גם אחרי שנודעו תוצאות הבחירות, והתברר כי אין לגוש הימין ממשלה (לפני שתתברר מפת העריקים), ושותפיו של הליכוד מצד הימין העמוק הודיעו כי לא יקבלו את השותפות עם המאוחדת, התפרסם מטעמו של מנסור עבאס כי לא ישתף פעולה עם גוש השינוי למנות יושב כנסת חדש, כדי לשמור ערוץ פתוח עם הליכוד.

מה קורה כאן? האם התנועה האיסלאמית לא קוראת את המפה הפוליטית?
היא קוראת, וקוראת היטב, אבל באופן שונה ממה שקורא אותו הציבור היהודי.

ראשית, יש להבין כי הציבור הערבי בישראל אינו עשוי מקשה אחת. גם בו יש ימין ושמאל, ומבחינת מנסור עבאס, הימין הדתי בישראל מדבר אליו יותר מן השמאל בישראל. ביחוד בעניין ערכי המשפחה, השמרנות החברתית, ובעניין היחס ללהט"בים.

הציבור הערבי בישראל אינו עשוי מקשה אחת. גם בו יש ימין ושמאל, ומבחינת מנסור עבאס, הימין הדתי בישראל מדבר אליו יותר מן השמאל בישראל. ביחוד בעניין ערכי המשפחה, השמרנות החברתית, ובעניין היחס ללהט"בים

המצב הוא של קרע. זה עניין שהחברה המסורתית הערבית לא מוכנה לקבל. בקושי את עניין מעמד האישה, אם כי בעניין זה יש התקדמות גדולה. עדיין זכורים לי הימים הרחוקים כאשר אב לא הרשה לבתו להיות אחות בבית חולים. כאשר אנו רואים בבתי החולים את כל האחיות והרופאות חובשות כיסוי ראש, אנו יכולים להתרשם מן הקפיצה הגדולה, אבל היחס ללהט"בים נשאר קו אדום.

הנרטיב הלהט"בי בשמאל הישראלי מרחיק את התנועה האיסלאמית מברית עם גוש השינוי ומשאיר אותה בגוש הימין.

וזה לא הכל. יש קרבה מאוד גדולה בין הרשימה המשותפת (כן המשותפת!) עם המפלגות החרדיות. מה שמאחד אותם הוא הפקת התועלת מן המדינה הציונית, בלי להיות ציוני.

במידה רבה מאוד, המודל של נאמנות לימין תמורת תקציבים של החרדים משמש גם כמודל של התנועה האיסלאמית. גם הרשימה המשותפת הכריעה קודם לכן לטובת הליכוד בכמה הצבעות קריטיות, תודות ליד הנדיבה של ממשלת הליכוד במימון הסקטור הערבי. התנועה האיסלאמית תמשיך קוו זה ביתר שאת.

על מנת להבטיח את תקציבי המדינה, צריך לאתר מי ינהל את המדינה בשנים הקרובות, והדעה הרווחת ברחוב הערבי היא כי זה יהיה הימין. אפילו הליכוד, ולא השמאל – אם בכלל יש שמאל.

כחול לבן, בשיאה, הפיחה תקווה כי היא תחליף את הליכוד כמפלגת שלטון. לפיכך המשותפת הימרה עליה, אבל הפסידה בגדול. כעת היא מלקקת את פצעיה.

על מנת שהרשימות הערביות יתמכו בגוש השינוי הוא לא צריך לוותר על ערכיו, אבל הערבים צריכים להיות משוכנעים מעבר לכל ספק שגוש השינוי הוא פה לאורך זמן.

כחולבן הפיחה תקווה כי תחליף את הליכוד. המשותפת הימרה עליה והפסידה בגדול. כדי שהרשימות הערביות יתמכו בגוש השינוי הוא לא צריך לוותר על ערכיו, אבל הערבים צריכים להיות משוכנעים שהוא כאן כדי להשאר

עד כה הם רואים קטטות ילדותיות שלא מקרינות מפלגות שלטון.
לפיכך, הרשימה האיסלאמית תמשיך להיות עם הליכוד, עד שיוכח שגוש השינוי MEANS BUSINESS.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

"מה רבים שאינם כבר בינינו" כתב חיים גורי בשירו "הרעות", שהיה לסמלה האלמותי של מלחמת העצמאות. האמירה הזאת מתחברת כנראה לתחושותיהם של ניצולים מקיבוצי העוטף שהתרסקו.

עשרות אנשים שהיו חלק מנוף חייהם היומיומי נעלמו לפתע ביום אחד שחור. מי שחי אי פעם בקיבוץ והשתייך לקהילה קיבוצית אולי מתקשה במיוחד לדמיין מצב שכזה. יוצאי קיבוץ כמונו גם מתקשים כנראה לתפוס איך אפשר לקום מהאפר ולהתחיל כמעט הכול מהתחלה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בתחילת השבוע הציג ראש ממשלת פולין מתאוש מורבייצקי את ממשלתו החדשה, לאחר שקיבל את המנדט להרכיבה, למרות שברור כי מדובר בהליך שעתיד לקרוס מייד.

בניגוד להליך "עלה בידי" המקובל בישראל, בפולין הנשיא מעניק את הזכות להרכבת הממשלה למי שהוא חפץ ביקרו. רק לאחר הרכבת הממשלה שלו – היא עתידה לשרוד או ליפול בהצבעה הראשונה בפרלמנט הפולני, ובמקרה של אי-אמון תעבור זכות הרכבת בממשלה החדשה למפלגה השניה בגודלה.

מאיר בולקה חוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין. כבר 10 שנים על הקו בין פולין לישראל ועדיין לא גילה אפילו 10% מהסיפורים של יהדות אירופה לפני השואה ולאחריה. הופך כל אבן, מאתר כל פיסת מידע ומנסה להוציא את האמת לאור, גם אם היא כואבת. במסגרת עיסוקו פועל לשימור המורשת היהודית ועוסק בשימור אתרי מורשת יהודיים. לעיתים גם נאבק באנטישמיות, בעיקר זו הדיגיטלית.