"ישראל מפסידה לאויביה בקרב על דעת הקהל. אילו רק היו מבינים את האמת, היו משנים את דעתם". זה מה שתמיד שמעתי לגבי מעמדה של ישראל. זו אמירה שרוב הישראלים והיהודים הפועלים למען ישראל רואים בה אקסיומה. הטענה החוזרת היא, שהנרטיב שלנו אינו מוצג באופן אפקטיבי בעוד הפלסטינים משתמשים במעמד ה"אנדרדוג" שלהם על מנת להפוך את ישראל לצד הרע בסכסוך ולעתים גם לבלתי לגיטימי. ההנחה המובלעת בטענה זו, המשותפת לרוב הציבור הישראלי, היא שהאתגר המרכזי של ישראל קשור בתדמיתה ולא במדיניותה.
מקובל לטעון שהנרטיב שלנו אינו מוצג באופן אפקטיבי בעוד שהפלסטינים משתמשים במעמד ה"אנדרדוג" כדי להפוך את ישראל לצד הרע בסכסוך. ההנחה היא שהאתגר המרכזי של ישראל קשור בתדמיתה ולא במדיניותה
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועוד משהו: את זה רואים בכל העולם, רק לא בישראל. וזה למה תאוריית ההסברה שלך לא מחזיקה מים:
שיחה מקומית:
דיפלומטים זרים ביקרו בשייח' ג'ראח: "הפינוי לא אנושי ולא הוגן"
15 נציגים רשמיים של מדינות זרות הגיעו לביקור סולידריות אצל משפחת סאלם, שמתנחלים מתכוונים לפנות מביתה בסוף החודש. שגריר האיחוד האירופי במזרח י-ם, בגדה ובעזה אמר כי מבחינת האיחוד, "זה שטח כבוש, לאנשים יש זכות מלאה לחיות פה".
https://tinyurl.com/m776cjc5
אי אפשר להסביר הרג לאנשים שמתנגדים לרכישת כלי נשק ללא בקרה. אי אפשר להסביר הרס תשתיות מים וחקלאות, גירוש והריסת בתים לאנשים שמאמינים בצדק וזכות בסיסית לקיום. אי אפשר להסביר מעצרים למנהליים, פריצות לבתי מגורים ומערכת משפט צבאי ברוטלית לאנשים שמאמינים בשוויון. אי אפשר להסביר אפרטהייד לאנשים שמתנגדים לסגרגיישן. ולכן ישראל נשארת עם נאו־נאצים ואלט רייט ונוצרים משיחיים ומאבדת את כל היתר.
בזבוז של מילים ואנרגיה. זה לא ההסברה, זה הכיבוש.
אנשים בחו"ל לא יכולים לראות את מה שקורה בחברון (שזה הדבר הראשון שהפלסטינים מראים) שם כמה משפחות יהודיות מררות את החיים של יותר מ-200,000 אלף איש בעזרת אחד הצבאות העוצמתיים בעולם, מבלי להבין שישראל יכולה וצריכה למצוא דרך לחיות עם הפלסטינים באיו"ש שברובה תחת שליטה ישראלית.