"איזו ירידה!", אמרה לי לפני שנים עיתונאית מתחילה, בת עשרים ומשהו, בהקשר לקולגה ותיק שהיה בעבר מבכירי העורכים בעיתון. בשנים האחרונות לפני פרישתו לגמלאות הוא המיר את העריכה בכתיבת מדור שבועי, חכם וגם משעשע ובעל איכויות ספרותיות. "לא, זאת בכלל לא ירידה" הגבתי, והבחורה הופתעה מתגובתי. ספק אם יכולה הייתה לרדת לסוף דעתי.

"איזו ירידה!", אמרה לי לפני שנים עיתונאית מתחילה, בת עשרים ומשהו, בקשר לקולגה ותיק שהיה בעבר מבכירי העורכים בעיתון. בשנים האחרונות לפני פרישתו לגמלאות הוא המיר את העריכה בכתיבת מדור שבועי

עולמם של מזדקנים סמוי בדרך-כלל מעיניים צעירות. הצלחה נמדדת בעיניהם, מן הסתם, בתארים, בעמדות כוח ובמיקום גבוה בהיררכיה. אותה צעירה עדיין לא חוותה תחושות של שחיקה ומיצוי. היא וודאי לא מכירה את התחושה המדכדכת שאתה ממחזר את עצמך, שחדלת מזמן להתחדש ואתה עושה שוב ושוב עוד מאותו דבר.

המשפטנית המנוחה פרופסור רות בן-ישראל הורישה לנו דוגמה מופתית ואמיצה של התמודדות עם אותה תחושה. היא הייתה, בין השאר, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב וגם כלת פרס ישראל לחקר המשפט.

לפני כשנה הלכה לעולמה כמעט בת 89. עם פרישתה לגמלאות בשנת 2000 הייתה לפרופסור אמריטוס בפקולטה. בשנת 2005, בגיל 74, פרשה לחלוטין מכל עיסוק במשפטים ופנתה לציור ממוחשב של סיפורי המקרא. בשנים הבאות פרסמה ספרים, הציגה בתערוכות. בפרק האחרון בחייה עסקה גם בריקוד (במסגרת להקת קשישות), במוזיקה ובכתיבת שירה.

וכך היא הסבירה את ההסבה המקצועית הקיצונית:

"הרגשתי צורך עז להתחדש, להתרענן, ולהגשים את עצמי בדרך חדשה ושונה".

"חשבתי כי קיימת הסתברות לכך שעוד יעמדו לרשותי עשר עד עשרים שנות פעילות. חשתי שאינני מסוגלת להמשיך ולעסוק עוד …עשרים שנה במה שעסקתי עד כה. הרגשתי צורך עז להתחדש, להתרענן ולהגשים את עצמי בדרך חדשה ושונה. על כן החלטתי לבצע הסבה מקצועית ולפתוח דף חדש בחיי."
– פרופ' רות בן ישראל ז"ל pic.twitter.com/drqQlG0y5b

— הספרייה הלאומית (@LibraryIL) February 2, 2020

לתפנית החדה בחייה התלווה (כצפוי) קושי רגשי הכרוך, כדבריה, בוויתור על מעמדה כדמות מובילה במקצועה הקודם ובמעבר לתחתית הסולם בעיסוקה החדש. היא שקלה את היתרון שבהתחדשות – מול החיסרון שבהתחלה מחדש.

"הכף נטתה בבירור אל עבר היתרון, כתבה. הסיכוי להתרעננות ולהנאה שבלימוד ובהתבטאות בתחום חדש, גברו על החשש מאובדן היוקרה המעמדית".

עולמם של מזדקנים סמוי בדרך-כלל מעיניים צעירות. אותה צעירה עדיין לא חוותה תחושות שחיקה ומיצוי. היא וודאי לא מכירה את התחושה המדכדכת שאתה ממחזר את עצמך

בודדים עושים בזקנתם תפנית כה חדה, הסבה מקצועית של 180 מעלות. אבל לא מעטים מצליחים להתחדש בתחום עיסוקם הישן וליצור ניואנסים חדשים גם בגיל השלישי, וכבר נאמר שוב ושוב שיצירה היא מעיין נעורים.

העיתונאית-סופרת-מתרגמת רות בונדי המחוננת היטיבה להגדיר את טעמה וכוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים ברשימה שחיברה בהיותה בת 85 (הרשימה פורסמה לאחר מותה בגיל 94, כבר ציטטתי אותה לאחרונה, בהקשר אחר).

"שיגרה היא סתם פיהוק עד שמגיעים לזיקנה… השיגרה היא משענת, בטחון, ידידה בשעת צרה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים. הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

גם רות בונדי נרתעה ונזהרה מ"עוד מאותו דבר".

האם רוב היוצרים בכל תחומי היצירה – המדעית, הפילוסופית, הספרותית והאמנותית – דועכים בזקנתם? לא כאן המקום לדון בהרחבה בשאלה המורכבת. לפי דעה נפוצה, שיא היצירתיות צפוי בגיל 35-40. והיו מי שדימו יצירה מאוחרת לאוויר מעופש, משומש.

האם רוב היוצרים בכל תחומי היצירה – המדעית, הפילוסופית, הספרותית והאמנותית – דועכים בזקנתם? לפי דעה נפוצה, שיא היצירתיות צפוי בגיל 35-40. והיו מי שדימו יצירה מאוחרת לאוויר מעופש, משומש

לעומת זאת, מחקרים רבים הצביעו על מאפיינים ייחודיים של יצירה לעת זקנה. הבולטים שבהם: הצטמצמות המרחב החיצוני והתבוננות מעמיקה פנימה, חתירה לפשטות וחסכון בקישוטים אמנותיים, הבעה אינטנסיבית, אדישות יחסית למוסכמות האסתטיות של התקופה.

רות בונדי מראיינת את דוד בן גוריון (צילום: ויקיפדיה)

על כך כותבים ד"ר מירי ורון והפרופסור אמיר כהן-שלו בספרם (המומלץ!) "על שפע היש הנמלט – שירה בזקנה, זקנה בשירה".

ויש מי שמצליחים להתחדש אבל נתקלים במחסום של גילנות (אייג'יזם בלעז), באותה דעה קדומה המתייגת אדם בהתאם לסטריאוטיפ של גילו. כך, למשל, התקשורת כמעט לא מתייחסת לתערוכות של אמנים שהוכרו מזמן כמובילים. מבקרי אמנות מניחים, כנראה: כבר ראינו והכרנו אותם. דיינו. כבר לא מצפים למצוא באמנותם ניואנסים ועומקים חדשים.

הכרתי מקרוב את מכת הגילנות בתחום התקשורת. שחיקה, התיישנות ואיבוד רלוונטיות אכן אורבים לכל מי שעוסק בתחום התזזיתי. תוחלת החיים המקצועית של טאלנטים בטלוויזיה (ולעתים גם ברדיו) אינה עולה, במקרים רבים, על 15 שנים.

רבים מושכים ושורדים עד לפנסיה גם לאחר שכבר נשחקו, התיישנו ונהיו פתטיים. אבל יש גם מי שנדחקו ונעלמו בעודם במיטבם. לעתים קרובות זה קורה בגלל גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם הסטריאוטיפי כארכאיים שזמנם עבר.

רבים מושכים ושורדים עד לפנסיה גם לאחר שכבר נשחקו, התיישנו ונהיו פתטיים. אבל יש גם מי שנדחקו ונעלמו בעודם במיטבם. לעתים קרובות בגלל גישה סטריאוטיפית למבוגרים ותיוגם כארכאיים שזמנם עבר

התופעה נפוצה למדי בעיתונות הדפוס. הנה, למשל, מעשה בכתבת, קולגה שלי לשעבר. היא ניחנה בכתיבה רעננה, קלילה וצבעונית כקצפת, אך חפה מוולגריות שנתפסה אז כסממן של "כתיבה צעירה". לעניות דעתי, קלילותה התאימה מאוד ל"ידיעות אחרונות". אבל בכירים העדיפו להטיל משימות על כתבים צעירים ממנה. "למה אתה דוחק אותי?" היא שאלה ישירות את רכז הכתבים. "עייפות החומר" הוא ענה חד וחלק.

האיש זכור לי כמי שהיה שקוע מאוד בגילוי כישרונות צעירים. אולי היה בזה גם עניין של אגו. הוא קיווה, מן הסתם, שהתגליות הצעירות ייזכרו לו ויירשמו על שמו. ספק אם טרח בכלל להכיר את כתיבתה הייחודית של אותה כתבת מקופחת. הלוא היא כבר התקרבה, אבוי! לגיל חמישים.

*  *  *

אני מנסה להיאחז באופטימיות ובדוגמאות מעודדות. אולי לגרש את הפחדים הנלווים להחלפת קידומת. אבל אי אפשר להתכחש כליל לאימת הזיקנה. במשך קרוב לשמונה שנים הייתי מתנדבת בעמותת "עמך" (המציעה סיוע חברתי ורגשי לניצולי שואה). זאת הייתה חוויה מאתגרת, מאלפת אבל גם מעציבה.

ומה הייתה האמירה הכי מדכאת (לטעמי) ששמעתי במהלך ההתנדבות? "זקנים, על מה יש להם לדבר?" אמרה לי בת 84. היא התאלמנה בגיל 80 אחרי 60 שנות נישואים, ומאז סבלה מכל רגע של לבד. בעידודו של בנה היחיד התחילה לבקר במתנ"ס, אבל ברחה משם במהירות. "כי מדברים שם רק על מחלות" אמרה. ואני חשבתי, מבועתת: "מה טעם בהמשך החיים כאשר אזלו כל הנושאים לשיחה ונשאר רק העיסוק במחלות?". הלוא כל פסיכולוג מתחיל יודע לומר שבגיל השלישי סם החיים הוא סקרנות. ההתעניינות במה שמעבר לצרותיך הפרטיות.

אני נזכרת במה שאמרה לי בראיון עיתונאי הפסיכולוגית והסופרת ניצה אייל ז"ל, שהרבתה לעבוד עם זקנים ולחקור את ההזדקנות והזקנה. לפני כשנתיים היא הלכה לעולמה. ההתפתחות הקוגנטיבית, כדבריה, אינה אמורה להיעצר עם הגיל. אבל יש במקומותינו תופעה מצערת מאוד. אנשים רבים מקדימים לעזוב את הראש שלהם, לעתים עוזבים אותו עשרות שנים לפני שהם עוזבים את גופם.

הסופרת והפסיכולוגית ניצה אייל ז"ל אמרה לי בראיון, שההתפתחות הקוגנטיבית אינה אמורה להיעצר עם הגיל. אך יש אנשים המקדימים לעזוב את ראשם, לעתים עשרות שנים לפני שהם עוזבים את גופם

הכרתי גם עמך חסרי השכלה ששימרו חיוניות גם בזקנתם. ובכל זאת, יש כנראה משהו באמירה התלמודית:

"תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים – חכמה נתווספה בהם, שנאמר: 'בשישים חכמה ולאורך ימים תבונה'. ועמי הארץ כל זמן שמזקינים טיפשות נתווספה בהם".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. מהחוק החדש ייהנו מי שעומדים בתנאי הסף ומתאימים מבחינה אישית ללימודים אקדמיים, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות שלוש שנים מחייהם ללמידה עיונית.

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. ייהנו רק מי שעומדים בתנאי הסף, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות 3 שנים מחייהם ללמידה עיונית

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין את האמצעים הנדרשים לסייע להם. אלה שכישוריהם והעדפותיהם אינם בתחום העיוני ומחפשים למידה יותר מעשית ותכליתית.

כרגיל, קבוצה זו נשארת מאחור. מדינת ישראל כבר משקיעה משאבים עצומים בסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות. כשישה מיליארד שקלים מתוקצבים מדי שנה רק להוראה במוסדות הללו, ועוד מיליארדים נוספים מוקצים למחקר – וטוב שכך!

תקצוב האקדמיה מניב בסופו של דבר תשואה משמעותית לחברה הישראלית, הן במישור הכלכלי והן בהיבטים אחרים. ככל שניתן להסיר חסמים בפני הגישה למוסדות אלה ולפתוח אותם לאוכלוסיות נוספות, כפי שעושה תוכנית "ממדים ללימודים", מדובר במאמץ מבורך וראוי.

אלא שהפעילות החשובה הזו רק מדגישה את העוול המשווע והנזק הכבד של הזנחת החצי השני של האוכלוסייה, שחופף במידה רבה ל"ישראל השנייה": בקרב מי  שאינם הולכים כיום לאקדמיה, וגם לא ילכו למרות המימון הגבוה שמציעה תוכנית "ממדים ללימודים", יש  הרבה יותר צעירים ממשפחות עם הכנסה והשכלה נמוכה.

במילים אחרות, אלה הצעירים שבהם נדרשת ההשקעה הממשלתית הגדולה ביותר. הפוטנציאל שלהם לא נמוך יותר מזה של בעלי תארים אקדמיים, הם פשוט קיבלו ומקבלים פחות הזדמנויות.

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין אמצעים לסייע להם

ישראל צריכה אותם, עם כישורים וידע מקצועי ברמה גבוהה, כדי לקיים כלכלה מודרנית ומפותחת. המשק משווע לעובדים עם מיומנויות שאינן נרכשות באקדמיה, ולא רק בהייטק – אלא גם בענפי התעשייה, הרכב, השירותים, המלונאות ועוד. בה בעת, מאות אלפי ישראלים תקועים בעבודות בשכר נמוך וללא אופק להתפתחות או התקדמות מקצועית.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית ממה שניתן ללומדים במוסדות אקדמיים.

כתוצאה מכך, היקף הלומדים ואיכות המענה שהם מקבלים נמוכים מאוד גם הם. זאת אף שמחקרים מראים שהתשואה של לימודים מקצועיים ברמה נאותה, יחסית לעלותם, אינה נופלת מהתועלת של לימודים אקדמיים.

ההזנחה באה לידי ביטוי לא רק בתקציבים, אלא גם במעמד ובתשומת הלב הציבורית להם זוכים ההכשרות ולימודי ההנדסאות. במידה רבה, המדינה כבר מספר עשורים מתייחסת למסלולים אלה כ"חצר אחורית" של עולמות ההשכלה והתעסוקה, ואינה מתייחסת אליהם כאל סוגיה לאומית אסטרטגית מהמעלה הראשונה.

בין השאר, הדבר בא לידי ביטוי בדרך שבה הטיפול בנושא מפוצל בין מגוון רחב של משרדים, גופים ותוכניות ממשלתיות, שחלוקת האחריות ביניהם עמומה ומשתנה לעתים תכופות. אין שום מקבילה למועצה להשכלה גבוהה, או לתהליכי התכנון הרחבים וארוכי הטווח שאותם היא מובילה.

בכך, ישראל בולטת כחריגה ומבודדת בין המדינות המפותחות, שכולן מייחסות ללימודים מקצועיים עדיפות גבוהה, ומשקיעות בהם הרבה יותר משאבים.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית מהניתן ללומדים במוסדות אקדמיים

תוכנית "ממדים ללימודים" מהווה קומה נוספת על גבי המערך הנרחב והמסועף של הלימודים האקדמיים בישראל. בתחום הלימודים המקצועיים, עוד לא התחלנו לחפור את היסודות.

רועי מאור הוא מנהל פיתוח מדיניות ומחקר בעמותה "121 – מנוע לשינוי חברתי". קודם לכן שימש למעלה מעשור בתפקידי מנכ"ל, סמנכ"ל חבר ועד ויועץ של ארגונים בתחומי זכויות אדם, תקשורת, אזרחות משותפת וחינוך, וליווה את הקמתם של מספר ארגונים לשינוי חברתי. בעל תואר שני בהיסטוריה.

התגברות התקריות האלימות בגבול סוריה ירדן בין מבריחי סמים לצבא הירדני, בתמיכת הצבא הסורי והמליציות הפרו איראניות, מדאיגות את מלך ירדן, שביקש סיוע מוושינגטון. סוריה הינה המייצרת והמפיצה העיקרית במזה"ת של סם הקפטגון. על מערך ההברחות אחראי הגנרל מאהר אלאסד, אחיו של נשיא סוריה.

בתחילת השבוע הרגו חיילי צבא ירדן 4 מבריחים ופצעו כמה נוספים בהיתקלות בגבול סוריה ירדן בצפון הממלכה. הצבא הירדני תפס כמות גדולה של סמים ובהם גלולות של סם קפטגון וחבילות חשיש וגם כמה כלי נשק מסוג קלשניקוב.

בתחילת השבוע הרגו חיילי צבא ירדן 4 מבריחים ופצעו נוספים בהיתקלות בגבול סוריה ירדן בצפון הממלכה. הצבא הירדני תפס כמות גדולה של סמים ובהם גלולות של הסם קפטגון, חבילות חשיש וקלשניקובים

בשלוש השנים האחרונות החריפה תופעת ההברחות מסוריה לירדן והנושא מדאיג מאוד את הממסד הביטחוני הירדני.

עבדאללה מלך ירדן סייר בעצמו בגבול סוריה-ירדן, בתוקף היותו המפקד העליון של הצבא, והוא העלה את הנושא בפני בכירי הממשל בביקורו האחרון בוושינגטון. לא מדובר רק בבעייה פלילית חמורה, אלא גם בבעיה ביטחונית. ירדן טוענת כי איראן וגורמים בכירים בצבא סוריה עומדים מאחורי תופעת ההברחות, מסיבות כלכליות אך גם מתוך רצון לזעזע את היציבות של הממלכה ההאשמית.

ירדן החליטה לצאת לקמפיין תקשורתי בנושא. בעוד שירדן נלחמת בנחישות בתופעת ההברחות, הרי שסוריה לא עושה שום פעולה למנוע אותה.

מתחילת השנה תפסו שלטונות ירדן 20 מיליון גלולות של סם הקפטגון שהוברחו מסוריה לירדן לעומת 14  מיליון גלולות של הסם שנתפסו בשנה שעברה.

לא מדובר רק בבעייה פלילית חמורה, אלא גם בבעיה ביטחונית. ירדן טוענת כי איראן ובכירים בצבא סוריה עומדים מאחורי תופעת ההברחות, מסיבות כלכליות אך גם מתוך רצון לזעזע את יציבות הממלכה ההאשמית

המבריחים הסורים החלו להשתמש ברחפנים ומל"טים לצורך ההברחות מדרום סוריה לצפון ירדן. צבא ירדן שוקל אף הוא להשתמש ברחפנים או מל"טים כדי לנסות וליירט את כלי הטיס הבלתי מאויישים שבהם משתמשים המבריחים.

Jordanian military shot down a drone crossing into the country from Syria & containing multiple packs of the anticonvulsant drug Pregabalin strapped to its frame.

The use of UAVs for illicit goods transport has become increasingly common the world over.https://t.co/2hzZCwqmC0 pic.twitter.com/KtAgREU3fs

— Jason Eligh (@JasonEligh) May 15, 2022

על פי מקורות ירדנים, על כל הברחה מקבלים המבריחים סכום כסף שנע בין אלפיים לעשרת אלפים דינאר.

