"אני כמו טפלון, הנגיף פשוט לא נדבק אלי", אומרת לי בטלפון המורה של הבן שלי כשאני מתקשרת לדווח שהוא יצא חיובי לקורונה בבדיקת PCR, והיא – שכל יומיים שולחת הודעת "הורים יקרים" על ילד אחר שנמצא מאומת בכיתה א3 – עדיין לא נדבקה.
"אם לא נדבקתי עד עכשיו, כנראה שאני חסינת קורונה", אומרת לי חברה בליינית, שמתקשרת להתעניין בשלומי אחרי שגם אני חליתי באומיקרון, בעוד היא לא עוצרת את החיים שלה וממשיכה לצאת לברים ומסיבות שמתקיימות בעין מפריע.
"יאללה שייגמר כבר הסיוט הזה – או שנחלה ונגמור עם זה או יחלוף הגל", מתלוננת חברה אחרת ששלושת ילדיה פוקדים את מערכת החינוך, והיא כוססת ציפורניים בכל ראשון ורביעי בבדיקת האנטיגן הביתית.
מאז שחליתי בקורונה ונכנסתי לבידוד עם שני ילדיי, אני עוקבת בדאגה אחר המתרחש שם בחוץ. עם ביטול הבידודים במערכת החינוך ומרבית ההגבלות של התו הירוק, קצב התפשטות המחלה האיץ באופן לא מפתיע והוא משאיר את הישראלים שהצליחו להישמר מפני ההדבקה עד כה במצב ייחודי ולא פשוט. אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש מעידים כי מדובר בתקופה מורכבת עבור אותם "יחידי סגולה".
הם נספרים, אגב, במיליונים. למרות שנדמה שהקורונה כבר תפסה את הרוב, האנשים שחלו הם עדיין המיעוט.
כ-3.3 מיליון ישראלים נדבקו בקורונה מתחילת המגיפה – יותר ממחציתם, 1.8 מיליון, רק מתחילת ינואר 2022. אבל זה משאיר קרוב לשישה מיליון ישראלים שמתמודדים עם מתח וחוסר ודאות בגל הנוכחי.
כ-3.3 מיליון ישראלים נדבקו בקורונה מתחילת המגיפה – יותר ממחציתם, 1.8 מיליון, רק מתחילת ינואר 2022. אבל זה משאיר קרוב לשישה מיליון ישראלים שמתמודדים עם מתח וחוסר ודאות
בעמותת ער"ן המעניקה עזרה ראשונה נפשית בטלפון ובאינטרנט מדווחים כי בגל הנוכחי חלה עליה של 30% בפניות הקשורות לחשש מהדבקה. מתחילת 2022 פנו לער"ן מעל שלושים אלף איש. כשליש מהפניות עוסקות בבדידות, שליש בנושא של מצוקה נפשית חריפה כגון דיכאון וחרדה, וכ-15% פונים סביב החשש מהדבקה באומיקרון או פחד להדביק קרובים בסיכון.
"אנחנו נמצאים בתקופה של חוסר ודאות בתוך חוסר ודאות בתוך חוסר ודאות", מסבירה ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית של ער"ן. "כללי המשחק השתנו. אנשים הסתמכו על הידיעה שהמחוסנים מוגנים יותר ונדבקים פחות וכעת יש הפרה של כללי המשחק וזה שומט את הקרקע מתחת לרגליים של רבים.
![ד"ר שירי דניאלס (צילום: עמותת ער"ן)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/02/shiri-daniels-280x360.jpg "ד"ר שירי דניאלס (צילום: עמותת ער"ן)")
"פסיכולוגית, בני אדם חיים בשתי תקוות מרכזיות – רוצים לדעת שהעולם ניתן לניבוי ושליטה, ושהיום שלי ינבא את המחר שלי. כעת הכול משובש.
"האנשים שפונים אלינו מתארים את המצב ממש כמו רולטה רוסית. חלק מפסיקים לצאת מהבית. חלק חוששים להידבק מהילדים שפוקדים את מערכת החינוך. מתי יגיע התור שלי? איך אני אעבור את זה? מה יהיה אם יהיה לי הלונג קוביד? מה עם ההשלכות ארוכות הטווח של המחלה? זה מדיר את השינה מעיניי רבים".
ד"ר דניאלס מזהירה מפני המצב המכונה בפסיכולוגיה "חוסר אונים נרכש", הנוצר בעקבות חוויות מרובות של היעדר שליטה, בהן אין לפרט יכולת לשנות מצב לא נעים.
"אחרי תקופה כל כך ארוכה של חוסר שליטה, החשש הוא שאנשים יאמצו אמונה, שלא משנה מה הם יעשו, הם לא יצליחו לשנות את מציאות חייהם. ואז הם נכנעים לייאוש ולדיכאון, מוותרים מראש ולא שומרים על עצמם גם מפני ההדבקה".
"אחרי תקופה ארוכה של חוסר שליטה, החשש הוא שאנשים יאמצו אמונה, שלא משנה מה הם יעשו, הם לא יצליחו לשנות את מציאות חייהם. ואז הם נכנעים לייאוש ולדיכאון, מוותרים מראש ולא שומרים על עצמם"
הפסיכותרפיסטית ד"ר סוזי קגן, ראש בית ספר לפסיכותרפיה ומשחק, מזהה שתי מגמות בהתמודדות עם חוסר הוודאות הטמון במצב.
"זה נע בין שני קצוות – בין אלה שחושבים שקרה להם נס, יד אלוהים נגעה בהם והם מוגנים בהגנה מיסטית שכזו, לבין אלה שחוששים שהם חיים על זמן שאול ונמצאים בחרדה מוגברת.
![ד"ר סוזי קגן (צילום: אולפני צילום A&B גבעת שמואל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/08/%D7%A1%D7%95%D7%96%D7%99-%D7%A7%D7%92%D7%9F.-%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%93-%D7%90%D7%99%D7%99-%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C--280x360.jpeg "ד"ר סוזי קגן (צילום: אולפני צילום A&B גבעת שמואל)")
"הקבוצה הראשונה פיתחו מין תודעה של 'לי זה לא יקרה' והסכנה בכך היא שהם מפסיקים להיזהר. זה מאפיין בעיקר את הצעירים ובמקרים הקיצוניים ביותר נחשפים במכוון לאזור הסכנה. לצערי אני רואה בני נוער שעורכים בגל הזה מסיבות הדבקה. ברגע שאחד החברים שלהם מאומת, הם באים אליו הביתה, שותים איתו מאותה הכוס ומעשנים את אותה הסיגריה.
"מהצד השני, אני רואה אנשים, מבוגרים בעיקר, שאיבדו כל ביטחון. אם פעם הם הרגישו בטוחים בזכות החיסון או בזכות הסגרים, כעת הם חווים טראומה פסיכולוגית שהם לא מוגנים יותר. זה מעלה את רמת החרדה.
"אני רואה אנשים, מבוגרים בעיקר, שאיבדו כל ביטחון. אם פעם הם הרגישו בטוחים בזכות החיסון או בזכות הסגרים, כעת הם חווים טראומה פסיכולוגית שהם לא מוגנים יותר. זה מעלה את רמת החרדה"
"דווקא עכשיו כשהעולם חזר לחיות בצורה יותר נורמטיבית, הם ספונים בבתיהם בבדידות. וזה מסוכן במיוחד, כי אם בגלים הקודמים החברה התגייסה לעזור להם – קנו להם, ביקרו אותם, דיברו אליהם מהמרפסות – היום הם לגמרי לבד. כי החברה אומרת – הנגיף פחות מסוכן, כולם מתנהלים בחופשיות, אפשר לחזור לחיות, אז יש פחות מודעות לאלה שנשארו מאחור".
הפסיכיאטר ד"ר צבי פישל, היו"ר היוצא של איגוד הפסיכיאטריה בישראל ויו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש, מאמין כי במקרים שלא מדובר בחרדה קיצונית שגובלת בהפרעה, מדובר במנגנון אבולוציוני חשוב.
"חרדה היא מנגנון שמטרתו לעזור לנו להישמר מסכנות ולכן הוא גורם לנו לתחושת אי-נוחות שאנחנו פועלים על פיו", הוא מסביר. "אנחנו נזהרים, נמנעים ממגע עם אנשים, עוטים מסכות וכל עוד לא פגשנו את הסכנה פנים מול פנים, החרדה הזו קיימת.
![ד"ר צבי פישל (צילום: אביטל צימט)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/10/%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%A4%D7%99%D7%A9%D7%9C.-%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%98%D7%9C-%D7%A6%D7%99%D7%9E%D7%98-280x360.jpg "ד"ר צבי פישל (צילום: אביטל צימט)")
"ברגע שאנחנו נדבקים בקורונה ופגשנו את השד, אנחנו כבר מתמודדים עם התוצאות של הדבר, בין אם הוא נורא או לא, אבל החרדה שליוותה אותנו כל התקופה יורדת בבת אחת. לכן יש אנשים שנדבקו שאפילו מדווחים על תחושת הקלה מסוימת.
"אבל כמובן שאסור לנו לחשוב – יאללה, בואו נעשה הכול כדי שהחרדה שלנו תרד. חייבים לזכור שהמטרה שלנו היא לא להוריד את החרדה, המטרה היא לא להידבק! להכחיד את המגפה ולשמור על האוכלוסיות החלשות.
"כשחיה רוצה לטרוף אותך בג'ונגל ואתה בחרדה ואתה נשמר מפניה – אתה לא אומר, 'יאללה, שתטרוף אותי ונגמור עם זה'. אם יש צורך לטפל בחרדה, חשוב מאוד לטפל בה, בוודאי כשזה מגיע למצב של הפרעה, אבל אסור לנו בשום אופן לייחל להידבק".
"כשחיה רוצה לטרוף אותך בג'ונגל ואתה בחרדה ואתה נשמר מפניה – אתה לא אומר, 'יאללה, שתטרוף אותי ונגמור עם זה'. אם יש צורך לטפל בחרדה, חשוב מאוד לטפל בה, אבל אסור לנו בשום אופן לייחל להידבק"
פישל מסביר כי הקושי הוא לשמור על החרדה לאורך זמן. מכיוון שהקורונה נמצאת איתנו כבר תקופה ארוכה, אנשים מתעייפים וזה גורם לדמורליזציה. "אבל דווקא בתקופה הזו חשוב להחזיק בדריכות במידה המינימלית והאפקטיבית כדי להמשיך להישמר ולהקטין את מעגל הנדבקים".
אם בשנה הראשונה של משבר הקורונה, המומחים דיברו על ההשלכות הנפשיות של המגפה כמגפה שקטה שלצד המגפה, כיום היא תופסת הובלה.
"אנחנו רואים את זה בסיכום השנה ל-2021: 305,000 איש פנו לעמותת ער"ן, המצוקה הנפשית של מי שהיה נתון במתח וחרדה הוחרפה ורבים גם חשים מבוכה מכך שלא האמינו שיזדקקו אי פעם לעזרה נפשית, אבל הגיעו למצב של חרדה בעקבות המשבר המתמשך", מסכמת ד"ר דניאלס.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואנשי המקצוע מציירים מצב נתון של עלייה בחרדה, אך מה הם מציעים?
לו הייתי פוגש את אותם חרדתיים הייתי מייעץ להם: "תתכוננו". כשתחלו, וסיכוי גבוה שזה יקרה, הגוף יהיה מספיק חזק להתמודד עם המחלה ולצאת ממנה בקלות.
המשמעות היא לקחת אחריות על הבריאות. לשנות תזונה, לאכול בריא ונכון, להוריד את כמויות הסוכר, להשיל קילוגרמים מיותרים, לעשות ספורט.
כבר מתחילת 2020 ידוע שהקורונה אוהבת זקנים, שמנים, סכרתיים, בעלי לחץ דם גבוה, אנשים הסובלים ממחלות ריאה ואסתמה, חולי סרטן וכאלה עם מערכת חיסון חלשה. חוץ מהגיל ומחלות כרוניות, אפשר לשפר את שאר המדדים ולחזק את מערכת החיסון.
אסכם זאת כך, עדיף לצאת לריצה בחוץ (עם קבוצה או מאמן, ברור) מאשר לקחת כדור נגד חרדה או לשלם הון לטיפול פסיכולוגי. נעלי ריצה טובה ב 550 שקל ורוב הבעיות, כולל החרדה, נעלמות או לפחות לא מפריעות להתנהלות רגילה בחיים.
הבעיה היא שזה פתרון קל מידי. פשוט מידי. זול מידי. "זה לא כלכלי" אמר מי שאמר.