עתידה של קהילה אנושית – בטחונה ושגשוגה – יכול להיות מובטח רק על ידי מציאת האיזון בין רצונות פרטיקולריים לאחריות חברתית. איזון כזה מושג באמצעות דיאלוג ערכי ושיח המבוסס על תקשורת בונה. שני אלה אינם קיימים בחברה הישראלית, וכדוגמה מאפיינת לחברה משוסעת על ידי קונפליקטים אידיאולוגיים ומוסריים, חייבת להיות בה תרבות של דיאלוג ערכי על מנת לשרוד.

עתיד קהילה אנושית – בטחונה ושגשוגה – יכול להיות מובטח רק ע"י מציאת האיזון בין רצונות פרטיקולריים לאחריות חברתית. איזון כזה מושג בדיאלוג ערכי ושיח של תקשורת בונה. שני אלה אינם קיימים בחברה הישראלית

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

דיאלוג ערכי הוא שיח המנסה להבין, לגשר ולהכיל מערכות ערכיות שונות על מנת ליצור חיבור קונסטרוקטיבי ביניהן. שיח כזה יוצא מהנחה שכל המערכות הנורמטיביות המשתתפות בניסיון לבנות קהילה גדולה יותר – לגיטימיות במידה שווה. דיאלוג ערכי הוא אתגר, בשל הרגישויות הטמונות במפגש של עקרונות מוסר, אמונות ואידיאלים וסיכויי ההתנגשות ביניהם. על כן, כדי לנתבו לכיוונים בונים ולצלוח אותו בהצלחה, כדאי לפתח מיומנויות ניהול והשתתפות בדיאלוג כזה. דיאלוג ערכי אמיץ וכן עשוי להוליך ליצירת ליבת ערכים, שהיא קריטית לכינונה ופיתוחה של קהילה בת-קיימא.

דיאלוג הוא נתיב תקשורת המושפע רבות גם מהסביבה התרבותית בה הוא נוצר. ניתן בהחלט להעריך שקיימות תרבויות המקדמות דיאלוגים ותרבויות וכאלה המעכבות אותם. תהליכי התקרבות והסתגלות אל השונה מתבססים על נטישת השאיפה להוכיח עליונות וכפיית ערכים ודרך חיים, עוד מרכיב שחסר בחברה הישראלית.

תהליך של התפייסות, אשר בו מערכות ערכים מנוגדות מתאמצות להפוך יחס עוין ועימותי לשיתוף פעולה והדדיות הוא איננו תהליך קל או פשוט: פיוס מצריך אומץ לשמוט רגשות, דימויים והתייחסויות רבות-שנים – וחזון ליזום ולסלול נתיב של שינוי.

המאמצים לחולל שינוי בסדר גודל כזה הם אופייניים יותר לתחומי פעילות פוליטיים, דיפלומטיים, צבאיים או אסטרטגיים. אך דווקא תחום פעילות הטומן בחובו פוטנציאל רב לשיתוף פעולה בין ניגודים, התחום החברתי-תרבותי, נזנח בשל המהמורות והאתגרים הממתינים בו.

החברה הישראלית, כחברת מהגרים, היא חברה הטרוגנית המאגדת בתוכה לאומים, עדות, דתות ותרבויות שונות. תהליך ההתחברות של הקבוצות המגוונות האלה הוא תהליך מורכב ורצוף מתחים ועימותים. לכל אחת מקבוצות הזהות—יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים—רצונות, יעדים ורגישויות משלה.

החברה הישראלית, כחברת מהגרים, היא חברה הטרוגנית המאגדת לאומים, עדות, דתות ותרבויות שונות. תהליך ההתחברות של הקבוצות המגוונות האלה הוא תהליך מורכב ורצוף מתחים ועימותים

פעמים רבות סדר העדיפויות שלהן מתנגש ונוצרים שסעים המפלגים את החברה ומערערים את יציבותה. סוגיית צביונה ואופייה של החברה הישראלית נדחקה במשך שנים רבות לשוליים בשל דחיפותם של ענייני הביטחון והמדינה.

גם כאשר התפנו מקבלי ההחלטות לדון במהות החברה הישראלית, הפתרון שהגו התברר כשגוי: מודל כור ההיתוך לא היה יכול לצרוף את כל מרכיביה השונים של החברה בישראל לישות הומוגנית אחת. הוא יצר עליונות של תרבות דומיננטית אחת על אחרות ובמקום להעלים את השסעים החברתיים, פעל המודל להעמיקם. מודל כור ההיתוך נשען ביסודו במקרה הרע על חוסר שיח והכתבה מלמעלה ובמקרה הטוב על שיח עימותי, שהתעורר בשנות השבעים לוויכוח, לאלימות ולנתקים. מודל רב התרבותיות שאמור להחליף את מודל כור ההיתוך, חייב להיות מושתת על דיאלוג ערכי-אמונתי כדי לשרוד.

כדי להצליח, חייב הדיאלוג הערכי בחברה הישראלית להיות מושתת על שלושה עקרונות מסייעים:

1. מריכוזיות לביזור.
2. יצירת זיקה ותקשורת בין תרבותית.
3. מניעת פגיעה.

1

על פי העיקרון הראשון, מריכוזיות לביזור – הקהילות התרבויות השונות בחברה הישראלית ייהנו מחופש רב יותר לעצב את ענייניהן. ההסדרים האחידים המוחלים על ידי המוסדות המרכזיים של המדינה על כל אזרחיה ותושביה ידוללו, ורבים יועברו לניהול הקבוצות התרבותיות.

2

על פי העיקרון השני, במציאות הרב תרבותית הישראלית חייבת להתפתח דינמיקה המושתתת על יצירת שיווי משקל חדש בין אחידות לבין שונות, כאשר השונות מוערכת לא כמאיימת וכקוראת תיגר אלא כמחזקת ומעשירה את צביון החברה. יצירת זיקה ותקשורת בין תרבותית אף היא עיקרון מכונן, מכיוון שהתרבויות השונות בחברה הישראלית זרות ומנוכרות זו לזו ואין ביניהן כמעט כל תקשורת. זיקה בין תרבותית הדדית תלכד ותחסן את החברה הישראלית. לשם כך יוקמו מסגרות רבות ככל האפשר למפגש ושיתוף פעולה בין מזרחים לאשכנזים, בין דתיים לחילוניים ובין יהודים לערבים הן במוסדות המדינה והן במוסדות של החברה האזרחית.

3

בעיקרון השלישי, יציבותה והמשכיותה של החברה הישראלית תתאפשר הודות להבנה על פיה כל קבוצה תרבותית תהיה נכונה לוותר על מימוש עקרונותיה ומנהגיה, אם מימוש זה יהיה כרוך בפגיעה קשה בערכיה של קבוצה אחרת.

דיאלוג ערכי לחברה הישראלית איננו בחזקת אפשרות, הוא חובה וצו חיים. החברה הישראלית כחברת מהגרים רבת שסעים, המכילה בקרבה מיעוט לאומי תרבותי ניכר, לא תוכל לממש קיימות ללא דיאלוג בין הקבוצות המרכיבות אותה. דיאלוג ערכי אמיתי עלול לערער את עמוד התיכון עליו הושתתה החברה הישראלית – עליונותה של מערכת ערכים אחת על אחרות. כדי להגיע לקיימות, על החברה הישראלית להשתית את זהותה ודימויה העצמי על בסיס חדש ואחר לחלוטין מזה שהתרגלה אליו.

דיאלוג ערכי אמיתי עלול לערער את עמוד התיכון של החברה הישראלית – עליונותה של מערכת ערכים אחת על אחרות. כדי להגיע לקיימות, על החברה הישראלית להשתית את זהותה ודימויה העצמי על בסיס חדש

המאמר הזה נכתב בעיצומה של מערכת בחירות חמישית בשנתיים, ועל כן, כל מה שהומלץ כאן רחוק מאד מהמציאות המתגלה בשיח המתלהם והעימותי, שמאפיין זמנים כאלה, ולצערנו, גם זמנים רגילים במרחב הציבורי שלנו. אבל העיתוי הזה אינו שולל את תקפותה של האבחנה שפורטה כאן, רק מציע אותה כיעד שיש לחתור אליו לאחר שכל העשן וההמולה יתפזרו.

ד"ר מולי פלג הוא מנהל ביה"ס הבין-לאומי במכללת אורנים. הוא סוציולוג פוליטי בהכשרתו. בוגר האוניברסיטה העברית (בהצטיינות) במדע המדינה ויחסים בינלאומיים, ובעל דוקטורט במדע המדינה. מולי פרסם שישה ספרי מחקר והגות, נובלה בשם דור הפלקט (2015), ושלושה ספרי שירה. כתב יד לספרו הרביעי הושלם בימים אלה. מולי מרבה לפעול בהתנדבות בחברה האזרחית בישראל והשתתף בפעילויות רבות בארגונים כגון צו פיוס, שורשים, Tech2Peace, Start-Up 50-50, רוח נשית ואחרים. מטרתו העיקרית והחשובה ביותר היא יצירת שיח בונה ומחבר בחברה הישראלית.