טוויטר - הזירה החדשה למאבקים על חופש הביטוי

AP Photo-John Minchillo (צילום: AP-Photo-John-Minchillo)
AP-Photo-John-Minchillo

בית משפט פדרלי לערעורים קבע השבוע כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הפר את התיקון הראשון לחוקה האמריקאית כאשר חסם עוקבים בחשבון הטוויטר שלו. פסיקה המטלטלת עכשיו את המערכת הפוליטית האמריקאית וצפויה להשפיע גם כאן בישראל.

לא עברו כמה ימים והוגשו תביעות דומות נגד תמונת הראי של טראמפ, חברת הקונגרס הדמוקרטית הצעירה, אלכסנדריה אוקסיו קורטז, בטענות דומות על חסימת עוקבים בטוויטר. תביעות אלה, כמקובל בבתי משפט גם בארה"ב, לוקחות זמן רב עד שהן מתבררות. והבחירות מתקרבות.

בעידן הרשתות החברתיות, כאשר השיח הפוליטי הציבורי והממשלי מתרחש במידה רבה, ואולי בעיקר, ברשתות החברתיות, עולה השאלה על כללי השיח, ועל הנורמות החלות על הציוצים והפוסטים.

כל האנרגיה שהושקעה בעבר בשאלות על אתיקה עיתונאית, איזון, אובייקטיביות, ניטרליות, מקצועיות, ודיווח אמת באמצעי התקשורת הציבורים והפרטיים, עוברת ותעבור יותר ויותר לדיון על הרשתות. כבר עכשיו עולות שאלות רבות הקשורות לנורמות ולאתיקה המחייבים את מוסדות הציבור, ואת אנשי הציבור, הפעילים ברשתות, ומגיעים לציבור דרך הציוצים, והסרטונים בפייסבוק.

ברור היום לכולם כי הדיון המתנהל בטוויטר ובשאר הרשתות צפוי להשפיע השפעה דרמטית על השיח הציבורי ועל מעמדם כוחם והשפעתם של מועמדים, וכך גם על תוצאות הבחירות.

הפסיקה של בית המשפט הפדרלי בנוגע לטוויטר של טראמפ, רק מתחילה לגרד את השאלות הקשות שעולות. בית המשפט קובע כי החשבון בו מצייץ הנשיא הוא לא חשבון פרטי, וזאת בעיקר בגלל אופן השימוש שטראמפ עושה בו. הנשיא מעלה בחשבון הזה הודעות רשמיות רבות ומשתמש בו ככלי עבודה לפרסום מדיניות, עמדות, ושימוש בסמכותו כנשיא.

בגלל האופי הזה של השימוש, מתחמק בית המשפט מלגעת באופן מלא בשאלה הקשה הנוגעת לחובות איש ציבור המנהל חשבון "פרטי" ברשת החברתית. החשבון של טראמפ, כך נקבע, הוא למעשה חשבון של הבית הלבן, של מוסד הנשיאות, וככזה ברור שחלים עליו כללים מחמירים של שוויון, נגישות, וזכות הציבור לדעת.

כך למשל, לגבי אוקסיו קורטז, תעלה השאלה באופן חריף יותר. לגביה, מסתבר יש שני חשבונות, אחד פורמלי מטעם בית הנבחרים, בו היא ממעטת לפרסם, והשני, כאילו פרטי, בו היא פעילה ושם מתרכזים רוב עוקביה. לקורטז, כדאי להזכיר, אין תפקיד ציבורי מעבר לחברות בבית הנבחרים, וזה לא דומה לנשיא.

בית המשפט לא התחיל לגעת בשאלה האם מה שחל על נשיא, ועל בעל תפקיד בממשל, חל גם על חברת בית נבחרים מהאופוזיציה, האם הכללים חלים על כל חשבון פרטי, או שהדבר תלוי במאפייני השימוש, האם יש קשר בין מספרי העוקבים לבין האתיקה המתחייבת בהפעלת החשבון.

גם בישראל, השימוש של נבחרי ציבור, עובדי ציבור, שרים, פוליטיקאים, מועמדים חדשים וגם עיתונאים בכירים מתחיל להעלות שאלות דומות וקשות. מהם גבולות השיח הלגיטימי ברשתות, מה ההבדל בין מה שמותר לומר שם למה שנאמר בתקשורת הממוסדת, והאם יש בכלל עוד הבדל כזה?

כאשר מספרי העוקבים של אנשים בודדים, מנהיגים וגם עיתונאים, עולים על התפוצה של חלק מאמצעי התקשורת עולה בפירוש הדרישה להחיל גם עליהם נורמות בסיסיות של הגינות, מקצועיות, קשר לאמת, וקיומה של זירה פתוחה.

השאלה הראשונה היא אולי האם אפשר לחסום, את מי מותר לחסום, ובאיזה הליך צריך לנקוט, אבל זוהי רק תחילתה של דרך ארוכה הרבה יותר, שעניינה תיאום ציפיות ועמידה בערכים היסודיים של השיטה המשפטית והממשלית שלנו, גם בשיח המתנהל ברשתות החברתיות.

כמובן שלכל זה יש חשיבות מיוחדת בתקופת בחירות. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט מלצר כבר התייחס לנושא, ומצא את עצמו בליבה של שערוריה על הגדרת, זהותם, מעמדם, ותיפקודם של "הבוטים".

התחלה טובה יכולה להיות דרישה וציפייה שלפחות מוסדות השלטון שלנו, הפעילים גם הם ברשתות, ועובדי הציבור הבכירים שלנו, החייבים לכולנו בחובת האמון, יפרסמו באופן גלוי, מראש ובאופן ברור, את מדיניות המדיה החברתית שלהם. מה הם מפרסמים בבמה הספציפית, מי קהל היעד שלהם, מה האחריות שלהם לתכנים שהם מפרסמים או מפיצים מחדש, למה הם עושים לייק, ומה המדיניות שלהם לגבי חסימה של עוקבים או מגיבים החורגים מהשורה לדעתם.

חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, חלים כמובן גם בטוויטר ובשאר הרשתות החברתיות, אבל האמירה הזאת היא רק תחילתו של דיון על גבולות חופש הביטוי ומדיניות הולמת בניהול השיח הזה, גם כאשר חלקו מופנה לפתיחת פקקים של בקבוקים.

ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תקשורת תרבות וטכנולוגיה. רקטור בצלאל לשעבר, ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה.

ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תקשורת תרבות וטכנולוגיה. רקטור בצלאל לשעבר, ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 619 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 26 ביוני 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בנט: נשכבתי על הגדר עבור עם ישראל, פוחד שנאבד את המדינה

בנט אמר כי טרם החליט אם לרוץ בבחירות הבאות ● ליברמן אמר כי לא יתמוך בנתניהו בשום מצב וכי הוא ״ממליץ לימינה להפסיק עם תסמונת האישה המוכה״ ● ח״כ אלי כהן: מעריך שנשיג יותר מ-61 מנדטים ● האיחוד האירופי: שיחות הגרעין בין איראן למערב יתחדשו בימים הקרובים ● גורם בארה״ב: מוכנים לחזור ליישום מלא של ההסכם מ-2015 ● מחר תושבת התחבורה הציבורית לשלוש שעות

עוד 10 עדכונים

4 חודשי מלחמה באירופה, משבר פליטים קטסטרופלי והעולם שותק

אתמול (שישי) לפני ארבעה חודשים בדיוק פלש הצבא הרוסי לאוקראינה והחל להפגיז, לכתוש ולהפוך אותה לעיי חורבות. כשהוא מנהל מלחמת חורמה רצחנית חסרת גבולות ומגבלות מוסריים ונורמטיביים, פוטין העומד בראש מכונת המלחמה הרוסית פועל למחיקת אוקראינה והאוקראינים מהמפה.

אתמול לפני ארבעה חודשים בדיוק פלש הצבא הרוסי לאוקראינה והחל להפגיז, לכתוש ולהפוך אותה לעיי חורבות. כשהוא מנהל מלחמת חורמה רצחנית חסרת גבולות ומגבלות מוסריים ונורמטיביים

והעובדות מדברות בעד עצמן. ככל שנוקפים הימים והמלחמה מסלימה, אוקראינה חווה רצח-עם ברוטאלי, הרס וחורבן עד היסוד של ערים ומחוזות שלמים לצד מרכזי תעשייה ותשתיות קריטיות בכל רחבי המדינה. מדובר בממדים עצומים של הרג מאות אלפי אנשים חפים מפשע ומנוסתם של מיליוני אזרחים ובהם נשים, זקנים וטף אל עבר עתיד וגורל לא ידוע.

והאמת הקשה חייבת להיאמר. המלחמה באוקראינה חורגת הרבה מעבר לגבולותיה הטריטוריאליים. זהו איננו עוד מאבק לאומי מקומי המוגבל בזמן ובמרחב לכיבוש שטחים במזרח ובדרום המדינה.

המאבק הרצחני של פוטין גם איננו נוגע רק בסוגיית בטחונה של אוקראינה וחתירתה, בדומה לשכונותיה במזרח-אירופה, להצטרף לברית נאט"ו ואיחוד אירופה (EU). בהיותה לב העימות, הציר המרכזי ונקודת ארכימדס המגשרת בין מזרח ומערב אירופה, אוקראינה נאבקת על חייה ולא רק על זהותה, חרותה ועצמאותה.

כשהוא מונע מתוך שנאה תהומית כלפיה וכלפי המערב לצד תשוקה לכוח, סנטימנט רוסי וחזון מגלומני לחזור ימי האימפריה הצארית, פוטין פועל בנחישות להבסת אוקראינה וממשל זלנסקי וזאת, תוך ניצול חולשת המדיניות האמריקאית וממשל ביידן.

מעבר לכך, מדובר במאבק גיאופוליטי ואידיאולוגי חריף וחוצה גבולות נגד ההגמוניה האמריקאית, שליטתה והשפעתה הגלובלית, המתחולל בו-זמנית בכמה חזיתות. זהו מאבק גלובלי, אלים ובלתי מתפשר בין רוסיה והמערב, בין משטר אוטוריטרי למשטר דמוקרטי, בין דיקטטורה לחירות, שתכליתו שינוי הסטטוס-קוו והסדר העולמי הקיים.

זהו גם מאבק גלובלי, אלים ובלתי מתפשר בין רוסיה והמערב, בין משטר אוטוריטרי למשטר דמוקרטי, בין דיקטטורה לחירות, שתכליתו שינוי הסטטוס-קוו והסדר העולמי הקיים

וכך, ביום ה-120 ללחימה, כשסופה של המלחמה איננו נראה באופק, לא פשוט להודות בכך אבל רוסיה – על אף בידודה הבינלאומי וחולשתה הכלכלית וחרף כישלונותיו האסטרטגיים של הצבא הרוסי, היא זו שמכתיבה כיום את סדר היום באירופה ומחוצה לה.

יתר על כן, פוטין הוא מי שמכתיב את הטון והסגנון, קובע את המדיניות וקצב האירועים והתהליכים המתחוללים בעקבות המלחמה גם בזירה הבינלאומית. במידה רבה הוא גם האחראי למשבר גיאופוליטי, ביטחוני והומניטרי קטסטרופלי, החמור ביותר מאז 1945, המאיים על אחדותה של אירופה ועל יציבות היחסים הבינלאומיים.

עפ"י הערכות עדכניות שפרסמו ארגוני סיוע המוניטריים וסוכנות האו"ם (UNHCR), נכון למועד כתיבת שורות אלה, כ-15 מיליון אזרחים אוקראינים, מתוכם כ-60% ילדים, נאלצו לעקור מביתם מאז פרוץ המלחמה.

מדובר על שליש מהאוכלוסייה האוקראינית כשיותר מ-7.5 מיליון אזרחים ובהם זקנים, נשים וטף המוגדרים כעקורים, שביתם נפגע או נמחק לחלוטין והם נתונים בסיכון בטחוני והומניטרי גבוה.

בנוסף, מדובר על זרם עצום של כ-8 מיליון פליטים שברחו מהמדינה (מתוכם, כ-2 מיליון שבו חזרה), בעיקר למדינות אירופה וכן, לקנדה, ארה"ב ואחוז שולי גם לישראל.

מבין הפליטים והמהגרים שהגיעו לאירופה, מדובר על אוכלוסייה בהיקף של כ-1.1 מיליון איש שהגיעו לפולין, 780 אלף לגרמניה, 380 אלף לצ'כיה ועוד מאות אלפים למדינות השכנות ובהן מולדובה, רומניה וסלובקיה וכן לשאר המדינות ביבשת.

מעבר לנטל הדמוגרפי בטווח הזמן המידי על מדינות האזור, לגל הפליטים ההמוני יש השלכות גיאופוליטיות, כלכליות, חברתיות וביטחוניות ארוכות טווח, שקשה לאמוד אותן עתה.

עפ"י הערכות עדכניות שפרסמו ארגוני סיוע המוניטריים וסוכנות האו"ם, נכון לעכשיו כ-15 מיליון אזרחים אוקראינים, מתוכם כ-60% ילדים, נאלצו לעקור מביתם מאז פרוץ המלחמה

בנוסף ומעבר לכך חשוב לציין כי מאז פרוץ המלחמה, הצבא הרוסי פעל לגירושם וחטיפתם של מאות אלפי אזרחים לפדרציה הרוסית (וזאת, ככל הנראה, מתוך כ-1.3 מיליון אזרחים אוקראינים הרשומים בסוכנות האו"ם כמהגרים ופליטים שנדדו לרוסיה). חלק מהם דוברי רוסית ו/או ממוצא אתני רוסי שנחטפו במסגרת הקרבות שהתחוללו במריופול.

על פי כתבה שפורסמה השבוע ב"ניו יורק טיימס" ומציגה עדויות אישיות שלהם, מדובר על אזרחים תמימים שנחטפו מביתם והוסעו בעל כורחם אל מעבר לגבולות אוקראינה במטרה להכניסם למחנות רוסיים, שם עברו חקירות ועינויים בטרם אולצו לנדוד ברחבי רוסיה ולמצוא מקום מגורים.

בנוסף, וכפי שעולה מפרסום של ארגון הסיוע הבינלאומי-אוקראיני Foundation Ukraine U24, מקרב 674,000 איש שאולצו לעזוב לרוסיה, 131,000 הם ילדים. עובדות, עדויות ומספרים אלה קשים לעיכול, בעיקר במאה ה-21 כשמדובר על מלחמה מדממת המתחוללת בלב-ליבה של אירופה.

לכן, מנקודת מבט גיאופוליטית ודמוגרפית רחבה, הגיעה העת להתעורר ולהבין, כי על אף שרוסיה סובלת מכשלים צבאיים כמו גם מניהול ותכנון אסטרטגי שגוי של המלחמה, מדובר במשבר בינלאומי חמור ביותר. מדובר בנקודת אל-חזור עבור אוקראינה והאוקראינים, שנמצאים כעת על פי התהום. כשהזמן אינו פועל לטובתם ומלחמת ההתשה שוחקת את כוח העמידות והנחישות שלהם מול רוסיה.

אזרחים תמימים נחטפו מביתם והוסעו בעל כורחם אל מעבר לגבולות אוקראינה במטרה להכניסם למחנות רוסיים, שם עברו חקירות ועינויים בטרם אולצו לנדוד ברחבי רוסיה ולמצוא מקום מגורים

גורל המאבק על אדמת אוקראינה יקבע במידה רבה לא רק את שרידותה ועתידה הדמוגרפי של המדינה, אלא את יציבותה של אירופה כולה. בתוך כך, ללא ספק האמפתיה והסולידריות האירופאית כלפי מיליוני הפליטים שברחו מאוקראינה, היא קריטית וחשובה, ולו כדי לייצר חזית אחידה ומחוזקת מול מכונת המלחמה הרצחנית של פוטין.

ד"ר ענת הוכברג-מרום היא מומחית לגיאופוליטיקה וליחסים וטרנדים בינלאומיים עם יותר מ-20 שנות וותק וניסיון בעבודה עם גורמי ממשל, בטחון ועסקים בינלאומיים בארץ ובחו"ל. במסגרת מחקריה ועבודתה כיועצת גיאופוליטית נפגשה בבית הלבן עם היועץ הישיר לענייני הטרור העולמי של הנשיא אובמה (2015) והשתתפה בכנסים ופורמים בינלאומיים שונים בחו"ל. במהלך שלוש השנים האחרונות, הרחיבה את תחומי המחקר והעניין שלה לאסיה בדגש על סין. משמשת כיועצת בכירה במכון המחקר בהינאן (דרום סין) ומספקת ניירות עמדה ומחקרים לממשל הסיני העוסקים בעיקר בממד הביטחוני של פרויקט ה"חגורה והדרך" (BRI), הכולל בניית תשתיות ענק בכל רחבי העולם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מרתק ומבעית כאחד. המסקנה התבקשת היא שאסור לוותר על נשק אסטרטגי ואסור לסמןך על אף אחד. האם יש אפשרות שהמערב נותן לרוסיה גם לדמם עד שתיפול על הברכיים מבחינה כלכלית? אחרת ,אין להבין את ה... המשך קריאה

מרתק ומבעית כאחד.
המסקנה התבקשת היא שאסור לוותר על נשק אסטרטגי ואסור לסמןך על אף אחד.
האם יש אפשרות שהמערב נותן לרוסיה גם לדמם עד שתיפול על הברכיים מבחינה כלכלית?
אחרת ,אין להבין את השיתוק של המערב כשרוסיה החלשה פוגעת באינטרס מובהק של העולם הליברלי.

עוד 767 מילים ו-1 תגובות

לראשונה מאז הרצח של העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י, יורש העצר מוחמד בן סלמאן התקבל השבוע באנקרה בכבוד מלכים ● לבנון: אחרי הבחירות, לפני הסערה ● ראש הממשלה המצרי במסר לבני עמו: אם אין לחם, "תתנהלו בחוכמה" ● והשבוע לפני 19 שנים, ארה"ב בנתה בעיראק צבא חדש ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 985 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

עוד עיוות קטן שיימשך בחסות הטרלול הפוליטי הגדול

הכאוס הפוליטי תוקע את הצעת החוק שנועדה להקטין את הקנס השערורייתי שניתן למי שלא מתקף את הרב-קו ● המשרד להגנת הסביבה חסר אונים מול כי"ל והפגיעה בצאלים ● תושבי הקטמונים הצילו עץ ארז עתיק ● "הווה" של דרור בורשטיין עושה חשק ללכת קצת לאיבוד בטבע ● והאכיפה כלפי רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים חייבת להתחיל מסימון ברור של כיווני הנסיעה

עוד 1,541 מילים

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַחֲמִישִׁית 137

האזנה מודרכת לסימפוניה החמישית לקמפיין ותזמורת מאת לודוויג ואן נתניהו

עוד 1,073 מילים

אבות מייסדים קראו לבניהם לא לשבור את המסגרת ולא לעזוב לעולם

"המקדש השלישי: נובלה דיאלוגית" – זה שם ספרו החדש של א.ב יהושע שיצא לאחרונה לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אבי גרפינקל כתב על הספר במוסף ספרים של "הארץ" והצביע ברשימתו המאלפת, בין השאר, על מוטיב חוזר במכלול יצירתו של יהושע ובספרו האחרון: הקונפליקט המאפיין את יחסיהם של אברהם ויצחק, האב ובניו הממשיכים.

ברשימתו המאלפת של גרפינקל על הספר "המקדש השלישי: נובלה דיאלוגית" לא.ב יהושע, הוא הצביע גם על מוטיב חוזר במכלול יצירתו של יהושע: הקונפליקט המאפיין את יחסי אברהם ויצחק, האב ובניו הממשיכים

הנה למשל בסיפור המוקדם "בתחילת קיץ 1970" המורה הזקן אינו מסתער על תלמידיו בתוקפנות ודורסנות. הוא גם לא אב הנלהב להשמיד את בנו  ובכך מזכיר את סיפור העקידה. מי שמועמד כאן בניסיון אינו אותו מורה לתנ"ך אלא תלמידיו. לא אברהם, אלא יצחק. לא היכולת לציית, אלא היכולת להתקומם.

לפי גרפינקל, המורה נתקף ייאוש לנוכח כישלונו להסביר לאחד הצעירים את ההבדל שבין תנ"ך להיסטוריה, "משום שהצעיר אינו תופס כי התנ"ך והמסורת אינם גוזרים עליו ציות וקיפאון, וכי תפקידו לחרוג מהם".

צאצאים אינם אמורים להיות שכפול של מולידיהם ואבות לא אמורים לסרס את הבנים. זווית אחרת של הקונפליקט בין המשכיות ושינוי מוארת ברומן של יהושע "גירושים מאוחרים". "אתה תהיה כמוני, אל תדאג", אומר הסב לנכדו בן השבע בפתיחת הרומן. תגובתו של הנכד: "אני לא רוצה להיות בדיוק כמוהו, אבל שתקתי".

פרשנותו של אבי גרפינקל מחזירה אותי למסה בלתי נשכחת מאת הסופרת והמסאית שולמית הראבן ז"ל. אותה מסה פורסמה ב-1970 ברבעון הקיבוצי "שדמות". כותרתה: "דור יצחק" והיא מתחברת להפליא לסוגיה המתוארת במכלול יצירתו של יהושע. הראבן הפליאה לחשוף את גרעין הקונפליקט שבין מייסדי הקיבוץ, החלוצים, לבין הבנים הממשיכים, בני הדור השני, "דור יצחק".

שולמית הראבן הייתה אשת שמאל פעילה ומקורבת מאוד לחברים בקיבוצי השומר-הצעיר. רשימתה נחתמה בפסבדונים: "אבישג" והיא חוללה סערות וגררה מסעות ניחושים: מיהי אותה אבישג? זהותה האמיתית של המחברת נחשפה כעבור שנים.

לפי גרפינקל, המורה נתקף ייאוש לנוכח כישלונו להסביר לאחד הצעירים את ההבדל שבין תנ"ך להיסטוריה, "משום שהצעיר אינו תופס כי התנ"ך והמסורת אינם גוזרים עליו ציות וקיפאון, וכי תפקידו לחרוג מהם"

דבריה של אבישג-הראבן הסבירו, כנראה לראשונה, את עוצמתו של שברון הלב הטרגי שילידי הקיבוץ הבכורים אשר עזבו את קיבוציהם גרמו לאבות המייסדים. העוזבים היו כמעט מנודים, הוקעו כ"בוגדים" ו"עריקים". הראבן גילתה ברשימתה הבנה להתאכזרות כלפי הבנים שעזבו ואף אמפתיה מסוימת לסבלם של המייסדים.

למה עזיבת הבנים נתפסה כצעד כמעט נפשע? אבישג-הראבן הקבילה את בני הדור השני בקיבוצים ליצחק המקראי, שאביו אברהם היה המייסד הגדול. בעוד שהוא, יצחק, "לא נתאפיין אלא בתכונת הסבילות, הנכונות ללכת אל אשר יאמרו לו, הנכונות לעשות כפי שדורשת ממנו סביבתו. דומה שאחרי מה שנוסד לא נשאר מה לייסד. אין ממציאים דת גדולה פעמיים".

תכונות יצחק, לפי אבישג-הראבן, "קיבלו חיזוק, לא תמיד מודע, בעצם היחסים שבין הדורות. דור ההורים לא השאיר לבנים הרבה פתחים של עשייה עצמאית. הוא שידר, גם אם לא בדיבור כן וישיר: יצחק, יצחק, היה נא יפה וחזק וחברותי ואחראי וישר ונפלא, אך אל תהייה כמונו שהפכנו עולמות ושברנו מסגרות. עשה כל אשר יעלה בדעתך בין כותלי העולם הזה שאנו יוצרים לך, אך למען השם, אל תעשה את מה שעשינו אנו – אל תשבור את המסגרת, אל תעזוב אותנו לעולם".

וכך סיכמה אבישג-הראבן:

"קשה באמת לתאר קריאה פתטית מזו. באותם מקרים שבהם מתרחשת עזיבה כזאת, פיזית או נפשית, התוצאה היא שברון לב גדול מאוד".

דברי אבישג-הראבן הסבירו, כנראה לראשונה, את עוצמת שברון הלב הטרגי שילידי הקיבוץ הבכורים שעזבו את קיבוציהם גרמו לאבות המייסדים. העוזבים היו כמעט מנודים, הוקעו כ"בוגדים" ו"עריקים"

סבלם של הורי העוזבים היה באמת קשה ומצמית. "אני חשה כאילו נשארתי כאן בלי שורשים", אמרה בראיון אם "נטושה" שכל ילדיה עזבו. ההורים חוו תחושות קשות של כישלון אישי, רגשי אשם ובושה, ניכור וחריגות בתוך החברה הקיבוצית.

הקיבוץ שלפני עידן ההפרטה אמנם הבטיח למייסדיו סיעוד בעת מחלה וביטחון סוציאלי מושלם. אבל מי שילדיו עזבו לא הרגיש את עצמו מוגן.

הבנים העוזבים ספגו, כאמור, הוקעות וגינויים. רבים מהם נמנעו מלהיכנס לחדר-האוכל הציבורי בבואם לבקר את הוריהם. לא מעטים נמנעו מלהיכנס לקיבוץ דרך שער הכניסה הראשי, היו מתגנבים בדרכם אל ההורים דרך פרצה שבגדר המקיפה את היישוב.

העזיבה הראשונה מקרב הדור השני בקיבוץ שבו נולדתי וגדלתי התחוללה בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת או תחילת שנות השישים. העוזבת הייתה בת המחזור הראשון של בכורי הקיבוץ. היא עזבה בעקבות נישואיה לעירוני, בן משפחת פרדסנים אמידה. חבריה למחזור החרימו אותה, השמועות אמרו שאחיה הצעיר נעדר בהפגנתיות מחתונתה.

בכורי הדור השני לא נטו בדרך-כלל לעזוב את הקיבוץ שבו נולדו. שיעור העוזבים בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת לא עלה על 8 אחוזים מתוך כלל הבנים. הקיבוץ נתפס אז בעיני ילידיו כביתם וככל עולמם. הוא היה מעין בועה סגורה, שבט אליטיסטי הומוגני מאוד בהרכבו, בעל חוקים וקודים משלו.

העוזבת הייתה בת המחזור הראשון של בכורי הקיבוץ, שעזבה בעקבות נישואיה לעירוני, בן משפחת פרדסנים אמידה. חבריה למחזור החרימו אותה והשמועות אמרו שאחיה הצעיר נעדר בהפגנתיות מחתונתה

העולם שבחוץ הצטייר בעיני בני "משפחת הקיבוץ" כג'ונגל מפחיד שחוקיו לא מוכרים. כלשון השיר של יהונתן גפן שהלחין רמי קליינשטיין: "קר שם בחוץ, החיים זה לא קיבוץ".

העזיבה בלי שום גב כלכלי שהכאיבה כל-כך להורים הייתה באמת צעד אמיץ ונועז. "פחדתי שאין לי כישורי חיים שיאפשרו לי להסתדר בחוץ. בהתחלה אפילו לא ידעתי איך למלא צ'ק, איך להשתמש בבנקומט, בכרטיס אשראי וכו'", אמרה לימים בת קיבוץ שהעזה להתגבר על פחדיה ועשתה את הצעד.

שיעור העוזבים עלה בהדרגה. בשנות השבעים והשמונים הוא הפך כמעט לשיטפון. יותר ממחצית הבנים עזבו מיד עם שחרורם מהצבא. חלקם חזרו אחרי שעשו מסלול של שיטוט בחו"ל ולימודים. כבר לא נשארו כמעט משפחות שכל בניהן חיים בקיבוץ. העוינות כלפי העוזבים רפתה והתרככה לאט ובהדרגה. אבל עדיין לא התפוגגה.

מנהיגים מדור המייסדים עדיין דבקו בגישה הקשוחה. וכך, מרדכי בנטוב ממשמר-העמק, מראשי תנועת הקיבוץ-הארצי ומפלגת מפ"ם, ובעברו שר בשתי ממשלות, הביע צער בתחילת שנות השמונים על פיגורו של הקיבוץ אחרי קבוצת נטורי-קרתא מבחינת נאמנותם של הבנים:

"מי שעוזב קיבוץ משתחרר מהשליחות הטבועה בהשתייכות לקבוצה אידיאולוגית. איני מבין מדוע לא ייקרא לזה 'עריקה'".

מנהיגי דור המייסדים דבקו בגישה הקשוחה. מרדכי בנטוב הביע צער על פיגור הקיבוץ אחרי נטורי-קרתא: "מי שעוזב קיבוץ משתחרר מהשליחות בהשתייכות לקבוצה אידיאולוגית. איני מבין מדוע לא ייקרא לזה 'עריקה'"

בנעורינו הקיבוציים כולנו ידענו שחובתנו להזדהות: להזדהות עם הקיבוץ והתנועה, גם עם המפלגה, במסגרת "הקולקטיביות הרעיונית" שהייתה נהוגה ומוסכמת בקיבוצי השומר-הצעיר.

לימים תפסנו, עם ההתבגרות, ההתפכחות ותמורות העתים – שאותה "הזדהות" אידיאולוגית הייתה מצוות אנשים מלומדה וכמעט לא הופנמה בעולמנו החוויתי והרגשי.

החברה הקיבוצית היטלטלה בין שני קטבים: בין המשך מפעלם של המייסדים החלוצים – לבין עצמאות ומהפכנות. מנהיגים ומחנכים חסמו, למעשה, בפני בני הדור השני את הבחירה החופשית. חששו שמא בחירה כזאת תסכן את המשך קיומו של הקיבוץ. בני הדור השני ספגו מסר נחרץ: עליהם להצטרף אל האליטה המובחרת ביותר המשרתת את העם היהודי.

זה היה הרקע ל"שיחות סמלי בוגרים" שהיו למוסד מיתולוגי וגם מטיל אימה. סמל הבוגרים הוענק לחניכי השומר-הצעיר לקראת סוף כיתה י"א. לקבלת הסמל קדמו "בירורים" אישיים. כל אחד מהחניכים הועמד למשפטה של הקבוצה-כיתה (בקיני התנועה בעיר המסגרת הייתה גדוד). במהלך כל "בירור" נידונו אישיותו של החניך, פעילותו בקבוצה או בגדוד, נאמנותו לערכי התנועה וסגנון החיים שלו (האם זה סגנון צנוע ו"תנועתי"?). כתום ה"בירור" הוחלט בהצבעה האם החניך ראוי לקבל את סמל הבוגרים.

ל"הבטחה" נועד מקום מרכזי באותם "בירורים". כל חניך נתבע להצהיר ולהבטיח שהוא מתעתד "להגשים בקיבוץ השומרי". הכוונה הייתה לקיבוץ של השומר הצעיר. ההגשמה בקיבוץ נחשבה ליעדו העליון של החינוך התנועתי. ההתייחסות המחמירה לעזיבת הקיבוץ השתקפה אפוא בעוצמה באותם "בירורים".

לקבלת הסמל קדמו "בירורים" אישיים. החניכים הועמדו למשפט הקבוצה. במהלך ה"בירור" נידונו אישיות החניך, פעילותו בקבוצה או בגדוד, נאמנותו לערכי התנועה וסגנון החיים שלו

שיחות "הבירור" על אישיותם של חניכים עם דברי הביקורת היו בחלקן אכזריות, פולשניות ואף משפילות, ובחלקן-שטחיות, סטנדרטיות, פושרות וכמעט סתמיות. בקבוצה שלנו סדרת השיחות התקיימה בסוף שנות החמישים. וכאשר "הבירור" שהוקדש לי הגיע לשלב "ההבטחה" הפתעתי את הציבור, ובעצם גם את עצמי הפתעתי, כאשר סירבתי להבטיח שאני מתכוונת "להגשים בקיבוץ השומרי".

סרבני ההבטחה היו אז נדירים מאוד. ואני בכלל לא תכננתי מראש לנקוט צעד כזה שנראה אז מפתיע מאוד, ממש שובר כלים. אבל כשהגיע הרגע להצהיר על "הבטחה" פשוט לא הייתי מסוגלת להוציא מפי שטות שכזאת. אמרתי שבגילי המוקדם עדיין אי-אפשר החליט בביטחון על העתיד.

התגובות היו נדהמות למדי. מחנך הקבוצה-כיתה הביע זעזוע. חברים אחדים אמרו שאם כך אני לא ראויה לסמל. נער אחד בלבד, שהיה ידוע כמבריק, פרוע ונון-קונפורמיסט, התייחס באהדה לדברי. הוא אמר "כל הכבוד לאומץ ולכנות".

אולי גם התסכול שגרם לי הדיון עלי דחף אותי להתריס ולבטא מחאה כלשהי. דווקא לא הייתי נערה מרדנית, לא הייתי בולטת ולא נחשבתי ל"בעייתית" ולעושה צרות. הדיון אודותי היה פושר, כמעט סטנדרטי ולא העשיר אותי בתובנות חדשות. דיברו שם כאילו מסכמים אותי ברובריקה: בלימודים היא בסדר, לא פעילה מספיק בחברה, מסתגרת יותר מדי עם החברות שלה וכו'.

ישבנו סביב מדורה בחורשת עצי אקליפטוס ואז התחלתי לחשוב: זה כל מה שאני? ייצור כל-כך מחוק? נזכרתי בגיבורים ספרותיים שמרדו בסמכויות מקודשות. וכשהגיע שלב "ההבטחה" הטלתי את פצצת הסרבנות.

אחר כך, בהצבעה, הוחלט ברוב דחוק מאוד שאני ראויה בכל-זאת לקבל את סמל הבוגרים. כך ניצלתי מההשפלה ומהטראומה שציפו לאותם חניכים אשר סמל הבוגרים נשלל מהם. כולם בחברת הנעורים וגם בקיבוץ ידעו מי הם אותם נידונים שלא יקבלו את הסמל. הם נחשבו למי שהוטבע בהם אות קלון.

סרבני ההבטחה היו אז נדירים מאוד. ואני בכלל לא תכננתי מראש לנקוט צעד כזה שנראה אז מפתיע מאוד, ממש שובר כלים. אבל כשהגיע הרגע להצהיר על "הבטחה" פשוט לא הייתי מסוגלת להוציא מפי שטות שכזאת

אותה פרשיית נעורים עברה משום מה לידי. בימים הבאים לא התעמקתי בפרטיה, היא לא הייתה נושא לשיחה. העניין לא נראה לי מביש, אבל גם לא כבוד גדול. גם אני, כמו אחרים סביבי, לא העזתי לחשוב ששיטת "הבירורים" אכזרית מדי וש"ההבטחה" היא אבסורד גמור. כל-כך עוצמתי היה מכבש האינדוקטרינציה שהפעילו עלינו מנהיגים ומחנכים.

"הבירורים" שקדמו להענקת הסמלים התמתנו והתרככו בהדרגה במהלך שנות השישים בהשפעתם של מחנכים חדשים, צעירים בני הדור השני שחוו בעצמם את האכזריות של "שיחות סמלי בוגרים". בשנים הבאות מסורת "הבירורים" בוטלה.
עם חילופי הדורות ותמורות העתים התרופפה האינדוקטרינציה אשר דור המייסדים הפעיל על ממשיכיו. ואז נזכרתי בגאווה מסוימת באותה בת 17 שהייתי, הנערה שסירבה להצהיר על התחייבות מוקדמת "להגשים בקיבוץ השומרי".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,572 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הקצין השנוא באמריקה

איש לא רצה לשרת לצד האדמירל היהודי היימן ריקובר ● אופיו הקשוח והלא מתפשר הפך אותו לדמות שנויה במחלוקת אך גם לאדם שהנשיא קרטר כינה "המהנדס הגדול ביותר אי פעם" ● הסופר מארק וורטמן מגולל את הסיפור הלא ייאמן של אבי הצוללת הגרעינית ומספר בריאיון לזמן ישראל: "היו אנשים שהוא פשוט התעלל בהם, אין לזה מילה אחרת"

עוד 1,333 מילים

קריב הצהיר כי יקיים דיון בראשון על הצעות החוק לפיזור הכנסת וחוק הנאשם - אך לוועדה שלו אין כל סמכות לעשות זאת, ומדובר בניסיון פוליטי להפעיל לחץ על ניר אורבך, יו"ר ועדת הכנסת האמונה על הטיפול בהצעות החוק הללו ● אין למעשה מניעה משפטית למנות רמטכ"ל, וגם בג"ץ יאשר מינוי כזה ● וגם: פסק הדין נגד סנ"צ גואטה הוא סנונית ראשונה וחשובה במאבק באלימות המשטרתית

עוד 1,204 מילים

הדילמה של יולי אדלשטיין

אדלשטיין הודיע לפני שנה שיתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד - אולם התקופה הייתה אחרת וכיום נתניהו בשיא כוחו ● בקרבתו של אדלשטיין חלוקים מה יגרום לו פחות נזק - להפסיד בגדול או לא להתמודד בכלל ● גורמים בפלג הירושלמי החרדי מקימים מפלגה חדשה שתרוץ בבחירות ● וגם: משלחת לפיד באנקרה המשיכה את הדיונים עם הטורקים על החזרת כתובת השילוח ● פרשנות

עוד 609 מילים

דיווח: גנץ וסער בוחנים את האפשרות לרוץ ביחד בבחירות

דרמה בארה"ב: ביהמ"ש העליון ביטל את הזכות להפלות; מיכאלי: שלטון חשוך ושונא נשים ● האו"ם: שירין אבו עאקלה נהרגה מירי צה"ל; גנץ: תחקיר חסר אחיזה במציאות; צה"ל: מציעים לפלסטינים להעביר את הקליע ● בנט: "עוד לא החלטתי אם אני רץ בבחירות" ● שקד: אפסו הסיכויים לממשלה חליפית – הולכים לבחירות ● המלחמה באוקראינה: רוסיה השלימה את כיבוש לוהנסק

עוד 37 עדכונים

האפיפיור שוחח עם היטלר, סייע למוסוליני וידע על השואה

פיוס ה־12 נמנע לצאת באופן פומבי נגד הנאצים ונגד ההשמדה השיטתית ● ההיסטוריון דיוויד קרצר חושף בספרו החדש חומרי ארכיון שמוכיחים את "אדישות" הוותיקן ביחס לרצח העם היהודי ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "ההיסטוריה האנטישמית של הכנסייה – וחוסר הגינוי של האפיפיור – תרמו להצדקת הקמפיינים האנטי־יהודיים"

עוד 847 מילים
הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן מתקבל באנקרה, 22 ביוני 2022

מי היה מאמין שנסיך הכתר הסעודי יחזור כל כך מהר למרכז העניינים? ● בטהרן עוקבים אחר מסע הדילוגים שלו בין קהיר, עמאן ואנקרה ומבינים היטב: הברית הסונית מצופפת שורות ומהדקת את הקשר עם ישראל ● וגם: גנץ אומנם שיפר את כישוריו הפוליטיים אבל לא שמע את פעמוני האזהרה ופספס ככל הנראה את ההזדמנות למנות רמטכ"ל ● פרשנות

עוד 953 מילים

הממשלה הפחיתה את הפשיעה בחברה הערבית? תלוי את מי שואלים

לא ברור עדיין אם התוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית עובדת ● הנתונים על ירידה במספר הנרצחים הם בעלי ערך סטטיסטי קלוש ● אנשי הציבור הערבי חלוקים בדעתם: ראשי רשויות מעידים על פעילות משטרתית נחרצת אבל הפעילים החברתיים ספקניים יותר ● אולם, כולם מסכימים: המלחמה הזאת דורשת זמן – והרבה

עוד 2,571 מילים

דיווח: בית ראש הממשלה במצב ירוד, שלא מאפשר להתגורר בו

לפיד מעוניין לעבור לגור במעון מייד עם מינויו לראש הממשלה, אך בשל מצב הבית ספק אם הדבר יסתייע ● אוקראינה מועמדת להיות חברה באיחוד האירופי ● טורקיה: סיכלנו ניסיון איראני לחטוף את שגריר ישראל לשעבר ואשתו ● הסתדרות המורים הקפיאה את העיצומים ● בניסיון לעקוף את ועדת הכנסת תדון ועדת החוקה בפיזור הכנסת ובחוק שימנע מנתניהו לכהן כראש הממשלה

עוד 35 עדכונים

בחירות חמישיות ברצף הן ההגדרה של אי־שפיות

במשך ארבע מערכות בחירות רצופות, גוש הליכוד השיג בין 55 ל-59 מנדטים ● דבר מהותי לא השתנה באוכלוסייה הישראלית מאז הבחירות ב-2021 והבחירות הבאות לא צפויות להשיג תוצאה שונה ● מה שעשוי לשנות את המפה הפוליטית, גם אם לא את גודל הגושים, הוא המהלך שמובילים ביהדות התורה להורדת אחוז החסימה - שני המחנות ירוויחו מכך ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
אחוזי הצבעה בני ברק 74%. אלעד 81%. אין מנדט נוסף לחרדים האשכנזים. אין ינהרו–לקלפיות. כי הם תמיד נוהרים. הפוטנציאל הגדול באחוזי הצבעה הוא בשמאל תל אביבי עם 60% והמגזר הערבי 46%. חלקו של... המשך קריאה

אחוזי הצבעה בני ברק 74%. אלעד 81%. אין מנדט נוסף לחרדים האשכנזים. אין ינהרו–לקלפיות. כי הם תמיד נוהרים. הפוטנציאל הגדול באחוזי הצבעה הוא בשמאל תל אביבי עם 60% והמגזר הערבי 46%. חלקו של המגזר הערבי באוכלוסיה – 25 מנדטים!!! (מעל 21%, שיום אחד יצאו לקלפי)

נראה שמפספסים את הנקודה, הימין ועכשיו גם השמאל פשוט נהנים מהמשחק החדש שנפל לידהם. הם נלחמים מלחמה מדומה אחד בשני על גב האזרחים המוסתים. התקשורת מתמוגגת כי יש אקשן והאזרחים חושבים שיש פ... המשך קריאה

נראה שמפספסים את הנקודה, הימין ועכשיו גם השמאל פשוט נהנים מהמשחק החדש שנפל לידהם. הם נלחמים מלחמה מדומה אחד בשני על גב האזרחים המוסתים. התקשורת מתמוגגת כי יש אקשן והאזרחים חושבים שיש פה משהו מהותי ובפועל חברי הכנסת חברים ועושים קירקס מכולנו.

עוד 1,003 מילים ו-3 תגובות

עם האישור להקמת שני יישובים פרבריים חדשים ברמת הגולן, איילת שקד יכולה לסמן וי על משימה שהושלמה לפני שהממשלה מתאיידת ● פוליטיקאים אוהבים לנפנף ב"עשייה", אבל מה גרם לנציגי מנהל התכנון ומשרד התחבורה להצביע בעד? ● החברה להגנת הטבע: "מדובר בשיקולים פוליטיים שלא נועדו להיטיב עם תושבי הגולן"

עוד 989 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה