישראל, לכך  שאיראן תשיג נשק גרעיני.

מזכ"ל של המועצה לשת"פ של מדינות המפרץ הביע דאגה בשם המועצה מהמתקן הגרעיני בבושהר, שנמצא כ-200 ק"מ מחופי המפרץ הערבי, באזור פעיל של רעידות אדמה, שעלול להביא לפליטה גרעינית שתסכן את כל האזור

בראיון שהעניק שר החוץ הסעודי פייצל בן פרחאן לעיתון האיטלקי "לה רפובליקה" ב-5 בדצמבר הוא הביע באופן ברור את עמדת סעודיה והציפיות שלה מממשלו של ג'ו ביידן.

1. התנגדותה של סעודיה שארה"ב תחזור להסכם הגרעין עם איראן שממנה היא נסוגה ב-2018.
2. הטלת איסור קבוע על איראן להעשיר אורניום שלא בהסכמה עם הצדדים שחתמו על הסכם הגרעין.
3. הטלת פיקוח על מתקני גרעין צבאיים של איראן שבהם יש הגבלות על הפקחים הבינלאומיים בכל הקשור לבדיקות שלהם.
4. מתיחת ביקורת על העובדה שהסכם הגרעין שנחתם עם איראן לא התיחס כלל לפעילות העויינת של איראן באזור ומגמות ההתפשטות שלה במזה"ת.

הנורמליזציה עם ישראל

עדיין לא ברור אם בתקופת ממשל ביידן ימשך תהליך הנורמלזיציה של מדינות ערב עם ישראל שהחל בסוף ממשלו של הנשיא טראמפ.

אחת המטרות העיקריות של התהליך הזה הייתה להקים ברית אזורית נגד איראן תחת מטריה אמריקנית. ממשל טראמפ בודד את איראן מבחינה מדינית, צבאית וכלכלית, אך על פי ההצהרות של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן, ארה"ב רוצה לפתוח בדיאלוג עם איראן, להסיר את הסנקציות ולחתום עמה על הסכם גרעין חדש, שיכלול תוספות חשובות שלא כלולות בהסכם שנחתם ב-2015.

איראן מתנגדת לדיון מחודש בהסכם הגרעין ודורשת כי ארה"ב תחזור אליו ללא שום תנאים וגם תפצה אותה על הנזקים שנגרמו לה במהלך ממשלו של טראמפ, נראה כי זוהי עמדת הפתיחה של איראן אשר מעוניינת מאוד בהסרת הסנקציות ותיאלץ ככל הנראה לנהל בכל זאת מו"מ עם ממשל ביידן.

עדיין לא ברור אם בממשל ביידן יימשך תהליך הנורמלזיציה של מדינות ערב עם ישראל ממשל טראמפ בודד את איראן מבחינה מדינית, צבאית וכלכלית, אך על פי ההצהרות של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן, ארה"ב רוצה לפתוח איתה בדיאלוג

סביר להניח כי תהליך הנורמליזציה יכנס מעתה להקפאה עד שיתבררו הכוונות והמדיניות החדשה של ממשל ביידן, מדינות כמו מרוקו, עומאן, כווית וקטאר שממשל טראמפ הפעיל עליהן לחץ כבד להצטרף לתהליך הנורמליזציה לקחו צעד לאחור בעקבות תוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב.

סעודיה כבר מאותתת כי הנורמליזציה עם ישראל היא רחוקה מאוד ומותנית בהשגת הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים.

שר החוץ הסעודי פייצל בו פרחאן אמר ב-5 בדצמבר כי סעודיה תומכת בהסכמי הנורמליזציה של ישראל עם איחוד האמירויות ועם בחריין, אולם כדי שסעודיה תצטרף להסכמים אלה יש צורך בהסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, "זהו צורך בסיסי" אמר בן פרחאן.

לדבריו הצטרף גם הנסיך טורקי אלפייצל, ראש המודיעין הסעודי לשעבר שתקף בחריפות את ישראל בכינוס הביטחון במנאמה בבחריין.

הוא האשים את ישראל ב"צביעות" מכיוון שהיא טוענת שהיא בסכנה קיומית, הוא טען שהיא:

"כוח כובש שמחזיק בארסנל גרעיני הכובש את פלסטין ומפציץ מדינות ערביות",

לטענתו, אין שום הכנות של סעודיה לנורמליזציה עם ישראל. העמדה של סעודיה היא קבועה ויציבה, כפי שאמר מלך סעודיה למועצת השורא בארצו, דהיינו הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67' ופתרון בעיית הפליטים, ורק אח"כ נורמליזציה עם ישראל.

