במובנים רבים, ניתן לומר כי מדינת ישראל היא סוג של פלא. מדינה קטנה, צעירה, ובכל זאת מובילה, פורצת דרך ומתקדמת בלא מעט תחומים.

אך מתחת לאספלט ולבנייני הראווה מסתתרת לה לעיתים מולדת שאינה רק ביישנית וענווה, כדברי השיר הידוע, אלא גם מעט מיושנת וקופאת על שמריה בתחומים מסוימים.

כך, למשל, מצוי תחום הרגולציה והתחיקה בנושאי השמירה על בטיחות ובריאות העובדים. החוקים והתקנות קיימים אמנם, אך חלקם נוסחו עוד בימי המנדט הבריטי. אכיפתם וההקפדה עליהם לוקים בחסר והרלוונטיות של רובם בעולמנו המתפתח מוטלת לא פעם בספק.

בתחום הרגולציה והתחיקה בנושאי שמירה על בטיחות ובריאות העובדים – החוקים והתקנות קיימים, אך חלקם נוסחו בימי המנדט. אכיפתם וההקפדה עליהם לוקים בחסר, והרלוונטיות של רובם מוטלת בספק

הצורך בחוקים מעודכנים ובאכיפה סדורה ברור במיוחד כאשר דנים בבטיחותם של עובדי בניין החשופים לתאונות קטלניות, או עובדים החשופים לגורמי סיכון כימיים או פיזיקליים במקום עבודתם.

אבל ישנן אוכלוסיות עובדים נוספות, החשופות לגורמים מסוכנים באופן יומיומי. אוכלוסיות העשויות לחלות עקב עבודתם, לסבול מבעיות בריאותיות ואף להדביק את הסובבים אותן – וכל זאת לעיתים שנים לפני שדבר המחלה מתגלה.

כזו היא, למשל, אוכלוסיית עובדי הבריאות.

עובדי הבריאות מתמודדים במסגרת עבודתם עם מגוון רחב של אתגרים תעסוקתיים – הצורך בקבלת החלטות הרות גורל בתנאים קשים ובקבועי זמן לחוצים, עבודת משמרות, מאמצים פיזיים, עקה ועוד.

אחד הסיכונים הייחודיים למקצועות אלה הוא החשיפה לזיהומים שמקורם בחולים להם הם מעניקים טיפול רפואי. צוותי הרפואה חשופים באופן תדיר להפרשות הגוף של המטופלים ובנוסף, גם לנוזלי הגוף שלהם. במהלך עבודתם, עובדי הבריאות חשופים להדבקה בזיהומים עקב דקירה ממחט או כלי חד שבאו במגע עם חולה שהוא נשא של מחלה מדבקת.

אוכלוסיית עובדי הבריאות, המונה בישראל כ-200 אלף עובדים, נמצאת בסיכון מוגבר להידבק במחלות כגון צהבת B, צהבת C ואיידס. סיכון מיוחד קיים בקרב 20 אלף העובדים המבצעים פעולות פולשניות מועדות חשיפה, כמו כירורגים, צוות חדר ניתוח, מיילדות, רופאי שיניים, שינניות ועוד.

עובדי הבריאות מתמודדים בעבודתם עם מגוון אתגרים תעסוקתיים – קבלת החלטות הרות גורל בתנאים קשים, משמרות, עקה ועוד. אחד הסיכונים הייחודיים למקצועות אלה הוא החשיפה לזיהומים שמקורם בחולים

אך למעשה, כל אחד ואחד מעובדי הבריאות, החל במנהלים והרופאים הבכירים, דרך צוותי המחלקות, המתמחים, האחיות, כוח העזר, הסניטרים ואפילו עובדי המכבסה – חשופים כולם לסיכון של דקירה תאונתית ממחט מזוהמת שהושארה חשופה בשוגג.

הידבקות של עובד בריאות במחלה זיהומית עקב דקירה מכלי משומש במקום עבודתו עלולה לפגוע לא רק בעובד עצמו, אלא גם במעגלים סביבו. חלק מהמחלות מקננות בגופו של העובד החולה זמן רב לפני שהן באות לידי ביטוי חיצוני, ובתקופה זו עשוי העובד להדביק בלא ידיעתו את בני משפחתו וגם מטופלים אחרים.

התקנות והרגולציה בנושא ההגנה על צוותי הרפואה מפני דקירות מחטים וכלים חדים קיימות אמנם, אך הן דלות, לא עדכניות ומיושמות באופן חלקי, ללא אכיפה מסודרת של גורמים ממשלתיים. בעוד שבארצות הברית, למשל, קיימת תקנה מסודרת המגדירה את סיכוני החשיפה, דרכי הטיפול בבעיה, סמכויות ואחריות המניעה והאכיפה, אין לה מקבילה בישראל.

הצורך בעדכון הרגולציה בוער כעת יותר מתמיד. נדרש ניסוח ויישום של נייר עמדה מסודר, שישים דגש על המודעות לבעיה, המניעה שלה והמעטפת הנדרשת, ברמה הארגונית וגם המדינית.

מגפת הקורונה, שזעזעה את העולם, הציבה בפנינו מראה – מערכת בריאות חסונה, חסינה ויציבה היא כורח המציאות, ואין מדינה שיכולה להתקיים בלעדיה.

בעוד שבארה"ב, למשל, קיימת תקנה מסודרת המגדירה את סיכוני החשיפה, דרכי הטיפול בבעיה, סמכויות ואחריות המניעה והאכיפה, אין לה מקבילה בישראל. הצורך בעדכון הרגולציה בוער כעת יותר מתמיד

בריאותם ושלומם של צוותי מערכת הבריאות קריטיים עבור כולנו, וחובתנו להגן על בריאותם של אלה האמונים על בריאותנו.

ד"ר יעל סהר קוסטיס היא סגן יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה תעסוקתית וכן יועצת ומרצה בתחום במוסדות שונים. בעברה עסקה ברפואה תעסוקתית בקהילה ובצה"ל.