מדינת פלסטין חיה, נושמת ובועטת בתערוכה הבינלאומית "אקספו" בדובאי ובכפר הגלובלי באבו דאבי. בשני המקומות הוקמו ביתנים שמספרים את הסיפור הפלסטיני, ברוח העם העורג למדינתו וחי חיי תרבות ועשייה.
יש שם ציורים ועבודות יצירה שיש בהם כדי להעיד על עם שוחר שלום. את הפיגועים, ההרג, המאבק להקמת יישות עצמאית – לא נמצא שם. וכשמדברים בימים אלה על הינדוס התודעה – גם לזה מכוונים הפלסטינים.
מדינת פלסטין חיה, נושמת ובועטת בתערוכה הבינלאומית "אקספו" בדובאי ובכפר הגלובלי באבו דאבי. בשני המקומות הוקמו ביתנים שמספרים את הסיפור הפלסטיני, ברוח העם העורג למדינתו וחי חיי תרבות ועשייה
הביתן הישראלי באקספו 2020 (תערוכה שנדחתה בשנה בשל הקורונה) תוכנן לפני המהפך הפוליטי. המטרה היתה להגיע אל אנשי עסקים. לעורר בהם סקרנות להשקיע בעסקים, במפעלים, בארץ שלנו.
ישראל מוצגת שם כמדינה עם אופק כלכלי, מדינת הייטק וכל הסופרלטיבים שאנחנו רגילים בהם. אין בביתן הישראלי שום התייחסות לסכסוך במקומותינו. לא נמצא כל אלמנט לאומי או דתי. עסקים נטו וקידמה טכנולוגית.
זה רחוק מרחק שנות אור מההסברה הבינלאומית שמקיימים הפלסטינים. אין אצלנו שום איזכור להיותנו מדינה הנתונה בסכסוך יומיומי מול ארגוני טרור.
הפלסטינים מתייחסים אל הארוע כאל חלק ממערך אידיאולוגי בינלאומי שהם מקדמים. הם מ-ד-י-נ-ה שוחרת שלום. כן הם מדברים על מדינה. מהים ועד לנהר. הביתן הפלסטיני לא מתכוון להציג תערוכה על מנת למשוך משקיעים עסקיים. מטרת הביתן היא להאבק על דעת הקהל.
בכפר הגלובלי הממוקם באבו דאבי מתנוסס השלט המואר "פלסטין" לצד כל השלטים של המדינות המציגות שם את ההווי והמאכלים האופייניים. כשריח הפלאפל ממלא את האויר, וכל העובר במקום זוכר לטעום ולשמוע על המקור של המאכלים הפלסטינים. כאילו נחתנו על פלנטה אחרת.
המסר הוא: בואו לבקר במדינת פלסטין, ובירושלים, בירת המדינה הפלסטינית. המפות שמוצגות שם אלה מפות של מדינת ישראל. אלא שעליהן נרשם באותיות קידוש לבנה – פלסטין. שם בכפר הגלובלי אין ביתן ישראלי. אנחנו אינם.
אז עכשיו כשיחסים עם דובאי מתחממים, והיא הופכת ליעד מבוקש גם אצלנו (הד השפה העברית עולה כמעט בכל אתר מבורג' חליפה ועד לארמון השליט אמיר דובאי) זה הזמן להפנים שאסור להותיר אתרי תיירות בינלאומיים ללא נוכחות ישראלית. ובכל מקום בנוסף להתמקדות ביעדים הנקודתיים בכל ארוע, תערוכה, הייד פארק וכד' יש לזכור שמדובר גם בזירת קרב על התודעה.
המסר בביתן הפלסטיני בכפר הגלובלי באבו דאבי הוא: בואו לבקר במדינת פלסטין, ובירושלים, בירת המדינה הפלסטינית. המפות המוצגות הן מפות מדינת ישראל, שנרשם עליהן פלסטין. ואין שם ביתן ישראלי
עד כה ראינו רפיסות וחוסר עשייה, תוך הזנחת קשרי החוץ, פגיעה בפקידים הבכירים במשרד, תוך עקיפה והעברת סמכויות לאנשים לא מקצועיים ולא מיומנים. עכשיו, בממשלה הזו, כשאנשי המקצוע במשרד מתחילים לזקוף קומה,
על השינוי להתרחש ובהקדם.
הנרי קיסינג'ר, מי שהיה מזכיר המדינה האמריקאי בשנות השבעים (היהודי הראשון שמונה לתפקיד), אמר שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פוליטית. לאחר עשרות שנים הגיע הזמן לשנות את המנגינה.
ראש הממשלה החליפי, והיום שר החוץ יאיר לפיד כבר החל את המסע בדרך הנכונה. עכשיו, לאחר שניתן האות לשינוי, על אנשי המקצוע להאיץ את התהליכים במלחמה על דעת הקהל העולמית.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
לאחר ליל הסדר, שרה נתניהו העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה בה היא עומדת לצד בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כששניהם אוחזים בתמונה לא גדולה עליה מוצגים פניהם של 133 החטופים בעזה.
את אותה תמונה העלה לעמוד הטוויטר ראש הממשלה נתניהו, מה שחשף את הפוטושופ חסר העכבות בו השתמשו בתמונה ש"כיכבה" בעמוד האינסטגרם של שרה. הצופה הממוצע ב"תצלום" שהעלתה "רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו", כפי שהיא רוצה שתקראו לה, עלול לחשוב ששרה נתניהו היא סטודנטית שנה א' באוניברסיטת רייכמן ולא אישה בעשור השביעי לחייה.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם