דו"ח ההתחממות הגלובלית של 1.5 מעלות Global Warming of 1.5 ºC של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים IPCC מ-2019 אמר, כי בכדי להשיג את מטרת הסכם פריז להגבלת ההתחממות ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל לרמות הקדם תעשייתיות, העולם צריך לצמצם את זיהום הפחמן הדו-חמצני שלו ב-45% עד 2030, ובאמצע המאה להגיע לפליטות "נטו-אפס". כלומר כל CO₂ שנפלט עדיין יהיה צריך להתאפס בדרך כלשהי.
בעקבות הדוח, הדיון העולמי על משבר האקלים והתחממות כדור הארץ עבר ממצב בו כולם תומכים למצב שכולם פועלים בדחיפות להגבלת ההתחממות.
בעקבות דוח ההתחממות הגלובלית משנת 2019, הדיון העולמי על משבר האקלים והתחממות כדור הארץ עבר ממצב בו כולם תומכים למצב שכולם פועלים בדחיפות להגבלת ההתחממות
כיום שמונה מתוך עשר הכלכלות הגדולות התחייבו להגיע לפליטת אפס נטו עד אמצע המאה, תשע מהן מאז שהנשיא ג'ו ביידן פרסם את הבטחת הקמפיין שלו לעשות זאת. עשרים ותשע מדינות, בתוספת האיחוד האירופי, התחייבו לאפס פליטות נטו על CO₂ או על כל גזי החממה, המהווים 14.5% מהפליטה העולמית.
כ-400 חברות, בהן מיקרוסופט, יוניליוור, פייסבוק, פורד, נסטלה, פפסי קו, וקבוצת ברונסוויק, חתמו על השאיפה העסקית להבטחת 1.5 מעלות צלזיוס, אשר בנויה על ניתוח ה-IPCC.
אבל בזירת הבלוגים ב'זמן' פורסמה רשומה בשם "המרדף אחר הפחמן גורם לעוני", שאחת מטענותיו הראשיות שלו היא כי במשבר האקלים והתחממות כדור הארץ, מעבר לאנרגיות מתחדשות יביא ליותר נזק מתועלת. מעניין מה הנזק שיכול להגרם יותר מהרס האפשרות לחיים סבירים על פני כדור הארץ.
הטענה השנייה ברשומה היא שפתרונות כמו תחנות כוח סולאריות או על רוח הם יקרים וטובים למדינות עשירות, אך האנשים שחיים במדינות עניות ללא אספקת חשמל ותנאים נאותים, לא צריכים פתרונות יקרים אלא יעילים, נקיים וזולים.
שתי הטענות מטעות והרשומה כולה רוויה בחצאי אמת ושגיאות, ואין טעם לדון בכולן, אסתפק בכמה מהן.
בפתח הרשומה כתוב:
"שתי עובדות אשר עליהן אין מחלוקת. עובדה ראשונה – טמפרטורת כדור הארץ במאה השנים האחרונות עולה. עובדה שנייה – כמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה עולה".
דברי אמת, אלא שמכאן הכול מדרדר.
הטיעון במשפט הבא הוא דוגמה להטיה, לחצי אמת:
" חלק מהמדענים טוענים כי מעשי האדם תורמים לעליית הפחמן הדו חמצני, ועלייה זו גורמת להתחממות כדור הארץ. לפיכך יש לפעול להפחתתו. מדענים אחרים טוענים כי למעשי בני האדם אין קשר ישיר להתחממות כדור הארץ ולכן אין צורך להיבהל".
אבל לא מדובר בחלק מהמדענים, אלא ברוב המוחלט שלהם. ולא מדובר רק במדענים, או ב"ירוקים" "מחבקי עצים" אלא בתאגידים קפיטליסטיים למהדרין כמו מינכן רה – Munich Re, כאן וכאן, חברת ביטוח המשנה מהגדולות בעולם, שקבעה בתחילת המאה ששינוי האקלים כבר מתרחש, שכדור הארץ מתחמם עם תוצאות הרסניות, ושבני אדם הניעו את שינוי האקלים וההתחממות הגלובלית באמצעות שריפה נרחבת של דלקים מאובנים.
בשלב הבא נטען:
" שמקורות אנרגיה מתחדשים, המבוססים על השמש או על הרוח, מזהמים את הסביבה ואינם יעילים מבחינה אנרגטית. בנוסף לכל אלו, הם יקרים".
אלא שהמשפט הזה אינו נכון מתחילתו ועד סופו.
מקורות אנרגיה מתחדשים, המבוססים על השמש או על הרוח, הם מקורות נקיים שאינם מזהמים את הסביבה, שדות סולאריים בזמן פעולתם אינם מזהמים, בניגוד לתחנות כוח גזיות או פחמיות המזהמות בעצם פעילותן, משריפת גז או פחם. בנוסף לכל אלו, ייצור חשמל מאנרגיה סולארית ומרוח זול משמעותית מייצור חשמל מגז או מפחם. כאן וכאן.
מקורות אנרגיה מתחדשים, המבוססים על השמש או על הרוח, הם מקורות נקיים שאינם מזהמים את הסביבה, בנוסף לכל אלו, ייצור חשמל מאנרגיה סולארית ומרוח זול משמעותית מייצור חשמל מגז או מפחם
לעומת ייצור חשמל מאנרגיה סולארית ומרוח, ייצור חשמל בתחנות כוח גזיות או פחמיות מזהם את הסביבה, פולט גזי חממה ומביא להתחממות כדור הארץ. ובנוסף, ייצור חשמל בתחנות כוח גזיות או פחמיות יקר יותר מייצור חשמל מאנרגיה סולארית או מרוח, וזה עוד לפני שהתחשבנו בעלויות הזיהום והפליטות המוחצנות, המוטלות על הציבור.
בהמשך נטען שהייצור של פאנלים סולאריים וההטמנה שלהם בקרקע, מזהמים את הסביבה. זו טענה שגויה, ומטעה. אין צורך להטמין את הפאנלים בקרקע, אפשר למחזר פנלים סולאריים ויש מפעלים כאלו באירופה. בדומה לכך, ממחזרים כיום באופן שוטף סוללות ליתיום יון. מעניין לציין שהסימוכין לטענה זו היא מ- 2014, היו הרבה התפתחויות בתחום מאז בלשון המעטה.
ברשומה נכתב כי "בגרמניה, אוסטרליה, ישראל ובעוד מדינות ברחבי העולם, הניסיונות לבסס את המשק על תחנות כח מתחדשות נכשלו", ומיד אחרי זה נכתב ההפך:
"כך זה במקרה הגרמני, המבוסס על תחנות חשמל סולאריות".
ובהמשך:
"נכון להיום, למעלה מ-40% מבתי האב בגרמניה צורכים חשמל מתחנות חשמל המופעלות באמצעות הרוח והשמש".
הנתונים המדויקים הם 46.3% מצריכת החשמל של גרמניה ב-2020, היו ממקורות מתחדשים, 3.8 נקודות אחוז יותר מאשר ב- 2019.
יתרה מזאת, נראה שהמדינות בעולם חושבות בניגוד לכתוב ברשומה, שהניסיונות לבסס את המשק על תחנות כוח מתחדשות הצליחו, והן ממשיכות בכיוון של הגדלת חלקן של האנרגיות המתחדשות בתמהיל ייצור החשמל.
אוסטרליה מתכננת שעד 2035 יכולות להיות תקופות בהן כמעט 90% מהביקוש לחשמל יענה ממקורות מתחדשים.
גרמניה מתכננת להגיע ל-65% מייצור החשמל ב-2030 ממקורות מתחדשים, לעומת 46% ב-2020.
בארה"ב, לפי ה-EIA, שבעים אחוז מיכולת ייצור החשמל שתתוקן בארה"ב ב-2021 תהייה מאנרגיה סולארית ומרוח.
והנשיא ביידן הסביר כי:
נראה שהמדינות בעולם חושבות, בניגוד לכתוב ברשומה, שהניסיונות לבסס את המשק על תחנות כוח מתחדשות הצליחו, והן ממשיכות בכיוון של הגדלת חלקן של האנרגיות המתחדשות בתמהיל ייצור החשמל
ולבסוף, לפי הרשומה:
"הטכנולוגיה המשמשת את תחנת הכח מקורה בטכנולוגיה סולארית עוד משנות ה-60 של המאה הקודמת. אין כל חידוש טכנולוגי בהקמתה ובאופן בו היא פועלת…. בתחום האנרגיה המתחדשת. התחנות אינן מסוגלות לספק חשמל כשאין שמש".
אלא שכל זה מתעלם מהשיפורים בטכנולוגיה סולארית שהביאו לנצילות גדולה יותר ולירידת מחירים של למעלה מ-90% במחיר האנרגיה הסולארית לקילו-וואט, ובעיקר לפיתוחים בתחום הסוללות לאגירת חשמל, שפתרו חלק גדול מהבעיה שהתחנות אינן מסוגלות לספק חשמל כשאין שמש וכשאין רוח.
הטענה השנייה, שהאנשים שחיים במדינות עניות ללא אספקת חשמל ותנאים נאותים, לא צריכים פתרונות יקרים אלא, יעילים, נקיים וזולים, נכונה תמיד, ולכל האנשים ולא רק לאנשים שחיים במדינות עניות. אבל בנושא המדובר זו זריית חול בעיניים. המדינות המפותחות, לא המדינות העניות, הן שהתחייבו ומתחייבות למעבר לאנרגיות מתחדשות ונקיות.
אפשר להמשיך, אבל לא צריך לאכול את כל המנה כאשר ברור שהיא מקולקלת.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
הכותרות הראשיות עכשיו
הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לבין איחוד האמירויות. זאת, תוך מאמץ של שתי הממשלות לעודד ולתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, ומתוך הבנה כי החיבורים הכלכליים מניעים חיבור מדיני חזק ומאפשרים גם פיתוח של יחסי שלום בין העמים.
הסכמי אברהם הובילו לרנסנס של שיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לאיחוד האמירויות, תוך מאמץ של שתי הממשלות לתגמל חברות שיניעו מהלכים כלכליים משותפים, כמנוע לחיבור מדיני חזק שיאפשר פיתוח יחסי שלום
באחרונה פורסם כי חברת מובאדלה פטרוליום האמירתית חתמה עם קבוצת דלק קידוחים על מזכר הבנות לרכישת אחזקות דלק במאגר תמר (22 אחוזים מהמאגר) במזרח הים התיכון בעבור 1.1 מיליארד דולרים. מדובר במימוש מחויבויות של חברת דלק למכירת אחזקותיה בתמר במסגרת יישום מתווה הגז.
כבר למחרת הפרסום הסביר שר האנרגיה הישראלי, ד"ר יובל שטייניץ, כי זוהי הצלחה במימוש מתווה הגז ובהכנסת חברות בינ"ל למשק הגז הישראלי. זאת ועוד, לדבריו, הוא "מאמין שזוהי תחילתו של שיתוף פעולה בין המדינות בתחום האנרגיה ובתחומים כלכליים ומדיניים נוספים לרווחתם של האזרחים".
מי את מובאדלה פטרוליום?
מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, המהווה את זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי ומנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות. מדיניות ההשקעות של מובאדלה נקבעת בהתאם לאינטרס כפול – אינטרס כלכלי (השאת רווח לממשלת אבו דאבי) בראייה של גיוון תיק ההשקעות של האמירות ומוכנות לתרחישים כלכליים עתידיים; ואינטרס מדיני של העמקת חיבורים וצירים אזוריים.
המיקוד של השקעות חברת הנפט מצוי בשווקי המזרח התיכון, צפון אפריקה ורוסיה. בין היתר, מעבר למזכר ההבנות המכניס את מובאדלה פטריוליום לשוק הישראלי, היא מנהלת השקעות נרחבות במצרים (מחזיקה במניות במאגר ט'הר במים הכלכליים המצריים ובזכויות קידוח נוספות).
מובדלה פטרוליום היא חברת בת של מובאדלה אחזקות, זרוע ההשקעות הבינ"ל של ממשלת אבו דאבי, המנהלת נכסים בשווי כולל של למעלה מ-230 מיליארדי דולרים ב-50 מדינות
רשומה זו תנתח את ההזדמנויות והאיומים הנוגעים בכניסת כסף אמירתי למשק הישראלי בעסקאות ענק, הנוגעות בתשתיות לאומיות ישראליות.
במימד הגיאו-פוליטי
במימד הגיאו פוליטי העסקה מהווה מימוש מובהק של "הסכמי אברהם" בשני מישורים מקבילים:
ראשית, היכולת להוציא מן המחשכים את היחסים ולרקום עסקאות כלכליות ללא חשש מביקורת ציבורית ומדינית. בניגוד לעבר, לא מזוהה שיח שלילי חריג בתקשורת הבינערבית או במדינות בהן הסנטימנט האנטי-ישראלי חריף (מצרים, ירדן). גם במימד המדיני, לא מושמעת ביקורת כלפי אבו-דאבי על העמקת מהלכי הנורמליציה.
בנוסף, חיזוק ציר השותפויות הסוני-ישראלי-(אמריקני) במזה"ת מול איראן וחיזוק מקביל של ציר השותפות הסוני-ישראלי-הלני (יוון וקפריסין) מול טורקיה. שותפויות אלו מקודמות במרץ בשורה של מהלכים מתוקשרים, הכוללים אימונים צבאיים משותפים, דיאלוגים אסטרטגיים, ביקורי בכירים, הקמת פורום הגז במזרח הים התיכון (אליו איחוד האמירויות שואפת להצטרף כמשקיפה) ועוד.
בהקשר הכלכלי
החיבורים הכלכליים מיצרים קומה נוספת בתהליך, מקבעים את האינטרסים המשותפים ומיצרים מחויבויות ביטחוניות הדדיות. בהקשר זה, חשוב להזכיר גם את הקצה האמריקני בדמות אחזקות חברת שברון ב-25% מאחזקות מאגר תמר. בהקשר הכלכלי לישראל יש עניין בכניסת שחקנים מנוסים ומגוונים לשוק המקומי (דוגמת כניסת שברון שרכשה את נובל אנרג'י). אלו מביאים עמם ניסיון, ידע, טכנולוגיה ומארג קשרים ענף שיוכל לשרת את יצוא הגז מישראל וייעול הפקתו, לצד מימוש המהלך לצמצום הריכוזיות בשוק הגז המקומי. הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed).
במקביל, חשוב להדגיש כי עסקת הרכש הנוכחית לא תקנה למובאדלה זכויות וטו על החלטות עסקיות של תאגיד תמר, ואינה כוללת מעורבות של מובאדלה בתפעול המאגר (ה-Operator יישאר חברת שברון האמריקנית).
הבחירה של דלק קידוחים דווקא בחברה מאבו דאבי מסייעת לקידום תכניות נוספות של משק הגז במזרח הים התיכון ופותחת אפשרויות מעבר לחיבור ישיר לאירופה (באמצעות צינור הגז המתוכנן EastMed)
במקביל, גם עבור האמירתים ניתן למנות מספר יתרונות כלכליים מובהקים בעסקה (מעבר להיותה הזדמנות עסקית טובה):
לטווח הקצר, העסקה מאפשרת דריסת רגל במרחב של מתחרים אפשריים על שווקי היצוא לאירופה, כדי לגדר סיכונים ולהיערך באופן טוב יותר בשוק שהוא אינטרס ליבה כלכלי ואסטרטגי עבורן.
כך למשל, קיים עיסוק בעסקאות נוספות בתחום האנרגיה בין המדינות, למשל הקמת צינור הנפט בים האדום שיאפשר לאיחוד האמירויות לייצא נפט לאירופה ביתר קלות. בהקשר זה, יוזכר כי לצד העסקה הנוכחית, אין זו ההתעניינות הראשונה של חברות מפרציות בתשתיות לאומיות ישראליות, וכי רק לפני חודשים ספורים דווח על מהלך משותף של מספנות ישראל וחברת DP world האמירתית לרכישת נמל חיפה.
מספנות ישראל וחברת אספקה מדובאי בוחנות את רכישת נמל חיפהhttps://t.co/y0C92m9Zk0 pic.twitter.com/tRlGnUvpbf
— ynet כלכלה (@ynet_economy) September 16, 2020
בראיה ארוכת טווח, מובאדלה פועלת עם חברות נוספות לפיתוח תעשיית "המימן הכחול" (המופק מגז טבעי), כחלופה "ירוקה" ליצוא גז ונפט.
לישראל, העלולה למצוא את עצמה ניצבת בפני שוק אירופי מצטמצם לגז טבעי, בשל המחויבות האירופית לצמצם פליטת גזי חממה, עשוי להיות אינטרס לפתח תעשיה שכזו ולהביא ידע בנושא. עבור ישראל זו עשויה להיות הזדמנות נוספת ללמוד מהניסיון הרב של המאעמ"ים בנושא, וגם אולי אפיק לבחינת תעשיית מימן מקומית בישראל (כוללת ליצוא), כחלופה לצינור הגז לאירופה, אשר קיים ספק באשר ליכולת הטכנולוגית והאסטרטגית לממשו.
אתגרי העסקה
כתמונת ראי מול ההזדמנויות הללו, יש לעמוד על שלושה אתגרים העולים מן העסקה:
ראשית כל, התגברות תפיסת האיום בראי טורקיה ואיראן החוזות בהתלכדות מחנה הניצב למולן. קונקרטית, גם אם המדובר בתרחישים מרחיקי לכת, הדבר עלול להגביר פוטנציאלי חיכוך (טורקיה מול ישראל במזרח הימ"ת; פגיעה צירית במאע"מ דרך מאגר תמר).
שנית, הסיכון במתן דריסת רגל ישראלית למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק. זאת, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית. במובן זה, עלולה להיווצר תחרות לא בריאה בין שיקולים מדיניים-פוליטיים לשיקולים עסקיים-רגולטוריים.
לשם דוגמה, שאיפה לשכך מתח מדיני עשוי להוביל למתן הקלות רגולטוריות בפיקוח על האסדה (תוך תחרות עם שיקולי איכות סביבה למשל). מנגד, יחסיה של אבו דאבי עם ישראל ומצרים בנפרד ישפיעו על שיקוליה הכלכליים והחלטות איזה מאגר לפתח כלכלית – תמר הישראלי או ט'הר המצרי.
יש סיכון במתן דריסת רגל ישראלית, למדינה ערבית שמערכת היחסים עימה עדיין לא יציבה מספיק, לתוך תשתית אסטרטגית בעל השפעה מהותית על הכלכלה הישראלית
שלישית, תיתכן חשיפה של מאפייני אבטחה והגנה ייחודיים על האסדה.
אולם סביר להניח שניתן לנהל סיכונים אלה, ובכל מקרה האסדה וניהולה יוסיף להיות מונחה ע"י גופי הביטחון הרלוונטיים בישראל. בה בעת, במקרה הטוב, עשויה החברה אף לרכוש שירותי אבטחה מחברות ישראליות ולשלבן בפעילותה במפרץ, ולחזק עוד יותר את הקשרים הכלכליים בין המדינות.
בשורה התחתונה,
לכניסת מובדאלה פטרוליום לשוק הישראלי יש מימד סמלי-היסטורי ואסטרטגי, הנותן גושפנקה לתהליך הנורמליזציה והשת"פ הבר-קיימא בין ישראל לבין איחוד האמירויות.
בראייתנו, יתרונותיו הגיאו-אסטרטגיים והכלכליים של מהלך זה עולים על חסרונותיו. בראייה קדימה, על מקבלי ההחלטות להקפיד ולקיים דיון מעמיק ברוח זו באשר לכל מהלך של רכש אחיזה בתשתית לאומית קריטית על ידי הון זר תוך מתן הדעת על תרחישים עתידיים אפשריים בהם המהלך החיובי והאופטימי הופך מנכס לנטל.
תומר ברק הינו סגן אלוף במילואים. שירת כראש ענף בחטיבת המחקר של אגף המודיעין בצהל וכקצין בכיר באגף התכנון. מתמחה בגיאו-פוליטיקה של המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית ובתכנון אסטרטגי. בעל תואר שני בלימודי ביטחון ודיפלומטיה מאוניברסיטת תל-אביב.
יוחאי גויסקי הינו סגן אלוף במילואים. שירת במגוון תפקידים בתחומי המודיעין והתכנון האסטרטגי בצהל ובמשרד הביטחון. מתמחה ביחסים בינ-לאומיים, המזרח התיכון ותכנון אסטרטגי.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
סובבתי ביום הצום האחרון של רמדאן במזרח ירושלים, וקשה היה להשתחרר מן הרושם, כי בעוד שבערים המעורבות בישראל הרוחות סוערות, דווקא מזרח ירושלים רגועה. זה מפתיע, כי לכאורה "הצלת אל-אקצא" היא הסיסמה של המהומות בישראל.
סובבתי ביום צום רמדאן האחרון במזרח ירושלים, וקשה היה להשתחרר מהרושם, כי בעוד שבערים המעורבות הרוחות סוערות, דווקא מזרח ירושלים רגועה. הרי לכאורה "הצלת אל-אקצא" היא סיסמת המהומות
מן השיחות עם המזרח ירושלמים אפשר להבין מה קרה בירושלים, ומן הזווית הזאת מה קורה בישראל.
יש למזרח ירושלמים טענות קשות נגד ישראל, אבל הם רוצים לטפל בבעיות האלה בעצמם ולא רוצים התערבות מן החוץ. לא של הרשות הפלסטינית (מבחינתם אבו מאזן הוא "מרגל", וכך הם קראו לאנשי פתח כאשר הם ביקשו לרכב על הגל), לא של ערביי ישראל (הם סילקו את אחמד טיבי וסירבו לקבל את מנסור עבאס כאשר ביקש לבוא לשיח' ג'ראח), ולא של חמאס. יש אהדה לחמאס, אבל לא למעורבות פעילה של חמאס במזרח העיר. חמאס כתנועה לא קיימת במזרח ירושלים, והמפלגה האסלאמית המאורגנת והחזקה, חיזב א-תחריר, נעלמה מן האירועים.
מי עשה את הבלגנים על הר הבית? לדברי המזרח ירושלמים היו אלה ערביי ישראל, חלק מן העימות בין התנועה האסלאמית הדרומית והצפונית. מי שסילק באמת את ראיד סלאח מהר הבית זה הווקף המוסלמי. ישראל עצרה אותו, אבל הווקף מנע את כל אירועי ההזדהות אתו.
זה לא אומר שהכל סבבה. רחוק מזה. יכולה להגיע נקודת זמן שגם מזרח ירושלים תצטרף למהומות, ואז נאבד את אחדות העיר, אם לא את העיר עצמה.
המזרח ירושלמים רוצים את אחדות העיר, אבל במעמד של שיוויון עם היהודים. הדברים אמורים בעיקר ביחס מפלה לדבריהם ביכולת שלהם להשיג אישורי בנייה, ואפילו אישורים לפתוח בתי קפה וחנויות בשטחים הגובלים בשכונות היהודיות או בתוכן. לעומת זאת האפוטרופוס על נכסי נפקדים מאפשר ליהודים לחדור לשכונות הערביות כמו בשיח' ג'ראח. התחושה היא שליהודים מקלים ולערבים מקשים.
יכול להיות שאין ממש בתחושות האלה, אבל זאת ההרגשה הרווחת במזרח העיר, ויש לשים אליה לב.
מנקודת המבט הזאת אפשר לקבל פרספקטיבה על הנעשה בישראל. מזרח ירושלים רוצה להשתלב בישראל, וערביי ישראל כבר עברו את השלב הזה והם רוצים להשתלב לא רק בכלכלה אלא גם בשלטון. מזרח ירושלים רוצה את השילוב מעמדה של שיוויון ואת תשומת לבה של ישראל לצרכי הערבים כמו תשומת הלב שהיא מעניקה לצרכי היהודים.
מזרח ירושלים רוצה להשתלב בישראל. ערביי ישראל כבר עברו את השלב הזה והם רוצים להשתלב גם בשלטון ולא רק בכלכלה. מזרח ירושלים רוצה את השילוב מעמדה של שיוויון ואת תשומת לב ישראל לצרכי הערבים
אני הייתי מוסיף לכך עוד תובנה. יש לשים לב כי מי שחולל את המהומות בישראל היו לוד והבדואים בנגב. מה שמשותף להם זה שאלו אזורים בשליטת אירגוני פשע. מה שעומד ברעיון השתלבות ערביי ישראל במוסדות השלטון הוא הרצון להילחם בכנופיות הפשע. אין להוציא מכלל אפשרות שכנופיות הפשע רוצות לחבל בממשלת השינוי כדי לסכל מאמץ מרוכז לחסל אותם. אליהם הצטרפו גורמים פן ערביים בצפון שרוצים לסכל את השתלבות ערביי ישראל בשלטון מסיבות אידאולוגיות.
וגם סתם חמומי מח לא חסר.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
למקרה שפיספסת
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביבי אוחנה ובנט- חבורה של כלום ושום דבר. בושה וכלימה להיותכם אנשים. אתם נציגי הציבור ? רק של הישבן שלכם. מתי נשתחרר מהגהנום שאתם יוצרים. מבצע חומות מגן בלפור יצא לדרך, ותודה לבנט על הלגיטימציה
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום אמנון,
להלן כמה נקודות הנוגעות לפוסט הנ"ל:
1. מעבר לאנרגיות המבוססות על יצור חשמל מהשמש או מהרוח הוא פתרון יקר, אינו יעיל מבחינה אנרגטית ובעיקר מתאים למדינות עשירות בשל הסובסידיות הנדיבות של הממשלות. המעבר בגרמניה למשל לייצור חשמל סולארי, העלה את חשבון החשמל של הצרכנים הגרמנים. המעבר בישראל עבור תחנת אשלים ייקר לצרכנים הישראלים את חשבון החשמל. מה הפתרון למדינות העניות אם כך? לייקר את חשבון החשמל למי שאין כסף לרכוש אוכל? קליפורניה הפחיתה את מחיר הפאנלים הסולאריים, אך ייקרה את חשבון החשמל לתושבים במדינה.
2. הטיעון שרוב המדענים חושב כך ולכן אלו הם דברי אמת אין לה כל אחיזה בעולם המדעי. רוב המדענים תמכו בניוטון עד אשר איינשטיין הוכיח שהוא טעה. המדען הישראלי דן שכטמן הוכיח לרוב המדענים כי הם טעו בנוגע לגבישי קוואזי וזכה בפרס נובל. לכן, גם אם רוב המדענים תומכים בתיאוריה, כל עוד היא לא מוכחת היא לא אומרת כלום בעולם המדעי. לא. אין כל הוכחה שהתחממות כדור הארץ נובעת מהעלייה בכמות הפחמן הדו חמצני באטמוספירה. ישנו היסק נסיבתי בלבד.
3. תהליך ייצור חשמל מפאנלים סולאריים הוא כלשעצמו פוגע בסביבה. אך, לא רק הייצור של הפאנל. גם תהליך השינוע לרחבי העולם מתבצע על גבי ספינות משא המונעות בדלק פוסילי. המשאיות המובילות מהנמלים , וכל התהליך הלוגיסטי אינו מפחית את טביעת הרגל הפחמנית.
4. אך גם תהליך התחזוקה פוגע בקרקע בשל זיהום הרעלים בהטמנתם בקרקע. אם נקבל את ההנחה כי הם נשלחים למחזור, ועניין זה דורש תחזוקה גבוהה יותר, אשר היא כלשעצמה דורשת ייצור חשמל נוסף, כל תהליך המחזור עצמו אמור להיות מגולגל אל הצרכן, ובסופו של דבר אנו חוזרים אל יעילות אנרגטית מול מחיר.
למשל, הצווים הנשיאותיים שחתם עליהם הנשיא ביידן בתחום זה, יעלו לכל אמריקאי $1500 בכל שנה. בהסכם פאריז נקבע כי ארה"ב תשלם כטריליון דולר בכל שנה. דוגמה קטנה לבלוף הגדול של חברת טסלה. עיקר הרווחים של החברה מגיעים מכספי משלם המסים האמריקני.
5. ייצור חשמל מהשמש או מהרוח דורש שטח אדמה עצום. זה קצת מפתיע שהמרדף אחר הפחתת הפחמן הדו חמצני מצליח לטשטש את בזבוז משאבי הקרקע עבור כה מעט חשמל. תחנת הכח באשלים המשתרעת על פני שטח של 10,000 דונמים מייצרת חשמל ל-30 אלף בתי אב, בעוד שתחנת הכח בחדרה המשתרעת על של שטח של 1500 דונמים מייצרת חשמל למיליוני בתי אב.
6. ייצור חשמל מהרוח או מהשמש אינו אמין. בימים חמים מאוד ישנו עודף אנרגטי שאין דרך לווסת אותו, ובלילה תחנת הכח הסולארית פועלת על דלק פוסילי.
7. גם הניסיון המתוחכם להראות כי קיימת אפשרות לאגירת אנרגיה אינה מקבלת ביטוי בשום דרך. דרך זו אף היא אינה יעילה מבחינת שטח השימוש, מפני שנדרש שטח עצום עבור חוות סוללות. רק מדינות עם שטח עצום מסוגלות לספק זאת כמו באוסטרליה. מבחינה פיזיקלית ישנם כשלים לאגור אנרגיה בתנועה באופן יעיל, ומבחינה כלכלית ההשקעה העצומה מול יעילות אנרגטית פשוט אינה משתלמת.
8. הנזק לבעלי החיים מטורבינות רוח או פאנלים סולאריים הוא עצום. מיליוני ציפורים מוצאות את מותן באזורים הסמוכים לחוות סולאריות או רוח. פרישה של אותן חוות על שטח עצום הורסת את בתי הגידול של בעלי החיים, ומונעת מהן לנוע בחופשיות בטבע.
9. מחירי הפנאלים הסולאריים ירדו בשל ייצור המוני בסין, תחת הטבות הממשל הסיני. אך, לפני כמה שנים הודיעה ממשלת סין כי היא תפסיק לתמוך בייצור פאנלים, והמפעלים בכל רחבי המדינה נתקעו עם מלאים עצומים. הסינים לא סתם גילו שאין שום חסכון כלכלי בייצור פאנלים. הם העדיפו לעבור לייצור כורים גרעיניים אשר יעילים באלפי אחוזים מייצור אנרגטי המבוסס על השמש.
10. בגרמניה הנחשבת למדינה המובילה באירופה בייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, לא נרשמה כל הפחתה בפליטת הפחמן הדו חמצני מאז שנת 2009, למרות השקעה צפויה עד שנת 2025 של כ-580 מיליארד דולר. לעומת זאת, צרפת נחשבת לאחת המדינות הנקיות בעולם, ופליטת הפחמן הדו חמצני ממנה נמוכה מגרמניה. איך? בשל ייצור וצריכת אנרגיה גרעינית.
11. ייצור חשמל מאנרגיה סולארית דורש שטח פי 450 יותר מאשר תחנת כח גרעינית. אם כך, מדוע להמשיך ולהשקיע בסולאר ולא בגרעין? השקעה בגרעין תפחית עד מאוד את הצורך בשטח אדמה נרחב, פגיעה בבעלי חיים ובני אדם, תעמיד לרשות הכלכלה העולמית חשמל אמין, ותפתור עבור המדינות העניות את העוני האנרגטי שהן סובלות ממנו.
12. אני מציע להפסיק ולהשתמש במושגים שקרים\לא אמת וכו…בנוגע לטיעון בעד או נגד. זה שאיני מסכים\תומך לא אומר שדבריי אינם נשענים על עובדות ומחקרים.