לירז ידידי- מספר הרהורים על הנושא שהעלית.
1. מענים לנפגעות ונפגעי פגיעות מיניות. כמי שפועל ליצירת מענים לנפגעי עבירות כבר מספר עשורים, לא יכול להיות שלא מציינים את ההתקדמות האדירה שיש בנושא. זה נכון שיש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, אבל יש היום מענים לקטינים, לבגירים, לפוגעים. מענים טיפוליים בעיקר אבל גם ליווי משפטי ועוד.
2. זכויות הפוגעים- זו סוגיה שאני מהרהר עליה לעיתים. פרסום שמות האנסים משומרת וסביבתה (היו גם מנהריה) היום, לאחר שריצו את עונשם העלה בי את השאלה האם יש להם זכויות אחרי ריצוי העונש, על ידי המוסד שנבחר לכך על ידי החברה. כלומר, אני מבין שעושים שיימינג על מי שהרשויות לא מצליחות להעניש. אבל מי שכן נענש- האם זה ראוי להמשיך ולהענישו? יותר מכך- אנחנו עוסקים יותר ויותר בנקמות כאלה ואחרות, ופחות ופחות בשיקום הפגיעה והנזק ויצירת מענים. האם פרסום השמות ותיאורם כאנשים מאושרים לא בא להעצים בדיוק את זה?
פעם כתבתי על זה משהו וקראתי לו- "עונש עונש תרדוף". למה לא כותבים על הפיצויים שהנפגעות לא מקבלות? למה לא מייצרים הוסטלים ומקומות שהייה למי שנפלטות? על מתן הקלות וסיוע בתעסוקה, דיור ולימודים?
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם