במכשירים מסוכנים יש בדרך כלל מפסק מיוחד, שפועל רק כאשר אתה לוחץ עליו, ואם מסיבה מסוימת אתה מפסיק – הוא מפסיק מיד את פעולת המכשיר. זה מיועד כמובן למנוע סכנה כאשר אין שליטה במכשיר.

במכשירים מסוכנים יש בדרך כלל מפסק מיוחד, שפועל רק כאשר אתה לוחץ עליו, ואם מסיבה מסוימת אתה מפסיק – הוא מפסיק מיד את פעולת המכשיר. זה מיועד, כמובן, למנוע סכנה כאשר אין שליטה במכשיר

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

דוגמה בסיסית לכך היא הרגלית ברצפת מכונות מתנייעות כמו קומביין תבואה. אם מפסיקים לדרוך על הרגלית המכונה מפסיקה מיד לפעול. זה מיועד למקרה בו הנהג איננו נוכח בתא. גם במכסחת דשא, למשל, לרוב ישנו הדק גדול שבאמצעותו היא מופעלת. גם במקדחה ובמשור חשמלי חייבים בדרך כלל לסחוט הדק כדי שיפעלו, ואם האצבע זזה מההדק – מיד מפסיקה הפעולה המסוכנת.

זהו מפסק בסיסי הנקרא Dead man's switch. ומטרתו כאמור לעצור את פעולת המכשיר אם האדם מת או נעדר, או לא מתפקד, או לא שולט במכשיר.

הרעיון הזה ניתן ליישום באין-ספור צורות שונות. לא רק במכשירים מסוכנים אלא גם במנגנונים ארגוניים שונים, במיוחד במערכות ביטחוניות. דוגמה מעניינת היא השימוש שעושים במפסק הזה שירותי ריגול. כאשר סוכן מפסיק להעביר אות חיים המועבר באופן תדיר, הם מיד נוקטים בפעולות שונות כגון חילוץ סוכנים נוספים ברשת, שינוי הצפנים ששימשו את הסוכן וכדומה.

בסרט Chimps of Gombe, המתאר את חיי להקת השימפנזים עימם חיה ואותם חקרה חוקרת השימפנזים ג'יין גודול בשמורת גומבה בטנזניה – מתואר מותו בטרם עת של פלינט – זכר שימפנזה צעיר, בנה של מנהיגת הלהקה הקשישה פלו.

בסרט מתואר האבל הקשה והדיכאון שחווה פלינט בשלושת השבועות לאחר שאמו מתה. מותה של האם עורר דיכאון חמור מאוד אצל הבן.

נדמה שהקשר עימה היה מעין שגרה קבועה ומזינה, ובמקרה המתואר של פלינט – מזינה הרבה מעבר לדרוש. בגיל שמונה הוא עוד התנהג כתינוק כאשר קופים אחרים בגיל זה כבר התנתקו מהמשפחה.

מותה של האם היה כמו הפעלת Dead man's switch אשר חדל כל פעילות חיים אצל פלינט. הוא מת תוך כשלושה שבועות של אבל.

בסרט מתואר האבל הקשה והדיכאון שחווה פלינט בשלושת השבועות לאחר מות אמו. מותה של האם היה כמו הפעלת Dead man's switch אשר חדל כל פעילות חיים אצל פלינט. הוא מת תוך כשלושה שבועות של אבל

מוות משיברון לב הוא האפשרות הקשה ביותר של אבל. פרופ' יורם יובל, בהרצאתו המרתקת על אבל, שפרסם לפני שנה ביום הזיכרון – מתארת את תהליך האבל באופן ביולוגי.

הוא מזכיר את מורנו בבלוג זה – חברו יאק פאנקספ, שתיאר את מערכת הרגש האחראית לאבל, אחת משבע מערכות הרגש הבסיסיות, הנקראת PANIC-GRIEF system.

יובל מספר כי המערכת הזו מגיבה לאובדן אדם יקר קודם כל בפניקה – בהלה קשה לנוכח היעדר של מי שהיה שם קרוב ופעל בתוך חייו של האדם. בהמשך התגובה הרגשית הופכת לעתים לחידלון תפקודי ורגשי מלא.

באותה הרצאה מספר יובל על הפתרון הרצוי למצבי אבדן כאלו. הוא מתאר את המושקעות הנפשית באובייקט האבוד כמשהו שנשאר ללא המשך ונקטע.

אך התמודדות יעילה תהיה מציאת תחליפים לאותו אובייקט שאבד. תחליף רגשי ראוי עשוי להחליף את הקשר הרגשי שהיה עם מי שאבד, לא במובן של חיקוי או החלפה תואמת למה שחסר, אלא ככתובת שונה, חדשה, לאותה השקעה רגשית בקשר מתגמל.

יובל מספר כי המערכת הזו מגיבה לאובדן אדם יקר – קודם כל בפניקה – בהלה קשה לנוכח היעדר מי שהיה קרוב ופעל בתוך חייו של האדם. בהמשך התגובה הרגשית הופכת לעתים לחידלון תפקודי ורגשי מלא

כך, אם מצליחים לבנות קשר, לא שוכחים את מי שאבד, אך גם לא נשאבים להשקעה רגשית אינסופית באובייקט שכבר איננו אתנו ולא מסוגל להשיב רגש.

החיים אחרי מוות הם חיים אחרים, ויציאה ממשבר אבל מתמשך מתאפשרת כאשר יש עם מי לקיים את החיים החדשים.

רפי לוי הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ובמערך בריאות הנפש ומרצה במסגרות שונות. בעל רקע והשכלה ביולוגית ורפואית ומתעניין בדמיון בין בני אדם לבעלי חיים, משורשי אבולוציה ועד לקליניקה של היום. מעבר לכך הוא בעל משפחה מקסימה, טבח מוסמך, נגר חובב ופעיל לזכויות עובדים סוציאליים.

איך הגענו מגשר המכביה דרך אסון מירון לשבעה אוקטובר?

אפרים קישון זצ"ל, נביא, גאון, סופר, הומוריסטן ובמאי, חזה כבר ב-1974 את גשר המכביה, את אסון קריסת גשר שפירים, את אסון קריסת אולם החתונות ורסאי, את אסון מירון ואת יתר הכשלים הישראליים האופייניים.

מוטי קלינמן הוא גימלאי משטרה, עסק בגיוס והפעלת מתנדבים, ובקשרי משטרה-קהילה.

המתקפה האיראנית לא ניסתה לשחזר את הפתעת ה-7 באוקטובר. זו הייתה כוריאוגרפיה כמעט מתואמת בין ישראל לאיראן שדווחה ימים מראש, ודחקה את החטופות והחטופים לשולי סדר היום.

*  *  *

כאשר מודיעים לו מראש על אודות מתקפה מתוכננת, לא באמצעים מתוחכמים במיוחד – צה"ל מסוגל להתמודד ולסכל אותה, ולא לחזור על תסריט ה-7 באוקטובר. כך עולה מאירועי הימים האחרונים.

יעקב צלאל הוא עיתונאי