1

במדינה מתוקנת, במציאות מתוקנת, הוויכוח על הפרויקט הזה היה קורע את החברה הישראלית. במציאות שלנו, הדבר היחיד שנקרע הם הנופים המרהיבים של מדבר יהודה.

כבר תשעה חודשים עמלים 60 כלים כבדים של צה"ל ומערכת הביטחון על הקמת "המכשול" באזור שמכונה בצה"לית "מרחב ד3 דרום הר חברון". הם סוללים 15 קילומטר של דרך עפר רחבה ולצידה תעלה בעומק כחצי מטר, שתפקידה למנוע מעבר רכבים מחברון והכפרים הסמוכים לתוך ישראל.

בצה"ל טוענים שכבר עכשיו הפרויקט הוא הצלחה מסחררת; לפעילי הסביבה יש עבורו שם אחר: בכייה לדורות.

בשבוע שעבר ירדתי לאחת הפינות השכוחות והיפות של הארץ כדי לראות את העבודות מקרוב. אם לשאול דימוי משדה אקטואלי אחר – בתצפית מגבוה, המדבר נראה כאילו מישהו חתך את הקרקפת שלו עם סכין יפנית.

כשיורדים אל השטח המצב רק מחמיר. המדבר הפך לאתר תשתיות שמזכיר את חפירות הרכבת הקלה בתל אביב, רק שכאן זה לא בא על חשבון חניוני אספלט אלא בלב טבע בתולי ויפהפה.

כשיורדים אל השטח המצב רק מחמיר. המדבר הפך לאתר תשתיות שמזכיר את חפירות הרכבת הקלה בתל אביב, רק שכאן זה לא בא על חשבון חניונים אלא בלב טבע בתולי ויפהפה

עבודות עפר במדבר יהודה במסגרת פרויקט "המכשול" של צה"ל בדרום הר חברון, ינואר 2022 (צילום: אביב לביא)

הכלים הכבדים פרצו דרך רחבה שמבתרת את השטח ולצידה פזורות ערמות גבוהות ומכוערות של עודפי עפר. שני מילואימניקים משועממים משגיחים על הפועלים, ובמפתיע הנוכחות בשטח של אזרחים שמצלמים את העבודות לא מעוררת אצלם כל התנגדות.

המכשול הזה הוא תגובה – יש יטענו היסטרית – לגל הפיגועים שהתרחש באביב האחרון. גדר ההפרדה שהוקמה בשעתו כדי לחצות בין שני צידי הקו הירוק מסתיימת מדרום לירושלים, וכבר שנים מדברים על דרום הר חברון ומדבר יהודה כנקודת תורפה שמאפשרת מעבר חופשי של מפגעים, גנבי רכבים ופועלים נטולי רישיון עבודה.

גדר ההפרדה שהוקמה בשעתו כדי לחצות בין שני צידי הקו הירוק מסתיימת מדרום לירושלים, וכבר שנים מדברים על דרום הר חברון ומדבר יהודה כנקודת תורפה שמאפשרת מעבר חופשי של מפגעים

כבר ב-2007 אושרו התוכניות להקמת המכשול, אבל אז המתנגדים הצליחו לשכנע את שר הביטחון דאז עמיר פרץ שהנזק יהיה רב מהתועלת, והוא הקפיא את התוכנית והצהיר שהאכיפה תתבצע באמצעים אלקטרוניים מתוחכמים שאינם כרוכים בפגיעה בשטח.

גל הפיגועים באביב אשתקד הניב פרויקט גדול לסגירת הפרצות בקו התפר בשומרון והביא לשליפת התוכנית של המכשול המדברי מהבוידעם. ברקע מרחפת העובדה שאת הפיגוע בשרונה בתל אביב שהתרחש ב-2016 ביצע פלסטיני תושב דרום הר חברון, שעבר לישראל דרך המדבר הפרוץ.

פרויקט "המכשול" של צה"ל בדרום הר חברון, ינואר 2022 (צילום: דובר צה"ל)

יומיים לפני שירדנו לשטח שודרה בחדשות 12 כתבת יח"צ שבה צה"ל הציג את המכשול כהצלחה מבצעית מרשימה: לפי הצבא, ב-2017 עברו במקום 1300 רכבים בשנה, היום 0. לכאורה, נעילה הרמטית.

