"בואו לגור איתי, לא במקומי. בראשון לציון ובבת ים אין גן ילדים ערבי או בית ספר, מסגד, כנסייה וגם לא בית קברות – את זה יש רק ביפו", אומרת נהאד סקיס, מורה לספרות בגמלאות.
אנחנו אמורים לדבר על בעיית הדיור שמאיימת לדחוק החוצה את הערבים מהעיר, אך סקיס מתעקשת להיות שגרירה של דו־קיום. במהלך שיחה של כמה דקות היא נסחפת לדבר בזכות היהדות כדת של צדק ואחריות עם קצת "ניים־דרופינג" של בכירי מפלגת העבודה, איתם הייתה בקשר בעבר.
היא גם מזכירה כי קיבלה אותות הוקרה מהעיר ומהמדינה, שלקחה בעלות על הבית של משפחתה עם הקמתה. "המשפחה שלי גרה בבית הזה 15 שנה לפני '48. מי יודע איזה חוק יצא בהקשר שלנו? הדור השלישי כבר לא זכאי לגור שם, זו גזענות".
השיחה איתה התקיימה ביום שישי האחרון בדרום רחוב יפת ביפו, מול גלידה אנדריי. כמה נשים ערביות וקומץ יהודים עמדו שם במחאה השבועית המתקיימת מזה כשנה וחצי. הם הניפו שלטים וצעקו סיסמאות כמו "יהודים וערבים מסרבים לגירוש" ו"הדירות לתושבים לא לעשירים".
"פצצה מתקתקת"
"על הבית הזה רוצים מיליונים", אומרת אישה נוספת המשתתפת במחאה, סאלווה עבד אל גני. הבית שבו היא גרה ממוקם ברחוב על שם בעלה, שנרצח כשהגן על בחורה יהודייה ממחבל ב־1992. באופן אירוני, דווקא המעמד הזה מנע ממנה גישה למימון לרכישת הבית.
"לפני 20 שנה בערך באתי לקנות את הבית ובבנק אמרו שלא מגיעה לי הלוואה כי אני מקבלת ביטוח לאומי על היותי נפגעת פעולות איבה. אני שם 45 שנה, שיפצתי את הבית מא' ועד ת' ועמידר לא השתתפו איתי בכלום.
"אני אלמנה ולילדים שלי אין מאיפה להביא את הכסף לרכישת הבית. אני לא עושה ממנו עסק, רק רוצה לחיות. גדלתי בבית מפח בגבול בת ים עם יהודים, את כל זה עברנו, גידלנו ילדים ונתתי את הנשמה של בעלי, תתחשבו בנו".
"אני אלמנה ולילדים שלי אין מאיפה להביא את הכסף לרכישת הבית. אני לא עושה ממנו עסק, רק רוצה לחיות. גדלתי בבית מפח בגבול בת ים עם יהודים, את כל זה עברנו, גידלנו ילדים ונתתי את הנשמה של בעלי, תתחשבו בנו"
"יש פה פצצה מתקתקת", אומרת מהא אברהים, שגם היא גרה עם משפחתה בבית של נכסי נפקדים ומייצגת את ועד תושבי עג'מי, שכונה יפואית הנושקת לים, שכיום רק ה"מיליוניון העליון" יכול להרשות לעצמו לגור בה.
"כל מי שגר בנכסי נפקדים מאוים בפינוי כי הנכס לא עובר ליד השלישית, זה עניין של זמן ואנחנו לא בטוחים. אם יבוא מישהו ויקנה את הבית מעמידר נישאר בחוץ וזה קורה, מזה אנחנו חוששים. יש גם יהודים שגרים בדירות כאלה, זו לא בעיה של ערבים בלבד. רוצים להיפטר פה מהאוכלוסייה הכי מוחלשת", היא מוסיפה.
לכאורה, הסיפור של דיירי נכסי נפקדים הוא בעיה שולית הנוגעת רק לכמה אלפי משפחות בערים מעורבות. במקרה של תל אביב־יפו, מדובר בשינוי דרמטי שיגרום לאובדן צביון העיר המעורבת", כפי שאומר אחד הנציגים היהודים במחאה הזו, הפרופסור רוני קאופמן.
"המחירים עלו פה פי שבעה ובמצב הזה הסיכוי שיישארו פה ערבים הולך וקטן. זה המקום היחיד בגוש דן שיש בו תשתית קהילתית חברתית־תרבותית בשבילם, אין תחליף.
"המוגנות לפי חוק הגנת הדייר מוגבלת לשתי ידיים והדור השלישי מוגדר פולש, זה סוג של נכבה שנייה. זו אוכלוסיה ילידית ייחודית עם זכויות היסטוריות ובמקום תוכניות אינסופיות לבניית דירות, צריך לתת להם לרכוש את הקיימות בהתאם ליכולות שלהם.
"חולדאי מדבר על תל אביב־יפו ושומר על המקף המחבר את שתי הערים. זה האזור הכי מתוייר שקרוב ללבו. כשהיו כאן מהומות הוא טען ששורש הבעיה היא בדיור ונכסי נפקדים כי הוא הבין שאנשים יצאו החוצה בגלל זה. כשהוא מתרץ את היעדר הסבסוד בזה שאין תוכנית ממשלתית הוא בעצם מזמין עוד פעם אירועים כאלה. הוא חייב לקחת אחריות או שיוותר על יפו".
"כשהיו כאן מהומות חולדאי טען ששורש הבעיה היא בדיור ונכסי נפקדים. כשהוא מתרץ את היעדר הסבסוד בזה שאין תוכנית ממשלתית הוא מזמין עוד פעם אירועים כאלה"
היד השלישית בחוץ
הדחיקה החוצה של התושבים הערבים וחלק מהיהודים בנכסי נפקדים יכולה להימנע אם המדינה תסייע להם להסדיר בעלות במקום למכור אותה למרבה במחיר.
מדובר בנכסים שנלקחו על ידי המדינה ב־1948 אחרי שהבעלים או הדיירים הערבים שלהם נאלצו לנטוש. כעבור כמה שנים הנכסים הועברו לידי רשות הפיתוח, שלה יש הסכם עם רמ"י, ובפועל רובם מנוהלים על ידי עמידר, שגבתה עבורם דמי מפתח ודמי שכירות חודשיים.
כיום נותרו בישראל 4,622 נכסי מגורים ועסקים כאלה. כרבע מהם ביפו והשאר ברמלה, לוד, חיפה ועכו. כאלפיים מתוך הנכסים האלה לא מיועדים תכנונית למגורים כך שאי־אפשר למכור אותם. בחלק מהנכסים הדיירים נחשבים מוגנים ובחלקם לא.
בשבע השנים האחרונות הוצאו 434 צווי פינוי ביפו, 137 בעכו ועוד 22 בלוד. בפועל היו 47 פינויים ביפו ועוד 8 בלוד. הצווים מתבססים על הגדרה של פלישה מבלי שהייתה לדיירים זיקה קודמת לנכס, או כאלה שהיו להם זיקה משפחתית או כלכלית אליו.
הבעיה של הבעלות לדיירים המוגנים נובעת גם מכך שהם זכאים להוריש את הדיירות המוגנת לשני דורות בלבד (בן זוג של הנפטר או קרוב אחר שהתגורר שם בחצי שנה טרם הפטירה שלו ולאחר מכן לאחד הילדים). "היד השלישית" כבר מסווגת כפולשת.
הדיירים המוגנים זכאים להוריש את המעמד לשני דורות בלבד (בן זוג או קרוב אחר או אחד הילדים שהתגורר שם בחצי שנה טרם הפטירה). "היד השלישית" מסווגת כפולשת
זה אומר שיכולות להיות דירות שהיו במקור בבעלות ערבים, אך כיום מתגוררות בהן משפחות ערביות שחזרו ליפו והן במקרה הטוב רק במעמד של דיירים מוגנים ולא הבעלים או אפילו לא במעמד רגיל של שוכרים. במקרה הפחות טוב הדיירים מוגדרים כמחזיקים שלא כדין, כלומר פולשים.
הערבים מהווים כ־5% מתושבי תל אביב־יפו כולה. בשכונות עג'מי וג'בלייה ("גבעת עלייה") הם מהווים רוב של 63% ומשתייכים בעיקר לאשכולות הכלכליים הנמוכים ביותר. בתחילת שנות האלפיים רמ"י החליטה למכור את הדירות עם זכות ראשונים למי שמוכרים כ"דיירים מוגנים", כך שיוכלו לממש את רכישת החלק של המדינה, שעומד על 40%.
המדינה מוכרת את הנכסים במחיר השוק וההנחה שנקבעה לאותם דיירים יכולה להגיע ל־320 אלף שקל בלבד. במקרה של יפו, שווי הנכסים קפץ בשני העשורים האחרונים ב־500% והחלק שהדיירים המוגנים צריכים לרכוש מוערך ב־1.5 מיליון שקל בממוצע. אולם, לרובם אין גישה למימון בנקאי בכלל ולא בסדר הגודל הזה, כפי שאומרת אברהים.
"שווי הבית שאנחנו גרים בו קפץ לשבעה מיליון שקל. בעלי ואני עובדים בשתי משרות ואין לנו יכולת לקנות את החלק של המדינה. רון חולדאי עשה פה טיילת ודברים יפים שבזכותם כל העשירים באו לחיות בקו הראשון לים, כשבית יכול לעלות 35 מיליון שקל".
"שווי הבית שאנחנו גרים בו קפץ לשבעה מיליון שקל. חולדאי עשה טיילת ודברים יפים שבזכותם כל העשירים באו לחיות בקו הראשון לים, כשבית יכול לעלות 35 מיליון שקל"
אנחנו עומדים ומדברים ברחוב יפת, מאחורי בית רחב מידות שגם ממנו פונתה לפני כשבועיים אישה ערבייה בשם מהא מסארווה אחרי כשני עשורים שגרה שם. הבית הזה דווקא התגלגל איכשהו לעיריית תל אביב (ולא למדינה) אך גם הוא למעשה נכס של נפקדים פלסטיניים, ואברהים לא מבינה מדוע העירייה הזדרזה לפנות את מסארווה בלי לתת לה דיור חלופי:
"כל שנה היא באה לרווחה ואמרו שיש לה זכויות ובעצם הם חיכו שהילדים שלה יגיעו לגיל 18 ופינו אותה עם שובר לשכר דירה של 15 אלף שקל, זה בקושי כמו לתת אקמול. גם הבית הזה הוא נכסי נפקדים. העירייה כביכול אומרת שהיא תומכת בנו אז מדוע פינו את האישה הזו ובתה המאוימת על ידי בעלה?"
הוקמה ועדה
בעיריית תל אביב אומרים ביחס למקרה של מסארווה כי היא פולשת והמקרה יתברר במשפט. ככלל, העירייה והעומד בראשה טוענים שהם בעד הסדרה של הבעלות על נכסי רשות הפיתוח ושהם כבר קידמו את הנושא מול הממשלה, אך לאחר התפרקותה התהליך נעצר.
בשנתיים האחרונות הוביל ראש העירייה מהלך ארצי להסדרת נכסי רשות הפיתוח ביפו וזאת תוך כדי עבודה משותפת עם משרד ראש הממשלה ומשרדי האוצר והשיכון, תוך תיאום עם רשות מקרקעי ישראל.
כל זה, תוך דיאלוג ושותפות עם נציגות התושבים. לצערנו התהליך נעצר עם ההכרזה על הבחירות. עם הקמת הממשלה החדשה העירייה תתניע את הנושא מחדש תוך תקווה למציאת פתרון.
בכל הנוגע לפינויה של מהא מסארווה, פינויה אינו קשור לסוגיית הדיירים המוגנים בנכסי רשות הפיתוח. מדובר במקרה של פלישה שתתברר בבית המשפט, יש לציין כי למרות שמדובר בפלישה העירייה פעלה ברגישות הנדרשות ותוך דיאלוג, זאת על מנת לסייע לה ככל הניתן.
במשרד השיכון היפנו אותנו השבוע לרמ"י, שלה הסכם עם רשות הפיתוח. בתשובה לשאלה מדוע שרמ"י לא תעניק הנחה גדולה יותר לדיירים, מנכ"ל רמ"י יעקב קווינט אמר לזמן ישראל שאין לו יכולת לתת פתרון מטעם עצמו ושהוא כפוף להנחיות הממשלה, שבינתיים לא גיבשה מתווה עדכני.
גם בהנחה שידיו כבולות מבחינת היכולת לתת הנחה לרכישת הבתים, מנכ"ל רמ"י לכל הפחות מכיר את הניסיונות הקודמים להסדרה הבעלות של הדיירים המוגנים והמחזיקים בנכסים, שכן הוא כיהן כיועץ המשפטי של רמ"י במהלך העשור החולף.
הניסיון האחרון למצוא מתווה לפתרון היה לפני כשנה, כשהתכנסה ועדה בין־משרדית ברשות צחי דוד ממשרד האוצר. לא ברור מה עלה בגורל הוועדה ההיא שהתאיידה עם התפרקות הממשלה וממשרד האוצר לא השיבו לפנייה בנושא. הכנסת קיימה בקיץ האחרון כנס בנושא, אך גם משם אין פתרון לפי שעה.
"חולדאי גרם ליוקר המחיה"
בתור נציגת ועד עג'מי, מהא אברהים אמורה לפגוש השבוע את נציגי העירייה והיא תדרוש מהם למצוא את הפתרון בעצמם ומול מקבלי ההחלטות בממשלה: "רון חולדאי אמר שהוא רוצה לעזור. ביקשנו שיקים קרן עירייתית שתכיר בבעיה ותעזור בסבסוד התשלום ובהנחה לרכישת הבתים. הוא גרם ליוקר הדיור, אז שהוא יוריד אותו".
"רון חולדאי אמר שהוא רוצה לעזור. ביקשנו שיקים קרן עירייתית שתכיר בבעיה ותעזור בסבסוד התשלום ובהנחה לרכישת הבתים. הוא גרם ליוקר הדיור, אז שהוא יוריד אותו"
בעקבות גל תביעות פינוי ואירועי מאי 21, חולדאי פנה לרמ"י בבקשה לשנות את תנאי המכירה כך שניתן יהיה לבצע אותה בהנחה של 95% משווי הנכסים וללא תקרת הנחה. גם ברע"ם ניסו לגייס תקציב כדי להגדיל משמעותית את תקרת ההנחה ל־800 אלף שקל אך המגעים עם המדינה לא הבשילו.
המחקר העדכני על נכסי נפקדים בוצע בידי מרכז הגר לפני כשנה. לפי חישוב שערכו שם, העלות של קניית הבעלות בתנאי מבצעי הרכישה מ־2002, זינקה ביותר מ־600% וזה מבלי לקחת בחשבון תוספות בנייה וזכויות לא מנוצלות שעליהן יש לשלם סכומים נוספים.
הם מציעים בין השאר להתאים את עלות רכישת הנכסים ליכולת הכלכלית של הדיירים. זה אומר שדיירים בעשירונים הנמוכים יוכלו לקנות את ה־40% של המדינה בעלות של כרבע מיליון שקל בפריסת תשלומים רחבה במקום בשני מיליון שקלים.
המפתח לפתרון אצל רמ"י והאוצר
כדי לאפשר לכמה אלפי משפחות להסדיר את הקניין שלהם ולהמשיך להתגורר בסביבתם הטבעית, המדינה צריכה לדאוג שהם ייכללו ברשימת הזכאים לסבסוד במשכנתה ולתת ערבות להלוואה. עו"ד אורלי אריאב, שהייתה שותפה לכתיבת המחקר, מציינת כי המפתח לפתרון נמצא בידי האוצר ורמ"י ומסרה את ההתייחסות הבאה:
פינוי התושבים מנכסי רשות הפיתוח, בין היתר עקב החלטת המדינה ומועצת רשות מקרקעי ישראל המנהלת אותם למכור את הנכסים, מעודדת בקרב הקהילה תחושה של דחיקה מכוונת, או טרנספר חברתי־כלכלי.
ההכרה בזכות לדיור הולם מטילה חובה על המדינה לנקוט את מרב האמצעים העומדים לרשותה על מנת להבטיח לדיירים המתגוררים בנכסי רשות הפיתוח דיור הולם, ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת למנוע את פינויים מהנכסים ואת דחיקתם מהמרחב אליו הם משתייכים מבחינה היסטורית ותרבותית.
במידה והמדינה מעוניינת בכך, היא יכולה להסדיר את זכותם של דיירי רשות הפיתוח לדיור הולם ולהעניק להם ביטחון בהמשך מגוריהם במקום, תוך התאמה ליכולותיהם הכלכליות. זאת בהתאם לעקרונות שעליהם כבר הוסכם במידה רבה במסגרת שולחנות עגולים וצוותי הסדרה שפעלו בעבר.
לשם כך נדרש בשלב ראשון לאסור על שיווקם של נכסים בהם מתגוררים דיירים שאינם יכולים לרכוש את הנכס בו הם מתגוררים. נוסף על כך, יש לשנות את תנאי הרכישה הקיימים כיום לדיירים המוגנים כך שיקבלו הנחה של 80% לכל הפחות משווי בעלותה של רמ"י בנכס ותקרת ההנחה תבוטל;
יש להסיר חסמים נוספים המונעים רכישה של הנכסים על־ידי הדיירים ולהבטיח כי בכל אותם מקרים שבהם אין אפשרות שהדיירים ירכשו את הנכס – הם יקבלו פיצוי כספי בגובה נכס שווה ערך לנכס שבו הם מתגוררים – ובאותו אזור שבו הוא ממוקם.
המפתח לפתרון מצוי בידיה של מועצת רשות מקרקעי ישראל ושר האוצר העומד בראשה, ובידי מנכ"ל רמ"י עו"ד יעקב (ינקי) קווינט.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו