במכשירים מסוכנים יש בדרך כלל מפסק מיוחד, שפועל רק כאשר אתה לוחץ עליו, ואם מסיבה מסוימת אתה מפסיק – הוא מפסיק מיד את פעולת המכשיר. זה מיועד כמובן למנוע סכנה כאשר אין שליטה במכשיר.

במכשירים מסוכנים יש בדרך כלל מפסק מיוחד, שפועל רק כאשר אתה לוחץ עליו, ואם מסיבה מסוימת אתה מפסיק – הוא מפסיק מיד את פעולת המכשיר. זה מיועד, כמובן, למנוע סכנה כאשר אין שליטה במכשיר

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

דוגמה בסיסית לכך היא הרגלית ברצפת מכונות מתנייעות כמו קומביין תבואה. אם מפסיקים לדרוך על הרגלית המכונה מפסיקה מיד לפעול. זה מיועד למקרה בו הנהג איננו נוכח בתא. גם במכסחת דשא, למשל, לרוב ישנו הדק גדול שבאמצעותו היא מופעלת. גם במקדחה ובמשור חשמלי חייבים בדרך כלל לסחוט הדק כדי שיפעלו, ואם האצבע זזה מההדק – מיד מפסיקה הפעולה המסוכנת.

זהו מפסק בסיסי הנקרא Dead man's switch. ומטרתו כאמור לעצור את פעולת המכשיר אם האדם מת או נעדר, או לא מתפקד, או לא שולט במכשיר.

הרעיון הזה ניתן ליישום באין-ספור צורות שונות. לא רק במכשירים מסוכנים אלא גם במנגנונים ארגוניים שונים, במיוחד במערכות ביטחוניות. דוגמה מעניינת היא השימוש שעושים במפסק הזה שירותי ריגול. כאשר סוכן מפסיק להעביר אות חיים המועבר באופן תדיר, הם מיד נוקטים בפעולות שונות כגון חילוץ סוכנים נוספים ברשת, שינוי הצפנים ששימשו את הסוכן וכדומה.

בסרט Chimps of Gombe, המתאר את חיי להקת השימפנזים עימם חיה ואותם חקרה חוקרת השימפנזים ג'יין גודול בשמורת גומבה בטנזניה – מתואר מותו בטרם עת של פלינט – זכר שימפנזה צעיר, בנה של מנהיגת הלהקה הקשישה פלו.

בסרט מתואר האבל הקשה והדיכאון שחווה פלינט בשלושת השבועות לאחר שאמו מתה. מותה של האם עורר דיכאון חמור מאוד אצל הבן.

נדמה שהקשר עימה היה מעין שגרה קבועה ומזינה, ובמקרה המתואר של פלינט – מזינה הרבה מעבר לדרוש. בגיל שמונה הוא עוד התנהג כתינוק כאשר קופים אחרים בגיל זה כבר התנתקו מהמשפחה.

מותה של האם היה כמו הפעלת Dead man's switch אשר חדל כל פעילות חיים אצל פלינט. הוא מת תוך כשלושה שבועות של אבל.

בסרט מתואר האבל הקשה והדיכאון שחווה פלינט בשלושת השבועות לאחר מות אמו. מותה של האם היה כמו הפעלת Dead man's switch אשר חדל כל פעילות חיים אצל פלינט. הוא מת תוך כשלושה שבועות של אבל

מוות משיברון לב הוא האפשרות הקשה ביותר של אבל. פרופ' יורם יובל, בהרצאתו המרתקת על אבל, שפרסם לפני שנה ביום הזיכרון – מתארת את תהליך האבל באופן ביולוגי.

הוא מזכיר את מורנו בבלוג זה – חברו יאק פאנקספ, שתיאר את מערכת הרגש האחראית לאבל, אחת משבע מערכות הרגש הבסיסיות, הנקראת PANIC-GRIEF system.

יובל מספר כי המערכת הזו מגיבה לאובדן אדם יקר קודם כל בפניקה – בהלה קשה לנוכח היעדר של מי שהיה שם קרוב ופעל בתוך חייו של האדם. בהמשך התגובה הרגשית הופכת לעתים לחידלון תפקודי ורגשי מלא.

