עפ"י גורמים ברש"פ, בקרוב יתחדשו המפגשים של בכירים פלסטינים עם שר הביטחון בני גנץ למרות שהוא דחה שורה של בקשות פלסטיניות. הטקטיקה של ההנהגה הפלסטינית היא להתקרב לבני גנץ ככל האפשר, מתוך ההערכה שהוא הדמות העיקרית שיכולה לבוא לקראתם מתוך ההנהגה הישראלית.

גורמים בכירים ברש"פ אומרים כי אחרי כינוס המועצה המרכזית של אש"ף השבוע צפויות פגישות נוספות של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ושל בכירי הרש"פ חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג' עם בכירים ישראלים ובראשם שר הביטחון בני גנץ.

לפי בכירים ברש"פ, אחרי כינוס המועצה המרכזית של אש"ף השבוע צפויות פגישות נוספות של אבו מאזן ובכירי הרש"פ חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג' עם בכירים ישראלים ובראשם גנץ

גורמים מדיניים בירושלים אומרים כי הדבר תלוי בהחלטות שתקבל המועצה המרכזית של אש"ף וכי אם הן לא יהיו קיצוניות, סביר להניח שימשכו הפגישות כשהדגש, מבחינת ישראל, הוא על הגברת התיאום הביטחוני בין שני הצדדים וצעדים לחיזוק הכלכלה הפלסטינית.

ברש"פ אומרים כי השאיפה היא להביא בסופו ליצירת "אופק מדיני" שיאפשר את חידוש המשא ומתן בין שני הצדדים.

ישראל וארה"ב העבירו מסרים ברורים ליו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, ושר החוץ בלינקן אף שוחח עמו בשבוע שעבר בטלפון וביקש ממנו לגלות סבלנות ולא להוביל להחלטות קיצוניות במועצה המרכזית של אש"ף.

לקראת הכינוס של המועצה ברמאללה אמר עבאס זכי, חבר הועד המרכזי של פת"ח, כי תנועת פת"ח תדרוש בכינוס את  הפסקת התיאום הביטחוני עם ישראל, נסיגה מההכרה של אש"ף בישראל והגדלת רמת ההתנגדות העממית בכל החזיתות, זאת בתגובה להצהרות של ראש הממשלה נפתלי בנט.

עבאס זכי ידוע כאחד ממובילי הקו הניצי בתנועת פת"ח, אולם ברור לכולם כי את ההחלטות מוביל הציר בראשות יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ומקורביו חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג' והשאר מיישרים איתם קו.

אפשר לראות כבר סימנים לתוצאות הפגישות שהיו בין יו"ר הרש"פ אבו מאזן לבין שר הביטחון בני גנץ.

עבאס זכי, חבר הועד המרכזי בפת"ח, אמר כי פת"ח תדרוש בכינוס נסיגה מהכרת אש"ף בישראל, הפסקת התיאום הביטחוני עמה והגברת ההתנגדות העממית – בתגובה להצהרות בנט

העיתון "ראי אליום" דיווח ב-5 בפברואר כי בעקבות הפגישה בין בני גנץ לאבו מאזן קיבלו אנשי הביטחון המסכל הפלסטיני הנחיות מיו"ר הרש"פ לנהוג בשטח על פי הוראות הרש"פ ולא על פי הוראות תנועת פת"ח, למרות שרבים מהם משתייכים אליה. זאת כדי להדק את הפיקוח הביטחוני על מה שקורה בשטח, נוכח המחלוקות הקשות בצמרת פת"ח במסגרת קרב הירושה ולקראת הוועידה ה-8 של תנועת פת"ח בחודש הבא, שבה יחולקו התפקידים במוסדות פת"ח.

בכך למעשה מיישר אבו מאזן קו עם ההמלצות הישראליות והלחצים של ממשל ביידן.

גורמים בכירים ברש"פ מסרו כי יו"ר הרש"פ העביר לשר הביטחון בני גנץ במהלך הפגישות ביניהם 20 בקשות פלסטיניות מישראל.

יו"ר הרש"פ העביר לשר הביטחון בני גנץ במהלך הפגישות ביניהם 20 בקשות פלסטיניות מישראל.
בראש הבקשות שחרור 25 מחבלים וותיקים מתנועת פת"ח שנעצרו ע"י גורמי הביטחון של ישראל עוד לפני הסכמי אוסלו ב-1993.
אבו מאזן נימק את הבקשות בכך שהיענות להן תחזק את מעמד הרש"פ בגדה ותחליש את תנועת חמאס pic.twitter.com/4CvB67nhHt

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) February 6, 2022

בראש הבקשות שחרור 25 מחבלים וותיקים מתנועת פת"ח שנעצרו ע"י גורמי הביטחון של ישראל עוד לפני הסכמי אוסלו ב-1993.

אבו מאזן נימק את הבקשות בכך שהיענות להן תחזק את מעמד הרש"פ בגדה ותחליש את תנועת חמאס.

בין הבקשות הנוספות שהגיש אבו מאזן היו הנושאים הבאים:

1. ביטול המעצרים המנהליים.
2. השבת הזכויות לאסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל שנשללו מהם באחרונה.
3. החזרת גופותיהם של מחבלים שביצעו פיגועים ושישראל מחזיקה בהן לצרכי משא ומתן על שחרור השבויים והנעדרים.
4. חזרה למצב היחסים שהיה בין ישראל לרש"פ עד ה-28 בספטמבר 2000, דהיינו לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה.
5. שמירה על הסטטוס קוו בהר הבית, ביטול ביקורי יהודים במתחם.
6. הימנעות מהריסות בתים ומפינוי משפחות פלסטיניות מבתיהן.
7. הפסקת כניסת כוחות צה"ל לשטחי A בגדה.
8. שינוי ההסכם הכלכלי המכונה "הסכם פריז".
9. חידוש פעילות הרש"פ במזרח ירושלים, פתיחה מחדש של "האוריינט האוס" ושאר המוסדות הפלסטינים במזרח העיר.

על פי גורם בכיר ברש"פ, שר הביטחון בני גנץ דחה את רוב הבקשות של אבו מאזן ואמר כי הן "כבדות" , אך עדיין לא השיב על הדרישה בעניין שחרור 25 האסירים הביטחוניים הוותיקים של תנועת פת"ח.

לפי בכיר ברש"פ, גנץ דחה את רוב רשימת 20 הבקשות של אבו מאזן ואמר כי הן "כבדות" , אך עדיין לא השיב על הדרישה בעניין שחרור 25 האסירים הביטחוניים הוותיקים של פת"ח

לעומת זאת בני גנץ דרש מאבו מאזן להפסיק את תשלום המשכורות לאסירים הביטחוניים ולבני משפחותיהם.

ספק רב אם ישראל תסכים לשחרר אותם. הדבר תלוי בהחלטת הקבינט הביטחוני, וראש הממשלה נפתלי בנט מתנגד לכך. חילוקי דעות בנושא הזה מסוכנים לשלמות הקואליציה, במיוחד נוכח הכישלון של ממשלת בנט-גנץ להביא לשחרור 4 השבויים והנעדרים הישראלים המוחזקים בידי חמאס ברצועת עזה.

אבו מאזן קבל באוזני שר החוץ האמריקני בלינקן על כך שבקשותיו מישראל נדחו וכי ראש הממשלה בנט איננו מעוניין ביצירת "אופק מדיני" עם הרש"פ. בלינקן הרגיע אותו והדגיש את מחוייבות הממשל לפתרון 2 המדינות וחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.

גורמים בכירים בפת"ח אומרים כי במציאות הנוכחית אבו מאזן תולה תקוות רק בשר הביטחון בני גנץ. שר החוץ יאיר לפיד מסרב להיפגש עמו שלא לדבר על ראש הממשלה נפתלי בנט.

בני גנץ מייצג את העמדות המדיניות שהם רוצים לשמוע מישראל: הקמת מדינה פלסטינית בקווי 67 וחלוקת ירושלים, בדיוק כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

הטקטיקה הפלסטינית היא להשקיע בבני גנץ, ללטף לו את האגו ולומר לו כי בעיני הפלסטינים הוא מנהיג אמיץ רודף שלום ודומה ליצחק רבין ז"ל שהיה מוכן לעשות "שלום של אמיצים" עם יאסר ערפאת.

גורמים בכירים בפת"ח אומרים כי במציאות הנוכחית אבו מאזן תולה תקוות רק בשר הביטחון בני גנץ. שר החוץ יאיר לפיד מסרב להיפגש עמו שלא לדבר על בנט

התקווה של בכירי הרש"פ היא שהיחסים הטובים שלהם עם שר הביטחון בני גנץ יביאו בסופו של דבר לשינוי, גם אם הוא לא יהיה בטווח הזמן הקרוב. הם משקיעים גם לטווח רחוק בתקווה שתיווצר איזושהי קונסטלציה פוליטית בישראל שבמסגרתה יוכל בני גנץ לדרוש את חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים ואף להובילו.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

אורי סביר, מי שהיה מנכ"ל משרד החוץ וראש משלחת ישראל למשא ומתן עם הפלסטינים ואחר כך עם סוריה, הלך לעולמו בגיל 69. אורי היה גדול הדיפלומטים הישראלים בדורנו, והשתייך לקבוצה מצומצמת ביותר של אישים שהשפעתם על ההיסטוריה הישראלית הייתה מכרעת.

אורי סביר, שהיה מנכ"ל משרד החוץ וראש משלחת ישראל למו"מ עם הפלסטינים ועם סוריה, הלך לעולמו. אורי היה גדול הדיפלומטים הישראלים בדורנו, והשפעתו על ההיסטוריה הישראלית הייתה מכרעת

זכיתי לעבוד לצידו בשנות הגאות והשפל של תהליך השלום, וללמוד מקרוב כמה שיעורי-מפתח על אסטרטגיה, מדינאות ודיפלומטיה. הנה 3 דברים, מתוך רבים, שלמדתי מאורי:

1. כן, אפשר

אם פוליטיקה היא אמנות האפשרי, מדינאות ודיפלומטיה במיטבן הן אמנות הפיכת הבלתי-אפשרי לאפשרי. בשיבתו כמנהל המשא ומתן, הצליח סביר לשנות את נתיב ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הוא העלה את הסכסוך על פסים של משא ומתן מדיני, תוך שבירת הטאבו על אש"ף כנציגו הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני, והקמתה יש מאין של ישות מדינית פלסטינית בתחומי עזה ואיו"ש, היא הרשות הפלסטינית.

המהלכים הללו נעשו תחת התנגדות קשה, אלימה ועיקשת של מתנגדי ההסדר בצד הישראלי והפלסטיני. אבל העובדה שהסכמי אוסלו שורדים עד היום, ועדיין מהווים את הבסיס למדיניות ישראל ולמדיניות אש"ף והרש"פ, מעידה על מוצקותם האסטרטגית.

הלקח הוא שגם "הדברים הגדולים", אלו שממשלות ישראל ורבים מאזרחי ישראל מעדיפים להדחיק, להזניח, להשאיר במעמד המסוכן והמזיק של "סטטוס קוו" מדומה, הדברים הגדולים הללו כן ניתנים לשינוי.

מהלכי אוסלו נעשו תחת התנגדות אלימה ועיקשת של מתנגדיו בצד הישראלי והפלסטיני. אבל העובדה שהסכמי אוסלו שורדים עד היום כבסיס למדיניות ישראל ולמדיניות אש"ף והרש"פ, מעידה על מוצקותם

הם מחייבים תעוזה, נחישות, התמדה, תשלום מחירים לאומיים ואף אישיים של העוסקים המלאכה, אבל הם אפשריים.

2. חיוניות הפשרה

סכסוכים בין-לאומיים ותוך-לאומיים הם קשים, מורכבים ולעיתים מתמשכים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתמשך כבר יותר מ-100 שנה, וסופו אינו נראה באופק.

בשיח הישראלי רווח בתקופות קודמות השימוש במושג "פשרה". תוכניתו של יגאל אלון קראה ל"פשרה טריטוריאלית". תוכניתם של משה דיין ושמעון פרס קראה ל"פשרה פונקציונלית". אולם מזה שנים רבות נעלמה המילה הזו מן הלקסיקון הישראלי.

ככל שגברה עוצמתה האבסולוטית והיחסית של ישראל – מול הפלסטינים בפרט והעולם הערבי בכלל – במישור הצבאי, הכלכלי וגם המדיני, כך גוועה ההכרה בצורך ב"פשרה".

אורי היה אמן של פשרות. פשרות מתוחכמות, יצירתיות, נועזות ומרחיקות-ראות. את הפשרות עיצב מתוך ראייה אסטרטגית המבחינה בין ההכרחי, אותם מרכיבים שעליהם לא ניתן להתפשר, לבין אלמנטים אחרים, גם אם חשובים, אבל כאלה שניתן להתפשר עליהם במסגרת "חבילה" של תן וקח סביב שולחן המשא ומתן.

כך למשל, בנושא ערביי ישראל הוא לא היה מוכן להתפשר, והדף כל נסיון לכרוך סוגיות הקשורות בהם ביחד עם המשא ומתן עם אש"ף. כך למשל, הוא התנגד נחרצות לשילובו של ח"כ אחמד טיבי כיועץ לערפאת, ודחה כל גישה שחתרה לטשטוש ההפרדה בין הפלסטינים באיו"ש ובעזה לבין הפלסטינים אזרחי ישראל.

אורי היה אמן של פשרות. פשרות מתוחכמות, יצירתיות, נועזות ומרחיקות-ראות. את הפשרות עיצב מתוך ראייה אסטרטגית המבחינה בין ההכרחי – לבין אלמנטים, גם אם חשובים, שניתן להתפשר עליהם

הוא הבין לעומק, הן כנושא ונותן מדיני מקצועי והן כאדם בעל רגישות ואמפתיה, את המניעים והאינטרסים של הצד הפלסטיני. כנושא ונותן הוא שאף ליצור שיווי משקל חדש ויציב בראייה ארוכת טווח, רב-שלבית. מהצהרת העקרונות של אוסלו, דרך הסכם הביניים, אל הסכם קבע, וידע להקיף בראייתו ובחשיבתו את כל טווח הזמנים ומרחב השיקולים, הסיכונים וההזדמנויות.

אש הממשלה שמעון פרס עם אורי סביר בסיור בבאר שבע, אפריל 1985 (צילום: חנניה הרמן/לע"מ)

משפט מרחיק-ראות שאמר לי לאחר חתימת הסכם הביניים נצרב בזכרוני – "אנחנו הצלחנו יותר מדי. כפינו עליהם דברים שהם לא יוכלו לעמוד בהם".

כן, קשה מאוד להגיע לפשרה ששני הצדדים יראו בה ניצחון ויתמידו לשמור עליה לאורך שנים ודורות. במקום ההכרה בצורך בפשרה, השתלטה מאז סוף שנות ה-90' על השיח הישראלי רוחה הרעה של ה"הכרעה", מונח חסר-שחר במאה ה-21 כמעט בכל הקשר בינלאומי, ובוודאי בהקשר הישראלי-פלסטיני.

כאז כן היום, המדיניות הנכונה מול הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא מדיניות של פשרה, שתביא בחשבון את הצרכים והאינטרסים של שני הצדדים ותיצור מציאות חדשה ויציבה.

כן, קשה מאוד להגיע לפשרה ששני הצדדים יראו בה ניצחון ויתמידו לשמור עליה לאורך שנים ודורות. במקום ההכרה בצורך בפשרה, השתלטה מאז סוף שנות ה-90' על השיח הישראלי רוחה הרעה של ה"הכרעה"

3. האנושי הוא הממשי

עבור האזרח/ית הישראלי/ת, או הפלסטיני/ת, מדיניות חוץ ובטחון היא מושג מופשט, עמום ומרוחק. באנגלית משתמשים במונח – High policy, אי שם בגבהים. פוליטיקאים רבים עושים מאמצים כדי למצב את עצמם כ"מורמים מעם", מתוך הנחה שכך יגבירו את הפופולריות שלהם. מדינות משקיעות אמצעים רבים כדי לייצר נראות וסמליות גרנדיוזית למנהיגי/ות ומוסדות האומה.

אבל, כמאמר הקלישאה, "בסוף כולם בני אדם". ההחלטות הגדולות ביותר מתקבלות על ידי אנשים, וכוחם של יחסים בינאישיים לשנות מציאות בינלאומית הוא רב. הדיפלומטים הגדולים בהיסטוריה, דוגמת בנימין זאב הרצל, היו גם אמנים של יחסים בינאישיים.

לאורי הייתה כריזמה שמילאה כל חדר, חוש הומור דק, ויכולת פנומנלית ל"קריאת" בני שיחו וליצירה מהירה של קשרי אמון פוריים. מול בן שיחו העיקרי בצד הפלסטיני, אבו עלא, הוא יצר קשרי חברות של ממש. מול בן שיחו הסורי, וואליד מועלם, הוא יצר מיידית דיאלוג משמעותי, אתגר עצום כשמדובר בשליח של משטר-האימים של אסד. מול בני שיחו האמריקאים, בראשם השליח המיוחד לשיחות השלום דניס רוס, הוא קיים דיאלוג אינטימי שהביא הישגים אדירים לישראל. ועבודתו מול המתווכים הנורווגים טרייה לארסן ומונה יול – שהפכו חברים קרובים גם כן – היא דוגמה ומופת לדיפלומטיית-תיווך אמיתית, הנלמדת בבתי ספר לדיפלומטיה.

בשיאו של המשא ומתן על הסכם הביניים "אוסלו ב'", היו מאות ישראלים ופלסטינים ספונים בבתי מלון בטאבה ובאילת, נושאים ונותנים בעשרות קבוצות עבודה, חיים, אוכלים וישנים באותו מתחם לאורך חודשים ברציפות. הקשרים האנושיים שנוצרו ביניהם, בהשראתם של אורי ואבו עלא, היו חיוניים להצלחת המשא ומתן.

לאורי הייתה כריזמה שמילאה כל חדר, חוש הומור דק, יכולת פנומנלית ל"קריאת" בני שיחו בצד הפלסטיני, הסורי, האמריקאי או הנורווגי, וליצירה מהירה של קשרי אמון פוריים, דיאלוג משמעותי או אינטימי ולעתים חברות

ועכשיו, השתמשו בשלושת הלקחים הללו כסרגל למדידת מצבנו בשעה זו –

1. ממשלת ישראל מודיעה, לא בתדהמה אבל בנחרצות, ש"אי אפשר" לקיים אפילו הידברות מדינית בסיסית עם הפלסטינים.
2. בראש הממשלה עומד מי שהתוכנית המדינית שלו כונתה "תוכנית ההרגעה, עושים מה שטוב לישראל" – ולעזאזל הצד השני. עמיתו-לשעבר לדרך במפלגת "הבית היהודי", בצלאל סמוטריץ', דוגל ב"תוכנית ההכרעה". אף מנהיג/ה לא נושא/ת את דגל הפשרה, ובשיח הישראלי אין תוכנית פשרה מדינית לסיום הסכסוך.
3. על פי סקרי דעת קהל הציבור הישראלי הולך ומתרחק מתפיסת הפלסטינים כבני אדם, והגזענות ו"העליונות היהודית" מרימות את ראשן המכוער כלפי ישראלים ערבים, ישראלים יוצאי אתיופיה, יוצאי רוסיה ועוד.

מול המציאות הקשה הזו קל להתייאש. אבל הדבר העיקרי שלמדתי מאורי, וראיתי אותו מבצע פעמים רבות, הוא לעולם לא להתייאש. גם תחת הנסיבות הקשות ביותר, בתקופת פיגועי-התופת ברחובות ירושלים ותל אביב, או כשנדמה היה שכלו כל הקיצין ולא ניתן יהיה להגיע להסכם, כשמשברים מדיניים וביטחוניים היכו שוב ושוב, אורי תמיד חיפש ומצא מהם מוצא. הוא לא ויתר על החתירה לשלום ולעתיד טוב יותר עבור שני העמים והאזור כולו. עבורי, זוהי צוואתו.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית