מדינת פלסטין חיה, נושמת ובועטת בתערוכה הבינלאומית "אקספו" בדובאי ובכפר הגלובלי באבו דאבי. בשני המקומות הוקמו ביתנים שמספרים את הסיפור הפלסטיני, ברוח העם העורג למדינתו וחי חיי תרבות ועשייה.

יש שם ציורים ועבודות יצירה שיש בהם כדי להעיד על עם שוחר שלום. את הפיגועים, ההרג, המאבק להקמת יישות עצמאית – לא נמצא שם. וכשמדברים בימים אלה על הינדוס התודעה – גם לזה מכוונים הפלסטינים.

מדינת פלסטין חיה, נושמת ובועטת בתערוכה הבינלאומית "אקספו" בדובאי ובכפר הגלובלי באבו דאבי. בשני המקומות הוקמו ביתנים שמספרים את הסיפור הפלסטיני, ברוח העם העורג למדינתו וחי חיי תרבות ועשייה

הביתן הישראלי באקספו 2020 (תערוכה שנדחתה בשנה בשל הקורונה) תוכנן לפני המהפך הפוליטי. המטרה היתה להגיע אל אנשי עסקים. לעורר בהם סקרנות להשקיע בעסקים, במפעלים, בארץ שלנו.

ישראל מוצגת שם כמדינה עם אופק כלכלי, מדינת הייטק וכל הסופרלטיבים שאנחנו רגילים בהם. אין בביתן הישראלי שום התייחסות לסכסוך במקומותינו. לא נמצא כל אלמנט לאומי או דתי. עסקים נטו וקידמה טכנולוגית.

זה רחוק מרחק שנות אור מההסברה הבינלאומית שמקיימים הפלסטינים. אין אצלנו שום איזכור להיותנו מדינה הנתונה בסכסוך יומיומי מול ארגוני טרור.

הפלסטינים מתייחסים אל הארוע כאל חלק ממערך אידיאולוגי בינלאומי שהם מקדמים. הם מ-ד-י-נ-ה שוחרת שלום. כן הם מדברים על מדינה. מהים ועד לנהר. הביתן הפלסטיני לא מתכוון להציג תערוכה על מנת למשוך משקיעים עסקיים. מטרת הביתן היא להאבק על דעת הקהל.

בכפר הגלובלי הממוקם באבו דאבי מתנוסס השלט המואר "פלסטין" לצד כל השלטים של המדינות המציגות שם את ההווי והמאכלים האופייניים. כשריח הפלאפל ממלא את האויר, וכל העובר במקום זוכר לטעום ולשמוע על המקור של המאכלים הפלסטינים. כאילו נחתנו על פלנטה אחרת.

המסר הוא: בואו לבקר במדינת פלסטין, ובירושלים, בירת המדינה הפלסטינית. המפות שמוצגות שם אלה מפות של מדינת ישראל. אלא שעליהן נרשם באותיות קידוש לבנה – פלסטין. שם בכפר הגלובלי אין ביתן ישראלי. אנחנו אינם.

מפת "פלסטין השלמה" בדוכן הפלסטיני בכפר הגלובלי באבו דאבי (צילום: פאר לי שחר)

אז עכשיו כשיחסים עם דובאי מתחממים, והיא הופכת ליעד מבוקש גם אצלנו (הד השפה העברית עולה כמעט בכל אתר מבורג' חליפה ועד לארמון השליט אמיר דובאי) זה הזמן להפנים שאסור להותיר אתרי תיירות בינלאומיים ללא נוכחות ישראלית. ובכל מקום בנוסף להתמקדות ביעדים הנקודתיים בכל ארוע, תערוכה, הייד פארק וכד' יש לזכור שמדובר גם בזירת קרב על התודעה.

המסר בביתן הפלסטיני בכפר הגלובלי באבו דאבי הוא: בואו לבקר במדינת פלסטין, ובירושלים, בירת המדינה הפלסטינית. המפות המוצגות הן מפות מדינת ישראל, שנרשם עליהן פלסטין. ואין שם ביתן ישראלי

עד כה ראינו רפיסות וחוסר עשייה, תוך הזנחת קשרי החוץ, פגיעה בפקידים הבכירים במשרד, תוך עקיפה והעברת סמכויות לאנשים לא מקצועיים ולא מיומנים. עכשיו, בממשלה הזו, כשאנשי המקצוע במשרד מתחילים לזקוף קומה,
על השינוי להתרחש ובהקדם.

הנרי קיסינג'ר, מי שהיה מזכיר המדינה האמריקאי בשנות השבעים (היהודי הראשון שמונה לתפקיד), אמר שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פוליטית. לאחר עשרות שנים הגיע הזמן לשנות את המנגינה.

ראש הממשלה החליפי, והיום שר החוץ יאיר לפיד כבר החל את המסע בדרך הנכונה. עכשיו, לאחר שניתן האות לשינוי, על אנשי המקצוע להאיץ את התהליכים במלחמה על דעת הקהל העולמית.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

מה אתם רוצים מיצחק הרצוג? למה ציפיתם? לנשיא אמיץ? דעתן? יוזם? מוביל? נשיא עם ביצים, שלא פוחד לומר את מה שהוא חושב? נשיא אקטיבי, שנלחם, למשל, בשחיתות השלטונית?

למה ציפיתם? לנשיא עם עמוד שדרה? עם חזון? למנהיג בעל השראה? לדמות כריזמטית, שתאחד את העם? למה ציפיתם מהאזרח מספר 1? לאישיות שהיא מעל הפוליטיקה?

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.

אחרי הרמת דגל אדום שמטרתו להזהיר ולהתריע מפני ההליכים הדיקטטוריים שאנו נמצאים בעיצומם, כמו שהם מוצגים בספר "על הרודנות" של טימותי סניידר, מגיע ספרו הדקיק של אומברטו אקו "הפשיזם הנצחי" (במקורו מאמר) ומקל עלינו באיתור 14 סימנים לזהות את שלטון פשיסטי.

כל אחד מהסימנים הבאים מהווה, עם יישומו, מצב שלטוני של קדם פשיזם, ומצביע על הרגע שלפני ההפיכה למשטר פשיסטי:

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.