שירי אמא רוסיה - "פרחי עצב יפהפיים"

שירה בציבור, צילום מסך מכאן 11, לשעבר רשות השידור
שירה בציבור, צילום מסך מכאן 11, לשעבר רשות השידור

בסדרת הכתבות היפהפיה -"אתם זוכרים את השירים"- הפליג אמיר בן-דוד בשבחי החיבור בין שירה ללחנים ולתרבות פופולרית: "אותו מפעל מופלא של הלחנת שירי משוררים. סוגה משגשגת שכמעט אין דומה לה בתרבויות אחרות בעולם". מנחם בן ז"ל כתב בוואלה, בשנת 2014, שהזמר הישראלי הוא "כמוסת חיינו הנהדרת, המקסימה, האמנות שהגיעה כאן בארץ לשיאיה הכי מפוארים".

וזה מחזיר אותי גם אל שירי אימא רוסיה בלבושם העברי. כל-כך אהובים הם היו כאן באמצע המאה הקודמת. "הן הטביעו אותנו במתק געגועיהן ועיצבונן" כתב הסופר אברהם בלבן על המנגינות ההן. בהשראתן חוברו כאן גם שירי נשמה וגעגועים נוסח רוסיה תוצרת כחול-לבן, מנגינה וגם מלים. עם אותה תוגת מרחבים, אותם ניגונים משתפכים, רק בלי גרישה וזויה, קטיה וקטיושה, ובלי חיל הפרשים.

בהשראת המנגינות הרוסיות חוברו כאן גם שירי נשמה וגעגועים תוצרת כחול-לבן, מנגינה וגם מלים. עם אותה תוגת מרחבים, אותם ניגונים משתפכים, רק בלי גרישה וזויה, קטיה וקטיושה, ובלי חיל הפרשים

הבולט שבהם הוא כנראה השיר "שוב יוצא הזמר" מאת נתן יונתן, שהיה רוב שנותיו הבוגרות חבר קיבוץ שריד. המלחין, יעקב שגיא מעין-השופט היה אף הוא איש השומר הצעיר. הזמר הרוסי תפס מקום בולט בייחוד בקיבוצים ובתנועות הנוער של השמאל. השיר מוכר לציבור בעיקר בזכות הביצוע הקנוני של הגבעטרון:

"שוב יוצא הזמר אל הדרך/ שוב הולכים ימינו ובוכים/ שיירה, אל אנא את עוברת?/ שירי נא! עצוב על הדרכים/ שוב נושאת את פת קיבר ומיים,/ תרמילים, תוגה של מרחבים./ שוב תולה את עיין בשמיים/ ומשעול בנתיב הכוכבים/…עלטה רק קול רינת הנשק/ אי בזה הדרך חסומה./ את שיירתי גלויית עיניים/ רק כדור המוות הוא סומא".

אכן, אותם מרחבים נוגים נוסח שירי אימא רוסיה, אותן דרכים עצובות. "הפייטן הכפרי הנוגה" – כך כינו קיבוצניקים את נתן יונתן. וכשהמשורר הלך לעולמו, בשנת 2004, עמוס עוז כתב בפתח רשימת ההספד: "מי כאן לא אהב את נתן יונתן?".

ברשימה המופיעה באתר זמרשת כלולים לא פחות מ-531 שירים עבריים שהותאמו ללחנים רוסיים. תורגמו או שהותאם להם נוסח עברי עצמאי. בין הידועים שבהם: "שיר הפרטיזנים היהודים" ("אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה"), "מיהו המיילל ברוח," "בערבות הנגב", וגם "בגליל, בתל-חי".

כבר נאמר ששירי המולדת שלנו שאבו משירה רוסית את ההתייחסות למולדת כאל אימא, גם את אהבת ההשתפכות, וכן גם יסודות סלביים שהביאו איתם החלוצים המייסדים, רובם יוצאי מזרח אירופה.

כבר נאמר ששירי המולדת שלנו שאבו משירה רוסית את ההתייחסות למולדת כאל אימא, גם את אהבת ההשתפכות, וכן גם יסודות סלביים שהביאו איתם החלוצים המייסדים, רובם יוצאי מזרח אירופה

ברפרטואר המקהלות של תנועות הנוער נועד מקום בולט לשיריה של מקהלת הצבא האדום. ההיקסמות מאותה מקהלה ומשיריה וכן מממשיכיה במאה ה-21, מהדהדת בעוצמה במקומותינו כאשר המקהלה מבקרת בישראל. קהל שבוי ונרגש (רובו מבוגר) גודש את היכל התרבות, למשל, נשטף בנוסלגיה מתוקה. ההתרגשות של הקהל מידבקת ומעצימה את החוויה האמנותית.

אותה התרגשות קולקטיבית שספגתי שם, בהיכל התרבות, החזירה אותי אל הדביקות שאפיינה את השירה בציבור אשר הייתה כמעט לפולחן בתנועות הנוער. רבים דימו אותה לתפילה חילונית. השירים ההם התאפיינו ברומנטיקה, ברגשנות גואה ובערגה אל היפה והנשגב. לא הייתה טיפת אירוניה במילים טעונות הפתוס. שרנו שירי חלוציות ובניין המולדת, שירי עבודה, טבע ונוף, שירי מהפכה "שמאלניים" וכמובן-גם שירי אהבה. שירים רוסיים סוחפים עם מלים מתורגמות או טקסט עברי מקורי תפסו מקום מרכזי ברפרטואר השירה בציבור. הנה אחדים מהם, כתזכורת:

"אט זורם הנחל הולך לו אל הים/ ולידו צומח אלון נישא ורם,/ בגדה מנגד מחלון בקתה/ ילדתי מרוסיה בעצב נשקפה".

וכן גם:

"מתפתל משעול הפרע בין ההרים/ מתקדמת בו דומם פלוגת פרשים/ במורד השביל ניצבת נערה/ זהב צמתה תכלת עינה./ וחיוך על שפתותיה נחמד/ ותנפנף ביד".

והיו שירי מלחמה כמו "שאון התותחים נדם, שדה הקטל נתייתם", ושיר רוסי מובהק על פרשים קוזקים: "שם על גדות הדנייפר דוהרים סוסים/ ובשצף קצף הם טסים./ פרשים קוזקים מגדודי בודיוני/ דוהרים לקרב".

השירה בציבור הייתה כמעט לפולחן בתנועות הנוער. רבים דימו אותה לתפילה חילונית. השירים ההם התאפיינו ברומנטיקה, ברגשנות גואה ובערגה אל היפה והנשגב. לא הייתה טיפת אירוניה במילים טעונות הפתוס

השירים הרוסיים הנחשבים במיוחד היו אלו שחוברו בעקבות המהפכה הבולשביקית ובימי מלחמת העולם השנייה. בימי האמונה ב"עולם המחר" הסובייטי ובאוטופיות הגדולות. בתנועות השמאל סגדו אז, כידוע, לברית המועצות ולקומוניזם. בשומר-הצעיר דובר על רוסיה כעל "המולדת השנייה".

לימים הגיע תור ההתפכחות והיא הייתה קשה ומרה. הנה פראפרזה על השיר האהוב "לבלבו אגס וגם תפוח" שחיברו קיבוצניקים לאחר "ששת הימים" (לאחר שהאויב המטיר עליהם כלוחמים ירי מנשק סובייטי). מה היה גלגולה המאוחר של אותה קטיושה ש"יצאה לשוח אלי חוף תלול ונהדר"?

"וקטיושה עפה על מטולה/ לבלבו תולר וגם בזוקה/ אר-פי-ג'י כיסה את הנהר".

*  *  *

הסופר אברהם בלבן, יליד קיבוץ חולדה ופרופסור אמריטוס לספרות עברית, דימה את השירים הללו למגופה פתוחה. מגופה היא פקק, סכר, לסתימת חבית. דרכה היה אפשר, לדבריו, לשפוך את הלב בלי חשש.

צעירי תנועות הנוער היו "קולים" בעגה העכשווית. גזרו על עצמם איפוק ונזהרו מהחצנת רגשות. ההתמזגות בקבוצה השרה אפשרה להם לשבור מחסומים ואף לחוות מדי פעם קתרזיס קולקטיבי.

צעירי תנועות הנוער היו "קולים" בעגה העכשווית. גזרו על עצמם איפוק ונזהרו מהחצנת רגשות. ההתמזגות בקבוצה השרה אפשרה להם לשבור מחסומים ואף לחוות מדי פעם קתרזיס קולקטיבי

בספרו של בלבן "שבעה", המספר על השבעה למות אביו הוא חוזר אל סיפור חייו של האב ואל ילדותו שלו ונעוריו בקיבוץ. וכך הוא מתאר את הטלטלות הגדולות שחוללה השירה בציבור:

"המנגינה חלחלה בנו כמים באדמה המצמיחה פרחי עצב יפהפיים. העצב הזה קירב אותי אל עצמי, כפצע או כאב המקרבים אדם אל עצמו, ובה בעת הוא הבליע אותי כליל בקבוצה השרה. אותה תחושה כפולה של עצמיות מועצמת, חגיגית ומלוטשת, ושל שכחה עצמית גמורה…השירים האלה היו מגופה פתוחה שדרכה אפשר היה לשפוך את הלב בלי חשש, ואנחנו תיעלנו אליהם את כל שמחותינו ואת כל עיצבון נעורינו…וככל שגדל הצער כן רבתה השמחה. ככל שגדל העצב כך יפינו בעינינו…והמנגינות האלה, שנשאו עימן את בדידות הדרכים הארוכות, את שריקת המרחבים של הערבות הרוסיות, הטביעו אותנו במתק געגועיהן ועיצבונן".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 896 מילים
כל הזמן // יום שני, 25 באוקטובר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הפרסום בזמן ישראל ביום שישי כי נתניהו נטש את אוחנה בסיעת הליכוד עורר סערה גדולה ושלח את השר לשעבר לסבב אינטנסיבי של ראיונות בכלי התקשורת כדי למזער נזקים ● למרות שהתעקש כי יחסיו עם נתניהו מצוינים, אוחנה רק העמיק את הקרע: סקר מפוברק שפורסם בערב שישי עורר עליו זעם במפלגה - וסירובו בראיונות למתוח ביקורת על אדלשטיין לא יקרב אותו בחזרה לנתניהו ● פרשנות

עוד 672 מילים

האח הגדול מגיע לשמיים

פרסום ראשון עוף או בשר? מזומן או אשראי? קונקשן בקייב או ברומא? ● במשרד המשפטים ובמל"ל מסיימים בימים אלה הכנת חקיקה שתאפשר בניית מאגר מידע מהגדולים בישראל שיכלול פרטים רבים על כל נוסע הנכנס או יוצא מישראל בטיסה ● זמן ישראל עיין בטיוטת החוק, ובין הפרטים שייאספו: כתובת, אימייל, כרטיס אשראי, פרטים על הכבודה של הנוסע, מידע על פעילות במהלך הטיסה, טיסות המשך ועוד

עוד 1,700 מילים

לשחרר את החרדים מעול רבניהם

אילו הייתי צריכה לציין את העוול הכי גדול שנעשה כלפי ציבור כלשהו בישראל, היה זה ללא ספק העוול כלפי החברה החרדית. ולא, זו לא טעות – החברה החרדית, על כל גווניה ובני גווניה, סובלת מעוול ארוך ומתמשך. עוול בו פרנסי החברה ומנהיגיה הפקיעו מידי הציבור החרדי עצמו את היכולת להחליט כמעט כל החלטה חשובה שאדם מקבל במהלך חייו על עצמו ועל משפחתו – בראש ובראשונה את ההחלטה האם ללמוד, מה ללמוד ובאיזה עיסוק לבחור.

החברה החרדית סובלת מעוול מתמשך, כשפרנסי החברה ומנהיגיה הפקיעו מידי הציבור החרדי עצמו את היכולת להחליט כמעט כל החלטה חשובה שאדם מקבל במהלך חייו על עצמו ועל משפחתו

מנהיגי החברה החרדית החליטו כי ציבור הגברים החרדי כולו יעסוק בדבר אחד ואחד בלבד – בלימוד תורה. אלא שההחלטה לנתב את הציבור החרדי כולו ללימוד תורה אין לה דבר וחצי דבר עם תורה, עם דת, עם יהדות או עם שמירת עול תורה ומצוות. לניתוב זה יש מטרה אחת: שליטה, שליטה על הציבור החרדי כולו, שליטה טוטלית.

לשליטה זו יש שני היבטים עיקריים: האחד, הצורך בשמירה על הקהילה שלהם, על אורחות חייהם, על מנהגיהם, וההיבט השני הוא כסף, הרבה כסף, כסף גדול. ומנהיגי הציבור החרדי קשרו בין שני ההיבטים הללו, באופן כמעט גאוני, כך שהאחד תלוי בשני – תלות שמבטיחה את התקיימות שני ההיבטים.

הכסף הגדול מגיע למנהיגי הציבור החרדי דרך ניתוב הציבור ללימוד התורה. מאות ישיבות, כוללים, תלמודי תורה ומוסדות חינוך חרדים קיימים במדינת ישראל ובהם לומדים מאות אלפי תלמידים ואברכים – וכל אחד מהם מתוקצב בכסף. מכאן שככל שיהיו יותר מוסדות ויותר תלמידים – יהיה יותר כסף.

אלא שעל האף הכסף הגדול, הקהילות החרדיות, ששנים מתוקצבות על ידי ממשלות ישראל כולן בתקציבים נדיבים מאוד, באופן פרדוקסלי הן דווקא מהקהילות העניות ביותר בישראל. הכסף הגדול אינו מגיע אליהן.

מנהיגיהם, רבניהם ופרנסיהם יצרו מנגנון שבו קיימת תלות בין הלימוד לבין הפרנסה. לא מדובר במנגנון הטבעי בו אדם לומד, משתלם, מתמקצע ומתפרנס מיגע כפיו, מנגנון המקובל בכל חברה, אלא במנגנון בו הלימוד מחליף את העבודה. הלימוד הוא במקום העבודה, הלימוד הוא למטרת קבלת הכסף הציבורי הגדול – זה שבעזרתו ניתן לשלוט על הקהילה – גם על ידי השארתה ענייה.

על האף הכסף הגדול, הקהילות החרדיות, ששנים מתוקצבות על ידי ממשלות ישראל כולן בתקציבים נדיבים מאוד, באופן פרדוקסלי הן דווקא מהקהילות העניות ביותר בישראל. הכסף הגדול אינו מגיע אליהן

והמנגנון המעוות הזה הוא שורש כל רע, המנגנון המעוות הזה הוביל לתופעות של לימוד תורה למראית עין בלבד, שהרי לא כל אדם יכול/רוצה/בנוי ללימוד ממושך יום אחר יום.

המנגנון המעוות הזה הביא להגדלה ולניפוח מלאכותי של מספר התלמידים, שהרי אם התקציב תלוי במספרם יש אינטרס כלכלי להגדלתו – מה שהוביל למעשי רמיה.

המנגנון המעוות הזה יצר שוק כלכלי שחור בו אלפי תלמידי ישיבות, שכאמור אינם יכולים או רוצים ללמוד אבל אינם יכולים לעבוד או עובדים בשחור – ואגב כך גם מקבלים כסף מהמדינה וגם לא משלמים מיסים.

המנגנון המעוות הזה יצר תלות של החברה החרדית בחברה החילונית העובדת ובחברה הדתית העובדת והביא לחשדנות, שלא לומר ניכור ומשטמה של ממש, בין אלה שעובדים למחייתם לבין אלה שאינם עובדים – שהרי אין אדם שאוהב להיות מנוצל. אין אדם שמרצונו יפרנס זרים לו – זה הרי מנוגד לטבע האנושי.

מנגד, בצד החרדי, כדי להצדיק את הניצול, החלו להישמע טענות כאילו שמירת הדת על ידם היא כדי לחפות על כך שהחילונים התפקרו. הטענה היא בעצם שהדתיות שלהם מגינה עלינו. הם "נהרגים באוהלה של תורה" גם עבור הציבור החילוני. טענות אלה בתורן הובילו להקצנה דתית והקצנה לאומנית.

המנגנון המעוות הזה יצר תלות של החברה החרדית בחברה החילונית והדתית העובדת והביא לחשדנות, שלא לומר ניכור ומשטמה, בין אלה שעובדים למחייתם לבין אלה שאינם עובדים

המנגנון המעוות הזה הוביל גם להגנה על מי שעושים מעשים פליליים ואף להצדקתם – כי אם אתה שומר על הקהילה שלך מכל משמר מפני החברה שבחוץ, אתה תסתיר ממנה בעיקר דברים שמציגים את הקהילה באור אפל. למשל את גילויי העריות, למשל ניצול מיני של נערים בידי רבנים, למשל ניצול מיני של נשים ונערים – רק לאחרונה התפרסמו הטענות נגד יהודה משי זהב.

והמנגנון המעוות הזה הביא לכך שמנהיגי הציבור הדתי, השומר תורה ומצוות הספרדי, זה שהתפרנס מיגע כפיו, זה שלא הדיר נשים, זה שהיה מתון בהלכותיו כלפי מי שאינם יהודים, רצו חלק בחגיגת הכסף הגדול של אחיהם האשכנזים ולכן הפכו את הציבור הזה לציבור חרדי ליטאי המתפרנס אף הוא מכסף ציבורי גדול ומבלי לעבוד. בשנות ה-80 קמה מפלגת ש"ס והמירה את דתם של היהודים הספרדים, את הלכות חייהם, את התורה ואת העבודה במודל הנצלני של החרדים האשכנזים. המודל שכאמור משיג שליטה טוטלית על הקהילה וכסף גדול – למי שעומד בראש הקהילה.

אלא שהעוול הזה, שעיוולו מנהיגי הציבור החרדי ורבניהם, חורג מעוול כלפי קהילותיהם. מדובר בעוול כלפי כלל אזרחי המדינה, אלה שגם נושאים בנטל הכלכלי ובנטל הצבאי וגם נאלצים לשמוע דברי בלע על "העגלה הריקה של החילונים".

והעוול הוא גם כלפי הדת עצמה והפיכתה מצורך של אנשים באמונה לכלי לשליטה על הציבור וכלי להתעשרות, עם רשימת רבנים, כולל הרב הראשי, שנאשמו במעשים פליליים חמורים: מצגר, פינטו, ברלנד, דרעי והרשימה עוד ארוכה.

רק בשנה האחרונה, בתקופת הקורונה, יצא לנו לחזות בכמה קל לאנשים לקבל כסף חינם ולאמץ נורמות של חיים על חשבון כסף ציבורי – כאשר הנאשם בפלילים, מטעמים פוליטיים, חילק קצבאות לאנשים (זה היה שוחד בחירות לכל דבר ועניין) ואלה העדיפו להישאר בבית, גם אם הקצבה היתה זעומה יותר מאשר השכר שהרוויחו, ולא לצאת לעבודה.

מזה שנים ארוכות שהציבור החרדי נתון בשבי פרנסיו ורבניו, וכמו בכל שבי ממושך הוא הוליד את סינדרום שטוקהולם. הציבור החרדי משתף פעולה עם פרנסיו. כמעט אין בנמצא מי שיוצא נגד המודל המעוות הזה המפקיע את המצווה הראשונה בתנ"ך "בזעת אפיך תאכל לחם". כמעט אין רבנים, כמו הרב אמסלם שעזב את ש"ס, הטוענים בריש גלי כי הציבור החרדי צריך לצאת לעבודה וצריך להתגייס לצבא. הציבור החרדי צריך להיות חלק מאזרחי מדינת ישראל בזכויות ובחובות. צריך שרק מעטים, יחידי סגולה, תורתם תהיה אומנותם.

הגיע הזמן לשחרר את הציבור החרדי מהשבי של מנהיגיו ורבניו. הגיע הזמן לשחרר את הציבור החילוני מהעול של תמיכה כלכלית בציבור זה ומהעול הצבאי. הגיע הזמן לשחרר את מדינת ישראל כולה מעול הדת – דת היא עול אישי שאדם נוטל על עצמו, הרבנות והרבנים הפכו את הדת לעול ציבורי כללי – כאמור לשם בצע כסף. הגיעה הזמן לפרק את מונופול הרבנות – אין לזה אח ורע במדינות דמוקרטיות. מנגנון עושק בחסות החוק, מנגנון שבשל בצע כסף הפך למנגנון התעמרות רשמי של המדינה באזרחיה.

הגיע הזמן לשחרר את הציבור החרדי מהשבי של מנהיגיו ורבניו. ואת הציבור החילוני מעול התמיכה כלכלית בציבור זה ומהעול הצבאי. הגיע הזמן לשחרר את המדינה מעול הדת

הציבור החרדי יכול וצריך לעבוד למחייתו ואני מנחשת שהוא משווע לכך – חוק גיוס חרדים לצה"ל יכול להיות, באופן פרדוקסלי, הכלי לשחרור החרדים משוביהם.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית, שימשה כעוזרת המחקר של הפרופ׳ אהרן ברק, במקור מחצור הגלילית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,043 מילים
עודכן עכשיו

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

ארגון החזית העממית הרחיב בשנים האחרונות את פעילותו הפוליטית, וממקד את מאמציו במלחמה דיפלומטית-הסברתית נגד ישראל בזירה הבינלאומית ● ישראל לא התייחסה לכך עד כה כאיום אסטרטגי, וכעת היא מנסה "לתקן" ● לא בטוח שההחלטה להכריז על מוסדות אזרחיים כ"ארגוני טרור" היא התשובה ● פרשנות

עוד 1,003 מילים

דיווח: פרקליט המדינה אישר את ההכרזה על ששת הארגונים הפלסטיניים כארגוני טרור

גורם מדיני-ביטחוני אומר שלישראל מידע רב הקושר את הארגונים לפעילות טרור ● הממשלה אישרה תוכנית לאומית לטיפול בפשיעה ובאלימות ותוכנית לסגירת פערים בחברה הערבית; התקציב - יותר מ-30 מיליארד שקל ● לראשונה בעידן ביידן, פרסמה ישראל מכרזים לשיווק דירות בהתנחלויות ● לקראת ועידת האקלים של האו"ם אישרה הממשלה תוכנית להאצת מיזמים בתחום התשתיות

עוד 61 עדכונים

משפחתו של סלומון טקה והמשטרה מסרבות להתפשר

פרסום ראשון תביעות מהסוג הזה לרוב נגמרות בפשרה, אבל הצדדים בתביעה על סך כ-2.5 מיליון שקל שהגישה משפחתו של סלומון טקה נגד השוטר שירה בו למוות ממאנים להתפשר ● בעקבות הסירוב, ייפתחו בינואר דיוני ההוכחות בתיק ● עורך הדין אביתר קציר, המייצג את התובעים: "המשפחה עומדת על קבלת הפיצוי על הנזקים האדירים שנגרמו לה" ● המשטרה: "הודענו לביהמ"ש כי האפשרות לפשרה טרם הבשילה"

עוד 466 מילים

תגובות אחרונות

דיווח: במשרד הבריאות ממליצים שעד חודש דצמבר לא תתאפשר כניסת תיירים מרוסיה

תיירים משאר מדינות העולם יוכלו, ככל הנראה, להיכנס לארץ כבר בחודש הבא ● גורם ביטחוני: ישראל עדכנה מראש את ארצות הברית, שתכריז על שישה ארגונים פלסטיניים כארגוני טרור, אולם המידע לא הגיע למשרד החוץ האמריקאי ● אחרי צאת השבת - פוטין ובנט קיימו שיחה נוספת, שבה הזמין נשיא רוסיה את ראש הממשלה לביקור בסנט פטרבורג; הלילה ישוב בנט ארצה מביקורו בסוצ'י

עוד 24 עדכונים

הטורבינה בקנטו סול'אוליו חזרה לייצר אנרגיה ירוקה – יותר ממאה שנה לאחר שהרמן איינשטיין הפך את הכפר לאחד הראשונים שהוצבו בו פנסי רחוב חשמליים ● מורשתו של אבי תורת היחסות חזרה להאיר את בתיהם של יותר מ־4,000 תושבי המקום

עוד 738 מילים

"בשביל מי יש לכתוב? בשביל מה יש לחיות?"

יומניו של הסופר היהודי הענק בין מלחמות העולם רואים אור בתרגום ראשון לאנגלית ● צוויג, שהתאבד ב־1942, מתגלה בכתביו כמי שחזה כבר בתחילת שנות ה־30 את העתיד לבוא ● עם עליית הנאצים לשלטון החלה בריאותו הנפשית להתדרדר והוא נדחק בהדרגה מהעולם דובר הגרמנית: "שפה שאיני יכול להשתמש בה"

עוד 2,027 מילים ו-1 תגובות

השליח האמריקאי לענייני אנרגיה מנסה לקדם פתרון למשבר הדלק החמור בלבנון ● 7 מיליארד דולר: זה הסכום אותו הכניסה עד כה השנה איחוד האמירויות מהייצוא לאיראן ● תוכנית "מוסאלחה" של ממשלת מרוקו מעניקה ליווי פסיכולוגי לאסלאמיסטים קיצוניים ● השינוי בערב הסעודית מגיע לספרות ● השבוע לפני 48 שנים: משבר האנרגיה העולמי ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 844 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

האור המאובק בקצה המנהרה

הרע: הרכבת הקלה בגוש דן עברה בהצלחה נסיעת מבחן ראשונה, אבל כל הסימנים מראים שהתושבים ימשיכו לחיות בשנים הקרובות באתר בנייה ענק ● הטוב: לפעמים המאמצים לסייע לטבע לשרוד מניבים פירות. למשל עם צבי הנגב ● והטיפ: החורף מגיע, זמן לפתוח חלון

עוד 873 מילים ו-2 תגובות

ממשלת ספרד מחפשת את צאצאי השורדים שהציל "שינדלר הספרדי"

הוא הציל פי חמישה יותר יהודים מאוסקר שינדלר אבל מעטים מכירים את מעשי חסיד אומות העולם הדיפלומט אנחל סאנס־בריס ● כעת מנסה ממשלת ספרד לאתר את צאצאיהם של יותר מ־5,200 ניצולים כדי להוציא לאור את סיפוריהם

עוד 481 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
לָהּ פָמִילְיָה 104

פרסום ראשון: מאמרו הגנוז של בעל טור ידוע ב"הארץ", שכותרתו "כולנו לה פמיליה" (סאטירה)

עוד 939 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה