רעידת האדמה בכרתים שהתרחשה בשבוע שעבר בעוצמה של 5.8 בסולם ריכטר, ימים ספורים אחרי הרעידה הקודמת שהתחוללה שם בעוצמה של 6.6 בסולם ריכטר, עוררה שוב, מטבע הדברים, את השאלה בדבר מוכנותה של ישראל לרעידות אדמה.

בעובדה שישראל ממוקמת לאורך השבר הסורי אפריקאי אין חדש. השאלה שנשאלת היא מדוע הנושא הזה נידחק תמיד לשוליים ולא מקבל את ההתייחסות הרצינית המחייבת. לאסון מרון הקימו ועדה ויאומצו מסקנות, לקורונה אנחנו נערכים בעלויות של מאות מיליונים, ולרעידות אדמה?

רעידת האדמה בכרתים עורררה שוב את השאלה בדבר מוכנות ישראל לרעידות אדמה. בעובדה שישראל ממוקמת לאורך השבר הסורי אפריקאי אין חדש. מדוע הנושא הזה נידחק תמיד לשוליים?

הפעם האחרונה שהמדינה קיבלה החלטה מעשית בנושא היתה ב-2005 כשהוחלט לאשר את תוכנית תמ"א 38, כשברור היה מעל לכל ספק שהבנינים שנבנו כאן עד 1980 ניבנו ללא תקן מחייב לעמידות בפני רעידות אדמה.
תמא 38 איפשרה את הרחבת הדירות תוך חיזוק היסודות ובניית ממ"ד (מרחב מוגן דירתי).

יוון: רעידת האדמה שפקדה את אזור כרתים. pic.twitter.com/68CC463QjS

— עובדיה טובול | Ovadia Tobol (@Ovadia_Tobol) October 13, 2021

במשך השנים קיבלה התוכנית הזו שידרוג כשהוחלט להקל על קבלת ההיתרים באמצעות העברת הסמכויות למתן אישורים לרשויות המקומיות.

כך או כך מדובר כיום באלפי מבנים, אשר רעידת האדמה בעוצמה של הימים האחרונים בכרתים תביא לקריסתם.

בעקבות הרעידות האחרונות בכרתים, נמסר כי ירעננו את ההנחיות לאזרחים כיצד עליהם לנהוג בשעת רעידת אדמה.

אגף הסיסמולוגיה במכון הגיאולוגי בישראל מסר כי הבוקר 19.10.21 בשעה 8:34, הורגשה רעידת אדמה כ 600 קמ מחיפה (כרתים), בעוצמה של 5.8. הורגשה בארץ. pic.twitter.com/RdN42lZmae

— יואב איתיאל מדווח כי (@yoavetiel) October 19, 2021

הצחקתם!

כבר עשרים שנה מתריעים מפני רעידת אדמה חזקה שתגרום לנזקים עצומים בנפש וברכוש.

דוח ועדת היגוי שהוקמה ב-2008 בראשות דר' אבי שפירא, קבע שאחת ל-80 שנה מתרחשת רעידת אדמה בעוצמה של שבע וחצי בסולם ריכטר, שתגרום ללמעלה מ-16000 הרוגים, 6000 פצועים קשה ולכ-377000 מפונים. עם פרסום הנתונים התעוררה סערה בביצה הפוליטית. ב-2014 הקימו עוד ועדת שרים שלא התכנסה אפילו פעם אחת מאז.

דוח קבע שאחת ל-80 שנה מתרחשת רעידת אדמה בעוצמה של 7 וחצי בסולם ריכטר, שתגרום ללמעלה מ-16000 הרוגים, 6000 פצועים קשה וכ-377000 מפונים. ב-2014 הוקמה עוד ועדת שרים שלא התכנסה מאז

ולמרות כל האמור לעיל עדיין מדברים היום, לאחר רעידת האדמה בכרתים, על ריענון ההנחיות לציבור.

רבותי דרג מקבלי ההחלטות: להיכנס מתחת לשולחן או לצאת לחדר המדרגות אלה לא התשובות המתבקשת לאחר כל כך הרבה התרעות.

כל המומחים קובעים שרעידת אדמה חזקה עוצמתית הרסנית בוא תבוא. הכתובת על הקיר.

חזון אפוקליפטי? ועדת חקירה לאחר הרעידה? לא בטוח שיהיה כאן מי שיוכל לחקור ביום שאחרי.

פאר לי שחר היתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של 48 שנים בתקשורת - בגלי צהל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות), ככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר, וכיום היא פעילה בעמותות לטובת האוכלוסיה המבוגרת. היא חברת הועד המנהל במדרשת אדם לקידום הדמוקרטיה.

שמונה שנים אלמוג ואני ביחד. ביום השמח בחיינו פחות נראה לנו נכון לדבר על ירושלים וחורבנה, והעדפנו לדבר על ההישגים שלנו כזוג. לא עשינו דווקא, בחרנו בטקס מחוץ לרבנות ממקום של חיבור עמוק ל"אנחנו". בהחלפת הטבעות התחייבתי: "אני בוחרת בך להיות לי חבר, שותף ואב ילדיי ולחיות חיי שיתוף ואהבה".

שבע שנים ביחד ושנתיים של מגורים משותפים הובילו להצעת הנישואים המרגשת במגדל השארד בלונדון. כשחזרנו מהטיול וחשבנו איזה סוג אירוע ישמח את האנשים שאנחנו אוהבים וגם אותנו, הבנו שהחופה שלנו תדגיש את האחדות בינינו. רצינו חופה שתתן גם מקום לאבות שלנו שנפטרו, מקום כחלק מסיפור שלם ולא כטרגדיה. היה לנו ברור שלקיים טקס שוויוני, אישי, שמכיל מסורת יהודית שמתאימה לנו ולמשפחותינו, זה הדבר הכי נכון.

7 שנים יחד ושנתיים מגורים משותפים הובילו להצעת הנישואים המרגשת במגדל השארד בלונדון. כשחזרנו מהטיול וחשבנו איזה אירוע ישמח את האנשים שאנחנו אוהבים ואותנו, הבנו שהחופה שלנו תדגיש את האחדות בינינו

לא רצינו אירוע "שכולם עושים", זה לא התאים לנו. היו הרבה סיבות שבעקבותיהן חשבנו שאירוע חתונה לא משמעותי עבורנו כזוג. אחת מהן הייתה הדרך הנפרדת של שני בני הזוג ברבנות לפני החופה. לא ראינו את עצמנו עושים משהו האחד בלי השנייה, בעיקר אני, שעושה את עיקר הדרך לבד (הדרכת כלה, מקווה).

גם קיום החופה האורתודוקסית עצמה לא קסם לנו. פחות נראה לנו נכון ביום השמח בחיינו לדבר על ירושלים וחורבנה, ולא לדבר על ההישגים שלנו כזוג. לכן, החלטנו לעשות תהליך של ידועים בציבור דרך מרכז "הויה", שם שמענו לראשונה על קיום חופה אלטרנטיבית.

לצד ענייני הרגש, עשינו בירור לגבי המשמעויות של לא להתחתן ברבנות, ומה ההשלכות עלינו ועל ילדינו. גילינו שאנחנו לא מופלים לרעה מזוגות נשואים, ואף זכאים לאותן זכויות.

בהקשר לילדים בעתיד, הבנו כי לכל בירוקרטיה יש פתרון (שלא מצריך נסיעות לחו"ל), וכמו שאנחנו קיבלנו חינוך ותמיכה מהמשפחה ללכת בדרכנו, כך גם הם יקבלו, ולכן זה לא הרתיע אותנו.

היו כמה מבני המשפחה שפחות אהבו את הרעיון. כשהתייעצנו על כך עם עורך הטקס הוא אמר בביטחון: "אל תדאגו, כשרואים את החופה מבינים שזו חופה לכל דבר גם אם היא לא דתית", וכך באמת היה.

היו כמה בני המשפחה שפחות אהבו את הרעיון. כשהתייעצנו על כך עם עורך הטקס הוא אמר בביטחון: "אל תדאגו, כשרואים את החופה מבינים שזו חופה לכל דבר גם אם היא לא דתית", וכך באמת היה

שילבנו בטקס שבע ברכות, שבירת כוס, והייתה לנו כתובה יפהפיה שכתבנו ביחד. החלק שהכי אהבנו היה החלפת הטבעות, שבחופה אורתודוקסית הוא מעשה קנייני, אבל אצלנו היה זה מעשה הבטחה.

ליאת  מירון ואלמוג בר-אל בטקס הנישואים של הויה – מרכז הטקסים של עמותת ישראל חופשית (צילום: טוני בנישו)

המשפט שבחרנו היה: "אני בוחרת בך להיות לי חבר, שותף ואב ילדי ולחיות חיי שיתוף ואהבה". לא רק הטקס עצמו היה מרגש ומהנה, גם הכתיבה והיצירה שלו כשבועיים קודם עם המנחה היו מרגשים ומצחיקים, והיו בשבילנו אחת החוויות היותר משמעותיות בתהליך.

מכל החופה, מה שהכי ריגש אותנו היה המקום שנתנו לאבות שלנו. בדבריו של המנחה אלינו הוא סיפר את הסיפור של הדייט הראשון שלנו, בו אלמוג הביא לי פרחים צהובים, זאת לאחר שחיפש אותם עם אביו כל אותו יום שבת. מכיוון ששום חנות לא הייתה פתוחה, הם נסעו למספר ערים עד שמצאו. כל זאת מכיוון שאבא שלו שאל אותו אם אני שווה את זה, והוא ענה שכן.

מבחינתנו לא היה מקום יותר מרגש ויותר נכון מאשר כאן להעלות את האהובים שלא אתנו, ולשזור את הנוכחות שלהם ברגע הזה. זה דבר שלעולם לא היינו מקבלים בטקס דתי.

מבחינתנו לא היה מקום יותר מרגש ויותר נכון מאשר כאן להעלות את האהובים שלא אתנו, ולשזור את הנוכחות שלהם ברגע הזה. זה דבר שלעולם לא היינו מקבלים בטקס דתי

מה שחשוב לנו להעביר לזוגות אחרים הוא, שהבחירה להתחתן בעומר, בטקס לא דתי, היא לא ממקום של "דווקא" אלא ממקום של חיבור עמוק ל"אנחנו" כזוג, למה שחשוב לנו כפרטים, למה שמשמח את המשפחות והחברים שלנו, ומתוך ראייה של איך נכון שזה יהיה – ולא איך זה צריך להיות.

ליאת מירון בר-אל, בת 26 מאיזור השרון, סטודנטית למשפטים שנה ד'. בת הזוג של אלמוג בר-אל, לו נישא בטקס של הויה - מרכז הטקסים של עמותת ישראל חופשית.