"מי זאת דינה רצ'בסקי?" שאלתי עורכת ירחון לנושאי ארכיטקטורה, בנייה ותכנון עירוני לאחר שהתחלתי לספק כתבות לירחון המקצועי. העורכת תמהה על בורותי. "לא לדעת מי זאת דינה רצ'בסקי", מלמלה. מדובר באדריכלית שכיהנה אז כראשת מינהל התכנון במשרד הפנים. אותה עורכת הניחה מן הסתם שכל ישראלי נאור אמור להכיר את שמה. גם מי שמרוחק, כמוני אז, מנושאי תכנון ובנייה.
"מי זאת דינה רצ'בסקי?" שאלתי עורכת ירחון לנושאי ארכיטקטורה, בנייה ותכנון עירוני לאחר שהתחלתי לספק כתבות לירחון המקצועי. העורכת תמהה על בורותי. "לא לדעת מי זאת דינה רצ'בסקי", מלמלה
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הכותרות הראשיות עכשיו
הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.
גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
"אני לא מרגישה עכשיו בטוחה בשום מקום. אני מרגישה כלואה. בלילות, אני ישנה עם ג'ינס וחולצה כדי שאם חלילה מישהו ייכנס, לפחות אהיה לבושה"
תלמי יוסף. אם יחידנית לשתי בנות. פונתה למושב פארן
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.
אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הכתוב הנ"ל שכח להזכיר כי קיסינג'ר אמר לגולדה ביום כיפור לא לא ולא שלא תעזו להגיב להתקפה של המצרים רק אחרי שהם יתקפו. ודבר שני למה הוא התכוון שהוא אמר בוועידת האום בשנת 2012 ש"בעוד 10 שנים ישירה תחדל מלהתקיים"?? מעניין…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
צודקת שלומית, בהכל. ובמעבר חד: הקבלה של בעל הסולם מלמדת על המבנה המקורי של הקיום, בצורה מתוחכמת ומכשפת אך גם בפשטות מרהיבה. רצון, זה כל הסיפור, לכדה"א יש רצון, עוד לפני שבא האדם והאנושות, כדה"א רוצה שמרכיביו ישגשגו, יתפתחו – יילמדו להתנהל נכון, ע"י שיעורים שהוא מעביר, כמו אמא שמלמדת את צאצאיה על טוב ורע, במשחק, באימונים. תודעת האדם לומדת אך ורק ע"י השוואת ניגודים: אור וחושך, מר ומתוק, בריא וחולה וכו'. פלצנים ואבישיבןחיים ודרעי וביבי ואורי גלר למיניהם זה רע
המחשבה מתבצעת באמצעות שפה, ולכן עושר השפה קובע את עושר המחשבה. אין דבר כזה אדם שיש לו שפה דלה ללא אוצר מילים וגם מחשבות מורכבות ועולם פנימי עשיר. זה רעיון ראדיקלי של הפילוסוף לודוויג וויטגנשטיין, אולי הפילוסוף המשפיע ביותר במאה ה – 20 ובכלל. לכן בניגוד למה שכתבת זה לא משפט פלצני אלא רעיון עמוק מאוד. הפתגם המפורסם של וויטגנשטיין היה: דמיינו זבוב בבקבוק שקוף. הזבוב נחבט בקירות ואינו יודע מה מגביל אותו. התודעה האנושית זה הזבוב, והבקבוק הוא השפה. תפקיד הפילוסוף? לנפץ את הבקבוקים…