המחלוקות העיקריות בעם הן הדת והכיבוש, לא השסע העדתי

אבישי בן חיים, צילום מסך מערוץ 13
אבישי בן חיים, צילום מסך מערוץ 13

לפני כשנה עמדנו בפני בחירות רביעיות, בחירות שנכפו עלינו על ידי נאשם בפלילים במסע הפרטי המטורף שלו לבריחה מאימת הדין. מסע שסיכן את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מסע שאילו היה מצליח – יש חשש שבן גביר לא היה רק חבר כנסת הגורם לפרובוקציות אלא היה זוכה גם לתפקיד שר מידי הנאשם.

לפני כשנה עמדנו בפני בחירות רביעיות, שנכפו ע"י נאשם בפלילים במסעו לבריחה מאימת הדין. מסע שאילו היה מצליח – יש חשש שבן גביר לא היה רק ח"כ פרובוקטור אלא שר

אלא שבמערכת הפוליטית הבינו היטב כי יתכן שלא יהיה מועד נוסף להצלת המדינה מתוכניות הנאשם לביטול משפטו ולהפיכה שלטונית, שעתידה לשנות את סדרי השלטון והממשל בישראל, הפיכה שתקנה לו מעמד של שליט יחיד.

כנגד כל הסיכויים חברו כוחות פוליטיים מנוגדים להקמת ממשלת שינוי, ממשלה שלראשונה מזה למעלה מעשור איננה ממשלה בראשות הנאשם. וראוי להדגיש כי מדובר בממשלה בה יושבים, אלה לצד אלה, נציגים מכל קצוות הקשת הפוליטית. ממשלה שהניבה תחזיות שחורות בדבר פירוקה עוד בטרם קמה.

ואכן, רבים ניבאו שהממשלה תתפרק בתוך זמן קצר בשל "הבדלים אידיאולוגיים מהותיים", הבדלים שמעצם טיבם קשה ליישב ביניהם. בעיקר עלה החשש שכל מחלוקת, ולו הקטנה ביותר, תהווה לעילה לפירוק הממשלה, בשל הכוחות הפוליטיים המנוגדים וההבדלים האידיאולוגיים.

והנה, הממשלה הנוכחית בראשות נפתלי בנט, לא רק שברה את כל התחזיות והנבואות באשר לפירוקה המהיר, אלא שאפשר לומר כי היא מוכיחה את מה שהיה ידוע זה מכבר בפוליטיקה וגם בתקשורת: בישראל יש יותר הסכמה מאשר מחלוקת.

קיום הממשלה הזו מאפשר אפילו לטעון, שבישראל יש מעט מאוד נושאים המהווים "מחלוקות אידיאולוגיות מהותיות". יש מעט מאוד נושאים שהם בבחינת "ייהרג ובל יעבור", ואפשר אפילו לומר כי במרבית הנושאים, קיימת הסכמה ציבורית רחבה. על ההסכמה הציבורית הרחבה ניתן ללמוד מתוצאות הבחירות, אלה שפעם אחר פעם גוייסו דווקא כדי ללמד על המחלוקות והשסעים.

הממשלה הנוכחית בראשות בנט, לא רק שברה את כל התחזיות באשר לפירוקה המהיר, אלא שהיא מוכיחה כי בישראל יש יותר הסכמה ממחלוקת

התנודתיות הרבה בקולות הבוחרים, כפי שהשתקפה בתוצאות הבחירות, נרתמה לכאורה להוכחת המחלוקות והשסעים. אולם נדידת הקולות מהשמאל למרכז ובחזרה ובאותה הקלות, נדידת הקולות מהימין למרכז ובחזרה – יכולה ללמד על כך שהציבור הישראלי מייחס משמעות קטנה להגדרות הקשיחות של ימין ושמאל. היא יכולה ללמד על כך שעבור הציבור, ההגדרות של ימין ושמאל נזילות – מה שיכול ללמד על הסכמה יותר מאשר על מחלוקת.

מדוע, אם כן, הפך הביטוי "מחלוקת שקורעת את העם" שכיח כל כך? כיצד קרה הדבר שדווקא מול ציבור, שנדמה כי מתעקש להתנהג כמו במערכון של הגשש החיוור "כולם תישערו בעמצע", יש מי שמדבר על שסעים שאינם ניתנים לאיחוי?

כיצד אירע שתוצאות הבחירות והתנודתיות הרבה, המלמדות בבירור כי רוב המחלוקות בציבור אינן מהותיות וניתנות לגישור, בכל זאת נהוג לדבר על שסעים הקורעים את החברה הישראלית? איפה לעזאזל נמצאים השסעים האלה?

ובכן, בטרם אענה על השאלות לעיל, אעז לומר כי בישראל יש שתי מחלוקות עיקריות ושתיים בלבד: המחלוקת בנושא הדת והמחלוקת בנושא הכיבוש, והמחלוקות שלובות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה. זאת משום ששילובן, שלא נעשה במקרה, יצר כוח פוליטי חסר תקדים. כוח שחוזקו נמצא ביחס הפוך לחלקם של היוצרים אותו באוכלוסייה.

בישראל יש רק שתי מחלוקות עיקריות: בנושא הדת ובנושא הכיבוש, והמחלוקות שלובות זו בזו ואינן ניתנות להפרדה. זאת משום ששילובן, שאינו מקרי, יצר כוח פוליטי חסר תקדים

העובדה שהכיבוש הפך מנושא, שהיה בעיקרו מחלוקת פוליטית שעניינה שטח וריבונות על השטח – לנושא שהוא בעיקרו מחלוקת דתית על קדושת הארץ – מלמד על השילוב בין המחלוקות.

מחלוקות שכל אחת מהן נוגעת באופן ישיר רק לחלק קטן מהציבור, הובילו ליצירת כוח פוליטי חסר תקדים, הכולל את הימין ואת החרדים. כוח שהחוזק שלו חורג באופן מובהק מהחוזק של כל אחת מהקבוצות בנפרד.

כוח פוליטי שלמעשה בשנים האחרונות העניק לנתניהו את כל ממשלותיו – ממשלות שנתמכו באופן מובהק על ידי מפלגות חרדיות ומפלגות המייצגות את הימין המתנחלי – כוח שיצר סינרגיה מושלמת.

והנה, על אף שכל ממשלותיו של נתניהו נתמכו על ידי שתי קבוצות פוליטיות המייצגות את שתי המחלוקות העיקריות בעם – הדת והכיבוש, לשאלות אלה ניתן ביטוי זעיר, אם בכלל, בתקופת הבחירות.

לא אטעה אם אומר שהעיסוק הפוליטי והציבורי במחלוקות בעניין הכיבוש והדת היה מינורי והיה וודאי ביחס הפוך לגודל ומהות המחלוקת. אפשר לומר שכמעט שלא היה דיון ציבורי בנושאים אלה ונדמה כי רוב המפלגות נמנעו במכוון מעיסוק בנושאים אלה.

לא זו אף זו, הגם שממשלות נתניהו כולן נתמכו באופן גורף בידי שתי הקבוצות הפוליטיות המייצגות את שתי המחלוקות העיקריות בעם – הדת והכיבוש, מחלוקות אלה הועלמו מהציבור וכל דיון בהן נמנע. זאת תוך חקיקת חוקים שנועדו להפוך את הנושאים שבמחלוקת לנושאים שלכאורה בקונצנזוס. לא רק שהציבור נאלץ לתמוך בעל כורחו בהמשך הכיבוש ובהמשך הכפייה הדתית, אלא שממשלות נתניהו, בכוונת מכוון, העלו לפני השטח את העיסוק בשסע העדתי והפכו אותו לכאורה למחלוקת העיקרית הקורעת את העם, לשסע המאיים לפרק את החברה הישראלית, לחזות הכל.

לא רק שהציבור נאלץ לתמוך בעל כורחו בהמשך הכיבוש והכפייה הדתית, אלא שממשלות נתניהו, בכוונת מכוון, עסקו בשסע העדתי והפכו אותו לכאורה למחלוקת העיקרית הקורעת את העם

ובעניין זה נתניהו ותומכיו לא בחלו בדבר. נדמה שאין נושא אקטואלי שהשסע העדתי לא נקשר בשמו – פיטורי השופר ברדוגו מגלי צה"ל? מסיבות עדתיות, ברור. דחיית עתירה מופרכת של דוד אמסלם? מסיבות עדתיות, ברור. כתב אישום נוסף נגד הפושע אריה דרעי? מסיבות עדתיות, ברור.

כשברי לכל בר דעת שהסיבות האמתיות להפיכת השסע העדתי למחלוקת העיקרית הן סיבות פוליטיות. בראש ובראשונה נועדה האג'נדה העדתית לשרת את נתניהו ואת הכוח הפוליטי התומך בו ושנוצר מהשילוב של החרדים והמתנחלים.

שרות האג'נדה העדתית התבטא בשני היבטים עיקריים:

  1. האחד, ההיבט האלקטורלי – אין ספק שהשנאה העדתית שהפיצו נתניהו ותומכיו, הביאה לרווח אלקטורלי מיידי ועצום למחנה הימין.
  2. השני, היבט ההסתרה – השסע העדתי והעובדה שנרתם לכל מחלוקת, לא רק מנע דיון במחלוקות בעניין הכיבוש והדת, אלא היה בין הגורמים שנועדו להסתיר את המחלוקות האלה, הוא היה בין הגורמים שנועדו להסתיר את המחיר שהחברה הישראלית נאלצת לשלם לשתי קבוצות הכוח: החרדים והמתנחלים ותמיכתן בשלטון נתניהו.

כאמור, הפיכת השסע העדתי לשסע העיקרי נועדה להסתיר את הדיון הציבורי במחלוקות העיקריות בעם. היא נועדה להסתיר גם את הכוח הפוליטי המופרז שקיבלו שתי הקבוצות הפוליטיות, שאחראיות במידה רבה למחלוקות אלה. והיא נועדה להסתיר את המחיר שהחברה משלמת עליהן.

אלא שתוצאות הבחירות בכלל וקיומה של ממשלת האחדות בפרט, שכאמור מורכבת מכוחות שעד כה הוצגו ככוחות כה מנוגדים שקיים סיכוי קלוש שישבו יחד, מראים כי השסע העדתי איננו כצעקתה.

ויותר מכך, הם מראים שבחברה הישראלית יש די כוחות הנכונים לפתור את שתי המחלוקות העיקריות בעם – הדת והכיבוש. יש די כוחות שנכונים לוותר על המחיר היקר שהחברה הישראלית שילמה לחרדים ולמתנחלים, לטובת חיים נורמליים.

הרפורמה בכשרות שהציג שר הדתות, העתירה לעניין הכנסת מזון חמץ לבסיסי צה"ל בחג הפסח והעובדה שנשיאת העליון ביקשה מהמדינה לנמק את הסיבות לאיסור הגורף בהכנסת המזון לבסיסים, ההוראה של שרת התחבורה על הפעלת רכבל בשבת – כל אלה מלמדים על הנכונות לפתרון המחלוקות שבאמת קורעות את העם. והשסע העדתי איננו אחד מהן.

רפורמה הכשרות, דרישת נשיאת העליון לנמק איסור הכנסת חמץ לצה"ל בפסח, הוראת שרת התחבורה להפעיל רכבל בשבת – מלמדים על הנכונות לפתור מחלוקות שקורעות את העם. והשסע העדתי אינו אחד מהן

כעת מוטלת על הממשלה החובה להביא לידי ביטוי את ההסכמה הרחבה כפי שהשתקפה בכל תוצאות הבחירות, לא רק בנושא הדת, אלא גם בנושא הכיבוש.

העלאת הנושא לסדר היום הציבורי ודיון נרחב בו – ילמדו, שבניגוד לאג'נדה הלאומנית שנתניהו דחף לה ונהנה ממנה אלקטורלית, בניגוד לצירופו של בן גביר לכנסת – רוב העם מוכן לפתור את המחלוקת שבכיבוש, על המחיר היקר שהוא גובה מהחברה הישראלית.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
שתי הערות: 1. המחלוקת בנושא הדת היא לא על כשרות או אפילו גיור, אלא על שני נושאים שעדיין נחשבים טאבו: נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת. נושא נוסף שלא הזכרת הוא היחס לזרמים הלא אורתוד... המשך קריאה

שתי הערות:
1. המחלוקת בנושא הדת היא לא על כשרות או אפילו גיור, אלא על שני נושאים שעדיין נחשבים טאבו: נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת. נושא נוסף שלא הזכרת הוא היחס לזרמים הלא אורתודוכסים ומתווה הכותל שמשום מה לא מקודם ע"י הממשלה.
2. נושא הכיבוש לא באמת נמצא במחלוקת למעט בשוליים. מדובר קודם כל בביטחון המדינה ובסיכוי (הלא קיים) להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, וכל המחלוקת הזאת היא אשליה. רוב העם תומך בשלום תמורת ויתורים אבל יודע שאין באמת עם מי לעשות שלום וברגע שנוותר זה ינוצל להתקפות נגד ישראל (כפי שקרה ביו"ש לפני חומת מגן ובעזה עד ימינו אלה). לכן ברור לכולם שאין לנו ברירה אלא להמשיך לשלוט בטחונית בשטח. הנושא השנוי יותר במחלוקת הוא ההתנחלויות, וגם בו יש יותר הסכמות מאי-הסכמות בפועל.

במבט לאחור אני יותר מזועזע ממה שעשה ביבי נאשם בפלילים , לחרב ולהרוס את הדמורטיה כדי להציל את עצמו מאימת הדין והיה לו צורך להיעזר באנשים שהתאימו לו , שטוחי שכל חלשים וכמעט הצליח אבל מז... המשך קריאה

במבט לאחור אני יותר מזועזע ממה שעשה ביבי נאשם בפלילים , לחרב ולהרוס את הדמורטיה כדי להציל את עצמו מאימת הדין והיה לו צורך להיעזר באנשים שהתאימו לו , שטוחי שכל חלשים וכמעט הצליח אבל מזה למדו שגם אצלנו יכול להיות מהפכה שלטונית על ידי דיקטטור נאלח בדומה לאיטליה ורומניה ,

עוד 1,156 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 6 ביולי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

איומי סרק תרחיש הדחתה של היועמ"שית אינו אפשרי

ח"כים מהליכוד הצהירו חד-משמעית כי יפעלו להחלפתה של בהרב-מיארה כיועצת המשפטית לממשלה אם יחזרו לשלטון אחרי הבחירות הקרובות ● אלא שאלו איומי סרק: ממשלה אינה יכולה להדיח סתם כך את היועמ"ש ● ישנה פרוצדורה ועילות ספציפיות שרק בהתקיים אחת מהן ניתן להדיח את בהרב-מיארה - ויש משוכות משפטיות שהליכוד פשוט לא יצליח לעבור גם אם ישנה את הכללים ● פרשנות

עוד 1,015 מילים

מה מסמל תוואי ביקורו הקרוב של ביידן במזרח התיכון

בעוד פחות משבועיים יבוא נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן לאזורנו ויש לשים לב לסדר העדיפויות שלו. הוא יפתח בישראל, יקפוץ לרשות הפלסטינית, ומשם בטיסה ישירה לסעודיה, שם יפגוש לצד ראשי סעודיה את מנהיגי יתר מדינות ערב.

בעוד פחות משבועיים יבוא נשיא ארה"ב ביידן לאזורנו ויש לשים לב לסדר העדיפויות שלו. הוא יפתח בישראל, יקפוץ לרשות הפלסטינית, ומשם בטיסה ישירה לסעודיה, שם יפגוש לצד ראשי סעודיה את מנהיגי יתר מדינות ערב

מה פירוש הדבר? שמבחינת ארצות הברית ישראל נשארה בעלת הברית העיקרית, אבל ארה"ב לא מוותרת על פתרון הבעיה הפלסטינית, והיא רואה בסעודיה את השותף המרכזי,  מרכז הכובד בעולם הערבי.

סדר הדברים הזה, המרכזיות של ישראל לצד הרצון לקדם את פתרון הבעיה הפלסטינית, והמרכזיות של סעודיה כמנהיגת העולם הערבי, קשורים כמובן בסדר העולמי החדש. זאת לאחר שארצות הברית התפכחה מן האשליה שהייתה לה בימי הנשיא ברק אובמה, לפיה איראן יכולה להיות בעלת ברית אזורית על חשבון הערבים וישראל – וכעת היא רואה ברוסיה של פוטין את הבעיה מספר אחד בהקשר הגלובלי.

סדר הדברים הזה יוצר בעיות בעולם הערבי. ראשית, מצרים לא מוכנה לוותר על בכורתה, והחזות של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי, שמצטופף יחד עם מנהיגי ערב האחרים כדי לפגוש את ביידן בסעודיה – לא מלבבת עבורו בעליל.

גם קטר לא מרוצה מן המרכזיות של סעודיה, וזה פשר הביקור הדרמטי של אמיר קטר תמים בן חמד בקהיר, וקבלת הפנים החמה שא-סיסי ערך לו שם אחרי הרבה שנים של שנאה ונתק ביניהם.

הייתה זאת הפגנה לעיני ביידן כי מבחינת קטר, מצרים היא מרכז העולם הערבי ולא ריאד. גם הביקור של עבדאללה מלך ירדן אצל א-סיסי בשרם א-שיח' נושא מסר דומה.

מבחינת ארה"ב ישראל נשארה בעלת הברית העיקרית, אבל ארה"ב לא מוותרת על פתרון הבעיה הפלסטינית, והיא רואה בסעודיה את השותף המרכזי,  מרכז הכובד בעולם הערבי

לעמדת ירדן יש מובן נוסף. ברור לה מדוע ביידן מגיע למזרח התיכון – להכשיר את מה שמדובר בו כנאט"ו האזורי שיחבר את ישראל עם העולם הערבי, ואשר שיתוף הפעולה בהגנה האווירית האזורית הוא חלק מן המהלך הזה.

לירדן יש מדיניות מסורתית של אי הצטרפות לבריתות צבאיות אזוריות מן הסוג הזה. היא כבר הרגיזה את סעודיה כאשר סירבה לסייע לה במלחמת תימן, וכן סירובה להכניס boots on the ground למלחמה בסוריה.

אבל יותר מכל, מה שמעניין את ירדן זה המצב על הר הבית. לא רק הנגיסה הישראלית המתמשכת בסטטוס קוו, אלא גם השאיפות של סעודיה לתקוע יתד על ההר. לפיכך, ירדן אולי תסכים לנאט"ו ערבי, אבל לא לנאט"ו ערבי עם ישראל.

את הניסיונות של המערב לפייס את הרשות הפלסטינית אפשר לזהות בעין בלתי מזויינת. אירופה, קרוב לוודאי בלחץ אמריקאי, הודיעה על חידוש הסיוע לפלסטינים, חתמה על הסכמים, אבל עד לרגע כתיבת הפוסט הכסף לא הגיע.

את ניסיונות המערב לפיוס הרשות הפלסטינית אפשר לזהות בעין בלתי מזויינת. אירופה, קרוב לוודאי בלחץ אמריקאי, הודיעה על חידוש הסיוע לפלסטינים, חתמה על הסכמים, אבל עד רגע כתיבת הפוסט הכסף לא הגיע

אבל האם הפלסטינים ירככו את עמדותיהם לטובת שיתוף הפעולה האזורי נגד איראן? אין לכך סימנים מקדימים. להפך, דווקא בימים אלה הרשות מקדמת דווקא את יחסיה עם אלג'יריה בעלת הברית העיקרית של איראן במגרב.

לסיכום, תוואי ביקור ביידן מסמל את ישראל וסעודיה כבעלות הברית העיקריות של ארצות הברית, בלי וויתור על הבעיה הפלסטינית. מצרים פועלת להדגיש את מרכזיותה בפגישות מקדימות עם דחויים אחרים – ירדן וקטר. הפלסטינים מקבלים מחוות, אבל הולכים דווקא לכיוון אלג'יריה בעלת בריתה של איראן.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 522 מילים

הדס קליין העידה: לפיד סרב לקבל פרחים ממילצ׳ן כי זו מתנה

קליין סיפרה: שרה נתניהו אמרה לי שבעלה ביקש ממילצ'ן טבעת עבורה, ראש הממשלה לשעבר אמר בהתייחס לאשתו - "תנו לה מה שהיא מבקשת. זה מותר" ● יאיר גולן הודיע שיתמודד על ראשות מרצ ● סקר: 57.5% מהציבור סבורים שהסיכוי שאחרי הבחירות יישבר התיקו בין הגושים ותוקם ממשלה יציבה הוא די נמוך או נמוך מאוד; 52% מהנשאלים אמרו שלגוש הימין סיכוי גבוה יותר להרכיב ממשלה

עוד 23 עדכונים

אילוף העיר הסוררת

עיר ואוּם בישראלמזה כעשור וחצי פועל באום אל-פחם תיאטרון בהובלת שחקן, מחזאי ומנהל בני המקום ● המשותף לשלושתם: רצון עז להשקיע בעתידה של אום אל-פחם והמלחמה העיקשת בהדתה שעוברת העיר מזה שני עשורים בחסות התנועה האסלאמית ● בריאיון לזמן ישראל הם מספרים על המאבק התרבותי והרצון להשתלב במדינה ● השחקן קמראן קמראן: "כמו שיש ניצולי שואה, אני ניצול התנועה האסלאמית" ● כתבה שישית בסדרה

עוד 4,543 מילים

למקרה שפיספסת

לפעמים חלומות מתגשמים

יאיר לפיד לא יכול היה לבקש לעצמו יעד ידידותי יותר מפריז לביקורו המדיני הראשון כראש ממשלה ● חברתו השגרירה יעל גרמן קיבלה את פניו בקול רועד ודמעות נרגשות ● חברו נשיא צרפת עמנואל מקרון חיבק את לפיד בחום ● לפיד נהנה מכל רגע ● אחרי שעות ספורות בעננים, לפיד נחת בחזרה למציאות של בחירות, יוקר המחיה והדרמות האזוריות ● שלום ירושלמי מדווח מפמליית ראש הממשלה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
היו מנהיגים שהביאו למהפכים - אולי לפיד כזה, הלוואי. ברור שצריך לשמור על ישראל חזקה ומעורבת נכון בכלכלה העולמית - זה ברור, הנסיבות מחייבות. יחד עם זאת, כדה"א מתקדם למטמורפוזה שכל מה שהיה... המשך קריאה

היו מנהיגים שהביאו למהפכים – אולי לפיד כזה, הלוואי. ברור שצריך לשמור על ישראל חזקה ומעורבת נכון בכלכלה העולמית – זה ברור, הנסיבות מחייבות. יחד עם זאת, כדה"א מתקדם למטמורפוזה שכל מה שהיה עד עתה ייתהפך וכללים חדשים לחלוטין ייווצרו – דגש על 'ואהבת לרעך כמוך' עולמי, כלכלה עולמית המושתתת על רצון טוב למען שיוויון כללי/כלכלי מוחלט בין כל בני האדם באנושות ללא הבדלי תפקיד, מעמד או כל גורם כלשהו (משמעות הכסף תהפוך לאחרת לחלוטין). והכי חשוב: המחשבה! הכל קשור במחשבה – כנראה שהתדר החדש יהיה של מחשבה שמפרגנת לשיתופיות והרמוניה. אולי, אולי, הלוואי

הסיפור של ייקור המחיה הוא גלובלי ומושפע מבעיות בשרשת אספקה כתוצאה מה קורונה, התייקרות הדלקים והחיטה כתוצאה מפלישת רוסיה לאוקראינה. הסיפור של יוקר המחיה מתודלק על ידי המפלגה הרפובליקנית ... המשך קריאה

הסיפור של ייקור המחיה הוא גלובלי ומושפע מבעיות בשרשת אספקה כתוצאה מה קורונה, התייקרות הדלקים והחיטה כתוצאה מפלישת רוסיה לאוקראינה. הסיפור של יוקר המחיה מתודלק על ידי המפלגה הרפובליקנית כנגד ביידן והאדון נתניהו עושה העתק הדבק לזירה המקומית

עוד 1,034 מילים ו-2 תגובות

ביקור לפיד בפריז השאיר טעם של עוד

אך טבעי הוא שהביקור המדיני הראשון של יאיר לפיד כראש ממשלה היה לצרפת. הביקור אמנם נקבע לפני כניסתו של לפיד לתפקיד, אולם כמו לגבי ביקורו בטורקיה – לפיד לא נתן לשינויים הפוליטיים לבטל תכניות דיפלומטיות (בניגוד למה שעשה נתניהו פעמים רבות).

אך טבעי הוא שהביקור המדיני הראשון של לפיד כרה"מ היה לצרפת. הביקור אמנם נקבע לפני כניסתו של לפיד לתפקיד, אולם כמו לגבי ביקורו בטורקיה – לפיד לא נתן לשינויים הפוליטיים לבטל תכניות דיפלומטיות

בין לפיד ועמנואל מקרון שוררת קרבה אידיאולוגיות, כשותפים לתפיסת המרכז הפוליטי. השניים מיודדים, ומקרון אף קיבל את לפיד בארמונו ימים ספורים לפני בחירות 2019, כמענה לשורת המפגשים הבינלאומיים שקיים אז נתניהו כחלק מקמפיין הבחירות שלו (רובם מפגשים עם מנהיגים פופוליסטים או סמכותניים). לפיד נפגש עם מקרון בפריז גם כשר חוץ בשלהי 2021 וכחלק ממאמץ לשפר את יחסי ישראל-אירופה, לבסס מחדש בריתות עם המחנה הדמוקרטי-ליברלי, ולקדם את עמדת הממשלה בנושא האיראני.

לפיד מכנה את מקרון "ידיד ישראל", וזו הגדרה שמקרון מסכים עמה. ואכן, מאז יציאתו של נתניהו מלשכת ראש הממשלה והקמת ממשלת בנט-לפיד – כולל במהלך כהונת צרפת כנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, עד לסוף חודש יוני השנה – ניכר שינוי בגישה הצרפתית כלפי ישראל.

ספציפית, צרפת הביעה נכונות, לאחר שנים של התנגדות, לתמוך בכינוס מחדש של מועצת האסוציאציה ישראל-האיחוד האירופי, המסגרת הרשמית לדיאלוג רם-דרג בין הצדדים שכונסה לאחרונה לפני כעשור.

הביקור בצרפת, כמו גם ביקורו בישראל של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בשבוע הבא, יסייעו ללפיד גם פוליטית, במיצובו כמנהיג ראוי ובעל יכולת פעולה והשפעה בזירה הבינלאומית. סביר שנראה בחודשים הקרובים מפגשים נוספים בין לפיד למנהיגים אזוריים ובינלאומיים. מפגשים כאלה התקיימו עת כיהן לפיד כשר החוץ, וימשיכו ביתר שאת עד לבחירות, גם לאור הרצון של ידידי ישראל בעולם לסייע להמשך כהונת הנהגה פרו-דמוקרטית בישראל.

לפיד מכנה את מקרון "ידיד ישראל", ומקרון מסכים עם ההגדרה. ואכן, מאז יציאת נתניהו מלשכת רה"מ והקמת ממשלת בנט-לפיד – ניכר שינוי בגישה הצרפתית כלפי ישראל

אל לפיד התלוו לפריז גם יועציו הביטחוניים. ואכן, הכוונה המוצהרת הייתה לעסוק בביקור בנושא האיראני, כולל באיומים שמציב חזבאללה. הקשיים במשא ומתן בין המעצמות לאיראן בדבר חידוש הסכם הגרעין, והביקורת שהשמיעה צרפת לאחרונה על הקשחת התנאים האיראניים, מייצרים מרחב נוח יותר לדיאלוג ואולי אף ליותר הסכמות מאשר בעבר, למרות חילוקי הדעות הבסיסיים.

אולם יש נושאים נוספים שלפיד ומקרון יוכלו לשוחח עליהם בפגישותיהם הבאות, שיקדמו אינטרסים ישראלים ויסייעו לקידום מהלכים מדיניים.

נושא אחד הוא לבנון. לאחרונה ניכרת התקדמות במגעים שמקיים השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין בין ישראל ללבנון בעניין סימון הגבול הימי. במקביל, צינור הגז הערבי ממצרים ללבנון אמור להעביר גם גז שמקורו בישראל, כדי להקל על הבעיות האנרגטיות של לבנון.

ניכר שבישראל יש הכרה שמצב כלכלי משופר בלבנון יסייע ליציבות ולביטחון. לצרפת יש יחסים מיוחדים עם לבנון מאז ומתמיד וגם כיום, אותם הדגיש מקרון בפגישתו עם לפיד, וישראל יכולה לרתום אותה כשותפה למגעים העקיפים עם שכנתנו מצפון ולקידום הגעה להסכמות.

צרפת היא שחקן משמעותי גם בצפון אפריקה. כשמרוקו וישראל מחממות ביניהן יחסים, וצפויות לשדרג באופן פורמלי את הנציגויות שלהן לדרג שגרירויות בהמשך הקיץ, ישנו מרחב לשיתופי פעולה משולשים – ישראלים-מרוקאים-צרפתים, ודרך זה גם עם האיחוד האירופי כולו. הדבר עולה בקנה אחד עם המדיניות החדשה שפרסם האיחוד האירופי בשנה שעברה בנוגע לאגן הים התיכון, גם במטרה לחבר את הסכמי הנורמליזציה לשיתופי פעולה עם אירופה.

ישנו מרחב לשת"פ בין ישראל, מרוקו וצרפת ודרכם עם האיחוד האירופי כולו. הדבר מתיישב עם מדיניות האיחוד האירופי החדשה בנוגע לאגן הים התיכון ועם חיבור הסכמי הנורמליזציה לשיתופי פעולה עם אירופה

צרפת היא אחת המדינות האירופיות שמחויבות לקידום שלום ישראלי-פלסטיני, והיא אף הובילה יוזמה בינלאומית בנושא לפני מספר שנים. הדבר בא לידי ביטוי גם בדברים שאמר מקרון ללפיד השבוע, לפיהם "אין אלטרנטיבה למשא ומתן עם הפלסטינים".

לפיד יכול להיעזר במקרון לשדרוג המגעים עם הרשות הפלסטינית, כולל פגישה משותפת עם אבו מאזן (אפשרות שלפיד התייחס אליה, ולא פסל, במהלך ביקורו בפריז), ולגיבוש דרכים בהן יוכלו מדינות אירופה לסייע באופן משמעותי יותר לקידום שלום.

מקרון, מצדו, יכול לדרוש ביתר שאת מלפיד לקדם מהלכים משותפים עם הפלסטינים, שייצרו תשתית טובה יותר לתהליך שלום עתידי, ובכל מקרה – להימנע ממהלכים שיקשו עוד יותר על השגת פתרון שתי-המדינות.

ולבסוף, לאחרונה הציג מקרון חזון להקמת קהילה פוליטית אירופית חדשה, שתאפשר למדינות דמוקרטיות אירופיות – חברות ושאינן חברות באיחוד האירופי – לפעול ביחד ולקדם מטרות משותפות. כחלק מחיזוק יחסי ישראל-אירופה ועיגון ישראל במשפחה הדמוקרטית-ליברלית, יכול לפיד להציע למקרון השתתפות ישראלית כלשהי במיזם שאפתני זה.

מקרון מצדו, יוכל לבקש מלפיד שישראל תעלה את דרג הייצוג שלה בארגון האיחוד למען הים התיכון (UfM), אותו הגה נשיא צרפתי אחר, סרקוזי, ושתצטרף ל-Alliance for Multilateralism, אותה הקימו צרפת וגרמניה לפני מספר שנים, ושלפעילותה הצליחו לרתום מספר רב של מדינות.

כחלק מחיזוק יחסי ישראל-אירופה ועיגון ישראל במשפחה הדמוקרטית-ליברלית, יכול לפיד להציע למקרון השתתפות ישראלית במיזם השאפתני שלו להקמת הקהילה הפוליטית האירופית החדשה

ישראל וצרפת הן בעלות ברית ותיקות. בימי נתניהו, הן ידעו מתיחויות רבות. ואולם, כעת – כשהן מובלות על ידי מנהיגים שמחויבים לערכי הדמוקרטיה הליברלית ובתקופה של שינויים מדיניים אזוריים מפליגים – נפתחות הזדמנויות חדשות. ביקור לפיד בפריז, והחיבוק החם שקיבל ממקרון, היה צעד בדרך למימושן האפשרי.

ד"ר נמרוד גורן הוא נשיא ומייסד מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, מרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, ומוביל בשנים האחרונות ערוצי דיאלוג מדיני עם שותפים בטורקיה. מייסד שותף של Diplomeds - המועצה לדיפלומטיה ים תיכונית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 782 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ריאיון הללויה עם השיר

לשיר האייקוני של לאונרד כהן "הללויה" נכתבו בשלב מסוים 180 בתים שונים ● סרט תיעודי חדש, "הללויה: לאונרד כהן, מסע, שיר", עושה את מה שמעט מאוד סרטים עשו בעבר – ובוחן את חייו של האומן על רקע שיר אחד בלבד ● יוצרי הסרט אומרים לזמן ישראל: "פחדנו שסרט על שיר יהיה משעמם, ואז ראינו את לאונרד כהן באוקלנד"

עוד 1,912 מילים ו-1 תגובות

אם לא תיכנע לכיל, ישראל יכולה להציל את ים המלח

תחקיר זמן ישראל בזמן שהפוליטיקה המזרח־תיכונית מונעת להזרים יותר מים מהכינרת להחייאת ים המלח, הארגונים הירוקים מקווים שתום זיכיון כיל יאפשר להגן על מה שנותר מהאגם, להאט את העלמותו ולמנוע את המשך הכרייה ● אולם, יש כאלה שחושבים שכבר מאוחר מדי: "צר לי לומר את זה, אני לא רואה שום תקווה עבור ים המלח"

עוד 3,015 מילים

עונת הפריימריז יוצאת לדרך

את החודש הקרוב יבלו כמחצית מהמפלגות הקיימות בפריימריז לרשימה לכנסת - וכמה גם לראשות המפלגה ● הליכוד מושכת את מרב תשומת הלב, אבל גם במפלגות הקטנות מימין ומשמאל יש פוטנציאל לדרמות והפתעות ● ומה שבטוח: הפעם התקשורת לא תתעלם מהבחירות שיתקיימו ברע"ם ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 909 מילים ו-2 תגובות

השר פריג׳ פורש וקורא להורוביץ להתפטר מהנהגת המפלגה

פריג׳ טוען שהורוביץ ״כשל במבחן המנהיגות״ ● הורוביץ בתגובה: מרצ בהנהגתי הגיעה להישג גדול ● הנדל קורא לאיחוד בימין ● לפיד לעמנואל מקרון: על העולם להגיב לאיראן ● גנץ חשף תמונות לווין המעידות על נוכחות איראנית חריגה ורציפה בים האדום ● יובל שטייניץ פרש מהחיים הפוליטיים ● הדס קליין העידה בתיק 1000: אי אפשר היה לבוא לבלפור בידיים ריקות

עוד 44 עדכונים

האם שאריות המזון שנזרקות לפח על ידי מליוני ישראלים הופכות לדשן לחקלאות או מושלכות סתם כך לטבע? ● עימות חזיתי בין המשרד להגנת הסביבה לבין תאגיד הפסולת "ורידיס" שופך מעט אור על הנעשה מאחרי הקלעים של תעשיית הפסולת בישראל - והריח לא משהו

עוד 1,638 מילים

בפסק הדין שניתן ביום ראשון בבג"ץ, פסלו השופטים את החלטת שרת הפנים לסגור את שערי ישראל בפני פליטים מאוקראינה מאז תחילת המלחמה, למעט מכסה מצומצמת של אשרות ● מעבר לעובדה ששקד הפרה אמנה שישראל חתומה עליה מ-2010, השופטים הצביעו על העובדה ששרת הפנים קיבלה החלטות ללא פיקוח הכנסת ותוך פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות ● פרשנות

עוד 1,088 מילים ו-1 תגובות

רוב הבקבוקים עדיין מגיעים לפח – ויש מי שמרוויח מזה

בדיקת זמן ישראל ניב סולטן קוראת לציבור למחזר, אך הסרבול במרכולים מקשה על החזרת בקבוקים ריקים, מה שיוצר כלכלת צללים ● כספי פיקדון מועברים לאוספי בקבוקים שהופכים את המיחזור לעיסוקם העיקרי או להשלמת הכנסה ● המשרד להגנת הסביבה דורש מהיצרנים לאסוף יותר בקבוקים, אך גם שם יודעים שהבעיה האמיתית היא שאין הפרדה של אשפה אורגנית

עוד 1,622 מילים

רוסיה מגנה את התקיפה בסוריה בשבת: ״לחדול מכך ללא תנאי״

נתניהו התקבל הערב בתשואות בבני ברק בארוע שבע הברכות של גפני ● ארה"ב: לא ניתן לקבוע בוודאות מי הרג את אבו-עאקלה - סביר להניח שחיילי צה״ל בשוגג ● לפיד ליועמ״שית: נשמור על מערכת המשפט מפני הרוצים לפגוע בה ● פולין וישראל משקמות את היחסים ● הנגיד העלה את הריבית ל-1.25% ● הושג הסכם בין האוצר והחקלאים לגבי רפורמת הייבוא

עוד 56 עדכונים

הריקוד של מיכאלי בחתונת נכדתו עלולה לעלות לגפני בכיסאו

ח"כ משה גפני הצליח להכניע את שותפיו-יריביו ביהדות התורה ולשמור על המקום הראשון ברשימה - עד אתמול בלילה ● גפני הזמין לחתונת נכדתו את מרב מיכאלי - אולי השרה השנואה ביותר ברחוב החרדי ● "היא באה לחתונה, לא לבשה שמלה, נכנסה עם מאבטחים לתחום הנשים, הרסה את ההפרדה. מה קורה כאן?" זעם בכיר ביהדות התורה ● ויש מי שכבר קורא לגפני לפרוש מהכנסת ● פרשנות

עוד 623 מילים ו-1 תגובות

ישראל נכנסה באופן רשמי לתקופת בחירות, ומערכת המשפט במדינה חייבת להעלות הילוך בהקפדה על שלטון החוק ● היועצת המשפטית לממשלה צריכה לפקח מקרוב על החלטות ממשלת המעבר ● היועמ"שית בכנסת חייבת לשים עין על עבודת הוועדות והמליאה בתקופה זו ● ועדת הבחירות המרכזית צריכה לשים בלמים ● וחשוב מכול: בג"ץ חייב לשמור שלא נעשים שינויים בחוקי המשחק ● פרשנות

עוד 783 מילים ו-2 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה