לפני כשנה וחצי, כשמגפת הקורונה שינתה את פני העולם, השתנו גם חייהם של כשלושה מיליון ילדים בישראל, והם לא חזרו להיות כפי שהיו. לחץ, אי-ודאות, ריחוק חברתי והעדר רצף במסגרות חינוכיות השפיעו וממשיכים להשפיע על מצבם הרגשי של הילדים. מאז פרוץ המגפה, נערכים מחקרים בארץ ובעולם על מנת להבין את הדרך שבה הילדים חווים תקופה זאת וכיצד היא משפיעה על חייהם.

מסקירת המצב, שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת עבור דיון שנערך השבוע (שני) בוועדה לזכויות הילד, בראשות ח"כ מיכל שיר סגמן, בנושא מענים רגשיים לתלמידי מערכת החינוך בזמן הקורונה, עולה תמונה מדאיגה של עלייה בתחושות של לחץ ודאגה, עצב ובדידות, חרדה ודיכאון ואף מחשבות אובדניות בקרב ילדים.

כבר בגל הראשון של המגפה, הגורמים המקצועיים בתחום בריאות הנפש בישראל העריכו כי יש עלייה ברמת החרדה, בהפרעות במצב הרוח והפרעות אכילה בקרב ילדים.

כבר בגל הראשון של המגפה, הגורמים המקצועיים בתחום בריאות הנפש בישראל העריכו כי יש עלייה ברמת החרדה, בהפרעות במצב הרוח והפרעות אכילה בקרב ילדים

באוקטובר 2020 פרסם משרד הבריאות את תוצאות הסקר שערך בקרב 31 מנהלי מרפאות בריאות הנפש וטיפולי היום לילדים ונוער כדי לבחון את הערכותיהם על השפעת המגפה על הפניות למערך בריאות הנפש ועל שינויים בחומרת התחלואה הנפשית.

על פי ההערכות של יותר מ-80% מהמנהלים שהשתתפו בסקר, בגל השני של המגפה חלה עלייה משמעותית בפניות לקבלת שירות במרפאות בריאות הנפש לילדים, לעומת דיווחים של מנהלים רבים על ירידה בפניות בגל הראשון, ו-71% מהמנהלים דיווחו על עלייה בפניות המלוות בתכנים אובדניים.

דיון בוועדה לזכויות הילד ב-16 באוגוסט 2021, בנושא מענים רגשיים לתלמידי מערכת החינוך בזמן הקורונה (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

בסוף מרץ 2021 ערכו חוקרי המכון למדיניות חברתית באוניברסיטת וושינגטון והמרכז הבינתחומי הרצליה, בשיתוף חקרי האוניברסיטה העברית ומכון אדלר, מחקר בקרב הורים לילדים במערכת חינוך.

מדיווחי ההורים עולה כי כל ילד חמישי (21%) סובל מסימנים של חרדה – נתון גבוה פי שלושה מאשר בימי השגרה. שיעור זה גבוה יותר בקרב ילדים ששני הוריהם עבדו מחוץ לבית לעומת ילדים שלפחות אחד מהוריהם עבד מהבית או לא עבד בכלל. כמחצית מההורים (46%) העריכו שילדיהם זקוקים לסיוע רגשי.

מדיווחי ההורים עולה כי כל ילד חמישי (21%) סובל מסימנים של חרדה – נתון גבוה פי שלושה מאשר בימי השגרה. כמחצית מההורים (46%) העריכו שילדיהם זקוקים לסיוע רגשי

על מנת להעריך את מצבם הרגשי של התלמידים, ערך משרד החינוך סקר בקרב כ-3,500 יועצות חינוכיות בכל שלבי החינוך בנקודות זמן שונות מאז פרוץ המגפה.

בתקופה הסגר הראשון (מרץ-מאי 2020), עיקר הטיפול של היועצות הוקדש לילדים בסיכון (39% – כ-42,000 פניות), תחושות של בדידות ועצבות (24% – כ-26,000 פניות) ומחשבות אובדניות (1% – כ-1,270 פניות). אולם לקראת סוף שנת הלימודים תשפ"א, הנושא העיקרי שהופיע בכ-80% מהפניות היה קשיים בלימודים. גם שיעורי הפניות בנושאי מצוקה רגשית והתנהגויות סיכון עלו. שיעור הפניות בנושא חשש לאובדנות נשאר זהה לאורך כל התקופה הנבדקת.

מחסור חמור בכוח אדם

בעוד מצבם הרגשי של ילדי ישראל דורש מענה מיידי מאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, מערך הפסיכולוגיה הציבורית בכלל ושירותי הפסיכולוגיה החינוכית בפרט סובל ממחסור חמור בכוח אדם.

ד"ר נעם יצחקי (צילום: באדיבות המצולמת)

"מערך הפסיכולוגיה הציבורית אינו יכול לתת מענה לעלייה בקשיים הרגשיים של ילדי ישראל", אומרת ד"ר נעם יצחקי, פסיכולוגית חינוכית ונציגת פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.

"אנחנו עובדים בעומס גדול מאוד, עסוקים בכיבוי שרפות ולא מגיעים למענה מניעתי שנדרש במיוחד בתקופה זו. אם המשאב של הפסיכולוג מוגבל ויש עכשיו נערה במצוקה אובדנית, הוא יטפל בה ולא יעסוק בטיפולי מניעה ובמצבים פחות קיצוניים".

בניגוד לתחומים אחרים, המחסור בפסיכולוגים מומחים שמלווים מסגרות חינוכיות ברחבי הארץ לא נוצר ממחסור בתקנים – אלה עודכנו בשנים האחרונות – אך מחלקות השפ"ח (שירותי הפסיכולוגיה החינוכית) ברשויות המקומיות לא מצליחות לאייש אותם ולגייס אנשי מקצוע לתחום. כך כיסוי התקנים עומד בשנים האחרונות על 70% בלבד וכ-30% מהתקנים אינם מאוישים.

"מערך הפסיכולוגיה הציבורית אינו יכול לתת מענה לעלייה בקשיים הרגשיים של ילדי ישראל. אנחנו עובדים בעומס גדול מאוד, עסוקים בכיבוי שרפות ולא מגיעים למענה מניעתי שנדרש במיוחד בתקופה זו"

"הסיבה לכך היא תנאי העסקה מחפירים של אנשי המקצוע, עם משכורת שעומדת על 40 שקל לשעה בממוצע", מסבירה יצחקי. "מדובר בפסיכולוגים מומחים שסיימו תשע שנות לימוד והתמחות. רבים מהם פשוט עוזבים את השירות הציבורי ועוברים לקליניקות הפרטיות".

כפועל יוצא מהמחסור באנשי מקצוע, שירותי הפסיכולוגיה החינוכית לא ניתנים לכלל התלמידים אלא רק לגילאי 5 עד 15, ונחסכים מילדי גני טרום חובה, וגם מתלמידי תיכון. זאת על אף שחוזר המנכ"ל שמגדיר את מתווה השירות הפסיכולוגי החינוכי מכיר בחשיבות השירותים הפסיכולוגיים בגיל הרך ובתיכון, וכך נכתב:

"השירות הפסיכולוגי-חינוכי שואף לספק שירות לגילאי 3-18 ובחינוך המיוחד לגילאי 3–21. עם זאת, בשלב זה ניתן שירות במרבית הרשויות לגילאי 5–15, ובחינוך המיוחד לגילאי 3–21. הקצאת שירותים פסיכולוגיים בגיל הרך חשובה מאוד, לנוכח הערך המניעתי הרב המצוי בהתערבות מוקדמת גיל.

"בקצהו השני של הרצף הגילאי נמצאים תלמידי התיכון. תקופת חיים זו מאופיינת באתגרים התפתחותיים ובהיבטים סיכוניים רבים, ולכן יש ערך מוסף להקצאת שירות פסיכולוגי בהתאם".

בהסתכלות כללית יותר על מצב הפסיכולוגיה הציבורית בישראל, ציינה ד"ר יצחקי: "יש פה מגמה של מדינת ישראל המייבשת את שירות הפסיכולוגיה הציבורי ומערכות התמיכה לאזרחים, והופכת את השירות לפריבילגיה לעשירים. מי שיכול להרשות לעצמו, הולך לקליניקות הפרטיות, והן מפוצצות.

ח"כ מיכל שיר סגמן בדיון בוועדה לזכויות הילד ב-16 באוגוסט 2021, בנושא מענים רגשיים לתלמידי מערכת החינוך בזמן הקורונה (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

"יש פה מגמה של המדינה, המייבשת את שירות הפסיכולוגיה הציבורי ומערכות התמיכה, והופכת את השירות לפריבילגיה לעשירים. מי שיכול להרשות לעצמו, הולך לקליניקות הפרטיות, והן מפוצצות"

"זמני ההמתנה לטיפול פסיכולוגי דרך קופות החולים עומד כיום על בין 16-12 חודשים בממוצע. גם אם המדינה מקצה תקציבים נקודתיים לפרויקטים כאלה ואחרים בתחום בריאות הנפש, המערכת זקוקה לתגבור משמעותי בכוח אדם ופתרונות שיביאו עוד מומחים לשירות הציבורי".

בתגובה לנתונים אלה, אמרה ד"ר חוה פרידמן, מנהלת אגף פסיכולוגיה במשרד החינוך: "אכן יש מחסור בפסיכולוגים, אך המודל הישראלי הוא שהפסיכולוגים והיועצים בגנים ובבתי הספר מדריכים את המורים והגננות לאתר את סימני המצוקה, וזה כבר הוכיח את עצמו במצבי חירום אחרים וקודמים.

"יש 3,200 פסיכולוגים חינוכיים שפועלים מטעמנו ברשויות המקומיות; ייעדנו תקציב של 4 מיליון שקל לטיפול במתבגרים שבבתי הספר שלהם אין פסיכולוגים באופן שוטף; ייעדנו תקציב דומה לעבודה עם הורים בכלל, מתוך אמונה שהורים כאלה יוכלו להחזיק טוב יותר את המצוקה של ילדיהם; ועכשיו מחכים לתקצוב סלי התגבור של השירותים הפסיכולוגיים, אשר יוקצו בהתאם לצרכים ולמחסור בכל מגזר".

חוסר ודאות במסגרות לגילאי 3-0

כיום, תינוקות ופעוטות בגילאי 0 עד 3 אינם נכללים במערכת החינוך הישראלית אולם החל מינואר 2022 המסגרות הפרטיות לגילאים אלה (שבהן שוהים 7 ילדים ומעלה) עוברים לפיקוח ואחריות משרד החינוך.

"גם אם הנושא טרם עבר לאחריות המשרד, הייתי מצפה שיכירו בחשיבות הדבר וינצלו את הידע שלהם ויגבשו הנחיות ומענים רגשיים גם עבור הורים, גננות וסייעות לגילי 3-0", אומרת בטי כהן, מהעמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך.

"גם אם הנושא טרם עבר לאחריות המשרד, הייתי מצפה שיכירו בחשיבות הדבר וינצלו את הידע שלהם ויגבשו הנחיות ומענים רגשיים גם עבור הורים, גננות וסייעות לגילי 3-0"

במשרד החינוך מודים כי עדיין אין שום הערכות בנושא. "החשיבות של מתן שירות פסיכולוגי וייעוצי ברורה גם לנו, אין ספק שיש בכך צורך, אבל אין עדיין תשובות ארגוניות בנושא, קודם צריך לעבור את התארגנות המשרד לקליטה ולפיקוח על הנושא", אמרה ד"ר פרידמן בכנסת.

מור דקל (צילום: תומר קצב)

לדברי מור דקל, יו"ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך, "יש היום מחסור חמור בכלים גם להורים וגם לצוותים המטפלים והחינוכיים כיצד לזהות מצוקה רגשית בקרב הילדים, שהרבה פעמים באה לידי ביטוי באמצעות התקפי זעם ולא יודעים כיצד להתמודד איתם.

"הצוותים וגם ההורים חייבים לקבל ליווי ומעטפת כמו שיש לגילאים הבוגרים יותר, להכניס לתמונה פסיכולוגים התפתחותיים שיסייעו בזיהוי בעיות. הצוותים צריכים לקבל הדרכות והכשרות בנושאים הרגשיים. אם משרד החינוך לא נערך לזה, לרשויות המקומיות יש את האחריות והיכולת לעשות זאת גם במסגרות החינוך הלא פורמליות. לגלות יוזמה במקום לחכות למתווה החדש".

בנוגע לפתיחת שנת הלימודים הקרובה, קוראת דקל לתת מענה גם למסגרות הפרטיות לגילאי 3-0 במצב של חוסר ודאות שנוצר.

"יש להיערך ולהעביר הנחיות ברורות ומושכלות, הנשענות על לקחי גלי הקורונה שעברנו, על מנת לאפשר גם למערכת החינוך-טיפול לילדים עד גיל 3 לתפקד כמוסדות חינוכיים ראויים, תוך שמירה על בטחון הבריאותי של הילדים, הצוות המטפל וההורים.

"יש להיערך ולהעביר הנחיות ברורות ומושכלות, הנשענות על לקחי גלי הקורונה שעברנו, על מנת לאפשר גם למערכת החינוך-טיפול לילדים עד גיל 3 לתפקד כמוסדות חינוכיים ראויים"

"בהיבט הרגשי, יש להגדיר באופן מיידי מה יהיו השלכות המגפה על המסגרות לפעוטים. יש לקבוע הדרכות למטפלות ולצוותים החינוכיים בדרכי התמודדות עם המצב ותפקוד ראוי על פי דרישות משרד הבריאות. יש להקנות מידע מדויק לגבי כללי כניסת מבוגרים לגן, אופן קבלת ילדים ופיזורם, דרכי עבודה מותאמות למצב החדש.

"מן הראוי להדגיש שנושא הקליטה וההסתגלות הם קריטיים בגיל זה וככל שיהיו בידי המטפלות והגננות, יותר כלים מותאמים לפעילות, הפעוטים יקבלו יותר מענה לצרכיהם החברתיים-רגשיים-התפתחותיים".