באותה הרצאה מספר יובל על הפתרון הרצוי למצבי אבדן כאלו. הוא מתאר את המושקעות הנפשית באובייקט האבוד כמשהו שנשאר ללא המשך ונקטע.

אך התמודדות יעילה תהיה מציאת תחליפים לאותו אובייקט שאבד. תחליף רגשי ראוי עשוי להחליף את הקשר הרגשי שהיה עם מי שאבד, לא במובן של חיקוי או החלפה תואמת למה שחסר, אלא ככתובת שונה, חדשה, לאותה השקעה רגשית בקשר מתגמל.

יובל מספר כי המערכת הזו מגיבה לאובדן אדם יקר – קודם כל בפניקה – בהלה קשה לנוכח היעדר מי שהיה קרוב ופעל בתוך חייו של האדם. בהמשך התגובה הרגשית הופכת לעתים לחידלון תפקודי ורגשי מלא

כך, אם מצליחים לבנות קשר, לא שוכחים את מי שאבד, אך גם לא נשאבים להשקעה רגשית אינסופית באובייקט שכבר איננו אתנו ולא מסוגל להשיב רגש.

החיים אחרי מוות הם חיים אחרים, ויציאה ממשבר אבל מתמשך מתאפשרת כאשר יש עם מי לקיים את החיים החדשים.

רפי לוי הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ובמערך בריאות הנפש ומרצה במסגרות שונות. בעל רקע והשכלה ביולוגית ורפואית ומתעניין בדמיון בין בני אדם לבעלי חיים, משורשי אבולוציה ועד לקליניקה של היום. מעבר לכך הוא בעל משפחה מקסימה, טבח מוסמך, נגר חובב ופעיל לזכויות עובדים סוציאליים.

בתחילת ינואר 2023, בנאום של שר המשפטים יריב לוין, התחילה מלחמת הקואליציה בראשות בנימין נתניהו נגד הדמוקרטיה הישראלית. הרעיונות המשיחיים של מפלגות הקואליציה הוציאו מאות-אלפים להפגנות מחאה מדי שבוע.

נתניהו לקח לצדו את הגורמים הקיצוניים ביותר מבין המתנחלים הקיצוניים ביותר, ואיתם הוא מוביל מזה שנה ועשרה חודשים ממשלת-הרס באמצעות 64 אצבעות בכנסת.

ד"ר אברהם פרנק נולד בקיבוץ גן שמואל ב-1945, והוא חבר בו עד היום. מ-1972 עד 2007 עסק בחינוך פורמלי, מחצית התקופה כמנהל תיכון. ב-2008 עשה דוקטורט על מנהלי בתי ספר, הפך לפעיל חברתי בנושא החינוך, וכתב מספר ספרים ולא מעט מאמרים על המערכת. החל מ-2018 פעיל גם בנושא הקיימות; זהו בעיניו האתגר הראשי העומד בפני האנושות.

המחנה הליברלי, בניגוד ליריביו, יתום מהנהגה ומאליטות מובילות. האליטות הליברליות פונות לציבור במאמרים (אהוד א'), מעניקות לו ייעוץ אסטרטגי (אהוד ב') ומזייפות ממלכתיות (בני ג').

האליטות שלנו צועדות בראש ומכריזות: "אחרי!", כלומר, אַחֲרֵי ארנון בר-דוד ואַחֲרֵי שההסתדרות תשבית את המשק. על סף מלחמת אזרחים וקריסת המערכות, ניתן היה לצפות מאליטה לא-מפקירה ליזום חמישה מעגלים בכיכר העיר:

ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.

חכינו בקוצר רוח לספין החדש של בנימין נתניהו – והנה לפני ימים ספורים זה בא:

"חילוקי דעות בין ראש הממשלה נתניהו לשר הביטחון גלנט על המלחמה בלבנון מקרבים את היום שבו ראש הממשלה יפטר את שר הביטחון".

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.