עמיחי נועם, סמנכ"ל בית ספר שדה הר עציון, שמוביל את האופוזיציה למכשול, לא קונה את זה. הוא מטיל ספק בכך שתעלה בעומק חצי מטר יכולה בכלל לעצור רכבים. "קצת גשמים, סחף ובוץ ישנו את פני השטח. מכשול כזה מחייב תחזוקה מתמדת ונוכחות צבאית קבועה לצידו, והניסיון מלמד שזה לא יקרה. ראה מה קרה לגדר ההפרדה באזורים הצפוניים יותר".

"קצת גשמים, סחף ובוץ ישנו את פני השטח. מכשול כזה מחייב תחזוקה מתמדת ונוכחות צבאית קבועה לצידו, והניסיון מלמד שזה לא יקרה. ראה מה קרה לגדר ההפרדה באזורים הצפוניים יותר"

אבל הביקורת של נועם על המכשול לא מסתיימת בהיבטים הלוגיסטיים. "המטרה המוצהרת היא למנוע חדירה של מחבלים. רק שמי שבאמת רוצה לחדור לישראל כדי לבצע פיגוע, יכול לעשות את זה גם היום.

"הרי המכשול לא מונע חדירה רגלית. אז אפשר להגיע עם המכונית לצד אחד, לחצות ברגל ולחבור לרכב איסוף שמחכה בצד הישראלי. ככה בדיוק עשו המחבלים שביצעו באביב שעבר את הפיגוע באלעד.

עמיחי נועם, סמנכ"ל בית ספר שדה הר עציון (צילום: אתר בית ספר שדה הר עציון)

"המכשול מונע כניסה מאלפי פלסטינים שכל מה שהם רוצים זה לעבוד ולהתפרנס בישראל, אבל לא יעצור את הבודדים שרוצים לבצע פיגועים. פוגע בטובים ולא עוצר את הרעים".

"המכשול מונע כניסה מאלפי פלסטינים שכל מה שהם רוצים זה לעבוד ולהתפרנס בישראל, אבל לא יעצור את הבודדים שרוצים לבצע פיגועים. פוגע בטובים ולא עוצר את הרעים"

הסביבה מתערבבת כאן עם הפוליטיקה. משני צידי הקו הירוק הדברים נראים אחרת. בנגב ובבאר שבע נשמעים קולות שמרוצים מהקמת המכשול וטוענים שבחודשים האחרונים יש שיפור בתחושת הביטחון האישי – פחות גניבות מכוניות ועבירות רכוש.

מנקודת המבט של תושבי ההתנחלויות, כמו עמיחי נועם, מדובר בעוד קו הפרדה מלאכותי, כמעט מעליב, בין "ישראל הקטנה" למחצית המזרחית שלה.

הרי אם המפגע הבא שיצא מדרום הר חברון לא יצליח לחצות את המכשול, הוא יסתובב וינסה את כוחו באחת ההתנחלויות. אז המכשול בעצם לא מגן מפני פיגועים – הוא רק שולח את המפגעים לבצע את זממם בשטחים במקום בבאר שבע או תל אביב.

עבודות עפר במדבר יהודה במסגרת פרויקט "המכשול" של צה"ל בדרום הר חברון, ינואר 2022 (צילום: דובר צה"ל)

שני הצדדים לא מדברים באותה שפה. מערכת הביטחון סופרת רכבים וחדירות; אנשי הסביבה מדברים על כך שהביתור של פני השטח עלול להשפיע על משטר הזרימה של נחלי האזור, לנתק בעלי חיים ממרחב המחיה וממקורות המזון והמים שלהם ולקטוע מסדרון אקולוגי חיוני.

אנשי הסביבה מדברים על כך שהביתור של פני השטח עלול להשפיע על משטר הזרימה של נחלי האזור, לנתק בעלי חיים ממרחב המחיה וממקורות המזון והמים שלהם ולקטוע מסדרון אקולוגי חיוני

דבר אחד בטוח: המראה בשטח מדכדך. הכלים הכבדים פוצעים את הנוף המדברי באופן קשה, בלתי הפיך. גם מי שסבור שמדובר בהכרח ביטחוני ומאמין שהמכשול יבטיח לתושבי תל אביב ובאר שבע שקט נפשי וביטחון אישי, צריך להכיר בכך שהשקט הזה נקנה במחיר כבד וכואב.

2

השרה החדשה להגנת הסביבה עידית סילמן עובדת קשה ומרבה לסייר בארץ כדי להכיר מקרוב את הסוגיות הסביבתיות המורכבות שתחת אחריותה. בשעת בוקר מוקדמת מאוד של יום חמישי כבר הייתה ביום המלח, הצטלמה על רקע הזריחה והעלתה פוסט מהורהר בדף הפייסבוק שלה.

"מדינת ישראל מתלכלכת", כתבה, "לכלוך שנשאר בסביבה לא רק מכער את השטח, אלא מהווה פגיעה קשה בטבע. פלסטיק מתפורר והופך למיקרו פלסטיק הגורם לזיהומים ולפגיעה בבעלי החיים ובאדם. ביחד – שומרים על ישראל נקייה".

הפוסט שהעלתה השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מים המלח, 26 בינואר 2023 (צילום: צילום מסך, עמוד הפייסבוק של עידית סילמן)

הכול נכון, אבל השאלה ביחד עם מי מתכוונת סילמן לממש את החזון של ישראל נקייה מפלסטיק. ביחד עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמוריד את המס על כלי הפלסטיק החד-פעמיים ובכך תורם לעלייה בצריכת הפלסטיק? ביחד עם יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה, יעקב אשר, שהגיש הצעת חוק לביטול הרחבת חוק הפיקדון על הבקבוקים הגדולים, ובכך יביא לצמצום המיחזור והגברת זיהום הפלסטיק בטבע? או ביחד עם אריה דרעי ומשה גפני, שהציבו בראש הקמפיין שלהם את ביטול המס על בקבוקים עם שתייה ממותקת ועכשיו דואגים לקיים את ההבטחה?

סילמן יכולה לדבר עד מחר על הסכנה שנשקפת מהמיקרו פלסטיק לבריאות האדם, בעלי החיים והמערכות הטבעיות; בינתיים שותפיה לממשלה ולקואליציה נחושים להציף את המדינה בפלסטיק זול, ומהכיוון שלה לא נשמעה אפילו הסתייגות רפה לנוכח מקבץ המהלכים המזיקים הללו.

סילמן יכולה לדבר עד מחר על הסכנה שנשקפת מהמיקרו פלסטיק לבריאות האדם, בעלי החיים והמערכות הטבעיות; בינתיים שותפיה לממשלה ולקואליציה נחושים להציף את המדינה בפלסטיק זול

ומעבר לכול זה, להיות בים המלח ולא לומר מילה אחת על מצבו האנוש של המקום?

3

מכונת ההודעות לתקשורת של משרד התחבורה בראשות מירי רגב זו מתנה שלא מפסיקה לתת. מי שמקפיד לעקוב אחריה, חי בתחושה שאין רגע דל בתחבורה בישראל. בכל כמה שעות מושק מיזם או יוצא לדרך פרויקט שיטיס אותנו לעבר עתיד תחבורתי ורוד. רק שלפעמים מעניין לבחון את ההודעות מול ההצהרות והמסרים של השרה עצמה.

חברת הכנסת מירי רגב מתראיינת לתקשורת בירושלים, 24 במאי 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כך, למשל, ביום שלישי נחנך פרויקט ראוי (בלי גרם של ציניות) של "חנה וסע" בדרך לירושלים: "במקום פקקים – מיניבוסים", נכתב בהודעת המשרד, "עוברים לתחבורה ציבורית: מחנים את הרכב בלטרון ומגיעים לירושלים במיניבוס משודרג, בנוחות ובמהירות".

ואכן, הנוסעים לירושלים בין 6:00 בבוקר ל-19:00 בערב מוזמנים לחנות בחניון לטרון (צומת חטיבה 7), ו"במקום לשבת בפקק, להגיע לירושלים במיניבוס נוח ומרווח ולחסוך זמן, דלק ועצבים". המיניבוסים יצאו כל כמה דקות ויעלו לבירה דרך מחלף חמד וגשר המיתרים לכיוון קריית הממשלה על אלפי עובדיה.

אבל רגע – מה היתרון של המיניבוסים על הרכבים הפרטיים? למה כדאי לנו להשאיר את המכונית בלטרון?

זוכרים את הנת"צ (או יותר נכון – הנר"ת, נתיב רב תפוסה) המושמץ שנחנך לפני מספר חודשים, אותו נתיב שבנאום הבכורה שלה מירי רגב טענה שהוא ריק והודיעה בנימה מאיימת שתבחן את יעילותו? אז כנראה שבכל זאת יש בו משהו, בנתיב הייעודי. עובדה – השרה ממליצה לנו לוותר על הפקקים ולהמיר אותם במיניבוסים שיסעו בנת"צ, ואומרת שהגיע הזמן "לחשוב ולנהוג אחרת".

מבט כללי על כביש 16 ומנהרותיו המאפשרות גישה ישירה לחלקים הדרומיים והמרכזיים של העיר ירושלים ממערב, אוגוסט 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

למחרת, הודעה חגיגית נוספת: הפעם – עבודות גשר איילון יוצאות לדרך. מדובר בשלושה גשרים באורך 600 מטר שהקו הירוק של הרכבת הקלה אמור לשייט על גביהם מעל נתיבי איילון ושדרות רוקח בצפון תל אביב.

אין חולק: מדובר בפרויקט הנדסי ותחבורתי מורכב וחיוני. ושוב צד את העין המסר של השרה רגב: "הנחיתי את אנשי משרדי לפעול בנחישות לזירוז השקת הקו האדום… מדינת ישראל זקוקה למערכת הסעת המונים יעילה… רשת הרכבות הקלות של גוש דן מתקדמת במלוא הקצב וכולנו כאן במשרד התחבורה עושים כל מאמץ להאיץ את העבודות ולהסיר כל מכשול שעומד בדרכה".

כך ראוי, אבל רגע – זו לא אותה שרה שהצהירה שתתקע את המטרו כל עוד בפריפריה לא תטוס רכבת שתחבר את הקצוות של ישראל? זו לא אותה רגב שטענה שלא ייתכן שתושבי הפריפריה יממנו את הרכבות של התל אביבים? איך כעבור שבוע היא הפכה לפתע לפרויקטורית נלהבת בשירותם של תושבי גוש דן?

בקיצור, רגב ממשיכה לפי שעה את הפרויקטים של קודמתה, ואם תצליח לדחוף אותם קדימה במלוא המרץ היא בהחלט תהיה ראויה לשבחים. על הדרך, לא יזיק להיפטר מהמטען העודף של הפופוליזם והדמגוגיה. אולי זה אפילו יעזור לאוטובוסים ולרכבות לנסוע יותר מהר.

רגב ממשיכה לפי שעה את הפרויקטים של קודמתה, ואם תצליח לדחוף אותם קדימה במלוא המרץ היא בהחלט תהיה ראויה לשבחים. על הדרך, לא יזיק להיפטר מהמטען העודף של הפופוליזם והדמגוגיה

ראש עיריית ירושלים משה ליאון ושרת התחבורה מירי רגב בנסיעת מבחן ראשונה במקטע החדש של הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים, 16 בינואר 2023 (צילום: סיון שחור, לע"מ)

4

שאול נבו הסתכל השבוע על גג ביתו בשכונת השחר בדימונה בשילוב של סיפוק וזעם. העובדים סיימו להתקין את הפאנלים הסולאריים על הגג ובכך הסתיימה סאגה מופרכת של כמעט שנתיים, שבמהלכן עיריית דימונה עשתה כל מאמץ אפשרי לסכל את תוכניתו של נבו להפיק חשמל נקי על גג ביתו.

את ראשית הסאגה תיארתי כאן באפריל 2021. התקנת פאנלים על הגג הייתה עבור נבו, מהנדס שעבד בתעשיית השדות הסולאריים, מהלך מתבקש. תנאי הפתיחה היו מעולים – שכונת השחר הוגדרה על ידי עיריית דימונה כשכונה ירוקה, ומדובר בעיר מדברית שטופת שמש.

אלא שעיריית דימונה טענה בתוקף שהפאנלים יפגמו באסתטיקה של השכונה, או של קו הרקיע, או השד יודע מה, ויצאה למלחמת חורמה נגד האזרח הסורר שבסך הכול ביקש לזהם קצת פחות.

את מה שקרה ב-21 החודשים שחלפו מאז אפשר לתאר כרכבת הרים: הסוגיה נעה בין בית המשפט לוועדה המקומית וחוזר חלילה, העירייה נתנה אישור ואז חזרה בה, עד השורה התחתונה שבה הפאנלים הותקנו השבוע.

ביתו של שאול נבו בשכונת השחר בדימונה, לפני התקנת הפאנלים הסולאריים (צילום: שאול נבו)

נבו חישב ומצא שהוא הפסיד 18 אלף שקל בשנה (מחיר החשמל שהיה יכול למכור לחברת החשמל) ושההתעקשות של העירייה עלתה לכולנו ב-25 אלף קוט"ש משריפה מזהמת של פחם וגז. עכשיו זה כבר היסטוריה, והשבוע נבו כבר הסתכל על הפאנלים שהוגדרו על ידי העירייה כמפגע חזותי, וסיכם: "זה יפהפה".

5

בצפון רמת הגולן (תחנת מדידה מרום גולן) ירדו עד כה בדיוק שליש מממוצע הגשמים לתאריך (ו-17% מהממוצע לכל החורף); בדרום רמת הגולן (אבנ"י אית"ן) ירדו 35% ובגליל העליון (תחנת דיר חנא) 38%.

בצפון רמת הגולן (תחנת מדידה מרום גולן) ירדו עד כה בדיוק שליש מממוצע הגשמים לתאריך (ו-17% מהממוצע לכל החורף); בדרום רמת הגולן (אבנ"י אית"ן) ירדו 35% ובגליל העליון (תחנת דיר חנא) 38%

בשבועות הקרובים צריך לקרות משהו קיצוני מאוד כדי שהחורף הנוכחי לא יירשם כאחד החריגים והיבשים בהיסטוריה של ישראל המודרנית.

יש מקום לדאגה: גידולים חקלאיים מסוימים סופגים פגיעה קשה, אתרי הטבע מיובשים – אבל אין סיבה לפאניקה בכל הנוגע לאספקה סדירה של מים למשק. ארבע שנים של גשמי ברכה ומפעל ההתפלה רב העוצמה מאפשרים לישראל לעמוד בחורף יבש אחד, ואפילו יותר.

ובכל זאת, הדרך שבה חברת "אמישראגז" בחרה לשווק את מתקן הגז לחימום מים לאמבטיה, צורמת ואפילו מקוממת.

יובל סמו בפרסמות לאמישראגז (צילום: אמישראגז)

להבטיח מים חמים 24/7 זה עוד סביר; אבל להושיב את הפרזנטור בתוך אמבטיה מלאה, תחת הכיתוב "אזהרה – מחמם המים עלול לגרום לכם לעבור לגור באמבטיה. ככה זה כשיש מים חמים כל יום, כל היום, ללא הגבלה, פסטיבל" – זו כבר הזמנה לחינגה של בזבוז מים בלי חשבון וזה פחות מתאים.

פרצופה של ישראל כרגע אולי לא סדוק כמו בקמפיין המיתולוגי של רננה רז, אבל מצבם העגום של מפלס הכנרת וים המלח מלמד שאולי יש לנו מים לשתות ולהתקלח – אבל בהחלט אין לנו מים לבזבז.

פרצופה של ישראל כרגע אולי לא סדוק כמו בקמפיין המיתולוגי של רננה רז, אבל מצבם העגום של מפלס הכנרת וים המלח מלמד שאולי יש לנו מים לשתות ולהתקלח – אבל בהחלט אין לנו מים לבזבז