סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, הוא חלק מהליבה החוקתית של מדינת ישראל. יש סעיפים כאלה בחלק מחוקי היסוד שלנו, שהיחס אליהם צריך להיות בחרדת קודש. אלה לא סעיפים שאפשר להתייחס אליהם בקלות ראש; אלו סעיפי חקיקה שהם בבחינת הדי-אן-איי של המדינה וכך יש להתייחס אליהם.

הסיכום בין יו"ר הליכוד וראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו לבין יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן-גביר, לשנות את סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, הוא בבחינת שינוי החומר הגנטי שממנו עשויה הדמוקרטיה הישראלית. כל שינוי כזה, אפילו מזערי, יהפוך את ישראל למדינה אחרת. והשינוי המתוכנן בסעיף הזה איננו מזערי, רחוק מכך.

סעיף 7א קובע מגבלות מהותיות על הזכות להתמודד לכנסת. נוכח העבודה שהזכות לבחור ולהיבחר בבחירות היא זכות יסודית במשטר דמוקרטי, הרי שהמגבלות המוטלות על הזכות הזו צריכות להיות מינימליות ולהתפרש בצמצום.

ובכל זאת, במצבה הייחודי של הדמוקרטיה הישראלית והאתגרים הקבועים העומדים בפניה, ונוכח היותה בהקשרים מסוימים דמוקרטיה מתגוננת, יש חשיבות עליונה לאותן מגבלות שכוננו בסעיף 7א.

במצבה הייחודי של הדמוקרטיה הישראלית והאתגרים הקבועים העומדים בפניה, ונוכח היותה בהקשרים מסוימים דמוקרטיה מתגוננת, יש חשיבות עליונה לאותן מגבלות שכוננו בסעיף 7א

סעיף זה עבר כמה גלגולים לאורך השנים, ואולם הוא נכלל בחוק יסוד הכנסת החל משנת 1985. הוא נחקק לראשונה בעקבות בחירותו של מאיר כהנא, ראש תנועת "כך" לכנסת ה-11, ומתוך מטרה להגדיר את גבולות הגזרה של השיח הפוליטי הלגיטימי בישראל. הסעיף, אגב, היה הפעם הראשונה שהגדרת ישראל כמדינה דמוקרטית נכנסה לספר החוקים של המדינה.

מאיר כהנא נואם בכנסת, 18 בנובמבר 1985 (צילום: אפי שריר, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

אלו גבולות שכוללים כמעט הכול, מלבד הסתה לגזענות, שלילת אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה, ותמיכה במדינות אויב או ארגוני טרור. כמה אירוני שבשנת 2022 מי שיוזם את ביטולו הלכה למעשה של הסעיף הוא יורשו האידיאולוגי של כהנא, ח"כ איתמר בן-גביר.

בהתאם ללשון הסעיף, נכון להיום, רשימת מועמדים או מועמד בבחירות ייפסלו, אם יש במטרותיהם, במעשיהם או בהתבטאויותיהם אחד מאלה:

• שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
• הסתה לגזענות;
• תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, מצד מדינת אויב או ארגון טרור.

בהתאם לפרסומים, עומד על הפרק ביטולן של שתיים מתוך שלוש העילות המנויות בחוק – שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; והסתה לגזענות. משכך, העילה המהותית היחידה שתאפשר פסילת מועמד או רשימה מהתמודדות לכנסת, תהיה תמיכה במאבק מזוין נגד ישראל.

בהתאם לפרסומים, עומד על הפרק ביטולן של שתיים מתוך שלוש העילות המנויות בחוק – שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; והסתה לגזענות

אם יעבור התיקון לחוק – מי שמסית לגזענות, מי ששולל את קיומה של המדינה כמדינה יהודית, ומי ששולל את קיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית – המדינה תאפשר לו להיבחר ולשבת בבית הנבחרים שלה.

בנצי גופשטיין וארגון להב"ה מפגינים בכניסה לבית משפט השלום בירושלים, ב-8 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

סעיף 7א איננו בבחינת אות מתה. בכל מערכת בחירות מוגשות – תחילה לוועדת הבחירות המרכזית ואחר כך לבית המשפט העליון – עתירות לפסילתם של רשימות ומועמדים שלפי הנטען מפירות אחד או יותר מהאיסורים הקבועים בחוק ולפיכך הם פסולים מהתמודדות בבחירות לכנסת.

פסיקתו של העליון נוקטת כאמור גישה מצמצמת באשר לאיסורים הקבועים בחוק, אך על אף שהגבולות הללו שמורים למקרים קיצוניים – מקרים כאלה אכן קורים בישראל.

כך למשל, ב-1988 נפסלה רשימת "כך" של כהנא מלהתמודד בבחירות לכנסת; ב-1992 נפסלו רשימות "כך" ו"כהנא חי" מהתמודדות; ב-2019 נפסלו בנצי גופשטיין וברוך מרזל, חבריו של בן-גביר, מלהתמודד; וב-2021 נפסל מיכאל בן-ארי.

ב-1988 נפסלה רשימת "כך" של כהנא מלהתמודד בבחירות לכנסת; ב-1992 נפסלו רשימות "כך" ו"כהנא חי" מהתמודדות; ב-2019 נפסלו בנצי גופשטיין וברוך מרזל מלהתמודד; וב-2021 נפסל מיכאל בן-ארי

לאורך השנים נדונו פעמים רבות גם עתירות לפסילתן של מפלגות ערביות – בל"ד היא שחקן חוזר בהקשר זה – ובהתאם לעמדתם של היועצים המשפטיים לממשלה ושל בית המשפט העליון, אלה אכן מהלכות לעתים בקרבה מסוכנת לגבול האסור, אך לא חצו אותו.

הנה מה שכוללות עילות הפסלות שנתניהו ובן-גביר מאיימים לבטל: באשר לשלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, קבע בית המשפט העליון כי נוכח הצורך בפרשנות מצמצמת, ההגנה תתמקד ב"מאפיינים הגרעיניים המינימליים" של ישראל כמדינה דמוקרטית וכמדינה יהודית.

בנצי גופשטיין, איתמר בן-גביר וברוך מרזל בארוע בחירות של עוצמה יהודית, פברואר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מאפייניה הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית – זכותו של כל יהודי לעלות ארצה; קיומו של רוב יהודי בישראל; היותה של העברית שפתה הרשמית העיקרית של המדינה; סמליה וחגיה של המדינה ישקפו בעיקר את המסורת והמורשת היהודית.

וכמדינה דמוקרטית – הכרה בריבונות העם המתבטאת בבחירות חופשיות ושוות; הכרה בגרעין של זכויות אדם, כבוד ושוויון, הפרדת רשויות, שלטון החוק ורשות שופטת עצמאית; איסור על שלילת זכות הבחירה על בסיס אתני-לאומי; איסור על כוונה לשנות את המשטר באמצעות שימוש באלימות.

את האיסורים האלה מבקשים יוזמי החוק לבטל. את הפעולות האלה, שהן בבחינת פיגוע טרור אידיאולוגי נגד המדינה, הם מבקשים לאפשר ולהזמין אל הכנסת עצמה.

את האיסורים האלה מבקשים יוזמי החוק לבטל. את הפעולות האלה, שהן בבחינת פיגוע טרור אידיאולוגי נגד המדינה, הם מבקשים לאפשר ולהזמין אל הכנסת עצמה

כיצד תתגונן הדמוקרטיה הישראלית אם אלה הבאים להחריב אותה יפעלו לממש את זממם מבפנים – מתוך הכנסת עצמה? האם יוזמי ההצעה אינם רואים באפשרות, שבה יוכלו להתמודד לכנסת מי ששוללים את היותה של ישראל מדינה יהודית, סכנה לישראל?

ומה יעלה בגורלו של סעיף 42ג לחוק יסוד הכנסת, שנחקק בשנת 2016 וקרוי "חוק ההדחה", המאפשר לכנסת להדיח מתוכה חבר כנסת בהתאם לאותן עילות "כניסה" הקבועות בסעיף 7א לחוק היסוד?

איתמר בן-גביר מופיע בפני פעילים תומכי מאיר כהנא ותנועת כך ב-2018 (צילום: צילום מסך)

קיימת כמובן אפשרות פוליטית, שהפרסום בדבר כוונה לבטל חלקים מסעיף 7א לחוק הוא בדבר בלון ניסוי בלבד, או ניסיון להסחת דעת מפני שינויים חקיקתיים אחרים, מפחידים לא פחות, העומדים על הפרק.

אך ככל שמדובר בהצעה אותנטית המעידה על כוונתם האמיתית של יוזמיה – מדובר בחוסר אחריות ציבורי ופוליטי ממדרגה ראשונה.

שינוי סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת, שקול לביטול סעיף המטרה בחוקי היסוד – שלפיהם ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. הוא איננו בבחינת סכנה לשינוי דמותה של המדינה – זהו השינוי עצמו.