היה הייתה בחיפה עיר תחתית, בה שכנו בניינים גדולים ויפי מראה – כאלו שרואים במרכזים ההיסטוריים של ערים גדולות. היה בה שוק טורקי עתיק יומין, כיכר עם שם של עיר נחשקת בה נמצאת תחנת הכרמלית המובילה נוסעים מראש הכרמל לתחתית העיר. היו בה גם מספר פאבים ומסעדות שצברו לעצמם מוניטין ותהילה ארצית, הוויית מסחר שוקקת ושער ימי חשוב אליו הגיעו ספינות סוחר, תיירים והצי השישי.

במהלך הזמן הלך וצנח האזור ההיסטורי והיפה לתחתית סדר העדיפויות של תושבי חיפה והנהגתה. לאחר שנים רבות של דעיכה, נטישה ודרדור של המקום, קרה משהו ששינה בה את המציאות מקצה לקצה. לא בבת אחת ולא ברעש גדול, זה התחיל בקול דממה דקה של כמה צעירות וצעירים אשר במציאות חייהם משתלבים חלומות, צחוק, בכי, משברים, עצב ושמחה.

במהלך הזמן הלך וצנח האזור ההיסטורי והיפה לתחתית סדר העדיפויות של תושבי חיפה והנהגתה. לאחר שנים רבות של דעיכה, נטישה ודרדור של המקום, קרה משהו ששינה בה את המציאות מקצה לקצה

מאיר אריאל כתב: "בלאט חרש חרש, אט אט טופפות עתידות, עתידות לפנינו". משפט זה עולה בדעתי כשאני חושבת על איך באמת עושים מהפכה. לא ברעש גדול ופירוטכניקה מיוחדת. מהפכה אמיתית היא תוצאה של תהליך שצומח בשקט, מתקדם עקב בצד אגודל. חזון, חלום, עיקשות, התמדה והמון אמונה החשודה כנאיביות. אם חושבים רק במושגים של כדאיות כלכלית מיידית, אפשר לסגור את הבסטה כבר בהתחלה.

זה יכול להתחיל במעשה של אדם בודד, אלו יכולים להיות גם קומץ אנשים הרואים את מה שאחרים לא טורחים לראות: את הפוטנציאל, האפשרויות ואת החזון שלהם ממלא את הוואקום.

כמה חלוצים וחולמים יש? מעטים, והם יוצרי המציאות

לא פשוט להיות בעמדת החלום והחלוציות. תמיד יש תגובות נגד וסקפטיות של אנשים הסבורים שהם פועלים לטובת החולמים ומשוכנעים שהם יודעים הכל על המציאות והחיים. יש הרמות גבה של המשפחה והחוג החברתי המעדיפים פחות לחלום ויותר להיצמד לכללים קיימים, ברורים ובדוקים של ללכת בתלם, לבחור עבודות נוחות עם משכורות בטוחות, לגור במקום קוננווציונלי ובכלל להיות כמו כולם. האמת? זה באמת הרבה יותר נוח ופשוט. אבל יש כאלו שחייבים למצוא את מסלול חייהם בדרכם שלהם וכבודם במקומם מונח.

אם כולם היו הולכים בתלם, סביר להניח שהרבה מאוד מהחדשנות, העניין והכיף של חיינו לא היו קיימים. למי שאוהבים לחפש תימוכין בתיאוריות חברתיות, קבוצת החולמים והחלוצים מתוארים בתיאוריית "דיפוזיית החידושים" של אוורט רוג'רס.

מאיר אריאל כתב: "בלאט חרש חרש, אט אט טופפות עתידות, עתידות לפנינו". המשפט עולה בדעתי כשאני חושבת על איך באמת עושים מהפכה. לא ברעש גדול ופירוטכניקה מיוחדת. מהפכה אמיתית היא תוצאת תהליך

בתיאוריית "דיפוזיית החידושים" של אוורט רוג'רס. מובילי התהליך מוגדרים כמחדשים – Innovators. הם הראשונים לאמץ את החידוש, מוכנים לקחת סיכונים ולנסות דברים חדשים שהם לא מכירים ואף מחפשים ומאתרים חידושים כאלה. אלו האנשים שהחברה מתברכת בקיומם, משום שהם הראשונים ללכת הישר אל תוך הלא ידוע מתוך אופטימיות של אנשים היוצרים מציאות.

אחריהם מגיעים מי שמוגדרים: המאמצים המוקדמים – early adopters. הם השניים לאמץ את החידוש, מתאפיינים כמובילי דעה, אנשים המוקסמים מהאופציה שנפתחה והם מצטרפים לחדוות העשייה.

אחריהם באים כל השאר.
בשיר ישראלי ותיק ומוכר זה נאמר בכמה מילים שהפכו למשפט מיתי:

"אני ואתה נשנה את העולם. אני ואתה – אז יבואו כבר כולם"

צריך הרבה אהבה למקום ולרעיון כדי להפוך פוטנציאל למעשה

באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 הייתה העיר התחתית מקום שהפך לוואקום אורבני עזוב וחשוד בפלילים. למרות זאת ובתוך המציאות הזו, פעלו באדיקות ובמסורת של עשרות שנים "פאב העוגן" הוותיק ביותר בארץ, "מעין הבירה" המיתולוגי ו"הסנדק" שנסגר לאחר 40 שנות פעילות (נפתח לאחרונה מחדש) וכמה עסקים וחנויות ששרדו את השנים וירידת העניין במקום.

באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 הייתה העיר התחתית מקום שהפך לוואקום אורבני עזוב וחשוד בפלילים. למרות זאת ובתוך המציאות הזו, פעלו באדיקות ובמסורת של עשרות שנים כמה עסקים ומוסדות ותיקים

רוב העסקים ובתי הדפוס שאכלסו את החנויות והחללים של רחוב הנמל וסביבותיו עברו מקום ועזבו. בניינים שלמים עמדו שוממים כשעל התריסים המוגפים שלטי מכירה והשכרה דהויים. המראה התאפיין בתחושת עזובה, בחלונות שבורים וחללים נטושים – בית קברות אורבני. לא מכאן ולא מחיפה. זה מקום של אף אחד.

ילדיה של גילה לבני זמיר ב-2007 בעיר התחתית המוזנחת (צילום: גילה לבני זמיר)

אמרתי שלא פשוט להיות מובילי דרך? לפעמים זה מאוד פשוט והגיוני: צריך מקום? יש מקום שאף אחד לא רוצה, הוא זול ונראה מלא אפשרויות. אז אולי אפשר לנסות ונראה מה יהיה?

כרזת הסרט "העיר האחרת"

לתוך המקום הזה הגיעו כמה צעירות וצעירים שעיסוקם באמנות, צילום, פרפורמנס. הם בנו במקום הווית חיים מתחדשת ויכולת לחיות בזול במקום שקסם להם ואף אחד לא התייחס אליו כאופציית מגורים.

אולי היה צריך את המבט של "לא מפה" וחשיבה מנוגדת לחלוטין למנטליות החיפאית המיושנת, כדי לקלוט את היכולת להפוך מקום שהחיפאים לא סופרים – לבית ולבסיס של יצירה וחיים.

בחלוף השנים בהם הם חיו במקום, הלכה והתפתחה סביבת העיר התחתית בתהליך שהם הובילו, תהליך שהתניע מהלך התחדשות רחב היקף. אחר כך הגיעו כל היתר, כולל גורמים עסקיים וממסדיים. הון עתק מושקע במקום שנראה בעבר כאזור אסון בחלקים ממנו והיום הוא אטרקטיבי ומעורר התפעלות.

אולי היה צריך את המבט של "לא מפה" וחשיבה מנוגדת לחלוטין למנטליות החיפאית המיושנת, כדי לקלוט את היכולת להפוך מקום שהחיפאים לא סופרים – לבית ולבסיס של יצירה וחיים

החבר'ה שהתחילו את התהליך השקיעו במקום בעיקר אהבה ורצון ולהפוך אותו למקום המרכז אליו את כל מי שמשתוקקים לעיר אחרת בחיפה. עיר יצירתית, אורבנית, כמו שאנו אוהבים לבקר במחוזות אחרים. מעניין מה היה קורה אם בכלל לא היו מגיעים לחיות במקום?

הסיפור של החבורה הקטנה שהתחילה את התהליך מתועד בסרטה של ליבי קסל "העיר האחרת" אשר כיכב בדוקאביב 2022. צפיתי בו במוצ"ש האחרון באולם במוזיאון טיקוטין. ככל שעברו השנים הדחוסות בתוך השעה ורבע של ההקרנה, חשתי הזדהות עמוקה, התרגשות והוקרה למי שחייהם תועדו בידי עצמם, ללא פילטרים, בכנות חושפנית ואינטימית ובמשך כמעט עשור. "העיר האחרת" הוא גם סרט חשוב מאוד לסיפור הגדול של חיפה, לעתידה ולהבנת המהלכים של החיים המתחדשים בה.