הקולונל מוצטפא אלחיארי, מנהל מחלקת ההסברה בצבא ירדן' אמר השבוע בראיון לטלוויזיה הירדנית כי "ארגונים איראניים מסוכנים מנסים לפגוע בביטחון הלאומי הירדני וכי צבא ירדן מנהל מלחמת סמים בגבול הצפוני עם סוריה".

הוא הוסיף כי מדובר בתופעה מאורגנת של הברחות על ידי ארגונים נתמכים על ידי גופים חיצוניים. לדבריו, איראן ממלאת את הוואקום שנוצר בדרום סוריה בעקבות יציאה משם של כוחות צבא רוסיה כדי להשתתף במלחמה באוקראינה.

המבריחים הסורים החלו להשתמש ברחפנים ומל"טים לצורך ההברחות מדרום סוריה לצפון ירדן. צבא ירדן שוקל אף הוא להשתמש ברחפנים או מל"טים ליירוט כלי הטיס הבלתי מאויישים הללו

לדבריו, כנופיות המבריחים מקבלות תמיכה מקבוצות במשמר הגבול הסורי ומקבוצות נוספות.

סוריה מתעלמת מתופעת ההברחות

סוריה הפכה במהלך מלחמת האזרחים למעצמה של סם הקפטגון המכונה "הקוקאין של העניים" שמוברח לאירופה ולמדינות במפרץ, גם דרך ירדן.

הסם הזה פופולרי מאוד בקרב בני נוער בעולם הערבי.

בחודשים האחרונים חלה התקרבות גדולה ביחסים בין ירדן לסוריה. עבדאללה מלך ירדן שוחח בטלפון, לראשונה מאז פרוץ מלחמת האזרחים, עם הנשיא בשאר אסד, מעבר הגבול בצפון ירדן בין ירדן לסוריה נפתח מחדש, ומשלחות של בכירים סורים ביקרו בירדן.

Jordan Edges Toward Syria – Carnegie Middle East Center – Carnegie Endowment for International Peace https://t.co/60SgZmau6K

— aggualaqisaaq (@aggualaqisaaq) March 29, 2022

בין היתר נדונה תופעת ההברחות מדרום סוריה לירדן, אולם הסורים לא עשו שום דבר להפסיקה.

סוריה הפכה במהלך מלחמת האזרחים למעצמה של סם הקפטגון המכונה "הקוקאין של העניים" שמוברח לאירופה ולמדינות במפרץ, גם דרך ירדן. הסם הזה פופולרי מאוד בקרב בני נוער בעולם הערבי

יש לכך הסבר פשוט. הסנקציות האמריקאיות הקשות והמשבר הכלכלי הגדול בסוריה בעקבות מלחמת האזרחים דחפו את המשטר להפוך את ענף הסמים למקור הכנסה חשוב לכלכלת המדינה.

ייצור וסחר בסם הקפטגון הפך לתעשייה לאומית בסוריה. מדובר בייצור ובהברחה של מיליוני גלולות של סם הקפטגון בכל שבוע, ולירדן יש תפקיד חשוב בהברחות. שטחה הצפוני משמש כשער הכניסה של הסם למדינות המפרץ ומדינות המזרח הרחוק.

על פי גורמי ביטחון בישראל, כ-85 אחוזים מסם הקפטגון שמוברח לירדן עובר לחו"ל וכ-15 אחוזים ממנו הם לצריכה פנימית בתוך הממלכה.

על פי גורמים אמריקאים, שווי הסחר בסם קפטגון במזרח התיכון במהלך שנת 2021 עלה על חמישה מיליארד דולר.

מאהר אלאסד-"פאבלו אסקובר" הסורי

הגנרל מאהר אלאסד, אחיו של הנשיא הסורי ומפקד דיוויזיה 4 בצבא הסורי, מכונה על ידי גורמים במערכת הביטחון הישראלית "פבלו אסקובר" הסורי על שם סוחר הסמים הקולומביאני הידוע שהיה ראש קרטל הסמים מדיין.

הגנרל מאהר אלאסד,אחיו של הנשיא הסורי ומפקד דיוויזיה 4 בצבא הסורי, מכונה על ידי גורמים במערכת הביטחון הישראלית בכינוי "פאבלו אסקובר" הסורי על שם סוחר הסמים הקולומביאני הידוע שהיה ראש קרטל הסמים מדיין.
זהו האיש האחראי על מערך ההברחות הסורי של סם הקפטגון. pic.twitter.com/YlNlSqdiPT

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 25, 2022

זהו האיש האחראי על מערך ההברחות הסורי של סם הקפטגון.

תפקידה של דיוויזיה 4 היא לאבטח את המשטר הסורי, אבל יש לה גם נוכחות בדרום סוריה והיא אחראית בין היתר על אבטחת הגבולות.

הסנקציות האמריקאיות הקשות והמשבר הכלכלי הגדול בסוריה בעקבות מלחמת האזרחים, דחפו את המשטר להפוך את ענף הסמים למקור הכנסה חשוב לכלכלת המדינה

על פי גורמים אמריקאים, מפעלי הייצור של סם הקפטגון נמצאים בתחום שליטתה של דיוויזיה 4 הסורית ותחת חסותה.

בתעשיית הייצור וההברחות של סם הקפטגון חברים עוד כמה קרובי משפחה של הנשיא הסורי וחלק מהאליטות הצבאיות והפוליטיות שמחפשות הכנסה צדדית נוספת בעקבות המצב הכלכלי הקשה.

בתעשיית הייצור וההברחות של סם הקפטגון חברים עוד כמה קרובי משפחה של הנשיא הסורי וחלק מהאליטות הצבאיות והפוליטיות שמחפשות הכנסה צדדית נוספת בעקבות המצב הכלכלי הקשה.
גם ארגון חזבאללה בלבנון קשור לתעשיית הברחת סם הקפטגון מסוריה למדינות בחו"ל. pic.twitter.com/Um8kbwvXvV

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 25, 2022

גם ארגון חזבאללה בלבנון קשור לתעשיית הברחת סם הקפטגון מסוריה למדינות בחו"ל.

להערכת גורמים ביטחוניים, הסיכוי שהקהילייה הבינלאומית תצליח לאלץ את המשטר הסורי להפסיק את הייצור של הסמים והסחר בהם שואף לאפס. הסנקציות שהוטלו על המשטר הסורי הפכו את הסחר בסמים לכלי הישרדות פוליטי וכלכלי של המשטר.

להערכת גורמים ביטחוניים בישראל ,הסיכוי שהקהילה הבינלאומית תצליח לאלץ את המשטר הסורי להפסיק את הייצור של הסמים והסחר בהם שואף לאפס, הסנקציות שהוטלו על המשטר הסורי הפכו את הסחר בסמים לכלי הישרדות פוליטי וכלכלי של המשטר. pic.twitter.com/sFl7DTDaAd

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 25, 2022

הקהילה הבינלאומית מודעת היטב לתופעת הסחר בסמים בסוריה והמעורבות של המשטר בתעשיית הסמים. גם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין מכיר היטב את הנושא ונותן גיבוי מלא למשטרו של נשיא סוריה.

בינתיים, מי שמשלמת באופן ישיר את המחיר הינה ירדן שדרכה מתבצעות בעיקר הברחות סם הקפטגון מסוריה למדינות בחו"ל. תקריות הגבול בין המבריחים הסורים לצבא ירדן הפכו לעניין יום יומי וגם המליציות הפרו איראניות הפכו לחלק מהמערך התומך בהברחות.

הקהילה הבינלאומית מודעת היטב לתופעת הסחר בסמים בסוריה והמעורבות של המשטר בתעשיית הסמים. גם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין מכיר היטב את הנושא ונותן גיבוי מלא למשטרו של נשיא סוריה

לנשיא בשאר אסד לא אכפת, הוא מרגיש "על הסוס" בזכות תמיכת רוסיה ואיראן ומצפצף על כולם.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)