מרוב עצים סביב המו"מ עם איראן מאוד קשה לראות את היער, אז כדאי לבדוק בצורה עניינית כמה עובדות בסיסיות ואפשרויות לנטרול המצב הנפיץ.
בעוד שלא ברור אם איראן אכן מתכוונת לפתח נשק גרעיני וגם להשתמש בו, נראה בעליל שמצד אחד אין דרך למנוע ממנה פיתוח כזה, ומאידך ישראל יכולה בהחלט לחיות עם איום גרעיני.
כבר היום ישנו למעשה מאזן אימה בין שתי המדינות באמצעים קונבנציונליים. והנהגת איראן מתנהגת עד עכשיו בצורה הרבה יותר הגיונית מאשר מייחסים לה ואינה תוקפת את ישראל באמצעות הטילים הרבים העומדים לרשותה ולרשות גרורתה חיזבאללה.
כבר היום מתקיים מאזן אימה בין שתי המדינות באמצעים קונבנציונליים. הנהגת איראן מתנהגת בצורה הרבה יותר הגיונית מהמיוחס לה ואינה תוקפת את ישראל בטילים הרבים שברשותה וברשות גרורתה חיזבאללה
לעומת זאת, ההתלהמויות ההדדיות עלולות להביא להסלמה בלתי רצויה ויש צורך דחוף להגיע להסדר, לפחות כמו זה שהיה בין בריה"מ וארה"ב בזמן "המלחמה הקרה", אם לא למעלה מזה. הסדר שימנע ממטורף ללחוץ על הכפתור הלא נכון.
סנקציות על איראן בסה"כ מגבירות את המוטיבציה של שלטון האייאתולות להגביר את הלוחמנות, וזאת מבלי להשיג דבר חיובי. יתרה מזאת, שנים רבות התקיים סחר עם משטר האייתולות בהסכמת ממשלת ישראל.
למשל, ברשותי מסמך רשמי ישראלי המעיד על כך שב-1997 היה יצוא ישיר של כימיקלים מישראל לאיראן באישור וידיעת הממשלה. יצוא שנמשך לפחות עד תחילת שנות האלפיים. כאשר ב-1996 ויתרה החברה המייצאת, "כרמל כימיקליים", על מתווך/איש קש גרמני והחלה לשווק ישירות לאיראן.
דוגמה אחרת היא מ-2010 כאשר התברר שמכליות בבעלות חברת עופר (ובהמשך של משפחת רקנאטי) טענו נפט באיראן. מאגרי מידע מלמדים שהמכליות טענו שם נפט ובחלק מהמקרים הגיעו אתו למזרח הים התיכון, שם נעלמו מהמעקב הלווייני הנמצא במאגרי מעקב פומביים.
בדיקת "כלכליסט": האחים עופר לא לבד – גם מכליות של משפחת רקנאטי עגנו באיראן http://bit.ly/kluDuo
— כלכליסט | Calcalist (@calcalist) June 1, 2011
השלטונות האיראנים ידעו ללא ספק מי בעלי המכליות, שכן בדקו את ניירותיה של אניה אחת לפחות, ושם הופיעו הבעלים בישראל. זה מצטרף לידיעות אחרות, לפיהן שישראל ייבאה נפט מאיראן. בכך הודה בין השאר גם השר פואד בן-אליעזר.
ברשותי מסמך רשמי ישראלי המעיד על כך שב-1997 היה יצוא ישיר של כימיקלים מישראל לאיראן באישור וידיעת הממשלה. יצוא שנמשך לפחות עד תחילת שנות האלפיים
ב-18.3.2008 התפרסם ב"חדשות אנרגיה", כי בז"ן מזקקת נפט איראני שנרכש ברוטרדם (מסתבר שאפשר לקבוע די בקלות באמצעות בדיקה כימית את מקור הנפט). בידיעה מהארץ מ-4.10.2006 נאמר:
"מדובר בהסכם המתגבש בימים האחרונים, לפיו תייבא הרשות נפט גולמי לבית הזיקוק באשדוד, שרכישתו על ידי פז הושלמה בשבוע שעבר. פז תזקק את הנפט הגולמי ותעביר את התזקיקים לידי הרשות. מקורות בענף האנרגיה אמרו כי 'בית זיקוק אינו מבדיל בין נפט שמקורו באיראן לנפט אחר, ונפט גולמי ממקור כזה עשוי להיות משווק בישראל". שר התשתיות הלאומיות, בנימין בן אליעזר, אמר בעניין זה: 'כל ניסיון לקשר עם מדינת אויב שמשרת את האינטרסים העסקיים-כלכליים של ישראל מבסס את היציבות באזור'".
סחר כזה לא מתקיים בלי תיאום מדיני, ומלמד על סוג של הסכם חשאי. הסכם גלוי הרי יכול להוריד את המתיחות ובוודאי עשוי לזכות גם את ראש ממשלת ישראל בכמה נקודות חיוביות בדעת הקהל. אפילו נתניהו, לפי עורך "הארץ", אלוף בן ב-21.9.2021 ניסה בסוף כהונתו לפתוח במו"מ עם איראן ולכאורה נדחה.
הפיכתה של איראן למדינת סף גרעינית תאתגר את מדיניות העמימות של ישראל https://t.co/8Os8yVXRev
— Haaretz הארץ (@Haaretz) September 23, 2021
הפרסום של בן נשמע סביר, גם מכיוון שבעבר העברתי בעצמי המלצה לעשות משהו כזה לראש הממשלה דאז, נתניהו, דרך מכר שמקושר אליו. נתניהו המובס חיפש כידוע נואשות לשלוף איזה שפן משרוולו כדי להציל את כסאו. מכיוון שמדובר במו"מ רגיש ומורכב, אין ספק שניסיון אחד לא מספיק וצריך לגשש דרך ערוצים שונים.
בידיעה מ"הארץ" בשנת 2004 צוטט שר התשתיות הלאומיות דאז, בנימין בן אליעזר: "כל ניסיון לקשר עם מדינת אויב שמשרת את האינטרסים העסקיים-כלכליים של ישראל מבסס את היציבות באזור"
סוג של אישור לידיעה של עורך "הארץ" אפשר לראות גם בכך שדיווח שלי על העניין ברדיו איראני רשמי צונזר למעשה. רק ב-7.12.2021, במסגרת מקצה שיפורים, פורסם שם ראיון מדולל משהו.
כבר שנים אני אולי הישראלי היחידי שמתראיין בגרמנית העילגת שלי לרדיו זה ובמקביל שימשתי גם כתב קול ישראל בשווייץ. ב-2012 התפרסמה באתר הרדיו האיראני תכנית שלום שלי. בתחילה לא נמצא לכאורה מקום לדבר בשידור, אבל מאוחר יותר התקבל כנראה אישור מגבוה לפרסום (כאן דיווח בעברית).
הסכם ישראלי-איראני הוא אפשרי ומסוגל לנטרל הרבה סכנות. בכל מקרה לישראל אין מה להפסיד מיוזמה כזו, וזה היה אף מאפשר לה להראות לעולם רצון טוב.
לטענת אמיר אורן ב"הארץ" מה-25.7.1997, אריאל שרון כשר החוץ חתר להסכם עם איראן. כדי לאפשר אותו הוא היה מוכן לשלם את החוב הישראלי מימי השאה עבור החלק האיראני בקצא"א. מי שמנע ממנו לעשות זאת, לפי אורן, היה משרד האוצר הישראלי והממשל האמריקאי.
באותו מאמר, שנקרא "הראש סותם את הצינור", נכתב:
"הנציג הבולט של האסכולה האחרת, הדוגלת בחידוש הקשר עם איראן, היה ועודנו אריאל שרון. כל שרי הביטחון רצו למכור מתוצרת תע"ש (וכל ההורג בה ערבים, הרי זה משובח); פרשת "שוקו-אספרסו-קפוצ'ינו", כפי שנודעה העברת הנשק למשטר חומייני בתיקים הפנימיים של מערכת הביטחון, התחוללה בימי שר הביטחון יצחק רבין. לכן, אין לחשוד בשרון שרק מפני קרבתו ליעקב נמרודי האמין כי טובים לישראל המשך ושינוי בטהראן – שינוי במשטר המהפכה האיסלאמית, והמשך למתונים בו עכשיו וליורשיהם החילוניים אחר-כך – בייצוא נשק ותחמושת מישראל. אם איראן תובעת מישראל כשלושה מיליארדי דולר, החזר חובות מתקופת שותפותן בקצא"א (להלכה, קו צינור אילת-אשקלון, אבל אל"ף אחת שייכת בדין לאיראן), ושרון משדר נכונות להחזיר מיליארד, אפשר לנחש על איזה סכום לערך תתייצב הפשרה".
לטענת אמיר אורן ב"הארץ" משנת 97', כבר בשנות ה-90, כשאריאל שרון היה שר החוץ, הוא חתר להסכם עם איראן. כדי לאפשרו הוא היה מוכן לשלם את החוב הישראלי מימי השאה עבור החלק האיראני בקצא"א
אז מדוע תהליך שלום לא מתקיים? מצד אחד השלטון האיראני, שבעצם לא צריך בכלל נשק גרעיני ורק מסבך עצמו בהוצאות מיותרות, מנסה לצבור נקודות בעולם הערבי באמצעות ההתלהמויות האנטי-ישראליות. וזה לפחות חלקית עובד.
לדוגמה, אפילו חבר פלסטיני וותיק שהיה פעיל שלום עקבי במשך שנים רבות, לא רק חזר בתשובה, אלא נעשה גם אוהד גדול של המדיניות האיראנית ושל חיזבאללה כלפי ישראל.
בישראל, מאידך, ישנם אינטרסים לקיום האיום האיראני, למשל למטכ"ל ולתעשיית הנשק, לפחות מבחינה כלכלית/תקציבית.
אך האם המשך קיומו של האיום הזה באמת רצוי לתושבי ישראל והאזור כולו, וזאת גם בהקשר למשבר הקורונה הכלכלי המחריף והולך?
שרגא עילם הוא עיתונאי חוקר המתגורר מאז 1979 בשווייץ, עם פרסומים באמצעי תקשורת ברחבי העולם, ספרים וסרטי תעודה. על תחקיר פרשת בל"ל שווייץ זכה עילם ב-2004 בפרס העיתונאות היוקרתי ביותר באוסטרליה. תחומי עיסוקו העיקריים הם: השואה, תפקודה של ההנהגה הציונית בעת ההיא ומיד לאחריה, גרמניה הנאצית ושווייץ. הקונפליקט במזרח התיכון ויחסי ישראל-איראן ובמיוחד פרשת מנבר, פרשות כלכליות שונות ועוד. עילם הוא גם פעיל שלום ותיק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו