אחרי 35 שנות גיהינום, יעל גרינברג ז"ל, קורבן האונס בקיבוץ שומרת, סיימה לרצות את עונשה. בזמן שהתובנה הזאת מחלחלת לאיטה, תנו לתובנה נוספת לחדור אליכם בלי הסכמה: יום לאחר פטירתה של גרינברג ז"ל, צעירה אחרת, א' שמה, נדרשה להמשיך את מסע הייסורים האישי שלה ולהעיד בפני בית המשפט על אונס שעברה לכאורה. ספק רב אם יימצא כתב חדשות נמרץ שיטרח לסקר את עדותה וסיפורה. אחרי הכל היא עדיין בין החיים, פיזית לפחות.
יום לאחר פטירת גרינברג, צעירה אחרת, א', נדרשה להמשיך את מסע ייסוריה ולהעיד בפני ביהמ"ש על אונס שעברה לכאורה. ספק אם יימצא כתב חדשות שיטרח לסקר זאת. היא הרי עדיין בין החיים, פיזית לפחות
לירז רימון הוא אדם מן הישוב. פועל חברתי, ידידותי לסביבה ומיודד עם החברה. מנהל תוכן ושיווק לפרנסתו וכותב לנשמתו. שואף ליותר ונהנה ממה שיש.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הכותרות הראשיות עכשיו
כמו חג הפסח, ופורים שקדם לו, גם חג המימונה יצוין בשמחה מהולה בעצב, בצל החטופים השבויים עדיין ומלחמת חרבות ברזל, שהציפה מאורעות מימים חשוכים של פרעות ביהודים.
המימונה, עם ברכת "תרבחו ותסעדו" ומטעמים מתוקים, כבר מזמן אינה נחלתם של יוצאי צפון אפריקה בלבד. והחג שהיה מזוהה בעיקר עם יהודי מרוקו ופוליטיקאים "היורדים" אל העם, הפך תוך כמה עשורים לחג כלל ישראלי. גם כאלה שמוצאם רחוק מהרי האטלס ומדבר סהרה מכינים מופלטה וספינג' וחוגגים את החג.
אמיר בשה הוא שותף במשרד עורכי הדין בשה זבידה המתמחה במשפט עבודה קיבוצי ואישי. מנכ"ל מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה, העוסק בהנצחת גולדה מאיר, תוך עיסוק בפועלה ומורשתה, קידום מנהיגות נשים, עידוד מחקר ושיח על מדינת הרווחה ועידוד מחקר ושיח על שאיפתה של ישראל לשלום וביטחון. עו"ד בשה חיבר מאמרים ומחקרים רבים בנושא משפט עבודה והוא בעל תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה מאוניברסיטת תל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רק אצלי המימונה היא סמל לשטחיות לפופוליזם של מרכז הליכוד?
עוגן לפוליטיקת הפירוד והשנאה מבית מדרשם של ארתור פינקלשטיין וברדוגו?
חג בלי שורשים בלי מורשת שבמרכזו סלפי של אפסי הליכוד וחסימת עורקים בלב
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
הגיע הזמן לחשוף את טיבה של הסיסמה החדשה שפרצה לחיינו ב-7/10: ביחד ננצח. מדובר בקופירייטינג גאוני, שדי קשה להתווכח איתו. הסיסמה הזו פרצה דרך כל גדרות החשיבה הביקורתית, ולמרות כל התראות התצפיתניות של האמת וההיגיון.
נכון היה לפרק את הסיסמה לשתי מילים, ולשאול מה זה אומר ננצח, ומיהם הביחד שאמורים לנצח. הקופירייטר הגאון הוא לבטח תומך הממשלה, אולי אפילו העומד בראשה.
שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מסכימה עם כל מילה.
הביחד הוא ביחד אינטרסנטי לימין. מהיום הראשון דעתי היתה קחו את כל האסירים שמכבידים עלינו והחזירו לנו את כולם, היו ניצלים כל החיילים שמתו בחודשים האחרונים, כולם בניינו, וגם 2 חברים טובים מאוד של הבן שלי. אנחנו הסכנה של עצמנו אנחנו האוייבים של העם הזה. מי יצילנו מידיו?
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
הלב השבור של חוף זיקים
מחאת הסטודנטים עשויה להחזיר את טראמפ לבית הלבן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לירז ידידי- מספר הרהורים על הנושא שהעלית.
1. מענים לנפגעות ונפגעי פגיעות מיניות. כמי שפועל ליצירת מענים לנפגעי עבירות כבר מספר עשורים, לא יכול להיות שלא מציינים את ההתקדמות האדירה שיש בנושא. זה נכון שיש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, אבל יש היום מענים לקטינים, לבגירים, לפוגעים. מענים טיפוליים בעיקר אבל גם ליווי משפטי ועוד.
2. זכויות הפוגעים- זו סוגיה שאני מהרהר עליה לעיתים. פרסום שמות האנסים משומרת וסביבתה (היו גם מנהריה) היום, לאחר שריצו את עונשם העלה בי את השאלה האם יש להם זכויות אחרי ריצוי העונש, על ידי המוסד שנבחר לכך על ידי החברה. כלומר, אני מבין שעושים שיימינג על מי שהרשויות לא מצליחות להעניש. אבל מי שכן נענש- האם זה ראוי להמשיך ולהענישו? יותר מכך- אנחנו עוסקים יותר ויותר בנקמות כאלה ואחרות, ופחות ופחות בשיקום הפגיעה והנזק ויצירת מענים. האם פרסום השמות ותיאורם כאנשים מאושרים לא בא להעצים בדיוק את זה?
פעם כתבתי על זה משהו וקראתי לו- "עונש עונש תרדוף". למה לא כותבים על הפיצויים שהנפגעות לא מקבלות? למה לא מייצרים הוסטלים ומקומות שהייה למי שנפלטות? על מתן הקלות וסיוע בתעסוקה, דיור ולימודים?