שנה בדיוק לאחר "שומר החומות", ובדיוק כשכבר שכחנו מההחלטה לכנות את גל הטרור האחרון בשם מעט דומה – "שובר הגלים", גורמים מדיניים וביטחוניים מתדרכים על האפשרות "לחסל את הנייה ובכירי החמאס" ולצאת "למבצע נגד חמאס בעזה" או "לפעולה רחבה בג'נין". הכל, כמובן, בשל אירועי טרור רצחניים ומגונים,

אבל במה בדיוק זה יעזור? כבר שמענו את כל טיעוני ההרתעה למיניהם. לכאורה, עזה בכלל "חזרה לעידן האבן" והחמאס והג'יהאד קיבלו "מכות אנושות שלא יתאוששו מהן" בכל אחד מהסבבים.

אבל במה בדיוק יעזור מבצע נוסף? כבר שמענו את כל טיעוני ההרתעה למיניהם. לכאורה, עזה בכלל "חזרה לעידן האבן" והחמאס והג'יהאד קיבלו "מכות אנושות שלא יתאוששו מהן" בכל אחד מהסבבים

בין אם הסיסמאות הללו משקפות את המציאות, יותר או פחות, אלו לא שינו את המציאות במאומה: כל עוד לא נפתר הסכסוך, וישראל ממשיכה לשלוט ב-3 מיליון פלסטינים, המציאות תמשיך להיות כואבת ומדממת. הרתעה אולי עובדת לזמן מה על סינוואר והנייה, אולי מחזיקה עוד שקט מתוח של "בין הסבבים", אבל היא לא עובדת על המחבל הבודד. זו תוצאה לא מספיק טובה מסבבי לחימה לא אפקטיביים שניהלה ישראל, כי לא הגדירה יעדים אמיתיים בזירה המדינית.

עלי אל-באבלי, בן 24, פותח את חנות הבגדים שלו כדי לבחון את הנזק אחרי הפגזות חיל האוויר בעיר במהלך מצבע "שומר החומות", 25 במאי 2021 (צילום: AP Photo/John Minchillo)

בשירותי בדובר צה"ל, אחד מצירופי המילים הנפוצים ביותר שנשמעו בתדרוכים ובהודעות לתקשורת בזמני מתיחות ולחימה הוא "יעדי הדרג המדיני". באופן די מדויק, צירוף המילים הזה משקף את מחדל הוואקום במדיניות שבתוכו ממשלות ישראל האחרונות (הלוא הן "הדרג המדיני" המדובר) פועלות.

סיסמאות כמו "הכרעת חמאס" הן לא יעד ריאלי, כפי שראש הממשלה לשעבר נתניהו כבר הבין, כאשר הוצב אל מול הסרטון שצילם באשקלון למערכת הבחירות ב-2009. אם כך, מה היעד ומה המדיניות? לאן ישראל מעוניינת להגיע בזירה הפלסטינית, והאם עוד מבצע או מיני-מלחמה יהיו הדרך הנכונה לשם?

כיבוש עזה לא על הפרק ונראה שכך גם בג'נין, על אף פעולות צה"ל בה בימים אלו. אלו גם לא פתרונות לגל הטרור הנפשע שאנו חווים מאז מרץ. גל הטרור הנוכחי מונע על ידי יחידים מיואשים, לא על ידי ארגונים משומנים.

בשירותי בדובר צה"ל, אחד מצירופי המילים הנפוצים ביותר שנשמעו בתדרוכים ובהודעות לתקשורת בזמני מתיחות ולחימה הוא "יעדי הדרג המדיני". באופן די מדויק, צירוף המילים הזה משקף את מחדל הוואקום במדיניות

בגזרה זו, דווקא המדיניות של הממשלה הנוכחית לאפשר מרווח נשימה ומחיר כבד להפסיד בעזה, דרך היתרי שהייה לפועלים וסוחרים עזתיים – ודאי מרתיעה את חמאס מהסלמה עתידית ברצועה יותר מאשר כל איום צבאי אחר, חריף ככל שיהיה. עם זאת, גם הצעד בו נקטה הממשלה בהובלת שר הביטחון, נכון ככל שיהיה, עדיין אינו משקף מדיניות אמיתית המושתתת על תפישה ארוכת-טווח.

הניסיון להמשיך ו"לנהל" את הסכסוך או "לצמצמו", כאילו דבר כזה אפשרי ובר-קיימא לשנים קדימה, תוך כדי הרחבת ההתנחלויות בגדה (ע"ע האישור הצפוי של כ-4000 יח"ד), מקרב אותנו בכל יום צעד נוסף לעבר מדינה דו לאומית שהיא סוף לחזון הציוני.

https://t.co/tYAE0zz8y6

— כותרת בשינוי אדרת (@ILNewsDiff) May 6, 2022

כשאין מדיניות אמיתית ואין End-Game רצוי להגיע אליו מבחינת ישראל, אנחנו למעשה בוחרים להיות מובלים בידי המציאות אותה הקיצונים מעוניינים לעצב – מדינה אחת מדממת.

עוד מלחמה בעזה לא תעצור את ההסתה של החמאס, כמו גם חיסול של מי מהמסיתים מטעמו. היא רק תמשיך לפגוע בישראל ולסכן את עתידנו. עם זאת, באותה העת בדיוק יושב לו אדם במוקטעה ברמאללה, הפועל בתיאום עם ישראל כדי לסכל פיגועים וטרור, קורא בכל העת למשא-ומתן מדיני, ורק ראש ממשלת ישראל מצהיר, לראשונה אי פעם, כי אין בכוונתו אפילו לפגוש אותו. האדם הזה הוא יו"ר הרשות הפלסטינית, אם לא היה ברור.

בנט: לא אפגש עם אבו מאזן – הוא התלונן נגדנו בהאגhttps://t.co/TpC1Be4vzc@itamareichner pic.twitter.com/DRniOQlajT

— ynet עדכוני (@ynetalerts) September 4, 2021

הנה הצעה למדיניות ישראלית, ציונית ופטריוטית, שגם תשרת את המאבק בטרור אך גם את האינטרס הלאומי של ישראל:

1

ראשית כל, קבלת העיקרון שהסכסוך הזה צריך להסתיים – ושאין דרך לצמצם או לנהל אותו בטווח הארוך.

2

שנית, הבנה שהדרך היחידה בה אפשר לפתור את הסכסוך מבלי להגיע למדינה אחת מדממת, היא באמצעות פתרון של שתי מדינות לאום החיות זו לצד זו ועל כן, הצהרה על כך כיעד מדיני רשמי. וכן, זהו יעד ריאלי והכרחי לחזון המדינה היהודית והדמוקרטית. נציגים מובילים משני הצדדים כבר הגיעו במסגרת יוזמת ז'נבה למודל הסכם המציג פתרונות לכל סוגיות הליבה (לרבות קץ הסכסוך והתביעות), פשרות הוגנות של שני הצדדים ופתרון ריאלי ליישום, באמצעות גבול קבע וסידורי ביטחון מקיפים. אם הם עשו זאת, גם המנהיגים יכולים.

יושב לו אדם במוקטעה ברמאללה, הפועל בתיאום עם ישראל כדי לסכל פיגועים וטרור, קורא בכל העת למשא-ומתן מדיני, ורק ראש ממשלת ישראל מצהיר, לראשונה אי פעם, כי אין בכוונתו אפילו לפגוש אותו

ברגע שישראל תבין שעליה לשאוף לתסריט של שתי מדינות ולהטמיע אותו כמדיניות לאומית, שנגזרים ממנה יעדים מדיניים, הדברים יראו אחרת, גם אל מול החמאס. במקום עוד סבבי לחימה נטולי מטרות ויעדים, צריך להחליף דיסקט. ניסיון אמיתי לפתור את הסכסוך הוא הדרך להגשים את האינטרס הישראלי למדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה. וכן, כל ניסיון עשוי גם להיכשל, אבל איך נוכל להסתכל לדור הבא בעיניים ולהגיד שסירבנו אפילו לנסות?

אביב סגרון הוא דובר יוזמת ז'נבה, ארגון הפועל לקידום פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי פלסטיני. לשעבר סגן יו"ר האגודה הסטודנטיאלית באוניברסיטת בן גוריון, פעיל למען נושאים חברתיים ופוליטיים.

תארו לעצמכם עולם שבו אסור לצאת החוצה ליותר מ-5 דקות בזמן גשם, מחשש כוויית חומציות חמורות, עולם שבו יבולים קמלים ומתים תחת הגשם החומצי והאנשים נפגעים ומתים מזיהום של חלקיקים זעירים, המסוכנים במיוחד לריאות ולנשימה.

תארו לעצמכם עולם שבו אסור לצאת החוצה ליותר מ-5 דקות בזמן גשם, מחשש כוויית חומציות חמורות, עולם בו יבולים קמלים תחת הגשם החומצי והאנשים מתים מזיהום של חלקיקים זעירים מסוכנים לנשימה

הגשם החומצי

במאה הקודמת הופק רוב החשמל של אמריקה על ידי תחנות כוח השורפות פחם. בשנת 1990, יותר מ-50% מהחשמל באמריקה הופק על ידי תחנות כוח השורפות פחם.

תחנות הכוח האלו שחררו דו-תחמוצת גופרית – SO2, אשר בשילוב עם מים באטמוספירה ייצרו חומצה גופרתית, וגשם חומצי ירד על החוות, היערות והאנשים ברחבי מזרח וצפון מזרח ארה"ב. הזיהום מתחנות הכוח הפחמיות ייצר לא רק גשם חומצי, אלא גם זיהום של חלקיקים קטנטנים שמסוכן במיוחד לריאות ולנשימה.

איך מנענו את קטסטרופת הגשם החומצי

הקונגרס התייחס לעניין הגשם החומצי, ותיקוני חוק האוויר הנקי משנת 1990 השתמשו בכלי חדשני של מערכת מבוססת מכסות וסחר להפחתת פליטת דו-תחמוצת הגופרית.

לתחנות הכוח לייצור חשמל הוקצו זכויות לפליטת כמויות מוגבלות של S02, אך גם הורשו למכור זכויות פליטה שבהן לא השתמשו למפעלים אחרים שהיו מתקשים יותר לצמצם את פליטת הגופרית שלהם.

תחנות הכוח הפחמיות שחררו דו-תחמוצת גופרית – SO2, אשר בשילוב עם מים באטמוספירה ייצרו חומצה גופרתית, וגשם חומצי ירד על החוות, היערות והאנשים ברחבי מזרח וצפון מזרח ארה"ב

מערכת מכסות וסחר זו הצליחה להפחית בצורה משמעותית את הנזקים מגשם חומצי. ואכן, הגשם החומצי נמוג מהחדשות. ההתמודדות אתו הייתה סיפור הצלחה, שמלמד כי אפשר להצליח במלחמה גם במשבר האקלים ובהתחממות כדור הארץ.

מפת הגשם החומצי ב-1989-1991, לפני שהמערכת החדשה נכנסה לתוקף. מקור: מאמר של פרופ' פול קרוגמן בניו יורק טיימס ב-8 לאפריל 2022.

מפת הגשם החומצי ב-2019-2017, אחרי שהמערכת החדשה נכנסה לתוקף. מקור: מאמר של פרופ' פול קרוגמן בניו יורק טיימס ב-8 לאפריל 2022.

מה שעשינו כדי להימנע מהעתיד הקשה הזה – מציע מפת דרכים כיצד נוכל לטפל בבעיית ייצור החשמל אחרת, בשינוי האקלים ובהתחממות כדור הארץ, ומציע דרך איך להתייחס לטיעונים של מכחישי משבר האקלים לסוגיהם.

תגובת יצרני החשמל להצעת החקיקה

יצרני החשמל וארגונים הדוגלים בכלכלה ללא רגולציה ממשלתית נלחמו בתוכנית החקיקה נגד הגשם החומצי עם טקטיקות הפחדה לאורך כל הדיון החקיקתי, והזהירו שהתוכנית תמיט הרס על הכלכלה. הם העלו שוב ושוב את הטענות המוכרות בנוסח: אם נפעל נגד הגשם החומצי תהיה התמוטטות כלכלית, עלויות גבוהות יותר לצרכנים, ואובדן מקומות עבודה עצום.

יצרני החשמל וארגונים הדוגלים בכלכלה ללא רגולציה ממשלתית נלחמו בתוכנית החקיקה נגד הגשם החומצי עם טקטיקות הפחדה לאורך כל הדיון החקיקתי, והזהירו שהתוכנית תמיט הרס על הכלכלה

מכון החשמל אדיסון, הזרוע הלוביסטית של תחנות הכוח הפרטיות, חזה שהתיקונים בחוק אוויר נקי יעלו לצרכני החשמל 5.5 מיליארד דולר בכל שנה, עד 2000, ויעלו ל-7.1 מיליארד דולר בשנה בשנים 2000-2010. חברות החשמל וארגוני עסקים חזו שהעלות הכלכלית הכוללת של התיקונים בחוק תהיה יותר מ-100 מיליארד דולר בשנה ושחשבונות החשמל יזנקו לחינם.

אלו היו חלק מתחזיות האבדון סביב התקנות המוצעות של הסוכנות להגנת הסביבה – ה-EPA, להגנות על אוויר נקי. אם תחזיות אובדניות אלו נשמעות מוכרות, זה אכן כך. פעם אחר פעם, מאז חקיקת חוק האוויר הנקי ב-1970 ועד היום, נביאי השקר ומכחישי משבר האקלים חזו שתוצאות הרות אסון יגרמו מרגולציה לניקוי האוויר שכולנו נושמים. ושוב ושוב התחזיות הקשות הללו הוכחו כשגויות. חוק האוויר הנקי הגן על הבריאות ועל הסביבה האמריקאית במשך עשרות שנים בזמן שהכלכלה צמחה. זהו סיפור הצלחה חקיקתי שנמשך גם היום.

תוצאות האמת לעומת תחזיות ההפחדה

בנגוד מלא לתחזיות השחורות האלו, עשרים שנה אחרי החקיקה, מחקרי EPA הנדרשים על ידי חוק אוויר נקי, שנבדקו על ידי עמיתים, הראו על יתרונות גורפים לבריאות הציבור שנבעו מההפחתה בזיהום האוויר שהושגה במסגרת תיקוני חוק האוויר הנקי משנת 1990.

מאז חקיקת חוק האוויר הנקי ב-1970 ועד היום, נביאי השקר ומכחישי משבר האקלים חזו שתוצאות הרות אסון ייגרמו מרגולציה לניקוי האוויר שכולנו נושמים. התחזיות הקשות הוכחו שוב ושוב כשגויות

בעוד שהדיון החקיקתי על גשם חומצי התמקד בפגיעה סביבתית, גם בריאות הציבור השיגה יתרונות גדולים, מכיוון שזיהום גופרית דו חמצני מתחנות כוח יוצר לא רק גשם חומצי, אלא גם זיהום חלקיקים זעירים שמסוכן במיוחד לנשימה.

EPA העריכה כי הפחתת הזיהום שהושגה במסגרת תיקוני חוק האוויר הנקי משנת 1990 יהיו בשנה זו בלבד: הצלת 160,000 חיים, מניעת כ-130,000 מקרים של ברונכיטיס חריפה וכ-130,000 מקרים של התקפי לב, מניעת 86,000 ביקורים בחדר מיון, מניעת כ-3,200,000 ימי לימודים אבודים ומניעת כ-13,000,00 ימי עבודה אבודים.

היתרונות העצומים האלו לבריאות הציבור היו משולבים עם הפחתות דרמטיות בפליטות דו-תחמוצת גופרית, וסביבות שנפגעו החלו להתאושש מההשפעות השליליות של עשרות שנים של גשם חומצי.