גילינו שיש כאן בחיפה חלקת עיר מופלאה המצפה לתושבים שיאהבו אותה

לקראת סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת כיכבה בטלוויזיה הסדרה פלורנטין. היא הציגה את סיפורי חייהם של חבורת צעירות וצעירים, אשר עברו לחיות בשולי העירוניות של תל אביב השבעה והטרנדית של אז.

הסיפורים התרחשו במרחב של שכונת פלורנטין המחוספסת, המרופטת והמוזנחת, אשר הפכה בין לילה למשאת נפשם של צעירות וצעירים שחיפשו מציאות אלטרנטיבית ושפויה כלכלית, המאפשרת חיים וביטוי אישי בעיר הגדולה.

ככל שעברו השנים הדחוסות בתוך השעה ורבע של הקרנת "העיר האחרת", חשתי הזדהות עמוקה, התרגשות והוקרה למי שחייהם תועדו בידי עצמם, ללא פילטרים, בכנות חושפנית ואינטימית ובמשך כמעט עשור

החיים הם לא סידרת טלוויזיה, אבל הסרט "העיר האחרת" הוא הדבר הכי קרוב לבסיס הסיפור של פלורנטין בלי לביים ובלי להמציא דמויות. מצלמתה של ליבי קסל תיעדה בישירות ובטבעיות את החיים בתוך עיר גדולה, שיכולה להיות עיר אטרקטיבית, תוססת וביתם של צעירות וצעירים רבים שכבר לא יכולים או לא רוצים לחיות בתל אביב או בפלורנטין.

בעיר האחרת הנמצאת בחיפה אפשר להגשים את החלומות האופייניים לצעירות ולצעירים שיש בהם תשוקת יצירה אמנותית. מי שלא חווה זאת לעולם לא יבין עד כמה היא חזקה מעל לכל רציונל. לא סופרת את החיים הבנאליים ומנסה להתמודד בפער בין החלום גם כשהמציאות היומיומית תובעת את שלה.

הסרט מביא את ההתמודדויות עם המשברים האישיים ואיך למרות זאת ממשיכים מדי יום ובעקשנות להגשים את החלום כדי להפוך אותו למציאות. בחייהם הפרטיים ובמרחב העירוני שבו התגוררו.

האמנות והחיים עצמם ואיך חיים אותם בחיפה?

הצייר עידו מרקוס, שותף לחבורה ובן זוגה של ליבי קסל הבמאית כותב ש"הסרט בעיקר מדבר על מה זה להיות אמן ומה זה לחיות, מחברויות ועד התמודדות עם המציאות והתבגרות בעולם שרובו קושי ועצב. כאשר היצירה היא משהו שצריך להילחם עליו ומצד שני מהווה חוט מקשר ואי בודד משותף לכמה אנשים יוצרים אשר חיים בפשטות ובעשייה".

החיים הם לא סדרת טלוויזיה, אבל הסרט "העיר האחרת" הוא הדבר הכי קרוב לבסיס הסיפור של פלורנטין בלי לביים ולהמציא דמויות. מצלמתה של ליבי קסל תיעדה בישירות ובטבעיות את החיים בתוך עיר גדולה

מה מבדיל אמן מיזם עסקי רגיל? יזם עסקי חושב קודם כל מה יצא לו כלכלית מהיזמות מול ההשקעה ואמן פועל באופן רגשי, מתוך מחוייבות לאמנות שלו ומה שיהיה יהיה. יכול להיות שזה יצליח ויכול להיות שיכשל. אבל הדרך חשובה לא פחות, ובדרך של החיפוש האישי תוך החיים בעיר תחתית קרה כאן משהו גדול מאוד ברמה העירונית חיפאית, ששום יזם עסקי לא קידם, ואולי לא היה יכול לבצע מהלך כזה.

יש לסרט ערך מוסף חשוב מאוד המתעצם בהקשר החיפאי ומול הממסד השלטוני ב-25 השנים האחרונות. בניגוד לערים גדולות, המציעות מרחב שמאפשר להם להביא את הביטוי האמנותי שלהם באופן שגם העיר מרוויחה ממנו, מכירות בערכו של המעמד היצירתי וסצנת האמנות – חיפה היא עיר שעדיין לא יודעת איך להכיל באופן יעיל ומצמיח את המעמד היצירתי והיוצר. זה החי בה וזה המעוניין להגיע אליה. למרות שלפני שנים חיו ויצרו בה משוררים, סופרים ואמנים.

