שלא כמו קודמיו, הנשיא האמריקאי הנבחר ג'ו ביידן אינו נכנס לתפקיד עם תוכניות להשיק יוזמת שלום ישראלית-פלסטינית גדולה.
הוא אינו מדבר על השגת "העסקה האולטימטיבית", כפי שתיאר זאת דונלד טראמפ ב-2016, ואין לו כל כוונה למנות שליח מיוחד למזרח התיכון ביומו הראשון בתפקיד, כפי שעשה ברק אובמה ב-2009. לא משא ומתן מרתוני כמו זה שהוביל מזכיר המדינה של אובמה, ג'ון קרי, ב-2013 וב-2014 ולא "חזון לשלום" כמו זה שחשפו טראמפ וחתנו ג'ארד קושנר ב-2019 וב-2020.
"אנחנו לא ב-2009, אנחנו לא ב-2014 ואנחנו לא ב-2017. שני הצדדים רחוקים מלהיות מוכנים להיכנס למשא ומתן או לשיחות על הסדר קבע", אמר המועמד של ביידן לתפקיד מזכיר המדינה, טוני בלינקן, לזמן ישראל כמה ימים לפני הבחירות לנשיאות.
בלינקן הבהיר כי הממשל הנכנס לא יזנח את הנושא לגמרי, "מפני שהתעלמות מהסוגיה הפלסטינית לא תגרום לה להיעלם".
אבל בחסות האנונימיות, כמה מעוזריו של ביידן היו מוכנים להודות שישראל, או המזרח התיכון באופן כללי, לא עומדים לקבל אותה מידה של תשומת לב כמו זו שנהנו ממנה במהלך כהונותיהם של הנשיאים האחרונים.
יועץ בכיר לקמפיין אמר למגזין Foreign Policy באוקטובר כי המזרח התיכון יהיה "הרחק במקום הרביעי" בסדר העדיפויות של מדיניות החוץ, אחרי אירופה, האזור האינדו-פסיפי ואמריקה הלטינית.
יועץ נוסף, למדיניות חוץ, אמר לזמן ישראל לפני הבחירות כי "זה לא שממשל ביידן לא יתמקד בישראל. הוא פשוט לא יעניק לה את מרכז הבמה כפי שהיה בשנים האחרונות".
הסכסוך הישראלי-פלסטיני יואפל כמעט בוודאות על ידי עניינים אחרים באזור, כלומר הסכם הגרעין עם איראן, שביידן הבהיר כי בכוונתו לחדש אותו אם טהרן תסכים לשוב ולציית לדרישות ההסכם הרב-צדדי.
בחסות האנונימיות, כמה מעוזריו של ביידן היו מוכנים להודות שישראל, או המזרח התיכון באופן כללי, לא עומדים לקבל אותה מידה של תשומת לב כמו זו שנהנו ממנה במהלך כהונותיהם של הנשיאים האחרונים
הכוונות כולן יפות וטובות, אבל השאלה היא אם המציאות בשטח שבין נהר הירדן לים התיכון תשתף פעולה עם דחיקתה הצדה על הבמה העולמית. כמה פרשנים של האזור שדיברו עם זמן ישראל אמרו כי ביידן טועה אם הוא מתכוון להניח את הנושא בצד כדי להתמקד במשברים אחרים מבית ומחוץ. עם זאת, הם הודו כי קיימת דרך ביניים שבה הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יקבל את אותה תשומת לב שהורגל לה, אבל ינוהל באופן שבו ייבנה בסיס לשיחות עתידיות כאשר הצדדים יהיו מוכנים להיכנס שוב למשא ומתן.
"לא להתערב זה להתערב"
ראוי להבהיר, לביידן יש סיבה טובה לרצות להימנע מהתמקדות יתר במזרח התיכון, כל שכן בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
"הנשיא הנבחר והצוות שלו נכנסים לתפקיד ברגע של משבר לאומי בעל השפעה עמוקה על בריאות הציבור והכלכלה, שהוא דוחק ומתרחש עכשיו. אז אלה הן עדיפויות מספר אחת, שתיים ושלוש. זה פשוט חייב להיות כך", אומרת תמרה קופמן ויטס, ששימשה עוזרת לענייני המזרח התיכון במחלקת המדינה של ממשל אובמה, וכיום היא עמיתה בכירה במכון ברוקינגס בוושינגטון.
"הנשיא הנבחר והצוות שלו נכנסים לתפקיד ברגע של משבר לאומי בעל השפעה עמוקה על בריאות הציבור והכלכלה, שהוא דוחק ומתרחש עכשיו. אז אלה הן עדיפויות מספר אחת, שתיים ושלוש. זה פשוט חייב להיות כך"
"כשאתה מסתכל על מדיניות החוץ ככלל או על המזרח התיכון כאזור, אז כן, יש הרבה עניינים על סדר היום וגם הרבה דרישות מצד שותפיה הבינלאומיים של ארצות הברית להתערב", היא אומרת, וטוענת כי ממשל טראמפ השאיר את בעלות בריתו באפלה לגבי החלטות מדיניות שהייתה להן השפעה עליהן.
במזרח התיכון, איראן צפויה לזכות לתשומת לב רבה יותר, בהתחשב בכך ששאיפות הגרעין של טהרן נתפסות בעיני ביידן כנושא דוחק יותר, מסביר מרטין אינדיק, שכיהן כשגריר ארצות הברית בישראל בתקופת שיחות השלום שהוביל קרי, וכיום משמש עמית בכיר במועצה לקשרי חוץ בניו יורק.
לדברי אינדיק, ביידן בקיא בסכסוך הישראלי-פלסטיני, "מכיר מקרוב" את שיחות השלום שהוא סייע בניהולן ומבין "את הקושי" שבהשגת הסדר קבע בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.
"כל עוד נתניהו עומד בראש ישראל ועבאס עומד בראש הרשות הפלסטינית, הסיכוי שניתן יהיה לגשר על הפערים בצורה כלשהי הוא מאוד לא סביר, ואני חושב שזו השקפתו של הנשיא הנבחר ביידן", אומר אינדיק.
אינדיק: "כל עוד נתניהו עומד בראש ישראל ועבאס עומד בראש הרשות הפלסטינית, הסיכוי שניתן יהיה לגשר על הפערים בצורה כלשהי הוא מאוד לא סביר, ואני חושב שזו השקפתו של הנשיא הנבחר ביידן"
אבל לארה פרידמן, קצינה לשעבר בשירות החוץ האמריקאי בירושלים וכיום נשיאת הקרן לשלום במזרח התיכון בוושינגטון, מציינת כי ביידן לא יהיה הנשיא הראשון לומר שהוא יידרש לנושא כאשר יהיה מוכן. "אם אתה לא רוצה לגשת לסכסוך הישראלי-פלסטיני בתנאים שלך, הוא יגרום לך לגשת אליו בתנאים שלו, אז תבחר", היא אומרת.
"ב-2021, זה לא שיש שם סטטוס קוו יציב", היא אומרת, ומזכירה את הבנייה ההולכת ומתרחבת בהתנחלויות הישראליות בשטחי הגדה המערבית, שהפלסטינים מקווים שיום אחד הם ייכללו במדינה שלהם. "לא להתערב זה להתערב, ולא להתערב זה להתערב לטובת כוחות הסטטוס קוו", טוענת פרידמן.
אל תיפגעו
אינדיק בטוח שביידן מבין כי התעלמות מוחלטת מהנושא בסופו של דבר "תחזור ותנשך את הממשל בדרך כלשהי.
"הדרך הצפויה ביותר שבה זה יקרה היא באמצעות פעילות בהתנחלויות", אומר אינדיק, מבקר חריף של הבנייה הישראלית בגדה המערבית. הוא מציין את ההתקדמות שחלה לאחרונה בפרויקט בנייה בשכונת גבעת המטוס במזרח ירושלים, שיפריד למעשה בין חלקיה הפלסטיניים של עיר הבירה לבין בית לחם שבדרום הגדה המערבית.
המועד האחרון להגשת הצעות למכרז עבור תוכנית הבנייה הוא 18 בינואר – יומיים לפני כניסתו של ביידן לתפקיד. אינדיק מעריך שהתקדמות נוספת בפרויקט בגבעת המטוס תוביל לכך שהנושא יעלה לדיון במועצת הביטחון של האו"ם, דבר שיאלץ את ממשל ביידן לנקוט עמדה לגביו.
אינדיק מציין כי הימנעותו של אובמה ב-2016 בהצבעת מועצת הביטחון על ההחלטה לגינוי ההתנחלויות אפשרה את הקמתו של "מנגנון אוטומטי" למעורבותו של האו"ם בנושא. השליח המיוחד של האו"ם למזרח התיכון, ניקולאי מלאדנוב, נדרש מאז לספק למועצת הביטחון דו"חות רבעוניים על הבנייה בהתנחלויות, דבר שמשאיר את הנושא בראש סדר היום שלה. עמדתו של ממשל טראמפ נגד ביקורת על הבנייה בהתנחלויות הבטיחה שהנזק לישראל באו"ם יסתכם בכך.
אינדיק צופה שעזיבתו של טראמפ את הבית הלבן עשויה לעודד מדינות אחרות במועצת הביטחון להגיש הצעות החלטה נוספות נגד ישראל, בכללן כאלה הקוראות לסנקציות בינלאומיות עליה.
![שגרירת ארצות הברית באו"ם סמנתה פאוור מסמנת את הימנעות מדינתה בהצבעת מועצת הביטחון על החלטה 2334 ב-23 בדצמבר 2016 (צילום: האו"ם/אוון שניידר)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/12/710243-e1577900533725-640x400.jpg "שגרירת ארצות הברית באו"ם סמנתה פאוור מסמנת את הימנעות מדינתה בהצבעת מועצת הביטחון על החלטה 2334 ב-23 בדצמבר 2016 (צילום: האו"ם/אוון שניידר)")
"ביידן יצטרך לנקוט עמדה בשעה שהוא מנסה לקדם דיפלומטיה רב-צדדית ולא מעוניין להטיל וטו במועצת האו"ם, בייחוד בנושא שהוא מתנגד לו", אומר השגריר לשעבר של אובמה.
ויטס, מצדה, דוחה את הטענות כי ארצות הברית וישראל אינן יכולות להגיע להסכם על הגבלה כלשהי של הבנייה בהתנחלויות. היא מזכירה את הקפאת הבנייה שהחיל נתניהו למשך עשרה חודשים לבקשת אובמה, כחלק ממאמציה של ארצות הברית לחדש את המשא ומתן. בסופו של דבר התקופה הסתיימה לפני שעבאס הסכים לחזור לשולחן. "שום דבר מזה הוא לא נרטיב של התנגשות בין ארצות הברית לישראל", אומרת ויטס.
"ההתנחלויות הן נושא שארצות הברית וישראל הצליחו להתמודד איתו בצורה בונה במשך זמן רב, ואני מסרבת לקבל את הרעיון שבלתי אפשרי… להתקדם בזה", היא מוסיפה.
אבל דרך אחרת שבה הסכסוך עלול להפריע את סדר היום של ביידן, לדברי אינדיק, תהיה החלטה של ערכאת קדם המשפט של בית המשפט הפלילי הבינלאומי שלפיה לבית המשפט של האג יש סמכות לפתוח בחקירה פלילית סביב פשעי מלחמה אפשריים שבוצעו בידי הפלסטינים והישראלים בגדה המערבית, בעזה ובמזרח ירושלים.
ההכרעה של בית המשפט הפלילי הבינלאומי, שמשתהה מעבר למועד המתוכנן, צפויה להתקבל בחודשים הקרובים, ואינדיק טוען כי החלטה לפתוח בחקירה נגד ישראל "תביא את ראש הממשלה נתניהו לדפוק על דלתו של ביידן ולהתחנן לעזרה".
נושא נוסף שעשוי להעלות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני על סדר היום של ביידן הוא המאמץ לתווך הסכמי נורמליזציה נוספים בין מדינות ערב לישראל.
בלינקן אמר לזמן ישראל כי ממשל ביידן-האריס יתמוך בהתפתחויות כאלה; אינדיק משער שמועמדות אפשריות, דוגמת סעודיה או מרוקו, ינקטו אסטרטגיה דומה לזו של איחוד האמירויות הערביות, שקשרה את הנורמליזציה בסוגיה הפלסטינית כאשר התנתה את ההסכם בכך שישראל תחזיר למגירה את תוכנית הסיפוח שלה בגדה המערבית.
אבל הדרך הפשוטה ביותר שבה הסכסוך הישראלי-פלסטיני יוכל לזנק לראש סדר היום של ביידן היא כנראה התפרצותה של אלימות בגדה המערבית או בעזה. השטחים היו שקטים יחסית בחודשים האחרונים, אבל אינם ידועים בתקופות ממושכות של רגיעה. אירועי הסלמה כאלה דרשו את התערבותם של ממשלים אמריקאיים בעבר.
הדרך הפשוטה ביותר שבה הסכסוך יוכל לזנק לראש סדר היום של ביידן היא כנראה התפרצותה של אלימות בגדה המערבית או בעזה. השטחים היו שקטים, אבל לא ידועים בתקופות רגיעה ממושכות
אבל לא רק התפתחויות שליליות עשויות לאלץ את ביידן לפעול; גם שורה של צעדים חיוביים יכולה להזמין את התערבותו של הנשיא.