הסכנה הגרעינית האיראנית היא הנושא שמדאיג כעת ביותר את ישראל, את מדינות המפרץ וכמה מדינות אירופאיות כמו גרמניה, צרפת ובריטניה, שהיו שותפות למשא ומתן על הסכם הגרעין ב-2015.

נראה כי הן מבינות שהייתה זו טעות שלא להתייעץ עם ישראל ועם מדינות המפרץ ולקבל את עמדתן, במיוחד בכל הקשור לפרוייקט הטילים הבליסטיים שלא הוכלל כלל בהסכם הגרעין.

צרפת, בריטניה וגרמניה פירסמו ב-7 בדצמבר הודעה כי הן "מודאגות מאוד" מההודעה של איראן על כוונתה להתקין צנטרפוגות נוספות ומתקדמות להעשרת אוראניום במתקן בנתנז ומהחקיקה הפרלמנטרית שעשויות להוביל להרחבת  תוכנית הגרעין שלה.

גם הנשיא הנבחר ג'ו ביידן מבין שיש צורך בהסכם גרעין חדש שיכלול את פרוייקט הטילים הבליסטיים ואת מדיניות ההתפשטות של איראן במזרח התיכון והאיום על המשטרים הערביים באמצעות שלוחותיה בלבנון, עיראק ותימן.

צרפת, בריטניה וגרמניה פירסמו ב-7 בדצמבר הודעה כי הן "מודאגות מאוד" מהודעת איראן על כוונתה להתקין צנטרפוגות נוספות ומתקדמות להעשרת אורניום ומהחקיקה הפרלמנטרית שעשויה להוביל להרחבת תוכנית הגרעין שלה

בממשל ביידן החדש משתלבים מחדש כמה אישים בכירים מממשל אובמה, דבר שמאוד מדאיג את מדינות המפרץ, יש בהן ציפייה, וגם בישראל, שהנשיא ביידן יתייעץ עימן בכל הקשור להסכם החדש שהוא רוצה לערוך עם איראן.

לכן, חשוב מאוד שישראל ומדינות המפרץ יגבשו חזית מדינית מאוחדת ויקיימו פעילות דיפלומטית מול ממשל ביידן כדי לשכנעו במדיניות שהוא צריך לנקוט מול איראן והדרישות שיש לדרוש ממנה בכל משא ומתן על הסכם גרעיני חדש.

נוכח ההתעקשות של ממשל ביידן לחזור להסכם הגרעין נראה כי זהו המהלך המתבקש כדי לצמצם את הסכנה הנשקפת לישראל ולמדינות המפרץ מצדה של איראן.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30

משבר הקורונה הציף מספר סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך אם נתעלם מהתהליכים הפוליטיים המתקיימים בצילן, אנחנו עתידים לחזות בשינוי מהותי של המערכת, שאינו זוכה לדיון הציבורי הראוי לו. סוגיות אלו נוגעות לא רק לתפקידה הקריטי של המערכת בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל.

משבר הקורונה הציף סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך לא רק לתפקידה הקריטי בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל

השבתתה של מערכת החינוך בעקבות משבר הקורונה לא רק פגעה במסלול החינוכי, בתחושת הביטחון וביכולת הלמידה של תלמידי המערכת, אלא גם ביכולתם של הורים רבים לשוב אל מקום עבודתם במהלך אסטרטגיית היציאה, כל עוד אין לילדיהם האפשרות לחזור אל בתי הספר.

בנוסף, הרצון העז של גורמים שונים, ובראשם השלטון המקומי וועדי ההורים, להוציא את השליטה בחינוך ילדיהם ממערכת ממשלתית מרכזית ולהעבירה לניהול הרשויות המקומיות – גרם לניצול משבר הקורונה כדי לשנות את מערכת החינוך מהיסוד.

בהשוואה שעשה פורום ארלוזורוב בין התנהלות ממשלת ישראל אל מול התנהלותן של ממשלות במדינות אחרות בעולם, עולה כי אחד הכשלים המרכזיים בניהול המשבר במערכת החינוך נשען על חוסר היכולת לייצר קונצנזוס בנוגע לממדי התחלואה בקרב ילדים. מגמה זו העמיקה בשבועות האחרונים, כאשר שר החינוך מציג נתונים הפוכים מאלו המוצגים מטעם משרד הבריאות.

כך, למרות הסגירה המהירה מאוד של המערכת שבוצעה בזמן הסגר הראשון, ישראל התעכבה בצורה משמעותית ביישום המגבלות אל מול נתוני התחלואה, והפעילה את מערכת החינוך למשך כמעט חודשיים (לא רצופים) במהלך שיאו של גל התחלואה השני. כעת, בשיאו של גל התחלואה השלישי (או הרביעי, תלוי איך סופרים), מעמיקים עוד יותר השסעים ואי ההסכמה בין משרדי החינוך והבריאות בכל בנוגע לפתיחתה או סגירתה של המערכת. חשוב לזכור כי בכל רגע בו מקבלי ההחלטות מתווכחים על המתווה הנכון, מיליוני תלמידי ותלמידות ישראל נמצאים במצב של אי ודאות בלתי נסבל.

המורכבות של מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל בחודשים האחרונים בכל הנוגע להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח הם התגשמות חלום למנהלי בתי ספר רבים בישראל.

מורכבות מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל באשר להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח, קורצים למנהלי בתיה"ס רבים

למרות זאת, דווקא התקופה המורכבת הזו הדגישה את מרכזיותה של מערכת החינוך בחיינו, ועל כן עלינו ללמוד מהשנה הזו ולייעל את המערכת, לא להפריט אותה. למרות שאין יחסי ציבור טובים למונח הריכוזיות, המצב ההיברידי בו נמצאת המערכת, בו חלקה מופרט וחלקה ריכוזי, רק פוגע בה.

הדרישה לעצמאות ניהולית, תקציבית ופדגוגית של בתי ספר בישראל אינה דרישה חדשה, אך משבר הקורונה, מסתבר, ליבה את האש מתחת לרגליהם של מנהלי בתי ספר והוליד מאבק מחודש לביזור סמכויות.

הרציונל נשען על ההנחה כי "השטח" (יהיה מונח מופשט זה אשר יהיה) מבין ויודע את כלל צרכיו ואין צורך במנגנון ריכוזי, איטי וביורוקרטי בכדי להוליד חינוך טוב ואיכותי לילדי ישראל. גם אם הנחה זו נכונה, והיא לא, הרי שהרצון לנצל את משבר הקורונה כדי לשנות מהיסוד את מערכת החינוך הוא בעייתי.  המהלך הנכון יותר הוא שיפור ערוצי התקשורת בין השטח לבין משרד החינוך, ולא הפקעת סמכויות מידי המדינה.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתי ספר, אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו.

טוב יעשה משרד החינוך כולו אם יכניס לתוך תהליכי קבלת ההחלטות גם אנשי שטח. באופן זה, המדיניות תייצג נאמנה יותר את האינטרסים המקומיים, ובה בעת תיקח בחשבון סוגיות רחבות יותר אשר לא פעם מתעלמים מהן מתוך הרצון להתמקד במצוינות לימודית גרידא. המהירות בה מקבלי ההחלטות שוקלים הפרטה של שירותי החינוך במדינה מעידה יותר מכל על פזיזות מקבלי ההחלטות בהקשר זה.

השורה התחתונה אם כן, ברורה למדי. משרד החינוך צריך רפורמה, אך הפרטה, ביזור ואוטונומיה אינן הנחלה אליה הוא משווע. ריכוזיות הפכה למילת גנאי בשנים האחרונות, אז ריכוז נכון, אשר משלב אנשי מקצוע רלוונטיים ומייצר מדיניות הוליסטית יותר, היא היא הרפורמה אותה משרד החינוך צריך.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתיה"ס אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו

הדרישות למתן סמכויות רחבות לבתי ספר צריכה להיענות בפריסת ידיים רחבה של משרד החינוך ובקריאת "ברוכים הבאים". רק ככה, משרד החינוך צריך להשתנות לאור המשבר הנוכחי.

טל חסדאי-ריפא הוא חוקר בכיר בפורום ארלוזרוב. טל הוא דוקטורנט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בן 31, נשוי, אבא טרי. נע על התפר שבין אופטימיות להרמת ידיים, אבל מאמין גדול שראוי שיהיה כאן יותר טוב.