ממשלות משקרות. הבעיה עם שקר של ממשלה היא בעיה מנטלית. לציבור קשה לעכל את העובדה שבחר אנשים עם סמכות להחליט על חיים או מוות והם פשוט משקרים לו בעניין הקריטי הזה.

ממשלות משקרות לציבור. ממשלת ישראל ביוני 82' שיקרה לציבור כבר בדברים הפומביים שפרסמה עם היציאה למלחמה:

"הממשלה החליטה להטיל על צה"ל את המשימה להוציא את כל יישובי הצפון מטווח האש של הטרוריסטים המרוכזים, הם, מפקדותיהם ובסיסיהם בלבנון".

ממשלות משקרות. הבעיה עם שקר של ממשלה היא בעיה מנטלית. לציבור קשה לעכל את העובדה שבחר אנשים עם סמכות להחליט על חיים או מוות והם פשוט משקרים לו בעניין הקריטי הזה

בניסיון להרגיע את הציבור עלה רה"מ מנחם בגין על דוכן הכנסת והסביר כי הלחימה תיפסק בקו ה-40 ק"מ.

אבל החלטת הממשלה הכילה שני חלקים בעברית ברורה, שאותה הציבור לא הבין: "להוציא את יישובי הצפון מטווח האש של הטרוריסטים" – זו מטרה שאכן עונה על הגדרת 40 הק"מ, שכן זה היה הטווח של כלי הנשק הידועים באותה עת, אבל מיד בהמשך – "המרוכזים, הם, מפקדותיהם ובסיסיהם בלבנון" – זו כבר הגדרה שמגיעה עד ביירות. שם ישבו מפקדות אש"ף. פשוט למי שמכיר את המודיעין ואת הגיאוגרפיה, אך לא מובן כלל לציבור הרחב.

בהמשך החלטת הממשלה נאמר:

"בעת ביצוע החלטה זו אין לתקוף את הצבא הסורי, אלא אם הוא יתקוף את כוחותינו".

עוד שקר מוחלט. הצבא הסורי היה פרוש בין יחידות אש"ף בעומק לבנון וכל תנועה צפונה חייבה היתקלות "בצבא הסורי".

כתבנו את הדברים בפוסט קודם במאי השנה – מלחמה ללא אמת.

ובכן ממשלות משקרות בעת שהן מקבלות החלטות של חיים ומוות. ממשלת ישראל שיקרה כשהובילה את ישראל למלחמה בלבנון כבר שנתיים קודם לכן.

ראש הממשלה מנחם בגין פגש את שר ההגנה האמריקאי הייג בהלווייתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת באוקטובר 81' והודיע לו כבר שם על כוונתה של ישראל לסלק את אש"ף מלבנון. מפקדי המליציות הנוצריות בלבנון שפגשו אישית את בגין שמעו ממנו שישראל רוצה לסלק את אש"ף "כמה שיותר רחוק". הם מעידים על כך בסדרה "לבנון גבולות הדם" שהפרק השלישי שלה ישודר ברביעי הקרוב.

ממשלות משקרות בעת שהן מקבלות החלטות של חיים ומוות. ממשלת ישראל שיקרה כשהובילה את ישראל למלחמה בלבנון כבר שנתיים קודם לכן

אלא שבגין היה מוטרד באותם חודשים ממספר היבטים אסטרטגיים. בדרום נחתם הסכם שלום עם מצרים ומועד השלמתו נקבע לאפריל 1982, בגין לא רצה לפגוע בהסכם שהיווה שיא בהישגיו כרה"מ. במזרח החל נבנה כור גרעיני בעיראק ועמד להפוך לכור חם. כדי להשמידו ולמנוע את סכנת חדירתו של נשק גרעיני לאחת ממדינות האויב, ישראל הייתה צריכה להפציץ לפני הפיכתו לכור חם. בצפון הופגזו יישובים ישראלים בידי אש"ף והופלו מסוקים סורים בזחלה, אירוע שגרר הכנסת טילי קרקע אוויר ללבנון ואלה סיכנו את טיסותיו המבצעיות של חיל האוויר הישראלי.

בגין נדרש להכריע. את האמת הוא לא רצה ולא היה יכול לספר לציבור בישראל. בוודאי לא על הכור בעיראק, בוודאי לא על מבצע גדול בלבנון נגד אש"ף. גם בחירות עמדו להיערך ב-81' ולכן המלחמה נדחתה עד לאחר שכל אלה הושלמו – הכור הופצץ, הסכם השלום בוצע וצה"ל השלים את הנסיגה מסיני. נותרו הטילים הסורים בלבנון ואש"ף. אלא שבשנה שלפני המלחמה, גם אש"ף כבר לא קיים את "חלקו" בסיבות למלחמה ולמעשה הסכים להפסקת אש שאותה גיבש המתווך האמריקאי פיליפ חביב.

אבל ממשלת ישראל חיפשה עילה למלחמה. עילה לסילוק הבעיה הפלסטינית מלבנון ומהאזור. שרון, שהפך לשר ביטחון, התבטא לא אחת שירדן היא המדינה הפלסטינית. למעשה התכנית הגדולה הייתה המלכת המנהיג הנוצרי הידידותי באשיר ג'מאייל על לבנון, חתימת הסכם שלום שני עם מדינה ערבית – לבנון, סילוק אש"ף והפיכת ירדן למדינה פלסטינית.

הציבור הישראלי שנתן מנדט לממשלתו לא ידע דבר מכל אלה. בניו נשלחו למלחמת ברירה בלבנון. מלחמה שבאה בעקבות תירוץ של התנקשות בשגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב, אך הייתה מתוכננת זמן רב מראש.

קציני צה"ל שמדברים בסדרה מעידים כי הם מתכננים ויודעים כבר בזמן אמת שהם נעים לביירות. לא 40 ק"מ ולא נעליים.

אבל ממשלת ישראל חיפשה עילה למלחמה. עילה לסילוק הבעיה הפלסטינית מלבנון ומהאזור. שרון, שהפך לשר ביטחון, התבטא לא אחת שירדן היא המדינה הפלסטינית

אבל הממשלה, בשקר המקורי שלה, יכולה לומר שאמרה שהיא מתכוונת לסלק את המחבלים "הם ומפקדותיהם מלבנון" – כלומר לכאורה אמרה את האמת. אלא שאמת שהציבור אינו מבין ואינו תומך בה מתוך הבנה, אינה אמת. היא שקר.

כך התגלגלו השקרים של הממשלה גם במצור על ביירות ואחר כך גם בשהות ארוכה בלבנון, שנמשכה שנים למרות שלא היה אויב בלבנון. האויב שנגדו יצאנו למלחמה כבר סולק וממשלת ישראל, בהחלטתה להישאר בלבנון, הצמיחה אויב לבנוני שביקש לסלק את חייליה מלבנון.

השקר הוליד עוד מלחמה.

גם היום השקרים של הממשלה מובילים למוות מיותר. ממשלת החירום סגרה את דיוניה בענייני הקורונה ל-30 שנה. מי שילך לארכיון הכנסת או לארכיון המדינה ויחפש את הפרוטוקולים של דיוני הממשלה בשנים שקדמו למלחמת לבנון הראשונה, יתקל ב"שגיאה טעות". תקלה טכנית ועוד תירוצים שמעלימים את המידע הזה מהציבור גם היום, 38 שנה אחרי המלחמה.

זה יהיה גם גורלם של הפרוטוקולים של הקורונה.

ממשלות משקרות. זה לא טבע הממשלה. זה טבע האדם שנבחר לתפקיד והוא חסר אומץ לקבל החלטות תחת מסד עובדות אמיתי, כשהוא משתף את אזרחי מדינתו באמת גם אם היא קשה וכואבת.

ממשלות משקרות ותפקידה של אופוזיציה הוא לחשוף את השקרים ולהציג אלטרנטיבה. היום כמו אז. אלא שמלחמות גורמות להשתקת האופוזיציה.

האלטרנטיבה לממשלת נתניהו התאדתה ונכנסה תחת כנפיו בתירוץ של טיפול חירום במגפת הקורונה. האופוזיציה של בגין ב-82' תמכה ברובה במלחמה כי חששה להיחשב מי שלא נותנת גב לחיילי צה"ל ולציבור שישב במקלטים. האמת הפחידה אותה.

גם עכשיו כשהאופוזיציה צריכה לצעוק יומיום מעל כל במה את האמת לציבור, היא עושה שיקולי קואליציה ומצנזרת את עצמה לטקסטים עדינים שינעמו לבוחרים שעשויים לשנות את דעתם.

רק לא להרגיז אותם עם האמת.

האויב שנגדו יצאנו למלחמה כבר סולק, וממשלת ישראל, בהחלטתה להישאר בלבנון, הצמיחה אויב לבנוני שביקש לסלק את חייליה מלבנון. השקר הוליד עוד מלחמה. גם היום השקרים של הממשלה מובילים למוות מיותר

אי אפשר בהקשר הזה שלא לתהות על הלקח של העיתונות הישראלית. זו שסיקרה את המלחמה כאילו הייתה מלחמת אין ברירה ורק בדיעבד מתחה עליה ביקורת. לאחר ההלוויות. לאחר שהמתים כבר לא יודעים על סיבת מותם.

גם היום מסקרת העיתונות את החלטות קבינט הקורונה באותו אופן. לכאורה סיקור מאוזן. אלא שהמציאות מצביעה על טירוף מערכות. על ניצול תפקידו של רה"מ כדי להתחמק ממשפטו ועל הכפפת תקציב המדינה לשיקוליו המשפטיים. מדינה שלמה שבויה בידיו של אדם אחד וממשלה שלמה מתנהלת סביבו בתירוצים מושחתים ומובילה את ישראל לכאוס וכישלון ברור מראש.

מלחמות הן לא רק מלחמות בשדה הקרב, הן בעיקר מלחמה על חשיבותה של האמת ומהותה של הדמוקרטיה כמצפן לחייה של אומה. מחיר הדם בלבנון דומה למחיר שאזרחי ישראל משלמים גם כיום בגלל שקרים שמשקרים להם חברי הממשלה וראשה המניפולטיבי.

לבנון – גבולות הדם / סדרה ב-5 פרקים, ימי רביעי בערוץ כאן 11 בשעה 21:15. פרקים מלאים לצפיה כאן. יוצרים: דוקי דרור, איתי לנדסברג נבו וריינהרט ביטס, מפיקה: ליאת אשד קמאי.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan