נצ'י אסגודום אברהם בת ה־79 לא שמעה מבנה מזה כשנתיים. היא לא פגשה אותו כבר 25 שנה. את נכדיה היא גם לא פגשה מעולם אבל נהגה לשוחח איתם טלפונית מדי יום. אולם, בשנתיים האחרונות גם הקשר הטלפוני נותק והיא לא שמעה מהם דבר.
אסגודום עלתה מחבל תיגראי שבצפון הפדרציה האתיופית. בשנתיים האחרונות משתוללת שם מלחמת אזרחים אכזרית. ממשלות אתיופיה ואריתראה כבשו את החבל מהמורדים, טבחו בתושבים וניתקו אותם מתקשורת עם שאר אתיופיה והעולם. בנה של נצ'י, קופלום, נשאר בחבל תיגראי, שם הוא חי עם אשתו וילדיו.
אסגודום לא יודעת אם הם עדיין בחיים או שהם מתו כמו מאות אלפי אחרים. "כשאימא נפרדת מהילד, לא משנה אם זה לחודש או לשנה או לשנתיים, היא נחנקת, האוכל לא עובר בגרון", היא אומרת.
בתה של נצ'י, רישאן, נפטרה באתיופיה. היא הגיעה לבירה אדיס אבבה לקבלת טיפול רפואי, ושם מתה. "מאז שהבת שלי מתה אין לי שמחה בחיים", אומרת נצ'י.
"כשאימא נפרדת מהילד, לא משנה אם זה לחודש או לשנה או לשנתיים, היא נחנקת, האוכל לא עובר בגרון. מאז שהבת שלי מתה אין לי שמחה בחיים"
תשעת ילדיה של רישאן התפזרו; חלקם נשארו בתיגראי – ונצ'י איבדה את הקשר גם איתם; חלקם נמצאים בבירת אתיופיה אדיס אבבה ובמחוז אמהרה, שנמצא עד לאחרונה במלחמה עם תיגראי. שם הם סובלים, לדבריה, מהתנכלויות מצד השלטון והרוב האמרהי על רקע היותם בני המיעוט התיגראי.
"הנכד שלי שבאמהרה היה בכלא פעמים רבות משום שהוא מתיגראי", אומרת נצ'י, "מבקשים כופר על המעצר, 'ערבות' הם קוראים לזה. אז אני משלמת כל פעם, שיצא".
חלק מנכדיה לא עובדים בשל המצב הכלכלי, הרדיפות והמלחמה, או עובדים ומשתכרים משכורות רעב – והיא שולחת להם כסף. היא עצמה מתגוררת בהוסטל בבאר שבע וחיה מקצבת זקנה והשלמת הכנסה. חלק נכבד מהכנסתה הזעומה נשלח לנכדים, אלה שיש לה קשר עמם.
היא לובשת שתי חליפות בגדים בלבד וזוג נעליים אחד – עם חורים בקצותיהן. "הנכדים יותר חשובים", היא אומרת.
חלק מנכדיה לא עובדים או משתכרים משכורות רעב – והיא שולחת להם כסף, המהווה חלק נכבד מהכנסתה. היא לובשת שתי חליפות בגדים בלבד וזוג נעליים אחד – עם חורים בקצותיהן. "הנכדים יותר חשובים"
למה הילדים שלך נשארו באתיופיה?
"כשעליתי לארץ רציתי לבוא עם כל המשפחה, אבל הם לא הסכימו. אמרו לי: יש בעיה עכשיו להביא ילדים מעל גיל 18, אז תעלי עכשיו – הם יצטרפו אחר כך. מאז הגשנו הרבה בקשות שיעלו אותם, ולא נתנו".
מי זה "הם" שהבטיחו שיעלו ולא אישרו? הסוכנות? משרד הפנים?
"בסוכנות אמרו לי שהם יעלו, במשרד הפנים לא נתנו".
לנצ'י יש ארבע אחיות ואח שנמצאים באותו המצב: הם עלו לארץ והשאירו אחריהם באתיופיה את מרבית ילדיהם – כל אלה שכבר היו אז מעל גיל 18. כיום הילדים והנכדים נמצאים בסכנת חיים. עם חלקם הם לא שוחחו או אפילו שמעו על מצבם כבר שנתיים.
נצ'י, אחיה וארבע אחיותיה עלו לארץ בלי ילדיהם הבוגרים. כיום הילדים והנכדים נמצאים בסכנת חיים. עם חלקם הם לא שוחחו או אפילו שמעו על מצבם כבר שנתיים
אבבה אסגודום בת ה־66, שחיה במרכז קליטה בבאר שבע, היא אחותה הצעירה של נצ'י. היא עלתה לישראל ב־2013. יש לה שתי בנות וחמישה נכדים בתיגראי.
"לפני שנתיים דיברתי איתם, אמרו לי שהייתה הפצצה והבית שלהן נשרף", היא מספרת, "מאז הממשלה שם הפסיקה להם את התקשורת, אז לא דיברתי איתן. שנתיים".
בנה הצעיר של אבבה בן ה־23 חי בישראל. "הוא עוד לא היה בן 18 כשעליתי אז נתנו לו לעלות איתי. זה המזל שלי. האחיות שלו היו מעל גיל 18. אמרו לי שתוך חודש הן יעלו לארץ. עבדו עליי. הייתי נשארת עם הילדים שלי באתיופיה, למה לי הסבל הזה?"
"כשעליתי הבן הצעיר עוד לא היה בן 18, אז נתנו לו לעלות איתי. זה המזל שלי. האחיות שלו היו מעל גיל 18. אמרו לי שתוך חודש הן יעלו לארץ. עבדו עליי. הייתי נשארת עם הילדים שלי באתיופיה, למה לי הסבל הזה?"
רצח, אונס, עינויים וילדים מתים ברעב
ממשלת אתיופיה והחזית העממית לשחרור תיגראי (TPLF) חתמו ב־2 בנובמבר על הסכם הפסקת אש ופתחו בשיחות שלום. בכך הסתיימה, אולי, מלחמת תיגראי שנמשכה שנתיים בדיוק – מ־4 בנובמבר 2020 – וחוללה את האסון ההומניטרי הקשה ביותר מאז מלחמת האזרחים בסוריה.
מלחמת תיגראי היא מלחמת האזרחים השלישית באתיופיה, וכמו קודמותיה היא פרצה בשל המתחים בין העמים ("שבטים") המרכיבים את אתיופיה, כמו האמהרים והתיגראים, ומאבקי השליטה בין המיליציות המתיימרות לייצג אותם.
מלחמת תיגראי פרצה לאחר שאבי אחמד – מעם האמהרה – נבחר לראשות ממשלת אתיופיה במקום מלס זנאווי מהעם התיגראי. אחמד דחק פוליטיקאים ופקידים תיגראים מעמדות מפתח וחתם על הסכם שלום עם המשטר הטוטליטרי באריתריאה, שהמיליציה והמפלגה התיגראית TPLF מתנגדת לקיומו.
TPLF הכריזה על תיגראי כמחוז עצמאי ולאחר מכן הצטרפו למרד שני מחוזות נוספים – עפר ואומורה. צבאות אתיופיה ואריתראה – בסיוע מדינות ערב ובנשק שבחלקו מתוצרת ישראל – כבשו את שלושת המחוזות המורדים תוך שהם מבצעים שורה ארוכה של מעשי זוועה. בקהילת עולי תיגראי מתייחסים למה שחוללו שם כרצח עם.
ההיקף המלא של הרצח, ההתעללויות וההרס לא ידוע משום שחבל תיגראי מנותק מתקשורת. במשלחת סיוע של ארגון קרן השלום העולמית שהצליחה להגיע לתיגראי באוקטובר העריכו כי בין 400 ל־600 אלף איש – מתוך כחמישה מיליון תושבים – מתו בהפצצות, הוצאות המוניות להורג, מחלות ורעב. זאת, נוסף על כ־100 אלף לוחמים משני הצדדים שנהרגו בקרבות.
במשלחת סיוע של ארגון קרן השלום העולמית שהגיעה לתיגראי העריכו שבין 400 ל־600 אלף תושבים מתו בהפצצות, הוצאות המוניות להורג, מחלות ורעב
רוב תושבי תיגראי – כארבעה מיליון בני אדם – סובלים ממחסור קיצוני במזון, מים ותרופות, רבים מהם במצב של רעב. פליטים שהצליחו לברוח מהתופת וצוותי הצלה של יוניס"ף דיווחו על בתי חולים שאזלו בהם התרופות, משפחות שלמות שניזונו מעשב, אנשים וילדים כחושים ונטולי כוחות שמתו בהמוניהם.
יותר ממיליון תושבים הפכו לחסרי בית, חלקם גרים ברחובות העיר שירה, חלקם נעים ונדים בדרכים באתיופיה – ואחרים הצליחו לברוח לאריתריאה ולסודאן, ומשם צפונה, למצרים, לוב והלאה לאירופה.
מעדויות, צילומים ותיעודים עולה כי הלוחמים משני הצדדים – צבאות אתיופיה, אריתריאה והמיליציות של בני האמהרה, התיגראים, העפר והאומורה – ביצעו פשעי מלחמה כמו רצח ואונס המוניים, ביזה וחטיפות המוניות לסחיטת כופר, גיוס כפוי של חיילים ושיעבוד. הצבאות והמיליציות הפציצו בתי ספר ובתי חולים, עינו שבויים, שיספו נשים הרות ורצחו ילדים ותינוקות.
ארגון אמנסטי אינטרנשיונל ראיין כ־400 פליטים שהצליחו לברוח מתיגראי ופרסם דוח המבוסס על עדויותיהם. לפי הדוח:
מאות אלפים מתושבי תיגראי אולצו לברוח מבתיהם בהתראה של יומיים–שלושה או למות. אלפים מהם הוכנסו למתקני כליאה המוניים ועונו. אלפי נשים ונערות עברו אונס המוני ונחטפו לעבדות מינית.
ניצולה מתיגראי סיפרה שקבוצת חיילים אנסו אותה בזה אחר זה ותוך כדי כך אמרו לה: "אתם התיגרינים, צריך למחות אתכם מעל פני האדמה שממערב לנחל התכזה. אתם הרוע ואנחנו מטהרים את דמכם". ניצול אחר העיד שחיילים שרפו את ביתו ואמרו לו: "זאת לא אדמתך. אין לך זכות לכלום כאן".
אלפים מבקשי עלייה בתיגראי והממשלה אדישה
באתיופיה, כולל חבל תיגראי, נמצאים יותר מ־30 אלף אזרחים שהגישו בקשות עלייה לישראל. ביניהם נמנים בני "ביתא ישראל" – הקהילה היהודית של אתיופיה, קרובי משפחה שלהם וכן בני ה"פלשמורה" ("זרע ישראל") – צאצאים ליהודים אתיופים שהתנצרו, אך נשארו עם זהות יהודית חלקית.
חלק ממבקשי העלייה נחשבים יהודים לפי המסורת הדתית ההיימנית של יהודי אתיופיה, שמחשיבה כיהודי גם את מי שאביו יהודי ואמו לא, אך לפי ההלכה הרבנית־אורתודוקסית, שלפיה פועל החוק הישראלי, הם אינם יהודים וחלקם אף אינם זכאי עלייה לפי חוק השבות. אחרים אינם מקבלים אישור עלייה בשל היעדר מסמכים.
כדי להתיר את הסבך, מקיימת ממשלת ישראל מדי כמה שנים מבצע שבו היא מטיסה לישראל ומאזרחת כמה אלפי מבקשי עלייה, בתנאי שיתגיירו (כפי ששאר עולי אתיופיה אולצו לעשות כדי להיחשב ליהודים). המבצעים הללו ממוסגרים תחת הכותרות "עליית הפלשמורה" ו"איחוד משפחות". עד כה עלו בצורה הזאת כ־13 אלף בני אדם.
מלחמת תיגראי מעוררת עניין עצום בקהילת יוצאי אתיופיה בישראל, אבל מתקבלת באדישות בציבור הישראלי הכללי, בניגוד בולט למלחמה באוקראינה. הסיקור התקשורתי שלה דל ביותר וישראלים רבים כלל לא שמעו על קיומה.
בשנה וחצי הראשונות של מלחמת תיגראי כמעט לא הגיעו עולים מאתיופיה. מאז יוני 2022, בעקבות לחץ של פעילים חברתיים מהעדה ובסיוע שרת הקליטה פנינה תמנו־שטה – עלו 1,494 מהם במסגרת מבצע "צור משה". מבצעי העלייה התנהלו תחת ביקורת נוקבת של ארגוני ימין שטענו כי רוב העולים "אינם יהודים" ו"אינם באמת בסכנה", וספק רב אם הממשלה המתגבשת תמשיך בהם.
מרבית העולים מאתיופיה הגיעו ממחוז אמהרה. מספר העולים מתיגראי בישראל אינו ידוע; לפי הערכות של גורמים בסוכנות היהודית ומשרד הקליטה מדובר בכמה אלפים מתוך 100 אלף העולים מאתיופיה.
חלק מהעולים מתיגראי הגיעו כבר בסוף שנות ה־70. הם באו ברגל דרך סודאן במבצע העלייה הראשון, החשאי, של המוסד והסוכנות היהודית. זאת משום שתיגראי קרובה לגבול הסודאני והודות לעובדה שסוכן המוסד פרדה אקלום, שהחל בהעלאת יהודי אתיופיה, היה מתיגראי.
אבל רבים אחרים מ"ביתא ישראל" נשארו מאחור. בקהילת יוצאי תיגראי מעריכים שכרבע מתושבי אתיופיה המבקשים לעלות לישראל – כ־8,000 איש – הם מתיגראי. קרוב לאלף מהם תקועים במחנות ההמתנה לעלייה באדיס אבבה, חלקם מזה שנים רבות. יותר מאלף נוספים מפוזרים ברחבי אתיופיה. כ־5,500 מהם התגוררו בחבל תיגראי עצמו עד שהחלה המלחמה.
יוצאי תיגראי מעריכים שכרבע מתושבי אתיופיה המבקשים לעלות לישראל – כ־8,000 איש – הם מתיגראי. קרוב לאלף מהם תקועים במחנות ההמתנה. כ־5,500 התגוררו בחבל תיגראי עד שהחלה המלחמה
מצב מבקשי העלייה מעורר חרדה רבה בקרב העולים מתיגראי, וגם מתחים פנימיים בין יוצאי אתיופיה בישראל. לעולים מתיגראי יש טענות קשות לא רק כלפי הממסד ה"לבן" – הממשלה, משרד הפנים והרבנות – שמעכבים את העלייה, אלא גם כלפי הנהגת יוצאי אתיופיה ונציגיה בכנסת ובמשרדי הפנים והקליטה, שרובם מאמהרה. לטענת חלק מיוצאי תיגראי הם מפלים אותם לרעה.
לדברי הרב שי אברהם, מייסד קהילת יוצאי אתיופיה בערד: "לפני ארבע שנים הלכנו לתיגראי, רבנים ונציגי ציבור, עשינו תיעוד ורישום בכל הכפרים ומצאנו שם 5,503 אנשים, יהודים וקרובים של יהודים, שרוצים ומגיע להם לעלות לישראל. שנתיים אחרי זה התחילה המלחמה. מאז אני לא יכול לישון".
"לפני ארבע שנים הלכנו לתיגראי, עשינו תיעוד ורישום בכל הכפרים, ומצאנו שם 5,503 אנשים, יהודים וקרובים של יהודים, שרוצים ומגיע להם לעלות לישראל. שנתיים אחרי זה התחילה המלחמה. מאז אני לא יכול לישון"
שי הוא בן־דוד של נג'י אוסגודום ואחיותיה, ובעצמו עלה מתיגראי. הוא הגיע בילדותו, ברגל, דרך סודאן, עם הוריו ואחיו במבצע החשאי של שנות ה־70. רבים מבני משפחתו המורחבת של שי עדיין נמצאים באתיופיה, כולל ילדיהם ונכדיהם של האחיות אוסגודום, ששי הגיש את בקשות העלייה בשמם.
"שלחנו עוד ועוד מכתבים, למשרדי הפנים והקליטה", הוא אומר, "עונים לנו שזה בטיפול ולא קורה כלום".
למה לא נותנים להם לעלות? מה הנימוק שקיבלתם?
"טוענים שאימא של אוסגודום לא הייתה יהודייה, רק הסבתא מצד האבא – ולכן הילדים שלהם לא זכאים לעלות. אבל זה לא נכון.
"יש אפליה של אחינו הגונדרים (האמהרים, ת"ג) כלפינו. והם השתלטו על המדיניות של משרדי הפנים והקליטה ועל הרישום.
גם לעולים מאמהרה יש טענות על אפליה נגד כל העדה, וגם להם יש קרובים שנשארו באתיופיה. על סמך מה אתה טוען שיש אפליה ספציפית כלפיכם?
"תסתכל על המספרים: מתוך מטוס שלם של עולים שהגיעו באוגוסט הזה בגלל מצב החירום, רק חמישה היו מתיגראי. זאת אף שהם במצב הכי קשה.
"יש גם בעיות בגלל ממשלת אתיופיה. הצלחנו להביא, במאמץ גדול, 61 אנשים שהלכו ברגל מתיגראי. ממשלת אתיופיה מחתה על זה שהביאו אותם לכאן, ניסתה לעשות נגדם ספין. אמרו שהם 'מרגלים' ו'מחבלים' והפעילו לחצים שלא יבואו עולים נוספים".
האם העובדה שלא מגיעים עולים מתיגראי היא בגלל שאין קשר עם המחוז?
"יש אלפי יהודים מתיגראי המפוזרים במקומות אחרים באתיופיה, באמהרה, באדיס, והם נרדפים. הם נכלאים בגלל שהם תיגראים, נשדדים, מוכים, עוברים התעללויות נוראיות. לא נותנים להם לעלות. כאילו חוק איחוד משפחות לא חל על מי שבא מתיגראי.
"יש אלפי יהודים מתיגראי המפוזרים במקומות אחרים באתיופיה. הם נכלאים בגלל שהם תיגראים, נשדדים, מוכים, עוברים התעללויות נוראיות. לא נותנים להם לעלות. כאילו חוק איחוד משפחות לא חל על מי שבא מתיגראי"
"חלק מהבעיה נובעת מזה שהממשלה האתיופית לא נותנת לתיגראים תעודות זהות, ובלי תעודת זהות אתיופית אתה לא עולה למטוס של הסוכנות. אבל איך זה שהרשויות לא מתגמשות, שלא עושים מאמץ להביא אותם לארץ?"
מוכרים נשק לממשלה, לא עוזרים לתיגראים
העולים מתיגראי לא מדברים אמהרית אלא תיגרינית. לכן, לעולים מבוגרים מתיגראי קשה במיוחד להסתדר בישראל בהיעדר שפה לדבר בה עם שאר הישראלים. בלית ברירה, הם נצמדים אלה לאלה. שלוש מתוך חמש האחיות ממשפחת אסגודום עדיין חיות במרכז קליטה, שנים רבות אחרי עלייתן.
"אנחנו מיעוט בתוך מיעוט ונתקלים גם באפליה שממנה סובלים כלל יוצאי אתיופיה וגם באפליה ספציפית כלפינו", אומרת אלסה ברוך־יאסו, מפיקת אירועים במקצועה ופעילה חברתית ילידת תיגראי.
לדבריה: "לפעמים האפליה באה גם מיוצאי אתיופיה, שלא מכירים את יוצאי תיגראי שפתחו את העלייה מאתיופיה.
"למשרדי ממשלה אין מענה בתיגרינייה (תיגרינית, ת"ג), אפילו לא במשרד הפנים, הקליטה והסוכנות. ככה שאנשים מבוגרים שעלו מתיגראי מתקשים לתקשר עם הרשויות ומרגישים שאיש לא מדבר איתם. אין קווי חירום בתיגרינייה כמו שיש ברוסית, באוקראינית ובאמהרית במצבי חירום. יש עובדים סוציאליים, אך הם לא נוגעים בנושא העלייה".
עם זאת, היא מציינת כי גם באתיופיה "וגם היום יש קשרים חמים בין הקהילות. למעשה, סבי מצד אמי הוא מאמהרה, וגם בעלי מאמהרה. אנחנו מדברים בינינו בעברית".
"למשרדי ממשלה אין מענה בתיגרינית. ככה שאנשים מבוגרים שעלו מתיגראי מתקשים לתקשר עם הרשויות ומרגישים שאיש לא מדבר איתם. אין קווי חירום בתיגרינייה כמו שיש ברוסית, באוקראינית ובאמהרית"
ברוך־יאסו, בת 48, שעלתה בגיל שבע וחצי בעלייה החשאית דרך סודאן עם כל משפחתה המורחבת, מובילה יחד עם הרב שי את המאבק למען העלאתם של מי שהיא מכנה "שארית הפליטה של יהדות תיגראי".
היא פעילה במפלגת העבודה ומשובצת במקום ה־14 ברשימתה לכנסת. לדבריה: "הצלחתי לשכנע את המפלגה לתמוך במאבק להעלאת יהודי תיגראי לישראל". הדרישה מופיעה במצע העבודה לבחירות האחרונות והוזכרה בנאומים של הח"כים מהמפלגה, גלעד קריב ונעמה לזימי.
לדברי ברוך־יאסו: "ישראל מספקת, לכאורה, נשק לצבאות אתיופיה וארתיראה ואלו טובחים בתושבי תיגראי, ביניהם גם ביהודים וגם בקרובים של אנשים שחיים כאן. כמדינה שמגישה סיוע הומנטרי במקומות שזקוקים לו, המדינה צריכה לעזור גם לאזרחים באתיופיה, ובמיוחד לאזרחי תיגראי.
"העובדה שהמלחמה הסתיימה היא הזדמנות להעלות את שארית יהודי תיגראי לישראל ולהשלים מה שלא הושלם 40 שנה, ועל הממשלה החדשה לעשות זאת.
"צריך להוציא לשם, בדחיפות, משלחת מטעם המדינה שיהיו בה פעילים בנושא, מנהיגים וקייסים מיהודי תיגראי שדוברים תיגריניה ומכירים את אילן היוחסין של המשפחות שמחכות".
בממשלה המיועדת יש מפלגות מרכזיות שמתנגדות לעלייה של כל מי שאינם יהודים לפי ההלכה. את באמת חושבת שהיא תטפל בעלייה מתיגראי?
"ביטול סעיף הנכד בחוק השבות יחבל בעלייה של זכאי עלייה של כל היהודים מכל התפוצות בעולם וביניהם אחינו מאתיופיה.
"ביטול סעיף הנכד בחוק השבות יחבל בעלייה של זכאי עלייה של כל היהודים מכל התפוצות בעולם וביניהם אחינו מאתיופיה"
"דעתי האישית, ואני מאמינה שגם הקייסים והרבנים יסכימו איתי, היא שחוק השבות צריך לחול על יהודי אתיופיה עד חמישה או שישה דורות, בהתאם להלכה שאנו נוהגים בה".
![מבצע צור ישראל מגיע לסיומו. שרת הקליטה פנינה תמנו שטה ויו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג עם העולים מאתיופיה בשדה התעופה, 11 במרץ 2021 (צילום: נגה מלסה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/03/WhatsApp-Image-2021-03-11-at-17.05.36-2-1024x640.jpeg "מבצע צור ישראל מגיע לסיומו. שרת הקליטה פנינה תמנו שטה ויו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג עם העולים מאתיופיה בשדה התעופה, 11 במרץ 2021 (צילום: נגה מלסה)")
הסבתא ישראלית, הנכדה עובדת זרה ללא מעמד
גם במסגרת החוק הקיים הכולל את "סעיף הנכד", קרוביהם של היהודים מתיגראי נתקלים במשוכות מוזרות של הבירוקרטיה הישראלית.
הלן אסטיפנוס היא נכדתה של חדגה אסגודום־אברהם, אחותם הבכורה של נצ'י ואבבה, שכמוהם, עלתה לישראל מתיגראי בזמן שילדיה נותרו באתיופיה. הלן נולדה באתיופיה ועזבה את המדינה עם שיירות הפליטים והמהגרים שנמלטו מקרן אפריקה צפונה. היא חצתה את מצרים וסודאן והגיעה בדרך־לא־דרך לישראל, ומתגוררת כיום באשקלון.
הלן היא נכדתה של חדגה אסגודום, שעלתה לישראל מתיגראי. הלן נולדה באתיופיה ועזבה את המדינה עם שיירות הפליטים, חצתה את מצרים וסודאן והגיעה בדרך־לא־דרך לישראל. היא עדיין חסרת מעמד
אסטיפנוס, שעובדת בניקיון ודוברת כיום עברית רהוטה, הגישה, לטענתה, בקשות חוזרות ונשנות לקבלת אזרחות ישראלית או מעמד כלשהו. אבל 11 שנה אחרי שהגיעה לארץ בה חיה סבתה – היא עדיין חסרת מעמד.
"באתי בדרך של האריתראים. היה קשה מאוד", היא מספרת, "הלכתי עם הכופרים (המבריחים) שמביאים את האריתראים. שילמתי להם הרבה כסף. מהגבול לקחו אותי ל[מתקן המעצר] חולות. מאז מטרטרים אותי ולא נותנים לי תעודה. תלכי לירושלים, תלכי לראשון, בסוף התעייפתי, נמאס לי, לא מנסה יותר".
"באתי עם המבריחים שמביאים את האריתראים. מהגבול לקחו אותי לחולות. מאז מטרטרים אותי ולא נותנים לי תעודה. תלכי לירושלים, תלכי לראשון, בסוף התעייפתי, נמאס לי, לא מנסה יותר"
אמרת להם שסבתא שלך בארץ? את בקשר איתה?
"בטח שאמרתי. בטח בקשר עם סבתא. פוגשת אותה, באה אליה, עוזרת לה".
את בקשר עם המשפחה שלך באתיופיה?
"לפני המלחמה הייתי. בשנתיים האחרונות אין תקשורת. לא יודעת מה עם אימא ואבא, מקווה שהם חיים, בריאים, דואגת להם".
"באנו לארץ כי חשבנו שגם הילדים שלנו יבואו", אומרת אברהט אסגודום־אברהם, אחותן של חדגה ונג'י, שכמו אחיותיה מדברת איתי בתיווכה של מתרגמת דוברת תיגראית. לאברהט יש שלושה ילדים שנשארו, כולם בטיגראי, התחתנו והולידו לה נכדים. כעת כל עקבותיהם נעלמו.
"חשבנו שאחרי שהילדים יבואו, הם יעזרו לנו", היא אומרת, "ילדים לומדים מהר, יכולים להסתדר יותר טוב. אם היינו יודעים שלא יבואו, מי היה בא?
"באנו לארץ כי חשבנו שגם הילדים שלנו יבואו, שיעזרו לנו. ילדים לומדים מהר. אם היינו יודעים שלא יבואו, מי היה בא?"
"לפני המלחמה, היינו מדברים בטלפון כל יום. שלחנו כסף גם. היינו שולחים כסף במקום לאכול כי הם החיים שלי. עכשיו אין להם מה לאכול".
מהסוכנות היהודית נמסר בתגובה: "זכאות העלייה מאתיופיה לישראל נקבעת על ידי רשות האוכלוסין בהתאם להחלטות של הממשלה. הסוכנות מסייעת לממשלה ביישום החלטותיה ופועלת להעלות ארצה את כל מי שזכאותו אושרה על ידי רשות האוכלוסין.
"הסוכנות נמצאת בקשר הדוק עם נציגי שארית תיגראי כדי לאתר את זכאי העלייה מאזור זה, לסייע להם להגיע בבטחה לגונדר, ללוותם מבחינה הומניטרית שם ולממש את זכאותם לעלות ארצה במהירות המרבית".
במשרד הקליטה סירבו להגיב לכתבה. בכיר במשרד הקליטה אמר: "נושא האישורים לעלייה לא נמצא בסמכותנו אלא בסמכות משרד הפנים. משרד הקליטה עוסק בעיקר בקליטתם המיטבית לאחר עלייתם. עם זאת, מאז כניסתה לתפקיד, השרה תמנו־שטה פעלה ביתר שאת לקדם את הגעתם של האנשים שממתינים".
על השאלה למה למשרד הקליטה אין מענה טלפוני ואנושי בתיגראית אמר הבכיר – בעצמו עולה מאמהרה: "שטויות, הזיה, מבלבלים את המוח. רוב התיגראים מדברים אמהרית, יש אולי 300 אנשים שלא, בשבילם נקים מוקד?"
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "בני משפחת אסגדום-אברהם הינם עולים שקיבלו מעמד בישראל מתוקף היותם נכדים של זכאי חוק השבות. לאחים אלו ישנם ילדים בגירים אשר אינם זכאים למעמד עולה וזאת בהתאם לחוק השבות".
"יצוין כי בני המשפחה גם הגישו בקשה למתן מעמד לילדיהם ולנכדיהם מתוקף החלטת ממשלה בנושא איחוד משפחות עם ילדים מבני קהילות השוהים באתיופיה ולאחר בדיקת הנושא נמצא כי אלו אינם נכללים ברשימת הזכאים להגעה לישראל מתוקף החלטה זו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו