כדי לנסות ולענות לשאלה שבכותרת, והתשובה עליה פשוטה משנדמה, יש להפריד אותה משאלה אחרת מוקדמת יותר: שאלת קיפוח העולים מארצות ערב. זו שאלה שהתשובה עליה ברורה מאוד, חד משמעית ולמעשה אינה ניתנת כלל לערעור – בשנות העלייה הראשונות של יהודי ארצות ערב לישראל הם קופחו קיפוח קשה ביותר. קיפוח שיש עליו ראיות אובייקטיביות בדמות מסמכים היסטוריים שונים כמו פרוטוקולים, מזכרים, ישיבות והחלטות, לצד עדויות של אנשים שפעלו באותה התקופה מטעם הממסד המוכיחים זאת, כמו גם עדויות של המקופחים עצמם.

בשנות העלייה הראשונות של יהודי ארצות ערב לישראל הם קופחו קיפוח קשה ביותר, שיש עליו ראיות אובייקטיביות בדמות מסמכים היסטוריים כמו פרוטוקולים, מזכרים, ישיבות והחלטות, לצד עדויות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

היה זה קיפוח שלטוני ממסדי. קיפוח שהדיר את העולים מארצות ערב מכל מוקדי הכוח במדינה. הדרה כלכלית, הדרה תרבותית והדרה גיאוגרפית. הדרה שגרמה לפערים בלתי נסבלים בין העולים ממדינות אלה לבין העולים ממדינות אחרות.

הדרה כמעט בכל תחום, אבל בפרט בתחום ההשכלה ובתחום האפשרויות לתעסוקה. הדרה שהונצחה לא רק בדור העולים הראשון – הדור של הסבים והסבתות שלי, אלא גם בדור של הוריי.

הוריי עלו אומנם לישראל כנערים צעירים ואת השכלתם התיכונית עשו בישראל, אבל ההדרה הבטיחה שהם לא יזכו להשכלה גבוהה, ומכאן שלא יקבלו שום הזדמנות לשיפור במעמדם הכלכלי והחברתי.

הדרה שהונצחה גם בדור שלי. הדור שנולד אומנם בישראל, אבל גדל בעיירות הפיתוח, בגלות הגאוגרפית שנכפתה על הוריו ושהייתה לחלק מההדרה הממסדית. הדור, שכדי להצליח להשתלב במוקדי הכוח במדינה היה עליו לדלג על הפער הגדול שכבר נוצר בינו לבין אלה שלא הודרו. פער שהיה לעובדה מוגמרת, פער שקיים קושי אובייקטיבי לגשר עליו, אם כי לא היה זה בלתי אפשרי.

זה היה אפשרי, כי בשנות ה-70 הייתה הכרה של השלטון, ולו הכרה חלקית, בעוול הנורא שנעשה לעולים אלה, והיו ניסיונות כנים לתקן את הפער שנפער וגרם לתסיסה שערערה את השלטון.

הוריי עלו אומנם לישראל כנערים צעירים ואת השכלתם התיכונית עשו בישראל, אבל ההדרה הבטיחה שהם לא יזכו להשכלה גבוהה, ומכאן שלא יקבלו שום הזדמנות לשיפור במעמדם הכלכלי והחברתי

אלה היו ניסיונות שרובם לא עלו יפה, גם כי פער כזה מעצם טיבו קשה מאוד לתיקון, ויכולות לעבור שנות דור עד שניתן יהיה להדביקו (אם בכלל), וגם כי חלק מהניסיונות היו אף הם נגועים באותו חטא יהירות קדמון שהביא מלכתחילה להדרה.

במקום לשפוך כסף, הרבה כסף על תכניות להשכלה, על אוניברסיטאות ועל מפעלים עתירי ידע – כסף שאם הוא מתועל נכון יש בכוחו לגשר על פערים אלה – שפכו כסף על שלל תכניות בהן הובאו לעיירות הפיתוח אנשים מבחוץ כדי "לקדם" את אנשי המקום. ועשו זאת מתוך הנחה שאנשי המקום נחותים ולא מתקדמים ואילו אלה שבאים מבחוץ עולים עליהם. תכניות שכישלונן היה ידוע מראש.

כ"בוגרת" כמה וכמה תכניות כאלה אני יכולה להעיד כי העובדה שהביאו לחצור הגלילית תלמידים מישובים חזקים כדי ללמוד איתי באותה הכיתה, לא היה בה דבר כדי לסייע לי ולאחרים לגשר על הפער שנוצר.

אלא שלקראת סוף שנות ה-70 התרחש עוד אירוע, שמשום מה אף אחד איננו מזכיר אותו בהקשר של קיפוח העולים מארצות ערב. אירוע כמעט נסתר מן העין בהקשר זה – המהפך – או עליית הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון. עלייה לשלטון שהביאה לסיום השלטון שהיה האחראי לקיפוח ולהדרה.

מאז נמצא הליכוד בשלטון, פחות או יותר, כמעט ברצף במשך 45 שנה, והפך לממסד – זה שחולש על הכל, על המדיניות, כמו גם על התקציבים. זה שבכוחו להביא לשינוי.

אלא שלקראת סוף שנות ה-70 התרחש עוד אירוע, שמשום מה אינו מוזכר בהקשר קיפוח העולים מארצות ערב – המהפך. עליית הליכוד בראשות בגין לשלטון, שהביאה לסיום השלטון שהיה אחראי לקיפוח ולהדרה

עליית הליכוד לשלטון הביאה למהפך נוסף – המהפך המזרחי. מהפך בו פוליטיקאים, שהם עצמם או הוריהם עלו מארצות ערב, השתלבו היטב בכל עמדות הכוח של השלטון והיו לשרים, למנכ"לים ולמנהלי חברות.

המשותף לרוב רובם של פוליטיקאים אלה הוא שהם היו צעירים, הם היו רעבים, הם רצו להדביק את הפער הזה שבינם לבין השלטון הממסדי הקודם והם רצו לעשות זאת מהר. כמה מהר? ובכן רבים מהם נחשדו בפלילים והואשמו בפלילים בעבירות של שחיתות שלטונית.

פוליטיקאים אלה, שהיו, כאמור חלק אינטגרלי מהשלטון, החלו לטעון טענות לקיפוח עדתי מן העבר. אז גם החלו לקרוא לכל העולים מארצות ערב בכינוי הקטגורי "מזרחים" (הגם שמהבחינה הגיאוגרפית מרוקו, למשל, נמצאת מערבית לגרמניה ולפולין) ויצרו קשר בין ההאשמות נגדם בפלילים לבין הקיפוח מן העבר. באותה התקופה החל שיווק המותג "מזרחי מקופח".

הראשון שהשתמש במותג המזרחי המקופח בהקשר הפלילי היה אהרן אבו חצירא, אם כי הוא עשה זאת בצנעה, הייתי אומרת כמעט בבושה.

אלא שלאחריו הגיעה מפלגת ש"ס, המפלגה שיצירתה נעשתה בשם העולים מארצות ערב, ואלה שרבים מהם נחשדו, הואשמו והורשעו במעשים של שחיתות שלטונית – כבר הפכו את המותג "מזרחי מקופח" לתרנגולת המטילה ביצי זהב.

המותג הצליח מעל ומעבר למצופה והפך ל"מותג זהב", כזה שיש בו כל מה משווק מעוניין ליצור. קישור אוטומטי במוח בין המותג לבין הרגשות שהוא מעורר. וכשהפלא הזה מתרחש, כשמותג כזה נוצר, הרי שממש כמו רושם ראשוני – בלתי אפשרי כמעט לערער עליו.

הפוליטיקאים מארצות ערב, שהפכו חלק אינטגרלי מהשלטון, כונו בכינוי הקטגורי "מזרחים" ויצרו קשר בין ההאשמות נגדם בפלילים לבין הקיפוח מן העבר. אז החל גם שיווק המותג "מזרחי מקופח"

כטיבם של מותגים חזקים ומוכרים, המותג חרג מהמסגרת שניתנה לו – מסגרת מצומצמת של פוליטיקאים יוצאי ארצות ערב המעורבים בפלילים – והפך למותג בפני עצמו, כזה שכמעט כל פוליטיקאי יוצא מדינות ערב השתמש בו גם ללא ההקשר הפלילי.

טענת הקיפוח מן העבר הפכה לטענה דומיננטית בשלטון ש"ס והליכוד. עד כמה הצליח המותג הזה?

את זה אפשר ללמוד מכך שפוליטיקאי אשכנזי עשיר כקורח, משמנא וסולתא של השלטון, כזה שקיבל כל הזדמנות בחייו, כזה שאורח חייו רחוק שנות אור מזה של הורי שעדיין גרים בעיירת פיתוח שכוחת האל ושכוחת תקציבים – הפך עצמו למזרחי מקופח. מנהיג המזרחים המקופחים, לא פחות. מותג זה, שהפך למותג של שנאה, היתרגם מיד להצלחה מטאורית בקלפי – הסמל המסחרי של הליכוד ושל ש"ס.

התוצאה של טיפוח מותג השנאה הזה וההצלחה האלקטוראלית שבצדו, הביאו לידי כך ששלטון הליכוד וש"ס ביקשו לשמר את גחלת הקיפוח על ידי מיעוט השקעה של תקציבים בעיירות הפיתוח.

בכך הפכו עצמם למעשה לשלטון המקפח, המדיר, המפלה את אותן אוכלוסיות ממש, לא פחות ואולי אפילו יותר מהשלטון הקודם, כי למה להם להשקיע בתקציבים אם אפשר להגיע לאותה התוצאה ממש רק על ידי טיפוח מותג הקיפוח?

עד כמה הצליח המותג? פוליטיקאי אשכנזי עשיר כקורח, שקיבל כל הזדמנות בחייו, ואורח חייו רחוק שנות אור מזה של הוריי, הגרים עדיין בעיירת פיתוח שכוחת אל ושכוחת תקציבים – הפך עצמו למזרחי מקופח

את הטענה שהליכוד וש"ס הסתפקו רק בטיפוח מותג השנאה "מזרחי מקופח" אפשר לבחון גם באופן אובייקטיבי בעזרת בחינת מסמכים ונתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לגבי ההשקעה לנפש בעיירות הפיתוח.

calcalist – חשיפת "כלכליסט" – ההשקעה הממשלתית נחשפת: תושבי הר חברון מקבלים פי 5 מרמלה http://t.co/JNqfZj3a

— חדשות כלכלה – טוקבק (@tbk_finance) July 18, 2012

אפשר לבחון את כל הפעולות שעשו במקומות אלה, ובעיקר כמה כסף הושקע בעולים אלה ביחס לכסף שהושקע בקבוצות אחרות באוכלוסייה כמו החרדים והמתנחלים.

אפשר לבחון אלו בתי ספר הוקמו בריכוזי אוכלוסייה אלה (ולא, רשת "אל המעיין" איננה יכולה להיחשב כרשת חינוך והשכלה), כמה אוניברסיטאות הוקמו, כמה מפעלים עתירי ידע נפתחו, כמה תיאטראות ומוסדות תרבות נפתחו (ולא, הבטחת מירי רגב להקמת עשרות מוזאונים למורשת המזרח איננה השקעה בתרבות), כמה בתי חולים הוקמו ושאר נתונים אובייקטיביים שיעידו על השקעה בהשכלה – אותו פרמטר, כמעט יחיד, המאפשר מוביליות חברתית.

הבדיקה תראה שההשקעה במקומות אלה הייתה זניחה. שהאוניברסיטאות היחידות שהוקמו היו באריאל ובהמשך בהרצליה. שבצפון נסגרו מרכזים רפואיים ולא נפתחו חדשים תחתיהם. שבחצור הגלילית המפעל הגדול היחיד המספק מקור תעסוקה ופרנסה לתושבים הוא עדיין מפעל "פרי הגליל", זה שרוב עובדיו משתכרים שכר מינימום. שלמעשה חצור הגלילית היא רק דוגמה למה שקרה ביתר עיירות הפיתוח בצפון ובדרום.

כל זאת למרות שהוקם על ידי הליכוד וש"ס "משרד ייעודי" עם מנעמים וכיבודים ושם מפוצץ "המשרד לענייני הפריפריה", לכאורה לטיפול באוכלוסיות אלה. זה שבמשך תקופה עמד בראשו לא אחר מאשר אריה דרעי, ההוא מהדרעים.

בחצור הגלילית למשל, המפעל שמעסיק תושבים, רובם בשכר מינימום, הוא עדיין "פרי הגליל", למרות שהליכוד וש"ס הקימו משרד "לענייני פריפריה" עם מנעמים וכיבודים ושם מפוצץ

ואי אפשר שלא להשוות לשלטון הקודם, שגם בו שימשו פוליטיקאים יוצאי מדינות ערב, בהם: שלמה הלל, משה שחל, יצחק נבון, שושנה ארבלי אלמוזלינו ואחרים – אבל מעולם לא נשמעה מפיהם טענה, ולו ברמז, על מוצאם או מוצא הוריהם. הם היו שם בזכות עצמם, בזכות חוכמתם, בזכות השכלתם ולא בזכות מותג השנאה המצליח "מזרחי מקופח" שיצר הממסד המקפח החדש.

אני מזרחית מעיירת פיתוח (אינני סובלת את השיוך הזה, לא עשיתי שום דבר למענו, נולדתי אתו והוא בילט-אין עבורי ואני מקווה שאף אחד לא ישפוט אותי לפי המדינה ממנה עלו הורי או המקום בו גדלתי), דור ראשון בישראל להורים שעלו מעיראק ושאין ויכוח על כך שהוריהם הודרו וקופחו בעת עלייתם ארצה.

אם ישאלו אותי, אומר ללא כחל וסרק שהסיבה העיקרית ואולי אף היחידה היחידה לכך שגם 45 שנה לאחר עליית הליכוד לשלטון אין אמסלמים, דרעים וביטנים בבית המשפט העליון – היא האמסלמים, הדרעים והביטנים ששימשו בשלטון. הממסד השלטוני של מפלגות הליכוד וש"ס ששימר את הקיפוח והרחיב אותו מטעמים אלקטורליים.

אז כשאמסלם משתלח בבית המשפט ואומר לשופטים במילים קשות ש"הם לא אוהבים את האמסלמים, הדרעים והביטנים" – דעו לכם שזה כדי להסתיר את חלקם של דוד אמסלם, אריה דרעי, דוד ביטן, מירי רגב, מיקי זהר, נאוה בוקר, אמיר אוחנה, אורלי לוי אבקסיס, גלית דיסטל אטבריאן ואחרים באשמה הזו.

זה כדי להסתיר שהם, באמצעות מפלגותיהם הליכוד וש"ס (בפרט בימי בנימין נתניהו, אז הפך המותג לכלי לשימוש אישי של האשכנזי העשיר והפריווילג) – מנעו בכוונת מכוון השכלה מאנשי עיירות הפיתוח. ובכך מנעו למעשה בכוונת מכוון את שילובם של האמסלמים, הדרעים והביטנים בבית המשפט העליון. 

אם ישאלו אותי, כמזרחית מעיירת פיתוח, אומר שהסיבה העיקרית שגם 45 שנה לאחר עליית הליכוד לשלטון אין אמסלמים, דרעים וביטנים בביהמ"ש העליון – היא האמסלמים, הדרעים והביטנים שבשלטון

וכל זאת – כי דוד אמסלם והיתר הרוויחו מכך באופן אישי. אתם מכירים חברה מסחרית שתוותר מרצונה על מותג מצליח עם רווח שלא יסולא בפז ועוד כזה שלא צריך להתאמץ בשבילו?

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.