באופן לא מפתיע, העלויות של השגת היתרונות האדירים של בריאות הציבור והסביבה של תיקוני חוק האוויר הנקי משנת 1990 היו נמוכות משמעותית מהתחזיות של התעשייה, ואף מתחת לתחזיות של EPA עצמה, ומחירי החשמל ירדו ברוב המדינות בארה"ב. הגשם החומצי הצטמצם באופן דרמטי והמגבלות על זיהום גופרית דו חמצני הושגו מהר יותר ובמחיר נמוך בהרבה ממה שציפו ב-1990.

התועלת לבריאות הציבור ולאיכות הסביבה גברה על העלויות הללו פי כמה. הניתוח של ה-EPA של העלויות והיתרונות של חוק האוויר הנקי מציג, שבשנת 2020 היתרונות של תיקוני חוק האוויר הנקי משנת 1990 עולים על עלויות הציות בפקטור של 30 ל-1. מחקרים של משרד הניהול והתקציב וחוקרים פרטיים תומכים גם הם במסקנות אלו.

באופן לא מפתיע, עלויות השגת היתרונות האדירים של בריאות הציבור והסביבה של תיקוני חוק האוויר הנקי מ-1990 היו נמוכות משמעותית מתחזיות התעשייה, ואף מתחת לתחזיות EPA עצמה

תחזיות האבדון השחורות של התעשייה האמריקאית מ-1990 התעלמו מכוחה של החדשנות שנוצרה כדי לענות למטרות של תיקוני חוק האוויר הנקי. תוצאות אלו הן כתב אישום בולט למבקרי התיקונים שאמרו שלא ניתן לעשות זאת.

Debunking Clean Air Scare Tactics: Part One, Acid Rain – https://t.co/BU1FksYOuD

— FAU Center for Environmental Studies (@CESatFAU) April 27, 2022

כאשר דנים במשבר האקלים והתחממות כדור הארץ, התעשייה, ארגונים הדוגלים בכלכלה ללא רגולציה ממשלתית ומכחישי המשבר מעלים שוב אותן הטענות המוכרות בנוסח: אם נפעל כנגד משבר האקלים והתחממות כדור הארץ, תהיה התמוטטות כלכלית. עלויות גבוהות יותר לצרכנים ואובדן מקומות עבודה עצום.

התאגידים האחראים על זיהום האוויר וההתחממות הגלובלית וארגונים הדוגלים בכלכלה ללא רגולציה ממשלתית מזמינים הערכות כלכליות של השלכות הרגולציה המוצעת.

גם מחקרים אלו לא נותנים את הדעת על היתרונות הכלכליים והוזלת העלויות הנגרמים כתוצאה מהחדשנות. ניתוחים אלה יכללו תרשימים, גרפים וטבלאות בעלי מראה סמכותי, בניסיון להגביר את האמינות של המחקרים.

כל המחקרים הללו יגיעו למסקנה שהפחתת האיום הבריאותי והסביבתי הנשקף מההתחממות הגלובלית תהיה יקרה מאוד ותפגע באנשים בעלי הכנסה בינונית ונמוכה.

תחזיות האבדון השחורות של התעשייה האמריקאית מ-1990 התעלמו מכוחה של החדשנות שנוצרה כדי לענות למטרות של תיקוני חוק האוויר הנקי. התוצאות הן כתב אישום בולט למבקרי התיקונים

מטרת המחקרים הללו אינה לסייע לפקידי הציבור לבחור מדיניות טובה יותר, הם נועדו לשתק את המחוקקים עם פחד מפעולה.

יש לקוות, שמקבלי ההחלטות, המחוקקים והצוותים שלהם יתעלמו מהמחקרים הלכאורה אמינים, אך הפגומים והבלתי מדויקים הללו.

במקום זאת, עליהם להתמקד בעלויות של חוסר מעש בהתחממות כדור הארץ – יותר סופות חזקות, יותר בצורת, יותר שריפות ופחות בריאות. אנחנו כבר סובלים מרבות מההשלכות הללו, ואם לא יטופלו, הן יתגלו יקרות הרבה יותר מעלויות ההליכים להפחתת הזיהום.

על המחוקקים להתעלם ממחקרי יום הדין של התעשיות ולנצל את ההזדמנות להתחיל במעבר מצריכת דלק עתיר פחמן ומאובנים לכלכלה דלת פחמן וחסכונית באנרגיה, המעודדת טכנולוגיות חדשות, תעשיות חדשות ועבודות חדשות. חוק לאבטחת האקלים עשוי להזניק את התהליך הזה.

הלקח החשוב כאן הוא שאי אפשר לסמוך על התעשייה והעולם העסקי שיספקו הערכה אמינה, או אפילו כנה, של ההשפעה הכלכלית של מדיניות שעלולה לפגוע ברווחיות שלהם.

לקח זה נוגד את האינסטינקטים של אנשים רבים, כולל פוליטיקאים. ובמובן מסוים ניתן להבין זאת. לכאורה ברור כי מנהלים שמנהלים חברות, שמתעסקים כל יום בבעיות עסקיות, יודעים יותר על המציאות הכלכלית מאשר חוקרים ומדענים חנונים היושבים בצוותי חשיבה. אבל ההנחה הזו שגויה בין השאר משתי הסיבות הבאות:

1

ראשית, לתעשיינים ששוקלים סוגיות מדיניות שמשפיעות עליהם יש תמריץ עצום לספק סיפור משלהם – לזרוק מספרים שנועדו להפחיד את הציבור כדי שיעזוב אותם בשקט, במקום לספק הערכות מציאותיות. ולכל מי שאומר שמנהיגים עסקיים רציניים לא יעשו דבר כזה, כדאי לזכור את דיזלגייט – ההונאה האדירה שביצעו יצרניות רכב גרמניות כדי לגרום למכוניות שלהן להיראות הרבה פחות מזהמות ממה שהן היו.

2

שנית, מנהלים בתעשייה אכן יודעים הרבה על איך הדברים עובדים בעסק שלהם בהווה. יש הרבה פחות סיבות להאמין שיש להם ידע או תחושה טובה על איך דברים עשויים להיעשות אחרת, על ההתאמות והחידושים שהם עשויים להיות מסוגלים לעשות לנוכח מצב שהשתנה באופן דרסטי.

זה דומה למה שקורה במשברים פיננסיים. אנשי וול סטריט טובים לאין שיעור מאקדמאים בלהעריך מה יקרה יום יום, אבל במצב משברי, כשהדברים מתפרקים, כלכלנים שמכירים את ההיסטוריה הכלכלית נוטים להצליח יותר מאלה השקועים במסחר רגיל.

הלקח החשוב כאן הוא שאי אפשר לסמוך על התעשייה והעולם העסקי שיספקו הערכה אמינה, או אפילו כנה, של ההשפעה הכלכלית של מדיניות שעלולה לפגוע ברווחיות שלהם

אותם שיקולים חלים על מדיניות ופעולות נגד משבר האקלים, להגבלת שינויי האקלים, שנראים יותר מתמיד כמו איום קיומי. מנהיגים עסקיים והפוליטיקאים שמקשיבים להם, תמיד יטענו שהעלויות הכלכליות של פעולה נאותה יקרות מדי ולא ניתנות לתמיכה. אסור להאמין להם (לפי פרופ' פול קרוגמן במאמר בניו יורק טיימס). התחזיות הללו מעולם, למיטב ידיעתי, לא היו נכונות במידה רבה. אסור להסתמך על עצות מדיניות מעסקים גדולים שמדברים מהפוזיציה – מהאינטרסים שלהם.

מפות האקלים הן מהמאמרים הבאים:
Debunking Clean Air Scare Tactics: Part One, Acid Rain (edf.org)
Wonking Out: Russian gas, acid rain and industrial scaremongers (nytimes.com).

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.