זה יקח אלף, אולי אלפיים שנה, אבל מבחן הבגרות של תלמידי ישראל ואולי של אזרחי המדינה כולם, יכיל את השאלה על תקופת נתניהו. כיצד גרם שלטונו של מנהיג אחד, שעמד בראש המדינה, להרס הדמוקרטיה ולחורבן המדינה.

כיצד אזרחי המדינה בחרו בו שוב ושוב למרות שהביא עליהם אסונות ומכות ודאג לעצמו ולמשפחתו. כיצד אמרו לסוקרים שהוא המתאים ביותר לעמוד בראש מדינתם למרות שהיה מושחת, נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים, למרות שבגד בביטחון המדינה וחירב את מוסדותיה הדמוקרטיים. כיצד תושבי המדינה, זו שתהיה כאן בעוד אלף או אלפיים שנה, אם תהיה, לא השכילו להוריד את המנהיג הזה מהשלטון.

זה יקח אלף, אולי אלפיים שנה, אבל מבחן הבגרות של תלמידי ישראל ואולי של כל אזרחי המדינה, יכיל את השאלה על תקופת נתניהו. כיצד גרם שלטון מנהיג אחד שעמד בראש המדינה, להרס הדמוקרטיה ולחורבן המדינה

נדמה לי שהתשובה העיקרית לאירועים הללו אינה טמונה בהיסטוריה של המדינה אלא דווקא במערכת החינוך שלה. ההיסטוריה הוכיחה שהאבות המייסדים אכן התכוונו לדמוקרטיה. בנו מערכת משפטית, הסתמכו על ניסיון וידע של עמים אחרים, כוננו בית משפט עליון ובתי משפט ברחבי הארץ והקימו משטרה ומערכת חקיקה.

אלא שהאנשים שמילאו את התפקידים במערכות המדינה לא ידעו לעמוד על העקרונות הבסיסיים, או לא אזרו אומץ לעצור את התהליכים שהוביל אותו מנהיג.

אלה מביניהם שניסו הורחקו משולחן מקבלי ההחלטות, מהפרלמנט ומתפקידיהם הציבורים. אחרים נרתעו.

מוסדות המפלגה שהחזיקה בשלטון היו נאמנים באופן לא דמוקרטי למנהיג והרחיקו כל מי שהימרה את פיו, או הציג אלטרנטיבה וכפר בדבריו או במעשיו של המנהיג.

דור חדש של מצביעים כבר לא הבין כלל מהי דמוקרטיה. שטיפת המוח בכלי התקשורת ההמוניים פעלה את פעולתה וסיסמאות המנהיג שטפו את מוחם של מיליונים שוב ושוב. השקר הפך לאמת, וכאשר המציאות הכתה בפרצופם של האזרחים כבר היה מאוחר מידי.

אילו התודעה הדמוקרטית הייתה מונחלת לתרבותה של המדינה יומיום, אילו חברי הפרלמנט היו מקדשים את חוקי הדמוקרטיה ומכוננים חוקה ששומרת על הדמוקרטיה, אילו ערכי השוויון, כבוד האדם, חיי אדם, ציות לחוק, היו נשמרים כמו חוקי הדת של אותה מדינה, ומקבלים תקציבים וייצוג בפרלמנט כמו אותן מפלגות דתיות, שהדת ועסקניה ורק הם בראש מעיניהן, אילו בתי הספר היו מעבירים שיעורים בנושאי הדמוקרטיה כבר מכיתה אלף, אילו הדמוקרטיה היתה נושא לימוד חובה לאורך כל שנות הלימוד ואף באוניברסיטאות, אילו אירועי דמוקרטיה המוניים היו נערכים כל שבוע – אולי ניתן היה למנוע את קריסת המדינה מידיו של מנהיג אחד. אדם אחד בשר ודם. לא כוח עליון. לא אל ולא מכונה.

דור חדש של מצביעים כבר לא הבין כלל מהי דמוקרטיה. שטיפת המוח בכלי התקשורת ההמוניים פעלה את פעולתה וסיסמאות המנהיג שטפו את מוחם של מיליונים שוב ושוב. השקר הפך לאמת

הדוגמאות בהיסטוריה של העם שאיכלס את המדינה לפני החורבן, רבות.
אלא שהחורבן של תקופת נתניהו לא הגיע מכוחה של אימפריה כובשת, אלא חולשת הדעת של ציבור רחב, שהדמוקרטיה לא טבועה צרובה בתרבותו ובחיי היומיום שלו.

ההפגנות ההמוניות כיום בבלפור וברחבי הארץ העירו את הנושא הזה וחשיבותו. הן מצביעות עליו בזרקור ממוקד, אך עדיין ציבור גדול מידי ממשיך להאמין לאותו מנהיג. ממשיך לתמוך בו ולסמוך עליו. ממשיך ללכת כעיוור לתהום.

רשימת האנשים שהדמוקרטיה הייתה קרובה לליבם והורחקו בידי המנהיג ארוכה ומכעיסה. יש בהם כאלה שהפוליטיקה הפנימית במפלגת השלטון הרחיקה אותם ויש בהם כאלה שלא יכולים היו עוד לסבול את השחתת ערכי המדינה:
דן מרידור, דוד לוי, רוני מילוא, זאב בנימין בגין, אביגדור ליברמן, עוזי לנדאו, מיכאל איתן, משה בוגי יעלון, מאיר שטרית, משה כחלון, גדעון סער, אריאל שרון, זאב אלקין, מיכל שיר, שרן השכל, ראובן ריבלין, ועוד.

רשימת האישים שלקחו חלק בתפקידם הממלכתי כמשרתי ציבור, בתפקידים הבכירים ביותר כרמטכ"לים או ראשי מוסד, שב"כ ואמ"ן, וראו וחוו את ההרס -ארוכה לא פחות: אהוד ברק, עוזי ערד, אמנון ליפקין שחק, בוגי יעלון, גבי אשכנזי, בני גנץ, גדי איזנקוט, דן חלוץ, שאול מופז. עמי איילון, כרמי גילון, יובל דיסקין, יעקב פרי, עמוס ידלין, תמיר פרדו, מאיר דגן, אפרים הלוי, שבתאי שביט, דני יתום ועוד רבים אחרים.

כיצד הצליח אדם אחד לעמוד מול כל בעלי התפקידים הללו? מול כל חברי הפרלמנט ששירתו מטעם הציבור את המדינה ונכנעו לגחמותיו ותעלוליו?

התשובה תוביל את השואלים אל מערכת החינוך. החינוך והתרבות. אל מרכזי המפלגה שחזרו והצביעו בעד אותו מועמד. אל רוב חברי המפלגה בפרלמנט שהלכו אחריו ולא אחרי מי שסימן את הדרך הדמוקרטית ואת הניסיון לדבוק בערכים דמוקרטיים.

שם, במקום שבו הרוב היה צריך להצביע ולהכריע בעד או נגד מנהיג מושחת ומשחית, כושל, שקרן, נהנתן, כשלו מערכות המדינה הפוליטיות והמשפטיות בעצירתו. בבלימת מסע ההרס. אלה שמרדו בו ונאבקו בו היו מיעוט. לא הצליחו לשכנע את חבריהם שהערכים הללו חשובים יותר מהשלטון. שהמנהיג שוטף את מוחם של אזרחיו בשקרים. שהמציאות היא הפוכה לזו שהוא מציג ערב ערב בטלוויזיה.

כיצד הצליח אדם אחד לעמוד מול כל בעלי התפקידים הללו? מול כל חברי הפרלמנט ששירתו מטעם הציבור את המדינה ונכנעו לגחמותיו ותעלוליו? התשובה תוביל את השואלים אל מערכת החינוך

הם היו במיעוט כי הרוב היה חסר תודעה דמוקרטית. תרבות דמוקרטית ומחוייבות לדמוקרטיה מהבית מדורות של הורים וסבים וסבתות, שמגיל צעיר היו צריכים להחדיר בו את ערכי הדמוקרטיה כמו את התנ"ך וכמו את תפילותיהם לציון ולירושלים.

בעוד אלף או אלפיים שנה יתקיים מבחן בגרות בנושא הזה – תקופת נתניהו. התשובות נכתבות בימים אלה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan