שנת 2022 אינה טומנת בחובה בשורות טובות לאזרחי ישראל ולתושבי השטחים. השקט הביטחוני היחסי הינו מדומה, רצועת עזה בדרך  לסבב לחימה נוסף וייתכן שתהייה גם התפרצות עממית בשטח הגדה. הממשלה בישראל הינה שברירית וההנהגה הפלסטינית היא מפוצלת. שני הצדדים חייבים לעשות חשבון נפש ולהחליט לאן מועדות פניהם בהיעדר אופק מדיני.

הצמרת המדינית-ביטחונית בישראל משחקת בנדמה לי – מחד גיסא היא רוצה בדיאלוג מדיני עם הרש"פ, אך מאידך גיסא היא איננה מוכנה לשלם את המחיר הפוליטי הכרוך בכך.

הצמרת המדינית-ביטחונית בישראל משחקת בנדמה לי – מחד גיסא היא רוצה בדיאלוג מדיני עם הרש"פ, אך מאידך גיסא היא איננה מוכנה לשלם את המחיר הפוליטי הכרוך בכך

שר החוץ יאיר לפיד נפגש באחרונה עם שני בכירים ברש"פ, עם חוסיין א-שיח', השר לעניינים אזרחיים ברש"פ, ועם הגנרל מאג'ד פרג', ראש המודיעין הפלסטיני. השניים הם מקורביו של אבו מאזן, מהווים את "הציר החזק" והמוביל ברש"פ ונחשבים ליורשים פוטנציאליים של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס. לעומתו, שר הביטחון בני גנץ נפגש כבר פעמיים עם מחמוד עבאס עצמו ואף הזמין אותו לביתו בראש העין.

נראה כי יאיר לפיד, שהינו גם ראש הממשלה החלופי, חושש מלהיפגש אישית עם יו"ר הרש"פ ומעדיף להיפגש עם מי שנחשבים ליורשיו האפשריים. אבל למרות כל זאת, הפגישות של יאיר לפיד ושל בני גנץ לא מניבות אופק מדיני. על פי עדויות בכירי הרש"פ, השיחות עוסקות בנושאי כלכלה וביטחון למרות שהעמדות המדיניות של לפיד וגנץ בנושא הפלסטיני מוכרות וידועות.

נראה כי היריבות הפוליטית בין לפיד לגנץ הופכת את בכירי הרש"פ לכלי משחק על לוח השחמט הפוליטי בישראל. יאיר לפיד ממהר גם הוא להיפגש עם בכירים ברש"פ כדי שלא להישאר מאחור. הוא כנראה איננו מוכן, מבחינה פוליטית, להפקיר את הזירה המדינית לבני גנץ ולהניח לו למצב את עצמו בדעת הקהל כ"יצחק רבין החדש", כרמטכ"ל לשעבר שמכיר היטב את המצב הביטחוני והמדיני וכמי שמעוניין להגיע להסדר שלום עם הפלסטינים בדיוק כמו יצחק רבין ז"ל ב-1993.

הפלסטינים מעדיפים את בני גנץ כפרטנר לשלום על פני יאיר לפיד, כך אומר גורם פלסטיני בכיר. הם סבורים שהוא אמין יותר ולכך יש להוסיף שהוא איננו חושש להביע את תמיכתו בפומבי בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית ובחלוקת ירושלים בעוד יאיר לפיד שומר על עמימות בנושאים הרגישים כדי לשמור על מרחב פעולה פוליטי.

הפלסטינים מעדיפים את גנץ כפרטנר לשלום, לפי בכיר פלסטיני, וסבורים שהוא אמין יותר. לכך יש להוסיף שאינו חושש להביע תמיכה פומבית במדינה פלסטינית עצמאית ובחלוקת ירושלים, כשלפיד שומר על עמימות

כל הסימנים מעידים על כך שהחלום של הפלסטינים "לעשות היסטוריה" עם מנהיג ישראלי אמיץ, כפי שתיאר זאת השר לעניינים אזרחיים חוסיין א-שיח', לא יתגשם בשנת 2022.

הקואליציה בישראל היא רופפת ושברירית. גם לפני פירסום דבר הסדר הטיעון האפשרי של בנימין נתניהו עם הפרקליטות בתיקי האלפים לא הייתה שום וודאות שהקואליציה תחזיק מעמד וכי הרוטציה אכן תצא אל הפועל. ראש הממשלה בנט מסכים בחוסר ברירה לפגישות של גנץ ולפיד עם בכירי הרש"פ אך הוא מתנגד לכל תהליך מדיני.

אם אכן ייחתם בעתיד הסדר טיעון עם בנימין נתניהו, סביר להניח שמפלגת הליכוד תצטרף לקואליציה, ובכך ייסתם סופית הגולל על אפשרות לתהליך מדיני מול הרש"פ בשנה הקרובה. האפשרות הזו נדחית כרגע לקיץ הקרוב עד שייבחר יועץ משפטי חדש לממשלה.

גם ממשל ביידן מבין זאת, לכן הוא לא מפעיל לחץ על ממשלת ישראל הנוכחית ומעדיף את ניהול הסכסוך מאשר להיכנס לביצה מדינית של ניסיון לפתור את הסכסוך שצפוי להיכשל.

סימנים מדאיגים בצד הפלסטיני

גם בצד הפלסטיני ישנן התפתחויות חשובות שעשויות להשפיע על המשא ומתן העתידי בין הרש"פ לישראל. יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס בן ה-86 נכנס לשלב מתקדם של הכנת יורשיו בצמרת פת"ח. הוא סימן שני בכירים, את חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג', שיהוו כנראה את צמרת הרש"פ הבאה, בהנחה שלא יתקיימו בחירות פנימיות נוכח המחלוקות העמוקות בין פת"ח לחמאס והתחזקות חמאס ברחוב הפלסטיני.

השניים האלה, התומכים בהסכמי אוסלו ובהמשך התיאום הביטחוני ההדוק עם ישראל ועם הממשל האמריקאי, אמורים להמשיך בקו המדיני הנוכחי של מחמוד עבאס. אך בהיעדר פרטנר מדיני ישראלי נראה שלא צפוי שום חידוש של המשא ומתן המדיני בחודשים הקרובים.

שני יורשי אבו מאזן, התומכים בהסכמי אוסלו ובהמשך התיאום הביטחוני ההדוק עם ישראל והממשל האמריקאי, אמורים להמשיך בקו המדיני שלו. אך בהיעדר פרטנר מדיני ישראלי לא צפוי חידוש המו"מ המדיני בקרוב

ירידתו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס מהבמה הפוליטית הפלסטינית צפויה להכניס את שטחי הגדה לטלטלה ביטחונית ולקרב ירושה עקוב מדם.

המשבר הפנימי הפלסטיני-פלסטיני, העדר אופק מדיני, סחבת מצד ממשל ביידן בכל הנוגע למילוי התחייבויותיו המדיניות כלפי הרש"פ, המשך הבניה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים והמשך תהליך הנורמליזציה בין מדינות ערב לישראל, עלולים להגביר את התסכול בשטח ולהביא להתפרצות ביטחונית גדולה. התנאים מבשילים אט אט להתפרצות גדולה בשטח בעידודה של תנועת חמאס שמנסה ליצור כאוס ביטחוני בשטח כדי לערער את יציבות הרש"פ.

גם השקט המדומה ברצועת עזה, הנמשך כבר שבעה חודשים, אינו אמור להימשך לאורך זמן, ארגוני חמאס והגי'האד האסלאמי מנצלים את הרגיעה להכנות צבאיות אינטנסיביות לסבב הלחימה הבא. היוזמה המצרית לרגיעה ארוכת טווח בין ישראל לחמאס ועסקת חילופי שבויים חדשה נקלעה למבוי סתום.

הנושא הפלסטיני ירד מראש סדר היום הבינלאומי,

העולם עסוק במשבר הקורונה, במתיחות בין ארה"ב לרוסיה ובין ארה"ב לסין ובמשבר הסכם הגרעין האיראני. בהיעדר לחץ בינלאומי על ישראל והרש"פ – שני הצדדים צפויים להמשיך לדשדש בביצת הסכסוך.

קריקטורה-העולם עסוק במשבר הקורונה וישראל מנצלת זאת להשתלט על בתים בשכונת שיח' ג'ראח במזרח ירושלים. pic.twitter.com/IHRjPfHK7l

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) January 25, 2022

ממשלה שברירית בישראל והנהגה פלסטינית חלשה ומפוצלת אינן בשורות טובות. שני הצדדים חייבים לעשות חשבון נפש עמוק לאן מועדות פניהם. שנת 2022 צפויה להיות שנה של דשדוש מדיני שבו אנו במצב של "אין שלום ואין מלחמה", שנה שבה תימשך השחיקה של רעיון פתרון שתי המדינות, שטחי הגדה והרצועה עלולים להיגרר לסבב לחימה חדש והתפרצות ביטחונית עממית נגד ישראל. המצב הכלכלי הקשה בשטחים עלול להיות הקטליזטור לתהליכים האלה.

העולם עסוק במשבר הקורונה, במתיחות בין ארה"ב לרוסיה ובין ארה"ב לסין ובמשבר הסכם הגרעין האיראני. בהיעדר לחץ בינלאומי על ישראל והרש"פ – שני הצדדים צפויים להמשיך לדשדש בביצת הסכסוך

בהיעדר אופק מדיני אין ברירה לשתי ההנהגות, הישראלית והפלסטינית, אלא לייצר מנגנון מדיני ביטחוני שימשיך לתחזק את השקט הביטחוני היחסי בשטחים עד שיווצרו התנאים הדרושים לשבירת הקיפאון המדיני, היגררות לאלימות רק תסבך עוד יותר את המצב.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו. בחשיפת הפרשה שמור מקום של כבוד לצילומים של ענת סרגוסטי ושל אלכס ליבק, שסתרו בבירור את הפרסומים הקודמים אשר לפיהם כל המחבלים נהרגו במבצע ההשתלטות.

לפני 38 שנים פרצה בישראל סערה ציבורית, לאחר שהתגלה כי שניים מהמחבלים שחטפו את אוטובוס קו 300 ונלכדו במבצע ההשתלטות הצבאי עליו, נרצחו זמן קצר לאחר מכן בידי אנשי השב״כ שלידיהם נמסרו

והנה השבוע שוב התחוללה סערה סביב צילום של מחבל שנלכד חי. המון זועם לא ידע את נפשו לנוכח תמונה שבה נראה אחד המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני באלעד במוצאי יום העצמאות, "נהנה" מסיגריה שניתנה לו על ידי אחד מאנשי כוחות הביטחון שעצרו אותו. לדידם של המגיבים, אותו רוצח מתועב לא ראוי לשום יחס אנושי. מבחינתם, לאחר שמסירים מהתגובות את דוק הריסון התרבותי שאולי עוד נותר שם, היה עליו לפגוש גורל דומה לזה שפגשו מחבלי קו 300.

מחבל שרצח 2 אנשים עם גרזן בראש רק לפני כמה ימים.
נתפס ובמקום לתת לו כדור בראש מציעים לו סיגריה
עד מתי pic.twitter.com/gufSoJ06Ta

— Yoad Turjeman (@yoad_turjema) May 8, 2022

בתגובה לסערה, התפרסם כי הסיגריה ניתנה למחבל העצור כחלק מטקטיקה של שוביו. עצם פרסום ההסבר מצער משום שיש בו מן הכניעה בפני תאוות הנקם של האספסוף.

אך גם היה בכך כדי לסייע לחלקם "לעכל" את הסיגריה, הרי שלא היא ולא הסיבה המעשית לנתינתה הם העניין פה. קשה להאמין שיש אדם שבאמת מפריע לו שרוצח כפות קיבל סיגריה מלוכדיו. בנקל ניתן לדמיין תסריט דומה, שבו סוהר מצית סיגריה לאסיר הנמצא תחת השגחתו. מה שבאמת הוציא את ההמון צמא הדם מכליו זו עצם האפשרות שמישהו העז להתייחס אל המחבל העצור כאל בן אדם.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד.

עבור אותו המון תאב נקם, השמירה על יחס הומני כלפי אויב היא חולשה נוראית המגלמת בתוכה איום קיומי של ממש. מסיבה זו, כל מי שמבקש להבין את המניעים של מעשי טרור, נפשעים ככל שיהיו, מוקע כבוגד

בהקשר זה, מעניין לעשות את החיבור לנסיבות אחרות שבהן קנאים לאומניים מתקשים לשאת כל דבר המעלה באפם ניחוח של חולשה, כדוגמת הקריאה להתחשב בציבור פוסט טראומטי בערב יום העצמאות או הענקת הבמה בטקס המרכזי לבני אדם שהגורל הכה בהם.

חשבתי ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי לרעה. אבל הנה: מסתבר ששילוב אנשים עם מוגבלויות בטקס ממלכתי זה גם לא בסדר ("הדגשת המסכנות כערך"). באמת אין לתאר pic.twitter.com/J0WdRg0SZA

— Barak Ravid (@BarakRavid) May 5, 2022

אם לחזור לפרשת קו 300, נכון אמנם שבשנת 1984 לא היו רשתות חברתיות. אם היו, ניתן להניח כי גם אז לא היינו שומעים קריאות צער רמות מדי על גורל המחבלים. אבל אז לפחות היה בקרב הציבור משקל רב יותר לאנשים שהבינו שגם כאשר הדם רותח – ואולי במיוחד אז – אסור בשום פנים ואופן להיכנע ליצרינו החייתיים ביותר.

מעבר לזעם על פרשת הטיוח בשעתו, מספיק אנשים הבינו כי ברגע שאנחנו מאפשרים לתאוות הנקם להוביל אותנו, אנחנו מוותרים על מוסריותנו והופכים לכל מה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. ולכן בפער הזה שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותה המוסרית של החברה בישראל.

בפרשת קו 300 מספיק אנשים הבינו כי לאפשר לתאוות הנקם להוביל – זה ויתור על מוסריותנו והפיכה למה שאנחנו מאשימים בו את אויבינו. לכן בפער שבין התגובות לתמונות אז והיום מגולם תהליך התפרקותנו המוסרית

עכשיו יטענו מי שיטענו כי מול אויב אכזר אסור לגלות מוסריות. לשם כך, יתעטפו בתירוצים מוסריים עצלים מהסוג של "מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים". אך מה שהם אינם מבינים הוא, שהמטרה הסופית של טרור אינה להרוג או לפצוע; זהו רק האמצעי.

המטרה היא לעורר פחד וחוסר ודאות, שבתורם גורמים לחברות דמוקרטיות לפעול בצורות המנוגדות לערכים ולאידיאלים שבבסיסן – עד להתפרקותן. לכן מי שמזדעק לנוכח יחס אנושי כלפי בני אדם שביצעו מעשים נוראיים, משחק לידי הטרור ומעניק לו את ניצחונו על מגש של כסף.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. מרצה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

כמה מחשבות על מותה הטרגי של העיתונאית האיקונית של אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, עת שסיקרה את פעולת צה"ל בג'נין בגדה המערבית.

האומץ של עיתונאים שמסקרים אזורי מלחמה מדהים. למה הם עושים את זה? זה רלוונטי במיוחד היום באוקראינה, בבירור. ובקביעות עצובה זה עולה שוב ושוב. מסכן פרנסיס פוקויאמה! ההיסטוריה ממש לא הסתיימה, והיא לובשת צורה של עוונות נוראיים ואכזריות אנושית, לצד קידמה.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מונעים מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים. אם מישהו ירה בה בטעות אז שוב סביר יותר שזה הפלסטינים. ברור שהרשות הפלסטינית מניחה שישראל תואשם גם אם לא בצדק ומנסה לחלוב את העניין.

שירין הייתה אייקון. התקשורת הערבית הייתה חסרת כמעט כל ערך עתונאי עד שאל ג'זירה הופיעה לפני כרבע מאה (כן, קטאר היא דיקטטורה). שירין הייתה הפנים של אל-ג'זירה בישראל, אייקון עיתונאי ופמיניסטי. מותה הוא טרגדיה אמיתית.

הפלסטינים מגוחכים בכך שהם מנעו מישראל חקירה משותפת על מותה של העיתונאית. בושה לכל עיתונאי שמתעלם מזה. אם מישהו ירה בשירין בכוונה, סביר יותר שזה המחבלים הפלסטינים

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא; מי יודע?) אבל מסגור הסיפור בצורה אנטי-ישראלית הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שהיא שולטת בה עבור קבוצה אתנית אחת בלבד (יהודים) כאשר שכניהם (פלסטינים) חיים בתנאים פחותים ולא דמוקרטיים. אם כך תנהג, אך תתפלא שתוצג כקלגס. יש להסתכל במראה – לא לירות בשליח.

תירוציה של ישראל כמעט סבירים בעניין הכיבוש הצבאי. על ההתנחלויות אף אחד לא רוצה לשמוע. טמטום ברמה הזו מעלה את הביטוי הקלאסי באנגלית: You’re on your own.

אם אי פעם ישראל תתעורר ושוב תבחר בממשלה שמציעה לפלסטינים חלוקה (כמו בשנים 2000-1 ו-2008), אז התמונה תשתנה. שוב ייזכרו בכך שהפלסטינים מנהלים משא ומתן קשוח מדי. נראה שהם לא רוצים חלוקה כי הם מעדיפים מלחמת אזרחים שבה הם מקווים לנצח מבחינה דמוגרפית.

ייתכן שישראל צודקת במקרה הספציפי הזה (או שלא) אבל מסגור אנטי-ישראלי הוא בלתי נמנע ומתחבר למעשיה של ישראל. אף מדינה דמוקרטית אחרת לא בונה ערים בטריטוריה שבשליטתה לקבוצה אתנית אחת

ובהלוויה, שתיזכר בשל השתוללות מבישה של שוטרים, ישראל שוב ירתה לעצמה ברגל. נניח שיש אמת בתירוצים (שלא הוצגו באופן משכנע)  כאילו פעילים רדיקליים השטלתו על האירוע, חטפו את הארון, השד יודע מה. זה לא מה שעולה מהמראות בוידאו. מה חשבו שוטרים שהיכו באלות את נושאי הארון? איפה המפקדים בשטח? היכן הרגישות? איך מישהו לא מבין שקריאות, דגלים וססמאות לא ייתפסו כמצדיקים סוג זה של אלימות? יותר מכל דבר, מדהים כאן הטמטום.

משקיפים זרים, עיתונאים מכל הסוגים: אל תהיו תמימים. ואשר לשחקנים על המגרש: נסו למזער את הנזק ולהוריד את הלהבות.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan