סורו מני

מילים: אלכסנדר פן

סוּרוּ, סוּרוּ מֶנִּי,
יָגוֹן, קַדְרוּת וּמַחְשָׁבָה
הֵן חַי אֲנִי, חַי עוֹדֶנִּי
שֵׁכָר אֶשְׁתֶּה וְאַהֲבָה…

לְחַיַּיִךְ, יָפָתִי, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה.
וּמָחָר יִשָּׂאֵנִי גַּל, אֵין יוֹדֵעַ אָנָּה…

גַּלִּים, גַּלִּים, הֵן זֶהוּ יָם.
חֶבֶל, כֶּבֶל, זוֹהִי סְפִינָה.
לִי אֲהוּבָה גַּם פֹּה גַּם שָׁם
אַחַת צְנוּעָה, שְׁנִיָּה פְּרוּצָה.

לְחַיַּיִךְ, יָפָתִי…

שֵׁכָר, שֵׁכָר אֶשְׁתֶּה הַיּוֹם
וּמָחָר יֹאכְלוּנִי הַדָּגִים.
לַעֲזָאזֵל הַכֹּל! הֵן זֶה הַיּוֹם
סֻלְתָּנִית, מֶלְצַר, וּשְׁנֵי לֻגִּים!

לְחַיַּיִךְ, יָפָתִי…

אלכסנדר פן נולד כאברהם פפליקר שטרן באוקראינה ב-1906. אבא שלו היה מנהל חדר ומורה לעברית ואמא שלו הייתה בתו של מורה. עם השנים הוא לא רק בחר לעצמו שם סקסי יותר, אלא בדה לעצמו ביוגרפיה שלמה, כאילו נולד לחופי ים הקרח הצפוני לאבא שהיה מצאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי ולבת של רוזן שוודי, שמתה זמן קצר אחרי לידתו והשאירה אותו אצל סבא שלו, שהיה ציד דובים.

לא פלא, אם כן, שהוא הפך למשורר.

עם השנים הוא לא רק בחר לעצמו שם סקסי יותר, אלא בדה לעצמו ביוגרפיה שלמה, כאילו נולד לחופי ים הקרח הצפוני לאבא שהיה מצאצאי רבי ולבת של רוזן שוודי

אחרי שהסתבך עם השלטונות בברית המועצות, הצליח להגיע לנמל יפו ב-1927 כשבכיסו עשרה דולרים. הוא לא ידע עברית, וחיים נחמן ביאליק התנדב להיות המורה שלו לעברית, ובהמשך עודד אותו לכתוב שירה.

בשנים הבאות פן הקים יחד עם נתן אקסלרוד את בית הספר הראשון לאמנות הראינוע, אימן איגרוף, חיזר אחרי נשים, סיפור האהבה שלו עם חנה רובינא היה מסיפורי האהבה הגדולים של טרום המדינה, שתה המון אלכוהול וכתב שירים עזי הבעה ורגש.

אלכסנדר פן בצעירותו (צילום: סינילגה אייזנשרייבר-פן)

"סורו מני" לא היה מפסגת יצירתו של אלכסנדר פן. זה יותר פזמון שיכורים (יפה כשלעצמו) משירה גבוהה. אבל זה השיר שהפך ללהיט הגדול ביותר והמוכר ביותר שכתב אלכסנדר פן.

העיתונאית ציפה קמפינסקי, ממקימי עיתון "חדשות", ערכה השוואה מעניינת בין הגרסאות הרבות שהוקלטו לשיר הזה, שאיש אינו יודע מי הלחין אותו (רשום כ"לחן עממי"), והיא מראה איך בכל גרסה מוקלטת שלו נערכו שינויים משמעותיים בטקסט.

בין הראשונים להקליט את השיר היו "צלילי הכרם", להקתם של דקלון ובן מוש. השיר הפך, לצד "חנהל'ה התבלבלה" של "צלילי העוד", למילים של נתן אלתרמן, לאחד הלהיטים הראשונים הגדולים של המוזיקה המזרחית בישראל. קמפינסקי מראה איך "צלילי הכרם" שינו את המשפט "לעזאזל הכל, הן זהו ים" של אלכסנדר פן ל"לעזאזל הכל, אין לי מקום", במה שאפשר לראות כאקט של מחאה שקטה.

האם גם חברי "צלילי הכרם" ו"צלילי העוד" הושפעו מערבי שירי המשוררים של גל"צ והרגישו שהם חייבים לאמץ שירי משוררים, כדי לזכות בהערכת הממסד? דלית עופר – שזכתה השנה לפרס מיוחד מטעם אקו"ם על תרומתה לזמר העברי – חושבת שלא.

"חנהל'ה התבלבלה זה אמנם של אלתרמן אבל זו לא שירה", אומרת עופר. "זה יותר מהפזמונים שלו. 'סורו מני' של אלכסנדר פן זה כבר יותר שירה. ברור שערבי שירי המשוררים הראו לאנשים ששירה יכולה להיות דבר מאוד פופולרי. לחבר אנשים".

"חנהל'ה התבלבלה זה אמנם של אלתרמן אבל זו לא שירה, זה יותר מהפזמונים שלו. 'סורו מני' של אלכסנדר פן זה כבר יותר שירה. ברור שערבי שירי המשוררים הראו לאנשים ששירה יכולה להיות דבר מאוד פופולרי"

לרון כחלילי, שהקים את ערוץ הטלוויזיה "בריזה" ויצר בין היתר את הסדרה "ים של דמעות" על תולדות המוזיקה המזרחית, אין ספק שלהקות השכונות הושפעו מערבי השירה בבית החייל ובהיכל התרבות.

"ערבי שירת משוררים היו חלק מהמפעל הציוני. לגמרי", אומר כחלילי, "זו הייתה המשימה הלאומית. הם האמינו באמת, ויש לזה עדויות בכתבים של בן-גוריון, שבראש כל מחנה פוליטי חייב לצעוד המשורר. הם האמינו בכוחה של השירה.

"המשוררים היו המנסחים של החזון. המנסחים של הציונות. בשפה פשוטה, שאפשר לשיר אותה. הם האמינו שדרך מוזיקה אתה יכול לשטוף את המוח הרבה יותר בקלות מאשר בקריאה. ומוזיקה, עם זמרים אהובים ולהקות אהובות, יכולה בהחלט להעביר מסרים הרבה יותר בקלות.

"המשוררים היו המנסחים של החזון, של הציונות. בשפה פשוטה, שאפשר לשיר אותה. הם האמינו שדרך מוזיקה אתה יכול לשטוף את המוח הרבה יותר בקלות מאשר בקריאה"

"ברגע ששירי המשוררים יצאו, מיד נכנסו לקיטלוג של 'שירי סוכנות'. שירי ממסד בעצם. השירים 'שלהם'. השירים של אלתרמן ופן נכנסו לרפרטואר של השכונות למרות שאני לא בטוח שאהובה עוזרי ומשה משומר באותם שנים ידעו בכלל מי זה אלכסנדר פן.

"הייתה חשיבות ממסדית באמצעי התקשורת, ברדיו, לשירים האלה. בלהקות השכונות הבינו שכשמגיע שיר משוררים מולחן זה 'משהו מיוחד'. זה 'ממלכתי'. ו'צלילי העוד' ו'צלילי הכרם' ניסו להיות מאוד ממלכתיים. הם תמיד היו.

"כל השאיפה שלהם הייתה להיות חלק מהממלכה. לא להיות אלטרנטיבה לממלכה. לא לבעוט בה. הפוך. להתקבל לתוכה. להיות חלק מהממלכה. ואם הממלכה אומרת ששירי משוררים זה דבר טוב, אני אשיר שירי משוררים. אני אצטרף לעגלה. גם אני אשיר 'שירים טובים'.

"הרי כל הטענות נגד השירים הראשונים של אהובה עוזרי והכרם והעוד היו ביחס למילים. המוזיקה נשמעה מוכרת, מין שעטנז מוכר של יוון וטורקיה, קצת סן רמו, קצת בערבית ותימן. מין מיש-מש כזה. המוזיקה הייתה מוכרת. הטיעונים האכזריים ביותר היו כלפי העיבודים וכמובן המילים.

"הטענות בהתחלה הן נגד המילים. 'על מה אתם שרים'? עשו על זה אז פארודיות בלי סוף. אריק איינשטיין יוצא עם 'יונתי תמתי'. ניקוי ראש עושים מערכון על פסטיבל הזמר המזרחי. והם יושבים להם על המילים.

"הטענות בהתחלה הן נגד המילים. 'על מה אתם שרים'? עשו על זה אז פארודיות בלי סוף. אריק איינשטיין יוצא עם 'יונתי תמתי'. ניקוי ראש עושים מערכון על פסטיבל הזמר המזרחי. והם יושבים להם על המילים"

"עכשיו, הם מפחדים לכתוב מילים בעצמם. כי הם רואים מה קורה לניסים סרוסי, נניח, כשהוא מעז לשיר מילים משלו. הוא נהיה בדיחה. והם נבהלים מהדבר הזה. זה אמנם קורה קצת יותר מאוחר, אבל זה הראש שלהם באותה תקופה. זו האווירה. זו המגמה. הם נורא פוחדים מהמילים.

"ולכן, או שהם לוקחים מילים מהתנ"ך, מהמקורות, או שבזי. מה שעוד יותר מכניס אותם לדימוי של השמרנים. בני המאה הקודמת. גלותיים ולא מודרניים ולא ישראלים. גם זה מכניס אותם ללופ. ומצד שני – שירי משוררים. בעיקר אלכסנדר פן ונתן אלתרמן. הם הבולטים בתוך הדבר הזה.

"אלתרמן כאילו מספר את ההווי של החיים שלהם. אמנם בהתנשאות – הם מפגרים, הם לא יודעים את מספר הילדים שיש להם, כמו בסלאח שבתי. ואז יש לך את סעדיה והחמור בלעם, שיש לו את אותו משקל בסוף כמו לאחד הילדים. המזרחים לא יודעים להיות משפחה. לא יודעים כמה ילדים יש להם. לא יודעים איפה אמריקה. אין לנו מושג מה זו אסלה, מה זה ברז".

וחנהל'ה החמודה התבלבלה, כי היא בכלל לא יודעת איך נכנסים להריון.
"בדיוק. מעריב לנוער שלום, אני בתולה, אז איך זה שאני בהריון? כשאני עושה את 'ים של דמעות' ב-1995 ואני מצלם את דקלון (סולן צלילי הכרם) ורמי דנוך (סולן צלילי העוד), הדבר הראשון שהם מספרים לי זה שהם עשו את נתן אלתרמן ואלכסנדר פן. בגאווה! הכוויה הייתה כל כך חזקה, שזה הדבר הראשון שהם אומרים לי, גם עשרות שנים אחרי.

"כשאני עושה את 'ים של דמעות' ב-1995 ואני מצלם את דקלון ורמי דנוך, הדבר הראשון שהם מספרים לי זה שהם עשו את נתן אלתרמן ואלכסנדר פן. בגאווה! הכוויה כל כך חזקה, שזה הדבר הראשון שהם אומרים"

"ומה שהם אומרים בעצם זה: מה באתם אלינו בטענות? הרי שרנו שירי משוררים. ולכן זה מוכיח שמי שבא אלינו בטענות היה בעצם גזען, כי זה לא משנה מה אני אשיר. זה משנה מי אני. מבחינתם, בזה שהם שרו שירי משוררים, הם הוציאו את העוקץ הגזעני מאלה שטענו נגדם שהם בנאליים, שהם לא יודעי ספר.

"השנים שאחרי הוצאת השירים הראשונים של 'צלילי הכרם' ו'צלילי העוד' אלה גם שנים שמתחילה להתפתח המילה או המושג 'איכות'. ב-1978 קם קי"ץ – קולנוע ישראלי צעיר – שמתוכו יוצאת הקרן החדשה לקולנוע. וככה נגמרים הסרטים המסחריים וסרטי הבורקס. זה קורה ממש באותה תקופה. החבורה הזאת של נחמן אינגבר מוציאה מניפסט, שבו הם מגדירים מהו בעצם 'קולנוע איכותי'. מה זו 'איכות'.

"הפסטיבלים האלה של שירי המשוררים נכנסים בדיוק לאותה נישה. הנה –  איכות. ככה נראית איכות. איכות צריכה להיראות ככה וככה. צריכים לכתוב אותה האנשים האלה והאלה, אלה הנושאים של האיכות, אלה המעבדים של האיכות ואלה מי שמותר להם לשיר את האיכות.

"כשגידי גוב עושה קאבר ל'סורו מני' של אלכסנדר פן – זו איכות. כשאהובה עוזרי שרה את זה – אלה שירי חפלות. זו לא 'איכות'. וזה אותו שיר ממש. לכן אני חושב שכל זה היה חלק מקמפיין של מדינת ישראל. הממסד התרבותי בישראל מבין שיש איזה בלאגן, יש קולות חדשים שמאיימים על הקנוניזציה הישראלית, והממסד רוצה לעשות סדר.

"כל זה היה חלק מקמפיין של מדינת ישראל. הממסד התרבותי מבין שיש איזה בלאגן, יש קולות חדשים שמאיימים על הקנוניזציה הישראלית, והממסד רוצה לעשות סדר"

"הממסד בא ומגדיר בכל תחומי התרבות – במוזיקה, בספרות, בשירה, בקולנוע – מה 'איכות' ומה 'לא איכות', או עממיות. אלה המושגים באותו שנים. עממי מול איכותי. ובמובן הזה, האיכותי לא אמור להיות פופולרי, מספיק שהממסד נותן לו את חותמת הכשרות וקובע שהוא קדוש.

רון כחלילי (צילום: צילום מסך)

"ואז הוא מתחיל להיות משונן בבתי הספר, בתנועות הנוער, בצבא – בכל המנגנונים העצומים שעומדים לרשות הממסד כשהוא רוצה להכניס דברים חדשים לקנון. זה ממש קמפיין לאומי. כמו קמפיין 'אל תקטפו פרחי בר'. ממש ברמה הזאת".

למה המוזיקה המזרחית החדשה הפנתה עורף לשירי משוררים?
"המוזיקה המזרחית אף פעם לא התחברה לשירי משוררים. זה נשמע לה כמו טקסטים ממסדיים. תלמידי רימון חוזרים לשירי משוררים, כי הם בעצם המוטציה של הלהקות הצבאיות. אין בהם שום דבר חדש.

"זה טבעי לי לגמרי שברימון ישירו שירי משוררים גם היום בשנת 2021. טבעי לגמרי. אלה אותם אנשים בדיוק ששרו שירי משוררים בשנות השבעים. הם אולי מתלבשים אחרת וקוראים להם בשמות אחרים, אבל הם אותו דבר. אותה גישה. אני 'תרבות', אני 'איכות'. זו חלק מהתפיסה העצמית שלהם.

"זה טבעי לי לגמרי שברימון ישירו שירי משוררים גם היום בשנת 2021. אלה אותם אנשים בדיוק ששרו שירי משוררים בשנות השבעים. הם אולי מתלבשים אחרת וקוראים להם בשמות אחרים, אבל הם אותו דבר"

"המוזיקה המזרחית היא מוזיקה, שמעצם טיבה ומעצם טיבם של היוצרים, הרבה יותר חנפנית לקהל. היא באה לעשות לך גוד-טיים. היא באה לבדר אותך. היא לא באה להוכיח ולחנך אותך, ולהזכיר לך נשכחות, והיסטוריה ישראלית, ולהגיד לך מי טוב ומי רע, איפה הגבעות האלה ואיפה ההרים ההם. היא לא שם.

"היא לא שיעור בהיסטוריה והיא לא שיעור בגיאוגרפיה. היא שיעור קטן באנושיות. שירים מהחיים, מה שנקרא. זאת המוזיקה המזרחית".