היום יש בחיפה קהילת אמניות ואמנים מעולה ויצירתית המבקשת לפרוץ בכוח יצירתה ולהשפיע על מרחבי העיר והווייתה. הא.נשים שבה יוצרים ופועלים בלי קשר לממסד העירוני, אבל אם רוצים לעשות את זה אפקטיבי ומצמיח שינוי רחב אז צריך גיבוי מערכתי. מנגד יש את עסקני הממסד העירוני המבקשים לעצמם שליטה בנעשה ובקידום מה שנראה בעיניהם כאמנות. אולי יום אחד הממסד החיפאי ישכיל להשתחרר מהצורך לשלוט ולרכז הכל תחת כנפיו.

"העיר האחרת" – מסמך רגיש ואוהב לעיר בה גרים, חיים ויוצרים

"העיר האחרת" הוא סרט תיעודי על חלק עיר גדול, משמעותי והיסטורי של חיפה, שגווע והפך ל-no man’s land. אבל קומץ חולמות וחולמים הניעו מהלך שהפך אותו למקום מלהיב וכיפי. הציבור הצעיר והרעב לחיפה עירונית ומגניבה נהר אליו והפך אותו למוקד תשומת לב.

בניגוד לערים גדולות, המציעות מרחב שמאפשר ביטוי אמנותי באופן שגם העיר מרוויחה ממנו, ומכירות בערכו של המעמד היצירתי וסצנת האמנות – חיפה היא עיר שעדיין לא יודעת איך להכיל זאת

היום קשה לדמיין מה היה שם לפני הקרטל, הברדה, פטוש גלרי, ליבירה, wework, רולא וכל המקומות החמים והשוקקים הנמצאים בו כאילו היו שם תמיד. המציאות השתנתה לחלוטין למרות שיש עוד הרבה מה לעשות. כעת, תשומת הלב של החולמים והיזמים עברה למרחב אחר בעיר שהפך במהלך השנים למוקד של הזנחה ופשע בצד עניין מתחדש.

חבורת האמנים והאמניות המתועדים בסרט – שחר סיון, צבי פטרקובסקי, טליה סיון, ליבי קסל, עידו מרקוס, איריס סינטרה, בעז נוי ודיאנה פיאטוב – כבר מזמן לא שם. החיים שהתעוררו בעיר תחתית כבר לא התאימו להם. היחיד מהחבורה בסרט שהסטודיו שלו פועל ברחוב הנמל הנראה היום שונה לחלוטין – הוא עידו. השאר עברו לחלקת העיר המוזנחת הבאה ולא חסרות כאלו בחיפה – במרחב הסמוך לשוק תלפיות, ברחובות שהיו פעם הלב המסחרי הפועם של חיפה והפכו לעזובים ואף אפלים.

בשנים האחרונות יש סטודיוז ופעילות תרבותית מקורית ומרתקת ברחובות סירקין, ביחיאל פינת החלוץ, בבניין לשעבר של בגדי ים גליק. כל אלו יוצרים רצף של מקומות המחברים קצות רחובות ויוצרים מתחם של התעוררות לא שגרתית במקום שהיה נראה כמחוסל. מסביב צומחת יזמות קולינרית ותרבותית המתערבבת בהזנחה רבת שנים ומציאות חיים קשה ועתירת בעיות.

באופן מוזר הערבוביה יוצרת יופי ייחודי ומחוספס ומוקד משיכה שהפך להיות לוהט. מכאן אפשר רק לצמוח. את זה יכולים לראות רק מי שמרחיקים ראות וכבר הוכיחו את עצמם.

חוץ מעידו, חבורת האמנים בסרט כבר לא שם אלא עברו לחלקת העיר המוזנחת הבאה. ולא חסרות כאלו בחיפה – במרחב הסמוך לשוק תלפיות, ברחובות שהיו פעם הלב המסחרי הפועם של חיפה והפכו עזובים ואפלים

כל המספידים את חיפה ואת רחובות החלוץ, שוק תלפיות, רחוב שפירא והסביבה, צריכים לראות את הסרט ולהבין כיצד אפשר להפוך חלום למציאות. להפנים את עוצמת האמונה והעקשנות הגוברת על סקפטיות של מי שלא מעזים, על כל מיני מומחים בהחייאת ערים שדעכו ללא הוכחות מעשיות או יצירת מצגי שווא בארועים מלאכותיים, היוצרים ווייב לכמה שעות ולאחר מכן הכל חוזר לקדרותו.

אני חושבת שזהו גם סרט חובה להנהגת עיריית חיפה וכל מי שקשור להתחדשות עירונית: כחלק מתפקידם עליהם להבין ולהפנים את ההיבטים הרגשיים ולצאת מעולם של מצגות ותכנונים סטריליים וחסרי קשר לסיפור האמיתי של העיר.

חיפה האמיתית נמצאת בעיר האחרת שצומחת בשקט בתוך חיפה והיא עיר של א.נשים שבמעשיהם הופכים חלום למציאות.

גילה לבני זמיר היא חיפאית,רכזת חממת חיפה לחקר דתות, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, ועוד. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה. יו״ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.

נושאים מושתקים:

1

בגדה יש אפרטהייד שהולך ומתרחב. הפרת זכויות אדם שיטתית ועצומה. זה מושתק. כן, גם אני מפחד שישגרו טילים מהגדה. לא, זה לא מצדיק משטר אפרטהייד נורא.

2

בעזה 2 מיליון אנשים כלואים במקום הצפוף בעולם. 365 קמ"ר. אבטלה: 50 אחוזים. אבטלת צעירים: 70 אחוזים. אחוז פליטים מקרב התושבים: 82 אחוזים. משטר פנימי: דיקטטורה דתית. משטר חיצוני שמטיל מצור: ישראל. מקורות מים מזוהמים. לא מעניין עד שפתאום מגיעה התלקחות.

בעזה 2 מיליון כלואים במקום הצפוף בעולם. 365 קמ"ר. אבטלת צעירים: 70%. פליטים: 82%. משטר פנימי: דיקטטורה דתית. משטר חיצוני שמטיל מצור: ישראל. מקורות מים מזוהמים. לא מעניין עד שמתלקח

3

בישראל יש פער מעמדות עצום שהולך ומתרחב בשל חלוקת קרקעות מעוותת ומחירי דיור דמיוניים ופתולוגיים. מיעוט מקבל מהמדינה קרקעות בחינם או במחיר מגוחך, וזאת על חשבון רוב שלעולם לא יוכל לקנות דירה ללא ירושת עתק, ירושת נכס, הורים עשירים או הורים תומכים בשילוב משכנתה עד גיל 70.

4

מערך המיסוי בישראל מעוות: מיסוי עצום ומופרך על עבודה (במיוחד עצמאים) ומיסוי קליל עד אפסי על ההון הגדול. אחוז המיסים העקיפים שאנו משלמים הוא אדיר. אדיר. מדובר בפשע.

5

מערכת החינוך בישראל קרסה. המורות עניות. המורות נוטשות. מדובר בילדים ובילדות שלנו. מערכת החינוך אינה מטפלת (ולעתים אף מעודדת באמצעות המבנה המעוות שלה) לחצים נפשיים וחברתיים בלתי נסבלים, אומללות רבה, אחוזי חרדה ודיכאון גבוהים וטראומות נפשיות שישפיעו על המשך החיים.

6

מעמדה הכלכלי ומשאביה הכלכליים של המשפחה שמביאה אותך לעולם קובעים במידה רבה את עתידך הכלכלי.

7

מתקיים משטר כלכלי של מונופולים ודואופולים בשליטת בעלי הון עתק. זה מייקר עוד יותר את המחנק הכלכלי הכללי.

מערכת החינוך בישראל קרסה. המורות עניות ונוטשות. מערכת החינוך אינה מטפלת בלחצים נפשיים וחברתיים בלתי נסבלים, אחוזי חרדה ודיכאון גבוהים וטראומות נפשיות שישפיעו על המשך החיים

8

לא קיים שום שיח פוליטי, כלכלי, מדיני, אידיאולוגי, מוסרי או אזרחי. כלום. זהות שבטית, הפנמת תעמולת כזב אדירת ממדים, שיסוי, הסתה, הפחדה ושיווק חלול – אלה המוטיבים שקובעים דפוסי הצבעה.

9

האמת העובדתית קרסה. היכולת לקיים דיון שמושתת על עובדות אינה קיימת עוד. עלילות שווא בדיוניות השתלטו על השיח.

10

מערכת המשפט מעניקה הכשר לאפרטהייד בגדה. זו חרפה נמשכת. ובכל זאת, קיימת מתקפה שיטתית וכוזבת על החלקים הליברל-דמוקרטיים במערכת זו ועל החלקים המסוימים שבהם עדיין קיים שוויון לפני החוק – לפחות בגבולות הקו הירוק.

11

כמעט כל מערכות החינוך מניבות בוגרים בורים. הבורות החמורה במיוחד היא בתחום לימודי האזרחות והדמוקרטיה. החינוך הלאומני-סנטימנטלי, לעומת זאת, מתחולל במלוא עוצמתו.

12

עשרות אלפי ישראלים חיים בכפרים שהמדינה לא מכירה בהם ולכן לא מחברת את התושבים לתשתיות. מדובר בחרפה שנמשכת עשרות שנים. היא מושתתת על אפליה אתנית.

לא קיים שום שיח פוליטי, כלכלי, מדיני, אידיאולוגי, מוסרי או אזרחי. זהות שבטית, הפנמת תעמולת כזב אדירה, הסתה, הפחדה ושיווק חלול – אלה המוטיבים שקובעים דפוסי הצבעה. האמת העובדתית קרסה

13

מוסדות שמעמדם מעוגן בחוק ושמפלים על בסיס אתני – עדיין קיימים: הקרן הקיימת לישראל ועוד.

14

רעיונות פוליטיים שמהווים נורמה בדמוקרטיות אירופיות נחשבים בישראל כשמאל רדיקלי ביותר ואף בוגדני:

• משטר דמוקרטי שמשלב בין שלטון הרוב לבין הגנה משוריינת על זכויות האדם והאזרח.
• שוויון מוחלט לפני החוק לכל האזרחים.
• הימנעות מהשלטת דיקטטורה צבאית בחיי מיליוני נתינים משוללי אזרחות.
• הימנעות ממערכות חוקים שונות בהתאם למוצא אתני שונה.
• הימנעות מכל סממן אפרטהייד.
• משטר דמוקרטי שמחויב לכל אזרחיו ולא לקבוצה אתנית מסוימת.
• הפרדה בין דת ומדינה.
• הכרה רשמית בנישואין אזרחיים ובסוגי נישואין שונים שאינם אורתודוקסיים.
• שוויון זכויות מוחלט לנשים.
• איסור חוקי שאוכפים אותו על מפלגות שמונעות מנשים להתמודד במסגרתן.
• שוויון זכויות מוחלט ללהט"ב.
• תשתית רווחה סבירה לכל אזרח.
• מערך מיסוי פרוגרסיבי, מיסוי הון גדול, מס ירושות עתק.
• הגנה על עצמאות מערכת המשפט.

15

היעדר שריון של חירות ההפגנה וחופש הביטוי, לרבות אי הרחקת שוטרים שנוהגים באלימות כלפי מפגינים בפרט וכלפי אזרחים בכלל. גיבוי של הפיקוד הבכיר לשוטרים הללו.

16

אין פלא שסגן ניצב ניסו גואטה קיבל רק 5 חודשי מאסר על-תנאי לאחר שהורשע בתקיפה חסרת הצדקה של מפגין וצלם בירושלים. מעשיו היו חמורים. הוא כפר בהם. עד היום לא הודה בדבר. לא הביע חרטה.

השופטת עינת רון הקדישה כמעט את כל גזר הדין בעניין סנ"צ ניסו גואטה לשאלה האם יש להסתפק בענישה ללא הרשעה. היא השתמשה בהחלטתה להימנע מביטול הרשעתו כדי "לאזן" עם העונש הקל. אפס דיון במתחם העונש ההולם, נסיבות הקשורות לעבירה ונסיבות אחרות, שיקולים לחומרה ולקולא. איזה מסמך מרוח ומקושקש. pic.twitter.com/iM8CNFKS1G

— Yuval Yoaz יובל יועז (@YuvalYoaz) August 9, 2022

אין פלא שסגן ניצב ניסו גואטה קיבל רק 5 חודשי מאסר על-תנאי לאחר שהורשע בתקיפה חסרת הצדקה של מפגין וצלם בירושלים. מעשיו היו חמורים. הוא כפר בהם. עד היום לא הודה בדבר. לא הביע חרטה

האם הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל לכל הפחות העביר אותו לתפקיד אחר שאינו כרוך במגע עם מפגינים? הפוך. המפכ"ל כתב מכתב תמיכה נלהב לבית המשפט בעניינו של הקצין, כינה אותו בכינוי המאוס "מלח הארץ".

בצעד חריג ובאקט של תמיכה: המפכ"ל קובי שבתאי העביר לבית המשפט מכתב תמיכה בסנ"צ ניסו גואטה שהורשע בתקיפת שני מפגינים בבלפור על מנת שיקלו בעונשו: "מלח הארץ, מהמובחרים שבחבורה"https://t.co/Y1KHXfSEa2

— Josh Breiner (@JoshBreiner) July 20, 2022

מפקדיו של הקצין העידו לטובתו בניסיון לשכנע שלא תקף איש. הוא השתתף בכוח המשטרתי שהופקד על שמירת הסדר הציבורי בהר הבית/חראם א-שריף ביום תשעה באב. והוא ימשיך לפקד על כוחות משטרה במסגרת הפגנות. חרפה עצובה.

מדובר במכלול השתקות של נושאים קריטיים. מדובר בתמצית של הנושאים הללו. לגבי הנושא האחרון: המפגין המותקף, אביחי גרין, יגיש באמצעותי תביעת פיצויים משמעותית נגד משטרת ישראל. בתי המשפט פוסקים סכומים מצחיקים בפרשות דומות. כלומר: סכומים עצובים. הגיע הזמן לשנות זאת.

מדובר במכלול השתקות של נושאים קריטיים. מדובר בתמצית של הנושאים הללו. לגבי הנושא האחרון: המפגין המותקף, אביחי גרין, יגיש באמצעותי תביעת פיצויים משמעותית נגד משטרת ישראל

דמוקרטיה ששומרת על זכויות אדם. זה כל מה שאנו מבקשים.

האלימות בהפגנות: המשטרה דורשת להרחיק מבלפור לשבועיים את המפגין אביחי גרין שהותקף בידי סנ"צ ניסו גואטה. גרין נחקר באזהרה בעקבות ריאיונות בהם סיפר על האלימות. סנ"צ גואטה יוצב בהפגנות בבלפור בסוף השבוע הקרוב@Roi_Yanovsky #חדשותהערב pic.twitter.com/3jzwnwWezB

— כאן חדשות (@kann_news) August 25, 2020

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

מאתיים מיליארד שקל זה הסכום שמסתתר מאחורי המושג "ההון השחור", הכלכלה השחורה, במדינה. מנהל רשות המיסים ערן יעקב גילה באחד הראיונות כי מדובר ב-21 אחוזים מהתל"ג בישראל. כך עולה גם מנתוני הבנק העולמי.

מאתיים מיליארד שקל זה הסכום שמסתתר מאחורי המושג "הון שחור". מנהל רשות המיסים ערן יעקב גילה באחד הראיונות כי מדובר ב-21 אחוזים מהתל"ג בישראל. כך עולה גם מנתוני הבנק העולמי

הון שחור הוא הון מוסתר שאינו מדווח, ולא משולם עליו מס הכנסה. במאי 2022, צוות מיוחד שהוקם באוצר כדי להתמודד עם הנושא פרסם המלצות לצמצום ההון השחור. ביניהן חובת דיווח מטבעות קריפטו בשווי של מעל 200 אלף שקל, צמצום השימוש במזומן בעסקאות של עד 6000 שקלים, דיווח על אחזקת מעל 200 אלף שקלים, מעקב אחר חשבןנית פיקטיביות ועוד.

צמצום המזומן וחובת דיווח על קריפטו: אלה המלצות הצוות למאבק בהון השחור https://t.co/QO5Gpcowb6 pic.twitter.com/tWamiqGaiT

— Globes גלובס (@globesnews) May 23, 2022

הניסיון להיאבק בכלכלה השחורה נמשך כבר עשרות שנים בארץ ובעולם. ב-2014 ישראל חתמה עם ארה"ב על הסכמים להגברת האכיפה (fatf fanancial action task force), אבל למרות הכל היקפי ההון השחור רק גדלים והולכים.

בעולם הקימו נציבות למאבק בהון השחור, רשות למאבק בהון השחור, וכאן עולה לאחרונה דווקא ספרד כדוגמה לדרך המאבק היעילה בכלכלה השחורה. לאחר שהתגלו הפעולות המסואבות ורצף השחיתויות של המלך חואן קרלוס הראשון בספרד, ולאחר שבנו התיישב על כס המלוכה, התקבלה שורת החלטות שצמצמו משמעותית את היקפי הפשיעה הכלכלית שם.

לאחר שהתגלו הפעולות המסואבות ורצף השחיתויות של המלך חואן קרלוס הראשון בספרד, ולאחר שבנו התיישב על כס המלוכה, התקבלה שורת החלטות שצמצמו משמעותית את היקפי הפשיעה הכלכלית שם

יואב אבטליון, ממקימי חברת נייס (בוגר פיזיקה ומנהל עסקים אך כיום עוסק בפילנטרופיה וסיים דוקטורט בפילוסופיה), מסביר את הצורך באימוץ השיטה הספרדית – הקמת משטרת שחיתות. לא צוות או וועדה – אלא משטרה, שכל עניינה יהיה המלחמה בשחיתות. זו הצעה שאבטליון העביר למלך קרלוס השני כשהתגורר בספרד.

להלן השתלשלות המעשה: לאחר שקרלוס השני עלה לשלטון ב-2014 שיגר אליו אבטליון מכתב ובו הסביר, כי כתושב ספרד ממוצא ספרדי הוא סבור שעל המלך לאמץ שני פרויקטים: חינוך וטיפול בשחיתות. הוא הסביר את הצעתו וקיבל תשובה כי המלך קרא ומודה על הרעיונות.

ביולי 2016, לאחר שהתמנה למלך, הקדיש המלך את נאומו לצורך להילחם בשחיתות ואכן הקים את משטרת השחיתות. מאז משטרה זו עצרה, כלאה, הענישה ובלמה את המנהג הכמעט שגור של גניבת כספי ציבור ע"י נבחרים.

היום אין אצלנו פחד מרשויות החוק מדגיש אבטליון. לקיחת שוחד נפוצה אצלנו כהכרח בל יגונה. אפילו, לכאורה, ע"י מי שעמד בראש המדינה. ראש הממשלה לשעבר נאשם, כידוע, בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

אין אצלנו פחד מרשויות החוק, מדגיש אבטליון. לקיחת שוחד נפוצה אצלנו כהכרח בל יגונה. אפילו, לכאורה, ע"י מי שעמד בראש המדינה ונאשם, כידוע, בשוחד, מרמה והפרת אמונים

וועדת מומחים שמינה מבקר המדינה ב-2014 כצוות למאבק בשחיתות כתבה בדוח שפרסמה כי יש להנהיג חובת דיווח כללית על הכנסות ונכסים, וציינו את התועלת המרכזית – חלוקה צודקת של הסיוע הממשלתי על פי מבחן הכנסה – תייעל את מנגנוני התמיכה באוכלוסיות הנשענות על תשלומי ההעברה מהמדינה.

במסמך שהוציא משרד המשפטים בחודשים האחרונים נכתב:

"ישראל מחויבת לתפיסה כי השחיתות והשוחד הן תופעות חוצות גבולות החותרות תחת הממשל התקין והפיתוח הכלכלי ומעוותות תנאים תחרותיים, וכי לפיכך יש צורך בגישה מקיפה ורב-תחומית כדי למגר תופעות אלו ולהיאבק בהן ביעילות, תוך דגש על שיתוף פעולה בינלאומי. בהתאם לכך, הצטרפה ישראל לשתי אמנות בתחום המאבק ומניעת שחיתות:

• ביום 22.12.2008 החליטה הממשלה (החלטה מספר 4355) לאשרר את הצטרפותה לאמנת האו"ם נגד שחיתות.
• ביום 12.2.2009 החליטה הממשלה (החלטה מספר 4481) להצטרף לאמנת ה-OECD למאבק בשוחד של עובדי ציבור זרים בעסקאות בינלאומיות. עוד לפני ההצטרפות לאמנה זו, בחודש יולי 2008 הוספה חוק העונשין הישראלי עבירה של מתן שוחד לעובד ציבור של מדינה זרה או לעובד של ארגון ציבורי בינלאומי (ס' 291א לחוק העונשין, התשל"ז-1977)".

ונוסיף – יפה שעה אחת קודם.

פאר לי שחר היתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של 48 שנים בתקשורת - בגלי צהל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות), ככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר, וכיום היא פעילה בעמותות לטובת האוכלוסיה המבוגרת. היא חברת הועד המנהל במדרשת אדם לקידום הדמוקרטיה.