בנימין נתניהו אולי מצא את העריקה שלו, אבל עידית סילמן לא תחזיר אותו לשלטון כל כך מהר. עם זאת, עריקתה מהקואליציה שבראשה עומד "מנהיג" המפלגה שלה נפתלי בנט כן מקרבת אותה לסוג של רגע של אמת.

נתניהו אולי מצא את העריקה שלו, אבל סילמן לא תחזיר אותו לשלטון כה מהר. עם זאת, עריקתה מהקואליציה שבראשה עומד "מנהיג" המפלגה שלה בנט, כן מקרבת אותה לסוג של רגע של אמת

אזרחי הישראלי יעמדו מול מתקפת הבלים בימים הקרובים, אבל ראוי שייזכרו במתמטיקה הבסיסית שנוצרה בעקבות הבחירות שהתקיימו לפני שנה ושבועיים. בבחירות אלה מתנגדי נתניהו זכו ב-61 מתוך 120 מנדטים, גם ללא מפלגת ימינה. זה לא השתנה.

גם אם איילת שקד וכל אחד משאר חברי ימינה יפרשו מהקואליציה בתמורה להבטחות עתידיות להיות שר האשפה ושרת הביוב בממשלת ביבי דמיונית, וגם אם יצטרף אליהם בנט בעצמו, זה עדיין לא ישתנה. זה לא יחזיר את ביבי (ובוודאי לא את שרה) לבלפור.

הדבר היחיד שיביא לתרחיש בלהות שכזה הוא אם אותו רוב בסיסי נגד ביבי יתפרק לחלוטין וישכח את ייעודו. אין סיבה שזה יקרה מלבד חולשת הדעת ורפיון הרצון.

זה לא נראה ונשמע כך בתקשורת בגלל שקואליציית הנייר הזו – הרוב האמיתי של 61 נגד ביבי – כוללת מפלגה שאינה נמצאת כיום בקואליציה הרשמית: הרשימה הערבית המשותפת. הקואליציה הרשמית נתמכה עד כה על ידי 55 ח"כים בתוספת שישה של ימינה (כעת חמישה) כאשר ששת המנדטים של המשותפת נותרו בחוץ.

גם אם שקד וכל אחד משאר חברי ימינה יפרשו מהקואליציה בתמורה להבטחות עתידיות להיות שר האשפה ושרת הביוב בממשלת ביבי דמיונית, וגם אם יצטרף אליהם בנט בעצמו, זה עדיין לא ישנה את הרוב בכנסת נגד נתניהו

עכשיו הזמן להעמיד במבחן את העמדת הפנים שששת חברי הרשימה המשותפת הם חברי אופוזיציה. ובכן, זה אבסורד לחשוב על אחמד טיבי ואיימן עודה בנשימה אחת עם בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, אמיר אוחנה, מירי רגב, אריה דרעי, ומשה גפני. מה שהציב אותם בעמדה המגוחכת הזו היה שילוב של יריבות עם רע"מ של מנסור עבאס, אי נוחות מצד כמה גורמים בקואליציה, והעובדה שלא היה בהם צורך ממשי (לפחות בהסתכלות קצרת רואי, שהיא המקובלת במחוזותינו).

עכשיו יהיה גם יהיה כזה צורך, ויתחיל משא ומתן במחשכים. אין זה מפתיע שהירייה ראשונה, מעודה, היתה ניצית (הוא קבע שלא יעזור לבנט להציל את ממשלתו ושנלך לבחירות).

איימן עודה אחרי פרישת סילמן: "שבנט לא יבנה עלינו"@amit_segal

— החדשות – N12 (@N12News) April 6, 2022

לא הייתי לוקח את זה יותר מדי ברצינות: הוא יודע שהציבור שלו לא רוצה את נתניהו חוזר לשלטון, ובאופן כללי מעדיף להיות שחקן בזירה הפוליטית, כפי שקרה לאחרונה. אני רוצה לראות אותו דוחה הצעה אמיתית של שותפות ועוד גזרים למגזר הערבי. יש בעיה אמיתית עם בל"ד, אבל אפשר להסתדר בלי בל"ד.

עכשיו יהיה גם יהיה צורך במשותפת, ויתחיל משא ומתן במחשכים. אין זה מפתיע שהירייה ראשונה, מעודה, היתה ניצית. לא הייתי לוקח את זה יותר מדי ברצינות: הוא יודע שהציבור שלו לא רוצה את נתניהו חוזר לשלטון

השאלה אז תהיה האם מפלגות הימין-לייט בקואליציה – תקווה חדשה, ישראל ביתנו וימינה עצמה – יבינו שזה מה צריך להיות. אין להפריז בהערכה אינטלקטואלית של אנשים שלא מבינים שהכיבוש הוא רע מאוד לישראל, ולכן אני לא מניח שום דבר. אבל אפילו הם חייבים לזכור שרק לפני שנה הם לא ראו כל הבדל בין השותף הנוכחי עבאס לעודה המשוקץ עדיין. יש סיכוי שיתעשתו.

גם אם הרשימה המשותפת לא תובא לקואליציה או למצער לתמיכה בה מבחוץ, הממשלה לא תיפול כל כך מהר. לפי החוק הנוכחי ישנן שתי דרכים להפיל את ממשלת בנט.

הראשונה היא בהצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבית של 61, שבה מוצע מועמד אחר כראש ממשלה החדש. השניה היא בפיזור הכנסת (או אי-העברת תקציב, שזה עניין לעתיד שנראה רחוק).

הצבעת אי אמון דורשת עריק נוסף, וגם שהרשימה המשותפת תתמוך בפועל במועמד כלשהו. היימצא חבר כנסת שיזכה לתמיכה של החרדים, להקת הגזענות הציונית של בן גביר, הליכוד והרשימה המשותפת? המנעד הוא אפילו יותר מטורף מזה של קואליציית בנט-לפיד.

קשה מאוד לדמיין את אחמד טיבי מכתיר את נתניהו. חבר ליכוד יותר "ליברלי" – יולי אדלשטיין או ניר ברקת, נאמר – נראה אולי פחות הזוי, אבל הדבר יחייב ליכודניקים למרוד, תרחיש דמיוני ביותר. אפילו האסיר לשעבר דרעי נראה סביר יותר.

הצבעת אי אמון דורשת עריק נוסף, וגם שהרשימה המשותפת תתמוך בפועל במועמד כלשהו. היימצא חבר כנסת שיזכה לתמיכה של החרדים, להקת הגזענות הציונית של בן גביר, הליכוד והרשימה המשותפת?

באופן מוזר, הסיכויים הטובים ביותר בתרחיש הזה – אולי אחרי עוד כמה סיבובים מטורפים – עשויים להיות של בני גנץ. זה יהיה מוזר, אבל לא יותר מוזר מדרכו לרמטכ"לות. המשותפת כבר המליצה עליו בעבר, טרם בגידתו בעסק הביש של ממשלת ה"אחדות" קצרת הימים. ובתור בונוס כמעט לא רלוונטי, יש לו יותר מנדטים מאשר לבנט.

ובאשר לפיזור הפרלמנט, ענף שישראל מחזיקה בו את שיא העולם בשנים האחרונות: במקרה הזה לפי ההסכם הקואליציוני ישראל תלך לבחירות בעוד מספר חודשים, ותוקם ממשלת מעבר שאותה יוביל לא בנט כי אם יאיר לפיד. אם בנט לא ינצל את הרגע כדי לחצות באמת את הרוביקון ולעבוד עם המשותפת, זה נראה תרחיש אפשרי למדי.

ואז יהיה קשה להפיל את לפיד. הסיבה לכך היא שממשלות מעבר יכולות לשרוד ללא הגבלת זמן בישראל עד שמישהו זוכה באמת  בבחירות, דבר שלא קרה באמת כבר כמה וכמה סיבובים (לטעמי מאז 2013). נתניהו נשאר בשלטון, בראש ממשלת מעבר, במשך כמה שנים, כשהוא שורד כמה וכמה מערכות בחירות שלא הניבו תוצאות ברורות.

זה מטורף כמובן, ומהווה את הטיעון הטוב ביותר בעד שינוי שיטת הבחירות לכזו שבה ראש הממשלה נבחר ישירות ברוב קולות ובלי חוכמות. דמוקרטיה פרלמנטרית טהורה אינה מתאימה לנוף הפוליטי השבטי והמפוצל של ישראל. בהשוואה לבלגן כאן, אפילו איטליה יציבה.

כל זאת, ועוד עניין קט. החיים הם לא רק פוליטיקה – יש גם את החיים עצמם. ובחיים, הטיעונים נגד נתניהו נשארו בדיוק כפי שהיו: הוא נאשם פלילי, שבהנתן היכולת יוביל את ישראל למצב של דמוקרטיה אוטוריטרית כמו טורקיה של ארדואן; אפשר בהחלט לדמיין אותו, עם המגלומניה שלו, עומד בראש דמוקרטיה מזויפת כמו רוסיה של פוטין. גם הטיעונים הכלליים נגד כל ממשלה של גוש ימין-דתיים נותרו בעינם: זו דרך המלך לסוג של תיאוקרטיה, משק ממוטט, ומדינה דו-לאומית לא דמוקרטית. הדברים ידועים.

ובאשר לפיזור הפרלמנט, ענף שישראל מחזיקה בו את שיא העולם בשנים האחרונות: במקרה הזה לפי ההסכם הקואליציוני ישראל תלך לבחירות בעוד מספר חודשים, ותוקם ממשלת מעבר שיוביל לפיד, לא בנט

אף אחד לא יודע איך זה יתפתח – אפילו לא עמית סגל הכל-כך נחרץ. אבל אפשר אולי להתחיל להתרגל לאפשרות: ממשלת מעבר בראשות יאיר לפיד.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/