שוב לא שקט, בדרום ובגדה

בקק"ל בסך הכול רצו לטעת כמה עצים בנגב כדי להפריח את השממה, בעוד שהבדואים בטוחים שהמדינה רוצה לנשל אותם מאדמותיהם ולקחת את ביתם.

למרות שכבר לפני שבועיים הסתמן שקרב הנרטיבים העתיק עלול להבעיר את האזור, אף אחד לא ניסה לתווך ולגשר – או לפחות לעצור רגע ולחשוב כיצד ניתן לפתור את הבעיה בשקט, בלי להצית אינתיפאדה בדרום, בלי לערב את איתמר בן-גביר מחד ואת אנשי בל"ד מאידך.

כמו בסיפור של המגנטומטרים על הר הבית, המאבטחים של הנסיך הירדני שלא הורשו להיכנס לישראל, וההגבלות על התכנסות הצעירים ברחבה של שער שכם, המדינה (שקק"ל חלק ממנה) קודם פועלת ורק אחר כך חושבת.

כמו בסיפור של המגנטומטרים על הר הבית, המאבטחים של הנסיך הירדני שלא הורשו להיכנס לישראל, וההגבלות על התכנסות הצעירים ברחבה של שער שכם, המדינה קודם פועלת ורק אחר כך חושבת

הטענות כגון "יש לנו את הזכות המלאה לטעת עצים בארץ ישראל" יפה להתכתשויות בין פוליטיקאים ופרשנים באולפני הטלוויזיה, אך היא אינה יכולה לשמש בתור הנחת עבודה כאשר המטרה היא לא רק לטעת עצים, אלא גם לשמור על חיי אדם ועל שקט תעשייתי שיאפשר להגיע להבנות, פשרות וסיכומים.

התפרעויות מחוץ לכפר הבדואי אל-אטרש בנגב, 13 בינואר 2022 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

גם לתקשורת, שבשגרה מתעלמת מקיומם של הבדואים וממצוקתם, יש תפקיד חשוב במה שהתרחש השבוע. כאשר אוכלוסיות שלמות נדחקות לשולי התודעה, גם הבעיות שלהן הופכות למשניות או אפילו שקופות.

האם חמאס הופך לפופולרי בקרב צעירי הנגב? האם האבטלה גורמת להם להתקרב לדת? האם הם מרגישים חלק מהמדינה הזאת? מי הם ארגוני הפשע שפועלים בקרב החברה הבדואית ומדוע המשטרה לא עושה כלום על מנת להענישם?

אנחנו לא יודעים, כי בשגרה הסוגיות הללו לא מעניינות את אף אחד. ואז, כאשר קורה משהו – אלימות, התנגשויות עם השוטרים, גל של אבנים על פסי הרכבת – התקשורת מפנה את הזרקור אל גיבורי האירועים הללו מבלי להציף גם את הקונטקסט.

גם בגדה לא היה שקט השבוע. אוניברסיטת ביר-זית, האוניברסיטה השנייה בגודלה ברשות הפלסטינית, בערה מזעם על מעצרם של חמישה סטודנטים, פעילים של חמאס והג'יהאד האסלאמי, בשטח הקמפוס.

גם בגדה לא היה שקט השבוע. אוניברסיטת ביר-זית, האוניברסיטה השנייה בגודלה ברשות הפלסטינית, בערה מזעם על מעצרם של חמישה סטודנטים, פעילים של חמאס והג'יהאד האסלאמי, בשטח הקמפוס

סטודנטים פלסטינים מאוניברסיטת ביר זית מתפרעים ליד רמאללה (ארכיון) (צילום: פלאש90)

שניים מהעצורים שוחררו עוד באותו היום, אך הסיפור הגדול כלל לא היו המעצרים של צה"ל. הסטודנטים האשימו את הנהלת האוניברסיטה בשיתוף פעולה עם ישראל ובניסיון לקדם נורמליזציה.

ההתפתחות הזאת מצביעה על הקצנה הולכת וגוברת בקרב הדור הצעיר ברשות הפלסטינית שנואש מלראות אי פעם את "פירות השלום" ואינו מאמין יותר בחזון של שתי מדינות. בקרוב הדור הזה יתבע את השלטון ויהפוך את השולחן על ההנהגה הפוליטית ברשות הפלסטינית וגם בישראל.

ההתפתחות הזאת מצביעה על הקצנה הולכת וגוברת בקרב הדור הצעיר ברשות הפלסטינית. בקרוב הדור הזה יתבע את השלטון ויהפוך את השולחן על ההנהגה הפוליטית ברשות הפלסטינית וגם בישראל

הסיפור על מה שקורה באוניברסיטאות ברש"פ, שם ההתנגשות בין אנשי פת"ח ואנשי חמאס הפכה לאלימה ואינטנסיבית מאוד בתקופה האחרונה, היה אמור להיות בכותרות הראשיות, בגלל ההשפעה האפשרית של מה שקורה בגדה על ביטחוננו. זה לא קרה. הגדה תמשיך לבעור על אש קטנה, עד שפתאום יתהפכו היוצרות והצעירים יזעזעו את המערכת. נא להיראות מופתעים.

הכאוס בפרלמנט העיראקי

חברי הפרלמנט המשתייכים לזרם הסדריסטי הגיעו לבושים בתכריכים, בעוד שנציגי המחאה בכיכר תחריר באו על טוק-טוקים על מנת להזכיר לכולם שהם עדיין מחוברים בטבורם למפגינים ששלחו אותם לפרלמנט.

חברי מפלגתו של מוקדתא א-סדר מגיעים לישיבה הראשונה של הפרלמנט העיראקי, 9 בינואר 2022 (צילום: AP Photo/Ali Abdul Hassan)

הניסיון לבחור את יו"ר הפרלמנט הסתיים בקטטה, ביטול הישיבה ובאשפוז של מחמוד אל-משהדני, זקן חברי בית הנבחרים שגם ראה את עצמו מועמד לשמש בתור יו"ר הפרלמנט. לאחר שעות של כאוס, קללות והאשמות הדדיות, נבחר יו"ר הפרלמנט חדש-ישן, מחמד אל-חלבוסי, המועמד של המחנה האנטי-איראני שגרף 200 קולות מתוך 228. כך היו השבוע פני הפוליטיקה העיראקית.

כעת מוקתדא א-סדר, שעומד בראש הסיעה הגדולה ביותר, יכול להתחיל בהרכבת הממשלה. על פניו, הקונסטלציה הנוכחית שנוצרה אחרי הבחירות שנערכו באוקטובר, מאפשרת לו ליצור קואליציה ולהקים ממשלה בלי להסתמך על הסיעות הפרו-איראניות.

ממשלה כזאת תהיה תקדימית, כי מאז 2003 כוחות פרו-איראניים תמיד היו חלק מהקואליציה השולטת. החשש הגדול של טהרן הוא אבדן כוח והשפעה בעיראק, אם הממשלה החדשה תדרוש לפרז את המיליציות החמושות (שבחלקן הגדול נתמכות על ידי איראן).

החשש הגדול של טהרן הוא אבדן כוח והשפעה בעיראק, אם הממשלה החדשה תדרוש לפרז את המיליציות החמושות (שבחלקן הגדול נתמכות על ידי איראן)

הגורמים הפרו-איראניים בפרלמנט בינתיים לא מוותרים ומציעים לסדר שותפות שכוללת מטען רציני מאוד – מינוי של ראש הממשלה לשעבר נורי אל-מאלכי לסגן הנשיא ומספר תיקים חשובים לחברי מפלגתו: הגנה, חוץ, פנים, נפט ואוצר. סדר סירב בתוקף.

ישיבת הפרלמנט הראשונה מאז הבחירות בעיראק, 13 בינואר 2022 (צילום: Iraqi Parliament Media Office via AP)

בחודשים האחרונים האלמנטים הפרו-איראניים ניסו לערער על תוצאות הבחירות, אך לא הצליחו בכך. החשש הגדול של העיראקים הוא שאיראן תנסה לפעול בדרכים אחרות, מסוכנות יותר, על מנת לקדם את מטרות שלה ותעביר את המסר שלה באמצעות פיגועים, פיצוצים וחטיפות.

"נתיבי הקבורה" של אל-עולא

השבוע התקשורת הסעודית פרסמה ידיעה על תגלית חשובה של ארכאולוגים אוסטרלים שעובדים כעת באתר העתיק אל-עולא שנמצא על "דרך הבשמים" ההיסטורית בערב הסעודית. על פי הממציאים החדשים, "נתיבי קבורה" חיברו בין הישובים השונים באזור הזה של חצי האי ערב, כאשר בצדי הדרכים ניצבו אלפי קברים.

התגלית הזאת חשובה כי היא מצביעה על כך שהחברה שהתקיימה בחצי האי ערב לפני 4000 שנה הייתה מתקדמת בהרבה ממה שהיה נהוג לחשוב עד כה, וכי "נתיבי הקבורה" אפשרו לתושבי האזור להתנייד בחופשיות.

התגלית הזאת חשובה כי היא מצביעה על כך שהחברה שהתקיימה בחצי האי ערב לפני 4000 שנה הייתה מתקדמת בהרבה ממה שהיה נהוג לחשוב עד כה, וכי "נתיבי הקבורה" אפשרו לתושבי האזור להתנייד בחופשיות

העבודות הארכאולוגיות באל-עולא מתקיימות במסגרת צו מלכותי מ-2017 שמטרתו לפתח ולחקור את אתר אל-עולא וגם את האזור של חייבר (שבמאה השישית והשביעית היה מאוכלס על ידי שבטים יהודיים רבים).

"נתיב הקברים" באל עולא (צילום: Royal Commission for Al-Ula)

אך מה שמעניין לא פחות, זה כמובן השינוי האדיר שחל בחברה הסעודית במהלך העשור האחרון. גם לפני כן, ארכאולוגים סעודים וזרים ידעו שבחולות של חצי האי ערב מסתתרות אוצרות רבים. למעשה, התיירים הראשונים שביקרו באל-עולא כתבו על האתר החשוב והמעניין כבר בשלהי המאה ה-19.

במהלך המאה ה-20, כאשר קמה והתפתחה הממלכה הסעודית המודרנית, האחיזה של אנשי הדת הווהאבים הקיצוניים במדינה הייתה עצומה ובאווירה השמרנית של פעם העבר הקדם-אסלאמי של אל-עולא היה בבחינת טאבו מוחלט.

לפני זמן לא רב בסעודיה גם השמידו במרץ מבנים היסטוריים מתקופת הנביא וגם הרסו את הקברים העתיקים של שותפיו וחבריו לדרך, כדי למנוע עליה לרגל והשתחוות עליהם.

מאז שהנסיך מוחמד בן-סלמאן הפך ליורש העצר וקיבל כוח כמעט בלתי מוגבל, הוא קיצץ בעצמאות ובסמכות של הממסד הדתי ובחר לפתח דווקא את האתר הקדם-אסלאמי שעתה נמצאו בו "נתיבי הקבורה" המרהיבים.

מאז שהנסיך מוחמד בן-סלמאן הפך ליורש העצר וקיבל כוח כמעט בלתי מוגבל, הוא קיצץ בעצמאות ובסמכות של הממסד הדתי ובחר לפתח דווקא את האתר הקדם-אסלאמי שעתה נמצאו בו "נתיבי הקבורה" המרהיבים

"נתיב הקברים" באל עולא (צילום: Royal Commission for Al-Ula)

בזכות השינוי הקיצוני הזה, ארכאולוגים והיסטוריונים מכל העולם קיבלו את ההזדמנות הנדירה לחקור את העבר, שמסיבות דתיות ופוליטיות היה מכוסה עד כה בשכבות של חול ושכחה.

היום הזה במזרח התיכון: הנשיא בן עלי עזב את תוניסיה

ב-14 בינואר 2011, לאחר שלושה שבועות של מחאות והפגנות, הנשיא התוניסאי זין אל-עאבדין בן עלי עזב את תוניסיה יחד עם אשתו לילה טרבלסי ושלושת ילדיו. הוא הפך לשליט ערבי ראשון שאיבד את כיסאו כתוצאה מגל מחאות והפגנות שמאוחר יותר קיבלו את השם "האביב הערבי".

ב-14 בינואר 2011, לאחר שלושה שבועות של מחאות והפגנות, הנשיא התוניסאי זין אל-עאבדין בן עלי עזב את תוניסיה והפך לשליט ערבי ראשון שאיבד את כיסאו כתוצאה מגל מחאות והפגנות "האביב הערבי"

בן עלי עלה לשלטון ב-1987 כתוצאה מהפיכת חצר נגד הנשיא חביב בורגיבה. במהלך שנות השבעים והשמונים הוא שימש כראש המודיעין הצבאי ולאחר מכן מונה לשר הביטחון. ב-1984 השתתף בדיכוי של "מחאות הלחם" שפרצו בתוניסיה בעקבות עליות חדות במחירי המזון. לאחר שלוש שנים הדיח את בורגיבה, הנשיא השני של תוניסיה.

ב-2009 בן עלי נבחר לכהונה חמישית שלו והמשיך לשלוט במדינה ביד רמה למרות הביקורת הגוברת. כאשר פרצו המהומות בדצמבר 2010 בעקבות מותו של מוחמד בועזיזי שהצית את עצמו למוות, בן עלי בתחילה התעלם מההתרחשות, ורק לאחר שלושה שבועות הכריז על כך שלא ירוץ יותר לנשיאות והבטיח רפורמות נרחבות.

פוסטר קרוע של נשיא תוניסיה הנמלט זין אל-עאבדין בן עלי, 16 בינואר 2011 (צילום: AP Photo/Christophe Ena)

למחרת, אלפי מפגינים שוב יצאו לרחובות ודרשו את התפטרותו. באותו לילה בן עלי עזב את ארצו הבוערת ולעולם לא שב אליה. הוא הלך לעולמו בגלות בערב הסעודית בשנת 2019.