בין פורים ליום השואה

פורים במאה שערים (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
Olivier Fitoussi/Flash90
פורים במאה שערים

סולידריות המבוססת על השלילי יוצרת גבולות וקווים אדומים, אבל לא דבק פוזיטיבי. היא יוצרת כמעט-מדינה. לפעמים נדמה לי שמה שיש כאן הוא הרבה "כמעט-מדינות".

לפני 25 שנה ייסדנו, עמיתיי ואני, את יסודות – המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, על מנת לקדם חינוך לדמוקרטיה בחינוך הדתי. אחד הכלים הפדגוגיים שפיתחנו היה "משחק רולס". מדובר במשחק הפעלה, המבוסס על הפילוסופיה של המוסר של ג'ון רולס כפי שהוא ניסח אותה בספרו "תאוריה של צדק".

כידוע, לב התיאוריה הוא מעין ניסוי מחשבתי: רולס מציע לדמיין מצב שבו אנשים נדרשים להקים מדינה. לאנשים אלה יש ידע מלא ומשוכלל בכל תחומי מדעי החברה והרוח, אך חסרה להם ידיעה אחת – מי הם יהיו באותה מדינה שהם בונים. הם אינם יודעים לאיזה מגדר, גיל, לאום ומעמד ישתייכו. זהו המושג המפורסם של "מסך הבערות".

לב התיאוריה של ג'ון רולס הוא מעין ניסוי מחשבתי: לדמיין מצב בו אנשים נדרשים להקים מדינה. יש להם ידע בכל תחומי מדעי החברה והרוח, אך חסרה להם ידיעה אחת – מי הם יהיו באותה מדינה שהם בונים

בסוף התרגיל מסך הבערות עולה והמשתתפים מגלים את זהותם הלאומית, המגדרית, את מעמדם הכלכלי וכו'. אחד, למשל, יכול לגלות שהוא חסיד סאטמר בעל מוגבלות ואחרת יכולה לגלות שהיא אישה פלסטינית לסבית. כך, אם המשתתפים צריכים להביא בחשבון שהם עצמם יתגלו כנושאים כל סוג אפשרי של זהות חברתית, הם יחוקקו כללים וחוקים שיווניים לכל ואז ייווצר "צדק כהוגנות" (justice as fairness).

במשחק שקיימנו, במקום לעשות ניסוי מחשבתי, לקחנו מנהלים ומורים מהחינוך הדתי, וביקשנו מהם להתחלק לקבוצות ולשחק בפועל משחק של בניית מדינה בתנאים שרולס הגדיר. כל משתתף יודע הכל על חברה וכלכלה אבל לא יודע את זהותו החברתית. בהתחלה לקחנו רק יהודים – אבל עם הזמן במסגרות שונות גם הוספנו מוסלמים, נוצרים ודרוזים.

ואז למשל, כשהמשתתפים היהודים הדתיים היו מציעים, לדוגמה, חוק שמעניק זכות יתר כלשהי ליהודים, המדריכים המלווים את המשחק (אנשי צוות "יסודות" ) היו מזכירים להם – "אבל מסך הבערות יעלה בסוף המשחק ויכול להיות שאתם בעצמכם תתגלו כפלסטינים או דרוזים. האם אתם עדיין חושבים שחוק כזה הוא הוגן?"

לעיתים קרובות היה קורה משהו מפתיע במהלך המשחק – היו משתתפים שלא הצליחו או שסירבו לשחק את המשחק. הם אמרו שאינם יכולים לדמיין לעצמם זהות אחרת מזו שלהם, או דחו זהויות אפשרויות (היינו, לא יכלו לדמיין שהם לא ערבים או מתנחלים יהודים, למשל).

מתברר, כפי שרולס בעצמו מציין, שעל מנת לקיים את הניסוי המחשבתי שבלב השיטה שלו, ולשחק את "משחק רולס", צריך הנחות תרבותיות מסוימות. ההנחה העיקרית שבהם נוגעת לתפיסת ה"אני":

מתברר, כפי שרולס בעצמו מציין, שעל מנת לקיים את הניסוי המחשבתי שבלב השיטה שלו, ולשחק את "משחק רולס", צריך הנחות תרבותיות מסוימות. ההנחה העיקרית שבהם נוגעת לתפיסת ה"אני"

האם ל"אני" יש איזושהי איכות או מהות סגולית שהיא מעבר לכל מציאות חומרית או יום-יומית רגילה – מהות שנושאת כבוד מיוחד ואף קדושה? או שה"אני" כרוך באופן הכרחי בתפקידים (roles) חברתיים של מגדר, גיל, סטטוס אישי ואף זהות לאומית-אתנית?

התפיסה הראשונה עומדת מאחורי התפיסה המערבית-ליברלית של זכויות האדם, שהן אוניברסליות ובלתי מותנות במעמד, בתפקיד ובכל הגדרה או זהות חברתית אחרת. זכויות האדם נועדו להגן על מהות ה"אני" הנושא את כבוד האדם הסגולי, ולהעניק לו אפשרות של אוטונומיה מלאה שרק מימושה ישמר את הכבוד הראוי למהות זאת. אולם אם מקבלים את התפיסה השנייה, הרבה יותר קשה לקבל את הדרישה לאוטונומיה רדיקלית לפרט כציווי האתי הגבוה ביותר.

התפיסה הראשונה של ה"אני" שמהווה מציאות מיוחדת באה לידי ביטוי בהבנה הרווחת של המושג המקראי "צלם אלוהים", ובנצרות בפסוק המפורסם מתוך "האיגרת אל הגלטים" של השליח פאולוס 3:28:

"אין יהודי אף לא גוי, אין עבד אף לא בן חורין, לא זכר אף לא נקבה, משום שכולכם אחד במשיח ישוע".

בתולדות הפילוסופיה נמצאת תפיסה זו, של כבוד האדם הסגולי, בתורתו של עמנואל קאנט – האדם זוכה לתשומת לב (achtung) מיוחדת ואי אפשר להתייחס אליו כאל אמצעי בלבד אלא חייבים להתייחס אליו גם כאל תכלית.

רולס מאמץ את ההנחות הליברליות לגבי ה"אני". זאת אומרת, שה"אני" האמיתי של הפרט הוא מעין ישות מקודשת "מעבר" לתפקידים חברתיים ולזהויות, ושבאופן עקרוני הוא יכול להופיע בכל מיני זהויות חברתיות. אולם חלק מהמשתתפים, אולי המסורתיים והדתיים יותר, החזיקו בתפיסה השנייה לגבי ה"אני" והבינו אותו כמשוקע בתפקידים חברתיים ובזהויות.

לכאורה נובע מכך, שתפיסות של צדק והוגנות שנגזרות מהאונטולוגיה של ה"אני" הליברלי אינן אוניברסליות, אלא מוגבלות לבני תרבות מסוימת (שמקורה ביהדות, בנצרות, ובפילוסופיית הנאורות של קאנט).

האם ל"אני" יש איזו מהות סגולית מעבר לכל מציאות חומרית או יום-יומית רגילה – מהות שנושאת כבוד מיוחד ואף קדושה? או שה"אני" כרוך באופן הכרחי בתפקידים חברתיים של מגדר, גיל, סטטוס וזהות לאומית-אתנית?

התפיסות השונות של ה"אני", והפחדים והרגשות שהן מעוררות הן בין המקורות לקיטוב הפוליטי בישראל: קבוצות דתיות וימניות חושדות שהשמאל – שתומך בזכויות האדם בצורה מרבית – לא מספיק נאמן לעם ישראל ולמדינה כמדינה יהודית. ואילו השמאל חושד בימין שהוא מנמיך את קומת האדם וכבודו הסגולי בקושרו את ה"אני" לזהות אתנית או לאומית מסוימת.

נזכרתי באירוע הפילוסופי-סוציולוגי הזה בעקבות פורים ולקראת יום השואה. פורים סותר מעט את המסקנות העגומות של הניתוח הקודם, ומצביע על כך שהתשובות לדילמה "מהו האני" אינן בינריות. הן אינן תשובות של או-או. פורים הוא חג החוגג את עניין "ההיפוך", כפי שכתוב במגילת אסתר:

וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם. (ט', א').

באמצעות התחפושות חוגגים את רעיון ההיפוך: גברים מתחפשים לנשים ונשים לגברים, יהודים לערבים וכל מני תחפושות אחרות. אולם יש תחפושת אחת שיש בה משום היפוך גמור, אבל אף פעם לא ראיתי שמתחפשים בה. לא ראיתי אף פעם, לא בישראל ולא בחו"ל, שמישהו מתחפש לנאצי. אף שתחפושת זו היא היפוך גמור ואף קשורה מבחינת התוכן לחג פורים אף אחד לא מתחפש בה.

הסיבה ברורה. ה"אני" שלנו דוחה את הרעיון שאנחנו יכולים להיות נאצים, אפילו לא בצחוק. גם אם אנו ליברלים מדופלמים יש משהו ב"אני" שמתקשר לתפקידים חברתיים, ולו רק בשלילה. ה"אני" שלנו לא מופשט מעבר לכל תפקיד וזהות חברתית בצורה מוחלטת.

נוסף על דחיית הזהות הנאצית מכיוון שאנחנו יהודים והיינו מטרה של מכונת הרצח הנאצית, יש סיבה נוספת שמקשרת אותנו בחזרה להגדרה הראשונה של ה"אני", כלומר: ה"אני" הוא מקודש ו"מעבר". הרי הנאציזם הוא בדיוק ההפך מתפיסה של מהות אנושית מקודשת. הוא כרוך בהפיכת בני אדם לחומר גלם שניתן ל"השתמש בו ולזרוק".

באמצעות תחפושות בפורים חוגגים את רעיון ההיפוך: גברים מתחפשים לנשים, יהודים לערבים וכדומה. אולם יש תחפושת אחת שיש בה משום היפוך גמור, אבל אף פעם לא ראיתי, לא בישראל ולא בחו"ל, שמישהו מתחפש לנאצי

אנחנו דוחים את הנאציזם מעלינו מתוך הזהות הפרטיקולרית שלנו כיהודים, אבל גם מסיבה ערכית-אוניברסלית: אנחנו גם מאמינים ברמה זו או אחרת בקדושת האדם. דחיית הנאציזם מעלינו בעצם מראה שאנחנו – כולנו – שותפים לשתי התפיסות של ה"אני" גם יחד.

כך, שהקוטביות הערכית-פוליטית המיוחסת לישראל, היא במידה מסוימת מצג שווא. אמנם יש חילוקי דעות חריפים לגבי היחסים הראויים בין תפיסות ה"אני", המינון הראוי של כל אחת מהן והשלכותיהן, אבל בסופו של דבר מחלוקות אלו מתקיימות במסגרת אחת של שותפות בין התפיסה האנושית והתפיסה היהודית.

מחשבות אלו מתקשרות ליום השואה. השואה היא אחד הסמלים שיכולים להכיל (אמנם בדרך השלילה) את שני ההיבטים של זהותנו, האנושית והיהודית. ציון יום השואה שבוע לפני יום העצמאות גם בא להזכיר לנו את המסגרת המשותפת של כולנו שהיא יהודית ואנושית-דמוקרטית.

עם התובנות האלו חזרתי לחשוב על המנהלים הדתיים, הדרוזים והערבים, ותהיתי אם ה"מה-לא" המשותף מספיק כדי לבנות מדינה.

נכון, יש תיאוריות הממקמות את ה"פוליטי" ביכולת להגדיר אויב או יריב ולפעול נגדו. אף על פי כן חשבתי, שסולידריות המבוססת על השלילי – דחיית הנאציזם – לא ממש מספיקה. סולידריות המבוססת על השלילי יוצרת גבולות וקווים אדומים אבל לא דבק פוזיטיבי, ולדעתי, היא יוצרת כמעט-מדינה. לפעמים נדמה לי שמה שיש כאן הוא הרבה "כמעט-מדינות" חופפות

ד"ר שלמה פישר הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי ועמית במכון שחרית. תחומי המחקר שלו הם בצומת שבין דת, פוליטיקה ומעמד וכן בקשר שבין דת, דמוקרטיה ואזרחות בחינוך. לימד סוציולוגיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות נוספות, פרסם מחקרים רבים אודות הציונות הדתית ותנועת ש"ס ועבד כ-30 שנה בשדה החינוך. הוא בין המייסדים והמנהלים של יסודות – המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, המתמקד בחינוך לדמוקרטיה בחינוך הממלכתי-דתי. (צילום: מכון שחרית)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,173 מילים
כל הזמן // יום שני, 8 באוגוסט 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

לפיד לתושבי עזה: "יש גם דרך אחרת. עתידכם תלוי בכם"

לפיד שוחח הערב נשיא מצרים א-סיסי● סקרים: גנץ ולפיד מתחזקים בהתאמה לראשות ממשלה ● ארדן דורש ממועצת הביטחון לגנות את הירי מעזה ● היועמ"שית קבעה: מינוי מפקד גל"צ יידחה לממשלה הבאה ● גזר דין לליצמן: 8 חודשים על תנאי ● ליברמן מבטיח פיצוי למי שנעדרו מעבודתם וגרים עד 40 ק"מ מהרצועה ● נתניהו מבקש ממתפקדי הליכוד לאשר לו 5 שיריונים ביום רביעי

עוד 52 עדכונים

עלות השחר - השחר עלה, ומה עכשיו?

הסבב הקצר מול הג'יהאד האסלאמי הסתיים, עם קונצנזוס נדיר כי מדובר בהצלחה ישראלית. ומה עכשיו?

1

ראשית חשבו לתחקר לעומק את שרשרת הפעולות שהובילה אליו. האם מעצר פעיל הג'יהאד בסאם א-סעדי בג'נין היה מוצדק, בראייה לאחור? האם התגובה לחטיפתו הוערכה נכונה? "בכיר ישראלי" כבר סיפר בגילוי לב כי ישראל הופתעה מתגובת הג'יהאד לחטיפה. זו אינה הפעם הראשונה בשנים האחרונות שבה המודיעין הישראלי שוגה בהערכותיו לגבי החמאס והג'יהאד.

עם תום הסבב יהיה צורך לתחקר לעומק את שרשרת הפעולות שהובילה אליו. האם מעצר פעיל הג'יהאד בג'נין היה מוצדק, בראייה לאחור? האם התגובה לחטיפתו הוערכה נכונה?

2

פתיחת סבב כאשר מנהיג הג'יהאד זיאד נח'אלה נמצא בביקור בטהראן – יתרון או חיסרון?

3

בסוגיית התפקיד האיראני בהסלמה – בזמן ששיחות וינה מתנהלות, על רקע המהלומות שישראל הנחיתה על איראן בשנה האחרונה, והכישלון האיראני להגיב עליהן. מה ישראל העריכה? מה היא ידעה/יודעת על כוונותיה של איראן ועד כמה עודדה או לא את הג'יהאד להסלים? יש לכך חשיבות רבה, הרבה מעבר לסבב הזה.

4

המשא ומתן שניהלו המצרים, הקטרים ואחרים במטרה למנוע הסלמה, לפני פתיחת הסבב – מה באמת קרה שם? מה דרשו הג'יהאד ומה דרשה ישראל? האם ההחלטה להפסיק את המשא ומתן ולפתוח באש הייתה נכונה? או שמא "ההזדמנות המבצעית" שוב סינוורה את עיני הקברניטים וחיסלה לא רק את תייסיר אל ג'עברי אלא גם הסכם אפשרי? (כפי שקרה מספר פעמים בעבר).

האם ההחלטה להפסיק את המו"מ ולפתוח באש הייתה נכונה? או שמא "ההזדמנות המבצעית" שוב סינוורה את עיני הקברניטים וחיסלה לא רק את תייסיר אל ג'עברי אלא גם הסכם אפשרי? (כפי שקרה בעבר)

5

ישראל הצהירה בימים הראשונים למבצע כי היא "אינה מנהלת משא ומתן". האם זה היה נכון? בדיעבד ברור כי  האינטרס הישראלי היה לנהל משא ומתן מהיר ולסיים את הסבב מהר ככל האפשר. ידנו הייתה על העליונה אבל ברור היה שהתמונה יכולה הייתה להתהפך בכל רגע. כתמיד בעימותים מול ארגוני לא מדינתיים, לצד השני מספיקה הצלחה מבצעית אחת כדי להכריז "ניצחון". כולנו כבר היינו בסרט הזה אינספור פעמים.

6

כפי שמציינים בצדק כל הפרשנים – העובדה שחמאס בחר להישאר מחוץ למערכה היא קריטית. עם כל רגע שעבר הייתה סכנה שחמאס לא יעמוד בלחץ, ואז היינו עלולים להתדרדר לסבב ארוך וקשה בהרבה. זו הייתה סיבה מרכזית לחתירה לסיום מהיר.

7

מה ניתן היה להשיג בהסכם הפסקת האש? זו שאלה שמלווה כל סבב כבר 17 שנים. התשובה מורכבת. אם נפשט, ישראל עמדה תמיד בפני בחירה בין הסדרה עמוקה וארוכת טווח ("הודנה" בשפת החמאס והג'יהאד), לבין שביתת נשק זמנית ומוגבלת ("תהדייה" בשפתם). כל ממשלות ישראל העדיפו את האופציה השנייה, משום שנרתעו מלשלם את מחיריה של הראשונה.

מהם המחירים? בתמצית, הסרת המצור הימי והיבשתי, הקמת נמל ימי בעזה, ועסקת שחרור אסירים וגופות שתכלול שחרור מסיבי. מהם התמורות? שקט ארוך טווח והגבלת התעצמות הארגונים בעזה. הסכמי התהדייה שעליהם חתמו כל הממשלות מאז ההתנתקות כללו שביתת נשק הדדית, "כללי משחק" מוסכמים בשטח שליד גדר הגבול ("הפרימטר"), וכמה גזרים הומניטריים, פיננסיים כלכליים להקלת המצור, בתיאום עם מצרים וקטאר. כולנו כבר מבינים את המגבלות של הסכמים מסוג זה.

8

ועכשיו לנקודה הכי חשובה, הכי מורכבת והכי פחות מדוברת – הטווח הארוך, והתכלית האסטרטגית של ישראל מול עזה בפרט ומול הפלסטינים ככלל. בסופו של יום כל סבב כזה הוא רק הערת שוליים בתולדות הסכסוך.

הנקודה הכי חשובה, הכי מורכבת והכי פחות מדוברת – הטווח הארוך, והתכלית האסטרטגית של ישראל מול עזה בפרט ומול הפלסטינים ככלל. בסופו של יום כל סבב כזה הוא רק הערת שוליים בתולדות הסכסוך

בנקודת הזמן הנוכחית פערי העוצמה בין ישראל לפלסטינים הם כנראה הגדולים ביותר אי פעם. ישראל הצליחה לרסק את התנועה הלאומית הפלסטינית לחתיכות. לנתק את עזה מאיו"ש, למנוע פיוס בין פתח לחמאס, לזרוע יאוש טוטלי בקרב העם הפלסטיני באשר לסיכויים להקמת פלסטין בימי חייהם, ולסכל באפקטיביות את מרבית ניסיונות "ההתנגדות" לייצר פיגועים אסטרטגיים או לשתק את החיים בישראל לאורך זמן.

אפילו בקרב ערביי ישראל חל פילוג בין ה"משתלבים בכל מחיר" בראשות עבאס, שהתבטא במהלך המבצע באופן חסר תקדים והודיע הלכה למעשה כי לרע"ם אין כל עניין במאבק הלאומי הפלסטיני, לבין "שומרי הגחלת הפלסטינית" ברשימה המשותפת.

בנקודת הזמן הנוכחית פערי העוצמה בין ישראל לפלסטינים הם כנראה הגדולים ביותר אי פעם. ישראל הצליחה לרסק את התנועה הלאומית הפלסטינית לחתיכות. לנתק את עזה מאיו"ש, למנוע פיוס בין פתח לחמאס, לזרוע יאוש טוטלי בקרב העם הפלסטיני באשר לסיכויים להקמת פלסטין בימי חייהם, ולסכל באפקטיביות את מרבית ניסיונות "ההתנגדות" לייצר פיגועים אסטרטגיים או לשתק את החיים בישראל לאורך זמן.

במישור המבצעי אלו הישגים אדירים. אבל – כפי שקורה לנו תמיד – במקום לתרגם את ההישגים הצבאיים להישגים אסטרטגיים, ישראל מתחפרת בסטטוס קוו. הסכמי אברהם היו הישג אסטרטגי, אבל לשיטתו של נתניהו. כלומר דריסת הפלסטינים תחת גלגלי המטוסים לדובאי. הם רק העצימו את התסכול וחוסר התוחלת באיו"ש ובעזה, למרות שיכולים היו לשמש מנוף לתחילת משא ומתן מדיני משמעותי.

נתניהו חתר כמובן לחיסול רעיון שתי המדינות והמשך גימוד הבעיה הפלסטינית עד אין קץ (נכון, זה לא בר-ביצוע, אבל לכך הוא חתר). לממשלת המעבר הנוכחית אין בדל של אסטרטגיה מול עזה, ובוודאי שלא מול הבעיה הפלסטינית בכללותה. אין לה גם מנדט ציבורי להגיע להסכם אסטרטגי עם החמאס והג'יהאד.

9

לכן הסבב הזה – שנכון לשאול עד כמה היה נחוץ – הסתיים בהארכת הסכם התהדייה הקיים.

נתניהו חתר לחיסול רעיון שתי המדינות והמשך גימוד הבעיה הפלסטינית עד אין קץ (לשווא). לממשלת המעבר הנוכחית אין בדל אסטרטגיה מול עזה, בוודאי לא מול הבעיה הפלסטינית בכללותה

10

מה בכל זאת ניתן "לחלץ" מן המצב שנוצר? התנעת דיון ציבורי משמעותי על הבעיה הפלסטינית ועל האסטרטגיה הישראלית הנכונה מולה, כשעזה נתפסת כחלק מן המכלול הזה, לא כסוגיה נפרדת ולא כבעיה צבאית גרידא.

הציבור הישראלי שקע באפתיה, שהייתה נוחה מאוד גם לנתניהו וגם לבנט ולממשלת ה"שינוי לא כולל פלסטינים" ששלטה פה בשנה האחרונה. גם עכשיו, אין לפוליטיקאים שום אינטרס בדיון ציבורי כזה, שבו יחשפו ערוותיהם. לאף אחד מהם אין פתרונות משכנעים, והם יעדיפו להמשיך לטמטם את הציבור עם "מיגור הטרור", "יד חזקה" ו"ערוכים לכל תרחיש".

11

הציבור הישראלי הרבה יותר מפוכח מן הפוליטיקאים, ומזהה את חוסר האונים שלהם. אבל נוצר מעגל שוטה שבו הפוליטיקאים בורחים מבשורה, והציבור נותן להם לברוח כי כיפת ברזל והיעדר פיגועים משמעותיים מאפשרים לנו חיים נורמליים פחות או יותר, והתמקדות במאבקי ההישרדות היומיומיים שהם "החיים עצמם" בישראל.

12

ארה"ב והקהילה הבינלאומית איבדו מזמן עניין בסכסוך. מדינות ערב בחרו לעצום עיניים ולעסוק בבעיותיהם שלהן. הסובלים העיקריים מן המצב הם כמובן הפלסטינים, אבל קולם לא נשמע ולא יישמע.

הציבור הישראלי שקע באפתיה, שהייתה נוחה מאוד גם לנתניהו וגם לבנט ולממשלת ה"שינוי לא כולל פלסטינים" ששלטה פה השנה. גם עכשיו אין לפוליטיקאים אינטרס בדיון ציבורי שבו יחשפו ערוותיהם

13

בעיני פוליטיקאים כמו נתניהו ושותפיו זה מצב אידאלי להמשך תנופת ההתנחלויות מזה ושינוי המשטר בישראל מזה. ובעיני הצד השני של המערכת הפוליטית? זו השאלה, ותשובה אין.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,030 מילים ו-1 תגובות

דירה זה לא טונה: למחאת הדיור אין שום סיכוי להצליח

מעודדים מהצלחת מחאות הקוטג', פסטה ועכשיו הטונה - עולים קולות לגייס את הציבור למען מחאה כזו נגד מחירי הדירות בישראל ● אלא שמחאה נגד יוקר הדיור שונה מהותית ממחאה של מוצר בסופר - ובסופו של דבר, נידונה לכישלון בגלל השוני הזה ● פרשנות

עוד 849 מילים

כתבי העת המדעיים סירבו לפרסם את המאמר של פרופסור אבי לייב שטען כי גוף שמימי נדיר התרסק בכדור הארץ ב־2014 ● בחודש יוני האחרון ממצאיו אושרו על ידי ממשלת ארה"ב ועכשיו הוא מתכוון לחפש את השרידים בקרקעית האוקיינוס כדי להבין אם מקורו ב"טכנולוגיה חייזרית" ● "למבקרים היו ספקות אבל אני הייתי בטוח"

עוד 1,332 מילים

למקרה שפיספסת

תיירות "זה היולי הכי חלש שהיה כאן מזה שנים"

במצפה רמון מקווים שהקור בלילה ובבוקר ימשוך את התיירים באוגוסט ● אלא שתקציב השיווק התפספס, אין אוטובוס למכתש ואין רכז תיירות ● ראש המועצה טוען שמדובר בחולשה כלל ארצית וש"זו לא דרמה מקומית" ● האורחים שכן יגיעו יהנו מסיורים, הופעות, פסטיבל סרטים ואולי גם ממטר מטאורים ● במקביל, התיירנים מסמנים ניצחון בארבעה מאבקים סביבתיים ומבטיחים שיהיו עוד

עוד 2,539 מילים

בעניין עזה, המוזות לעולם לא נשמעות

היה זה פקיד סובייטי שטבע את המשפט: "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות, וכשהתותחים שותקים, המוזות נשמעות". הכוונה היא שאין משמיעין ביקורת בזמן לחימה.

הרוב יסכימו כנראה עם הקביעה, ועם זאת יש עמה שתי בעיות: ראשית, ממשלות גורמות נזק רב במלחמות מטופשות, ושנית, הן לרוב ממאנות להקשיב גם בימי שלום. כשזה מגיע לעזה, הם לא מקשיבות בכלל.

יש שתי בעיות עם הקביעה "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות": ראשית, ממשלות גורמות נזק רב במלחמות מטופשות, ושנית, הן לרוב ממאנות להקשיב גם בימי שלום. כשזה מגיע לעזה, הם לא מקשיבות בכלל

בנוגע לעזה, ישראל שבוייה ב"קונספציה" – מן פתולוגיה היסטורית המונעת על-ידי יהירות ופולחן ביטחון קצר-רואי. כל כמה זמן צצה לה קונספציה אחרת, אבל במובן מסויים מדובר באותה גברת קלוקלת בשינוי אדרת.

הקונספציה המקורית גרסה בתחילת שנות ה-70 (עת עלה ההיבריס הישראל על גדות סואץ) שאין טעם להתייחס לאיומים ולגישושים של נשיא מצרים אנואר סאדאת, שכן הוא פחות רציני מקודמו גמאל עבדל נאצר ולעולם לא יעז לתקוף. שר הביטחון העדיין-מהולל משה דיין סיכם זאת באומרו שעדיפה שארם א-שייח' (הכוונה לסיני) בלי שלום על שלום בלי שארם א-שייח'. התוצאה הגיעה ביום כיפור 1973.

הקונספציה השנייה הייתה שישראל צריכה להיאחז ב"אזור ביטחון" בדרום לבנון, הלוא היא רצועה ברוחב כמה קילומטרים המתפתלת לאורך כל הגבול. ישראל בראשות הליכוד פלשה ללבנון ב-1982 כדי לגרש ממנה את אש"ף, משימה שהושגה בתוך חודשים; היא המשיכה לכבוש חצי מהמדינה למשך שנתיים נוספות (משה ארנס לעג ליצחק רבין בתשדיר בחירות מ-1984 על כך שחשב שנסיגה בכלל אפשרית: "האם הוא עצמו מאמין בכך? האם מישהו מאתנו מאמין?"). גם לאחר הנסיגה שבוצעה להפתעת ארנס באותה שנה (על רקע התנגדות קולנית של הליכוד) שימרה ישראל על "רצועת הביטחון" להגן על הגבול מול אויב חדש, חיזבאללה.

הקונספציה קבעה שאין אלטרנטיבה להקרבה בחיים ובממון ובהון הפוליטי שהרצועה גבתה, עד שאהוד ברק פרש מלבנון באופן חד צדדי בשנת 2000 – הישגו הבלתי מעורער (הליכוד שוב התנגד, כמובן). או אז התברר שבהחלט ישנה אלטרנטיבה – לא מושלמת, כי הייתה מלחמה נוספת ב-2006, אבל עדיפה עד מאוד.

בנוגע לעזה, ישראל שבוייה ב"קונספציה" – מן פתולוגיה היסטורית המונעת על-ידי יהירות ופולחן ביטחון קצר-רואי. כל כמה זמן צצה לה קונספציה אחרת, אבל במובן מסויים מדובר באותה גברת קלוקלת בשינוי אדרת

הקונספציה הנוכחית סביב עזה גורסת בעצם שלישראל אין אלטרנטיבה למדיניות שהיא מקיימת מאז תפס חמאס את הרצועה ב-2006: להטיל עליה סגר מהאוויר, מהים ובעזרת מצרים מהיבשה ולשמור על מאזן טרור מול הטרוריסטים השולטים בה.

ההצדקה הייתה שיש להגביל ולבדוק כל מולקולה הנכנסת לרצועה, שמא חמאס ישתמש בחפצים תמימים לכאורה לעזר בייצור פצצות, בניית טילים וחפירת מנהרות. המצב מאמלל את 2 מיליון האנשים שחיים בעזה ובעצם כלואים בה – אבל זה בדיוק העניין: התוכנית, במידה שהייתה כזו, הייתה לדרבן אותם להפיל את החמאס מהשלטון.

וזו נראתה כמו תכנית טובה, כי כל אדם הגון בעולם יברך על הפלת חמאס, ארגון שלא רק כפה תיאוקרטיה אסלאמית ומדינת משטרה על נתיניה האומללים אלא גם הביא עליהם חורבן מחריד על ידי התגרות חוזרת ונשנית בשכן חזק בהרבה.

אכן, הגורמים היחידים בעולם הדמוקרטי שאולי לא יברכו על סילוק חמאס הם חלקים מהימין הישראלי. הסיבה לכך היא שהפלסטינים הרדיקליים הם שותפיהם השקטים להתנגדות לחלוקת הארץ; שלטונם בעזה מחליש את הרשות הפלסטינית המתונה יותר והופך את פתרון שתי המדינות לפחות אפשרי.

איך עבדה התוכנית?

ובכן, עברו 16 שנים, ולמרות המצור חמאס מצא דרכים לייצר פצצות, לבנות טילים (עם טווח יותר ויותר מרשים) ולחפור מנהרות למכביר. הם ירו אלפים מטילים אלה לעבר ישראל, וגרמו סבל גדול במיוחד למאות אלפי אזרחים ישראלים בדרום. היו לנו ארבע מלחמות ואינספור סבבים ולפי האו"ם כ-4,000 פלסטינים נהרגו (לצד 106 ישראלים), רבע מיליון בתים בעזה נהרסו ונזק של 5 מיליארד דולר נגרם לתשתיות ברצועה הענייה.

הקונספציה הנוכחית סביב עזה גורסת שלישראל אין אלטרנטיבה למדיניותה מאז תפס חמאס את הרצועה ב-2006: הטלת סגר מהאוויר, מהים ובעזרת מצרים מהיבשה ושמירת מאזן טרור מול הטרוריסטים בה

עם זאת חמאס לא הופל והוא לא נסוג מהעמדה שישראל אינה לגיטימית. יתרה מזאת, הארגון התקבע בתודעה כחזק יותר כנראה מפתח המתון והחילוני, וגם אחראי יותר משאר הטרוריסטים במרחב (כולל הג'יהאד האסלאמי, כוכבי הסבב האחרון).

הסבל של העזתים הוא לא משהו שהקורא הישראלי היה אפילו שוקל לקבל על עצמו. יש להם חשמל מספר שעות ביום (באמצעות דלק שמספקת ישראל). הם בדרך כלל לא יכולים לעזוב. שתיית בירה תסכן את חייהם.

כמה זמן זה יכול להימשך?

אין לי ויכוח עם מעצרים ואפילו התנקשויות נגד מחבלים בהתבסס על מודיעין אמין לגבי סכנות חמורות (אם כי הלוואי שישראל הייתה משתדלת יותר גם להציג הוכחות לפני שהיא מסתכנת בהתלקחות קטסטרופלית נוספת).

אינני חושד במניע פוליטי כלשהו, ​​כפי שחשדתי בשנה שעברה, כשישראל הציתה אש בדיוק כאשר היה נראה שבנימין נתניהו מתקרב לפנסיה. ראש הממשלה יאיר לפיד אינו כזה.

אני גם מבין את חוסר הרצון ליזום תכניות שאפתניות לשינוי מציאות. לפרויקטים כאלה במזרח התיכון – מהאביב הערבי ועד דוקטרינת בוש דרך המלכת המארונים בלבנון ועד, לצערנו, הסכמי אוסלו – יש נטייה להתפוצץ בפרצוף של כולם.

אבל הגיע הזמן. אני מקווה שאחרי הבחירות בנובמבר, תהיה אשר תהיה הממשלה, ישראל תבחן שנית את המצב המקומם בעזה. אפילו מבט חטוף יגלה שהקונספציה הולידה כישלון.

מה בדיוק לעשות זה שאלה אחרת. אבל באופן כללי, הייתי מציע גזר גדול מאוד ומציגו קבל ישראלים, פלסטינים ועולם. אני מעריך שישראל תמצא שותפים במפרץ ובמקומות אחרים להצעה שתהווה תכנית מרשל אמיתית לעזה. כזו שתכלול שיקום דרמטי ומוחלט וסיום המצור (כולל שדה תעופה ונמל ימי) בתמורה להחזרת הרשות הפלסטינית לשטח. או אולי, בתרחיש אחר שישרת פחות טוב את העזתים האומללים, בתמורה להתחייבות אי-לוחמה ארוכת טווח ("הודנה") עם ישראל.

מה בדיוק לעשות? הייתי מציע גזר גדול ומציגו קבל ישראלים, פלסטינים ועולם. אני מעריך שישראל תמצא שותפים במפרץ ובמקומות אחרים להצעה שתכלול שיקום דרמטי וסיום המצור בעזה

אין לי אשליה שהחמאס ימסור חיש קל את המפתחות בעקבות הצעה כזו, או יסכים ללא ייסורים ממושכים לשום דבר אחר. זה ייקח קצת זמן. אפשר גם לומר שהרשות הפלסטינית אינה תרופת פלא לשום דבר. אבל הצעה כזו בהחלט תיצור מציאות חדשה והיא תקסום לרבים – אולי לרוב הפלסטינים. הלחץ יגדל על חמאס לעשות משהו, להתגמש איכשהו, יגדל בהתמדה.

שום דבר ואף אחד אינו קבוע בעולם הזה, ודיקטטורת החמאס בעזה אינה יוצאת דופן – גם אם כך גורסת הקונצפציה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
על נמל תעופה ונמל ימי אין מה לדבר . כי ברגע שיהיה לעזה נמל . גם אם תהיה עליהם השגחה . או אז הם יתחילו להביא נשק מתקדם . רוב הסיכויים מאיראן . ובהמשך לבנות טילים בכמות דומה למה שיש לחיזב... המשך קריאה

על נמל תעופה ונמל ימי אין מה לדבר . כי ברגע שיהיה לעזה נמל . גם אם תהיה עליהם השגחה . או אז הם יתחילו להביא נשק מתקדם . רוב הסיכויים מאיראן . ובהמשך לבנות טילים בכמות דומה למה שיש לחיזבאללה בלבנון

עוד 949 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני 18 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אילולא גנץ, ספק אם לפיד היה יוצא למבצע בעזה

לפיד וגנץ מתמודדים במערכת הבחירות על הנהגת הגוש, ובין השניים היסטוריה של כעס ומרירות הדדיים ● אך דבר מכל זה לא נראה בשבוע האחרון, כשהשניים הקפידו להציג חזית אחידה ומאוחדת ● לפיד, חסר הניסיון הביטחוני, לא היה יוצא למבצע עם אף שר ביטחון חסר ניסיון מבצעי כמוהו ● וגם הוא יודע שאת פירות ההצלחה הוא יוכל לקטוף מאוחר יותר בקמפיין - אפילו מול גנץ ● פרשנות

עוד 909 מילים

כרבע מתושבי אשקלון עדיין בלי מיגון - והתקציב המיועד תקוע בכנסת

בדיקת זמן ישראל תושבי השכונות העניות באשקלון עדיין רצים לחדר המדרגות, או למקלטים ומיגוניות מחוץ לבניין ● תקציב המדינה כולל כ-300 מיליון שקל לממ"דים בבתים באשקלון, אבל העברת הכסף כרוכה באישור ועדת הכספים של הכנסת, וזו טרם אישרה ● יו"ר הוועדה מנסה לכנס את הוועדה לאישור ● יזמים באשקלון סבורים שטכנית אי אפשר לבנות כיום ממ"דים ● במועצת אשכול זועמים שלא קיבלו תקציב דומה

עוד 1,413 מילים

לרדיפה הפוליטית של איילת שקד יש מחיר

מנהל בתי המשפט הודיע בשבוע שעבר על פרישתו מהרשות השופטת ● מרזל, בן 50, נחשב עילוי, בולט ומצטיין ● הוא החליט להשליך את המפתחות ולעזוב את המערכת אחרי שאיילת שקד הטילה וטו על מינויו לבית המשפט העליון בסבב השופטים האחרון ● מרזל כבר מסודר בג'וב מתגמל במגזר הפרטי, אבל נשיאת העליון אסתר חיות צריכה להתעורר ולהבין שהמערכת שלה בבעיה ● פרשנות

עוד 804 מילים ו-1 תגובות

המציאות הישראלית חזקה יותר מזהות ראש הממשלה

נתניהו השקיע בשבועות האחרונים בקמפיין כלכלי על יוקר המחיה, אבל כל זה נמחה כשצה"ל יצא למבצע "עלות השחר" ביום שישי ● כעת נתניהו יודע איך זה הרגיש לאנשי האופוזיציה שניסו במשך שנות שלטונו לדבר על כלכלה ורווחה ושמעו ממנו רק על ביטחון, טרור ואיראן ● וגם: נתניהו סוף-סוף מתגבר על חוסר החשק שלו להיות מצולם כמי שמקבל תדרוך מראש הממשלה לפיד ● פרשנות

עוד 606 מילים

הפסקת האש נכנסה לתוקף ב-23:30. צה"ל תקף מטרות של הג'יהאד ברגע האחרון

ההסכם הושג בתיווך מצרים ● משרד הבריאות הפלסטיני: מתחילת הלחימה נמנו 43 הרוגים, בהם 15 ילדים ● לפיד בסיור בדרום: יעדי המבצע מוצו ● לראשונה מתחילת המבצע הופעלה אזעקה בירושלים ● נכון לשעות הערב, לישראל נורו מתחילת המערכה כ-935 רקטות, כ-160 מהן נפלו ברצועה ● לראשונה מאז התמנה לראש האופוזיציה הגיע נתניהו לפגישת עדכון עם ראש הממשלה

עוד 65 עדכונים

השבוע החולף הוכיח כי המדיניות שישראל נקטה בשנה האחרונה הצליחה לייצר שורת הבנות עם חמאס ● החזית הרגעית שנוצרה נגד הג'יהאד תשחק תפקיד גם במנגנון הסיום של סבב הלחימה, אך חמאס ידרוש מישראל ויתורים כלשהם על חלקו הפאסיבי ● ועדיין נותר מטען הצד של הר הבית ביום תשעה באב: במובנים רבים, מה שיקרה היום יקבע את מהלך סיום הלחימה ● פרשנות

עוד 969 מילים

לפחות ארבעה ילדים נהרגו בצפון הרצועה; ישראל: הם נפגעו מרקטה שירו פלסטינים

ראש אג"ם: "כל הצמרת הביטחונית של הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה סוכלה" ● מתחילת המערכה נורו למעלה מ-350 רקטות לעבר ישראל, חלקן נפלו בשטח הרצועה ● הקבינט הביטחוני התכנס לראשונה מאז תחילת המבצע ● הוחלט שלא להגביל עליית יהודים להר הבית בתשעה באב ● לראשונה מאז התמנה ליו"ר האופוזיציה, נתניהו ייפגש לפגישת עדכון ביטחוני עם ראש הממשלה

עוד 35 עדכונים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

וכיתתו חרבותם לעצים

במקביל להרס ולנזקים כתוצאה משנים של לחימה הדדית בדרום, קורה גם משהו טוב: נטיעה מאסיבית של עצים בעוטף עזה כדי להקשות על צלפי הג'יהאד לירות או לשגר טילים בכינון ישיר ● ראש עיריית ירושלים הפך לשחקן המרכזי במאבק על רכס לבן ● מה מתכננת ויגן פרנדלי במסגרת החסות על הפועל תל אביב ● למה המשרד להגנת הסביבה יצא בקמפיין נגד הדברות ● והמסרים הסביבתיים בחופי הים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
על מה מבוססת האמירה לפיה "ויגן פרנדלי" היא "עמותה צנועה"? על מידע הזמין לכל אחד, באתר רשם העמותות, שאני גלשתי אליו בזמני הפרטי הלא-ממומן ממשכורתי כעיתונאי שאינני? להלן שלוש עובדות שליק... המשך קריאה

על מה מבוססת האמירה לפיה "ויגן פרנדלי" היא "עמותה צנועה"? על מידע הזמין לכל אחד, באתר רשם העמותות, שאני גלשתי אליו בזמני הפרטי הלא-ממומן ממשכורתי כעיתונאי שאינני?
להלן שלוש עובדות שליקטתי: מחזור הכספים השנתי של העמותה הוא מיליוני שקלים. היא משלמת משכורות. שימוש בלוגו של העמותה על ידי מסעדות, יצרני מזון וכולי, עולה כסף. כמה כסף – אינני יודע.
ומכאן לדיעות: עומרי פז הוא איש נחמד כנראה, אבל הוא גם איש עסקים. כשהוא מפרסם את הלוגו של העמותה שהוא עומד בראשה, הוא עושה לביתו במידה מסויימת לפחות.
קחו את זה מכאן והפיקו תחקיר

עוד 2,050 מילים ו-1 תגובות

בספר חדש מראה החוקר רפאל מיידוף איך גופי תקשורת הפחיתו בחשיבות רצח העם עד סוף 1943, כך שממשלת רוזוולט ואפילו מנהיגים יהודים לא חשו לחץ לפעול ● בריאיון לזמן ישראל אומר מיידוף: "במקום להציג שאלות לממשל רוזוולט על רצח העם שמתרחש באירופה, עיתונאים לרוב נמנעו מהנושא באופן גורף"

עוד 1,147 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
מָנָאיֶּיכּ 143

מה אנחנו באמת יודעים על השחיתות במשטרה, החתרנות של הפרקליטות, הסיאוב במח"ש והמניפולציות של התקשורת? שיחה בין אחד שמת מפחד לאחד שמנסה להרגיע

עוד 1,293 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה