מידת הצביעות המופגנת על ידי ראשי הליכוד מגיעה כדי טימטום. אלה פוליטיקאים שהעלו על נס את *חזקת החפות* במקום שאינה קיימת כלל – במרחב הציבורי (להבדיל מהמרחב המשפטי), זאת כדי לאפשר לבנימין נתניהו להמשיך בתפקידיו הציבוריים ואף להעמיד את עצמו לבחירה מחדש לתפקידים אלה.

לטענתם, במרחב הציבורי, המעשים הפליליים המיוחסים לבנימין נתניהו על ידי התביעה הכללית בישראל, אינם מהווים משקל, שכן "כל אדם זכאי לחזקת החפות", ועד שהמעשים הפליליים המיוחסים לו יוכחו בפסק דין חלוט בבית המשפט, אם בכלל, זכאי נתניהו להמשיך בתפקידיו הציבוריים ולהעמיד את עצמו לבחירה מחדש.

כלומר, כבודה של התביעה הכללית בישראל במקומו מונח, אבל לממצאיה על מעשיו של נתניהו אין שום חשיבות במרחב הציבורי. חשוב רק מה שייקבע בפסק דין חלוט של בית המשפט.

יתכן, שגישה זו מדריכה גם את היועץ המשפטי לממשלה, שמסרב לגלות לציבור את חומרי החקירה בתיקים שחקירתם הסתיימה, וניתנה בהם החלטה הכפופה לשימוע.

יתכן שהגישה, לפיה אדם נהנה מחזקת החפות עד שתוכח אשמתו בבית המשפט, היא הגישה שעומדת ביסוד החלטת היועץ להסתיר את ממצאי התביעה הכללית בקשר למעשיו של בנימין נתניהו מידיעת ציבור הבוחרים.

כי בעיניו מה שחשוב הוא דין המשפט, ולא בחירות חופשיות, מודעות ומושכלות, ולכן מותר להסתיר ממצאים הנוגעים למעשיו של ראש ממשלה, לבל ישמשו עילה להפעלת דין הבוחר.

אבל, ראו זה פלא. קבלת סכום כסף על ידי אזרח פרטי מקרן מלגות מכובדת (ממנה נהנו רבים בשירות הציבורי ובצבא בישראל), על פי חוזה שדווח כיאות לרשויות המס בישראל, שנים לפני שאותו אזרח פרטי חזר לחיים הציבוריים, וצילום של אותו אזרח פרטי, שנים לאחר שפרש שוב מהחיים הציבוריים ושנים לפני שהחליט לשוב אליהם בשנית, משמשים חומר למסע צייד המנוהל על ידי אותם פוליטיקאים חסודים מהליכוד.

עתה, המעשים האלה, על אף שאין בהם *כל רבב פלילי*, חשובים ומרכזיים במערכת הבחירות, אולי משום שבהיעדר פליליות אינם נהנים "מחזקת החפות"… עתה, המעשים האלה, שלא דבק בהם כל רבב פלילי, מהווים סיבה מספקת לפסילתו של אותו אזרח פרטי לשוב לחיים הציבוריים.

וכל כך למה? משום שאותו אזרח פרטי שב לחיים הציבוריים כדי לשכנע את הציבור, שקיימת חובה מוסרית כלפי הציבור והמדינה להאביד את בנימין נתניהו מהחיים הציבוריים בקלפי, בבחירות הקרובות, גם בשל השחיתות השלטונית המיוחסת לו על ידי התביעה הכללית בישראל וגם בשל כשלונותיו הציבוריים.

כפי שאמרתי בתחילת הדברים, מידת הצביעות של ראשי הליכוד מגיעה כדי טימטום. זו פוליטיקה עלובה המבוססת בביצה עמוקה של מים מזוהמים. זו הפוליטיקה של הליכוד בעשר השנים האחרונות.

מיכאל בן-יאיר הוא יליד שייח' ג'ראח, ירושלים המזרחית, 1942. גמלאי. בעבר, משפטן בשרות הציבור. בעד חלוקה צודקת של הארץ.

בשנות השבעים הייתי הכי קרוב מאי-פעם בימי חיי להיות בעלים, או לפחות היורש, של נכסים ומזומן בשווי מוערך של 60 מיליון מארק גרמני – באותם ימים עדיין לא הומצא היורו, והמארק המערב-גרמני היה מטבע רציני וחזק ובשימוש בינלאומי, כמעט כמו הדולר.

הייתי באותם ימים בחור צעיר ורווק, שלמד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב והתפרנס מעבודתו כמרכז שבט צופים. בעבודתי זאת, שאותה אהבתי מאוד, נהגתי להוציא את החניכים מהשבט לטיולים רבים בסופי שבוע.

מבצע "כנפי דרור" יצא לדרך מרגשת. חטופות ראשונות חזרו הביתה. ועדיין לא ברור האם הפסקת האש הזמנית תוליך להפסקת המלחמה. האם בנימין נתניהו יוסיף להיאחז בנוסחה המטורללת של "מלחמה עד לניצחון המוחלט".

וגם אני חוששת מהשלכות צפויות של מלחמה שאין רואים את סופה, "מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר יהודה עמיחי. נזקיה כבר ניכרים. התמשכות המלחמה כבר פוגעת בלכידות החברתית, בכלכלה, במשמעת של החיילים המותשים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

ייתכן שביום א', ה-19 בינואר 2025, הסתיימה המלחמה בעזה, אם כי אנחנו עדיין לא יודעים זאת בוודאות. מלחמות בדרך כלל מסתיימות ב"הפוגות" וב"הסכמי הפסקות אש".

כחוקר שלום, אני יכול להרשות לעצמי לדמיין מתווה אפשרי לסיום המלחמה, הממלא את ה"חורים" של נספח א' (הסכם להפסקת האש) אשר נחתם בדוחה ב-17 בינואר 2025. נספח המבוסס בחלקו הגדול על התכנית הישראלית של מאי 27, 2024, נאום הנשיא ג'ו ביידן של ה-31 במאי 2024, והחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 2735 מיוני 10, 2024.

פרופ' אריה קצוביץ הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מאז פברואר 1993, חוקר יחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית, גלובליזציה, ובעיקר מחקרי שלום (רב הספרים שכתב או ערך הם על שלום והוא מלמד 20 שנה על הסכסוך הישראלי-ערבי במסגרת קורס של "תהליכי שלום במזרח התיכון").