גם אחרי שנודעו תוצאות הבחירות, והתברר כי אין לגוש הימין ממשלה (לפני שתתברר מפת העריקים), ושותפיו של הליכוד מצד הימין העמוק הודיעו כי לא יקבלו את השותפות עם המאוחדת, התפרסם מטעמו של מנסור עבאס כי לא ישתף פעולה עם גוש השינוי למנות יושב כנסת חדש, כדי לשמור ערוץ פתוח עם הליכוד.

מה קורה כאן? האם התנועה האיסלאמית לא קוראת את המפה הפוליטית?
היא קוראת, וקוראת היטב, אבל באופן שונה ממה שקורא אותו הציבור היהודי.

ראשית, יש להבין כי הציבור הערבי בישראל אינו עשוי מקשה אחת. גם בו יש ימין ושמאל, ומבחינת מנסור עבאס, הימין הדתי בישראל מדבר אליו יותר מן השמאל בישראל. ביחוד בעניין ערכי המשפחה, השמרנות החברתית, ובעניין היחס ללהט"בים.

הציבור הערבי בישראל אינו עשוי מקשה אחת. גם בו יש ימין ושמאל, ומבחינת מנסור עבאס, הימין הדתי בישראל מדבר אליו יותר מן השמאל בישראל. ביחוד בעניין ערכי המשפחה, השמרנות החברתית, ובעניין היחס ללהט"בים

המצב הוא של קרע. זה עניין שהחברה המסורתית הערבית לא מוכנה לקבל. בקושי את עניין מעמד האישה, אם כי בעניין זה יש התקדמות גדולה. עדיין זכורים לי הימים הרחוקים כאשר אב לא הרשה לבתו להיות אחות בבית חולים. כאשר אנו רואים בבתי החולים את כל האחיות והרופאות חובשות כיסוי ראש, אנו יכולים להתרשם מן הקפיצה הגדולה, אבל היחס ללהט"בים נשאר קו אדום.

הנרטיב הלהט"בי בשמאל הישראלי מרחיק את התנועה האיסלאמית מברית עם גוש השינוי ומשאיר אותה בגוש הימין.

וזה לא הכל. יש קרבה מאוד גדולה בין הרשימה המשותפת (כן המשותפת!) עם המפלגות החרדיות. מה שמאחד אותם הוא הפקת התועלת מן המדינה הציונית, בלי להיות ציוני.

במידה רבה מאוד, המודל של נאמנות לימין תמורת תקציבים של החרדים משמש גם כמודל של התנועה האיסלאמית. גם הרשימה המשותפת הכריעה קודם לכן לטובת הליכוד בכמה הצבעות קריטיות, תודות ליד הנדיבה של ממשלת הליכוד במימון הסקטור הערבי. התנועה האיסלאמית תמשיך קוו זה ביתר שאת.

על מנת להבטיח את תקציבי המדינה, צריך לאתר מי ינהל את המדינה בשנים הקרובות, והדעה הרווחת ברחוב הערבי היא כי זה יהיה הימין. אפילו הליכוד, ולא השמאל – אם בכלל יש שמאל.

כחול לבן, בשיאה, הפיחה תקווה כי היא תחליף את הליכוד כמפלגת שלטון. לפיכך המשותפת הימרה עליה, אבל הפסידה בגדול. כעת היא מלקקת את פצעיה.

על מנת שהרשימות הערביות יתמכו בגוש השינוי הוא לא צריך לוותר על ערכיו, אבל הערבים צריכים להיות משוכנעים מעבר לכל ספק שגוש השינוי הוא פה לאורך זמן.

כחולבן הפיחה תקווה כי תחליף את הליכוד. המשותפת הימרה עליה והפסידה בגדול. כדי שהרשימות הערביות יתמכו בגוש השינוי הוא לא צריך לוותר על ערכיו, אבל הערבים צריכים להיות משוכנעים שהוא כאן כדי להשאר

עד כה הם רואים קטטות ילדותיות שלא מקרינות מפלגות שלטון.
לפיכך, הרשימה האיסלאמית תמשיך להיות עם הליכוד, עד שיוכח שגוש השינוי MEANS BUSINESS.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.