פרידמן מצביעה על ההחלטות האחרונות של הרשות הפלסטינית לחדש את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ולקבל ממנה את הכנסות המסים – שני מהלכים בלתי פופולריים מבית. על פי דיווחים, הצעדים האלה קדמו למאמצים ברמאללה לחדול מתשלומי הקצבאות לאסירים הביטחוניים הפלסטיניים.
"כל אלה הן הצהרות רמות מצד הפלסטינים, שאומרות, 'אנחנו מוכנים להיות שותפים קונסטרוקטיביים מועילים", אומרת פרידמן.
"אם ממשל ביידן לא ינצל את ההזדמנויות האלה, הוא ישלח מסר די ברור שהוא לא מתכוון להיות מעורב בנושא", היא אומרת. "כי זה מסוג הדברים שאנשים שאומרים שהפלסטינים הם לא פרטנרים לשלום מצביעים עליהם, בטענה שאם הם היו פרטנרים, הם היו עושים א', ב', ג'. ובכן, הם עושים א', ב', ג'. אז מה עכשיו?"
להימנע מ"כל החגיגה"
ויטס, מצדה, טוענת שמעורבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני אינה צריכה להיות משחק סכום אפס.
"יש הרבה דרכים להעניק תשומת לב לסכסוך הזה ולנסות לשפר את המצב חוץ חוץ מלמנות את ג'ורג' מיטשל לשליח המיוחד למזרח התיכון ביום הראשון לתפקיד", היא מתבדחת.
"אפשר להתחיל במקום שבו הסכסוך נמצא… להכיר בכך שהוא לא בשל כרגע לפתרון", אומרת ויטס.
משם, ארצות הברית יכולה להמשיך ל"תיקון ושיפור יכולתה שלה ליזום ולתווך בצורה יעילה. זה אומר לכל הפחות לבנות מחדש ערוץ דיפלומטי עם הפלסטינים", היא אומרת, וטוענת כי אין צורך להתרחק לשם כך מישראל.
ויטס מוסיפה שזה גם יצריך לחדש את תיאום המדיניות לגבי הסכסוך עם שחקנים בינלאומיים ואזוריים אחרים בעלי עניין.
"טראמפ לא התייעץ עם השותפים האירופאיים שמספקים חלק גדול מהתקציב של הרשות הפלסטינית. הוא לא פעל בשיתוף עם האו"ם, אף על פי שהאו"ם הוא שחקן מרכזי, באמצעות ניקולאי מלאדנוב. הוא בעיקרו של דבר טרק את הדלת בפני הירדנים, שעזרו לנטרל כמה משברים בעבר. חידושו של תיאום המדיניות הזה עם צדדי הסכסוך הוא מכריע", היא אומרת.
ויטס ממשיכה וטוענת כי ביידן יכול להתייחס גם לכמה מהנושאים היותר דחופים בשטח, שיוצרים מתיחויות בין הצדדים. "בין אם זה המשבר ההומניטרי בעזה, העובדה שמשבר הקורונה לא יכול להיפתר על ידי אף אחד מהצדדים בכוחות עצמו… אלה הם עניינים דחופים שדורשים תשומת לב רק כדי למנוע את החמרת המצב".
"בין אם זה המשבר ההומניטרי בעזה, העובדה שמשבר הקורונה לא יכול להיפתר על ידי אף אחד מהצדדים בכוחות עצמו… אלה הם עניינים דחופים שדורשים תשומת לב רק כדי למנוע את החמרת המצב"
ההמלצה השלישית של ויטס למעורבות מתונה בסכסוך הישראלי-פלסטיני היא "להכין בסיס חדש למשא ומתן אפקטיבי בהמשך הדרך".
היא מזכירה ממצאים של סקר דעת קהל שלפיהם הן הישראלים והן הפלסטינים עדיין מעדיפים פתרון של שתי מדינות, אבל גם מאמינים שהדבר אינו אפשרי ושלא ניתן לבטוח בצד השני שיקיים הסכם כזה.
"אז צריך לבנות את האמון הזה מחדש", אומרת ויטס ומצביעה על הסכמי הנורמליזציה שנחתמו לאחרונה כנקודת התחלה טובה. "אתה יכול לראות את ההשפעה שכבר יש להסכמים האלה על הישראלים, וזה נותן תקווה. אז אני לא חושבת שאי אפשר לבנות מחדש תחושה של אפשרות כזאת.
"אני לא חושבת שכל העבודה הזאת דורשת תשומת לב יומיומית מצד הנשיא", אומרת ויטס. "אני כן חושבת שזה דורש מהנשיא לרצות לעשות את העבודה הזאת".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו