המתווה החדש שמנהל התכנון מנסה לקדם יהפוך את החקלאים ל"לורדים של נדל"ן", או כך לפחות כינו ראשי הערים החזקות ביותר, חברי פורום ה-15, את המתווה שמקדם מנהל התכנון. המתווה עתיד לאפשר להגדיל את צפיפות הבנייה במרחב הכפרי עד ל-8-10 יחידות דיור לדונם.

כמעשהו של הקוזאק הנגזל, מבקשים ראשי הערים לחבל פעם נוספת בעתיד המרחב הכפרי. מרחב שבמשך עשרות שנים קיבל כתף קרה מהמדינה, ובמקום לסייע לו לפתח את הפוטנציאל הרב הגלום בו, המדינה הציבה בפניו אינספור מכשולים.

כמעשה הקוזאק הנגזל, מבקשים ראשי הערים לחבל שוב בעתיד המרחב הכפרי, אשר קיבל במשך עשורים כתף קרה מהמדינה. במקום לסייע לו לפתח את הפוטנציאל הרב הגלום בו, המדינה הציבה בפניו אינספור מכשולים

לא היה בתולדות ישראל סיפור שכל כולו חלמאות מרושעת, כמו התעקשותם של פקידי המדינה למנוע מבעלי הנחלות במרחב הכפרי את מימוש הפוטנציאל הגלום בהן.

דבר זה היה מסייע לחקלאים אבל חשוב אף יותר למדינה עצמה, שסובלת ממציאות של צפיפות דיור הולכת ומתעצמת ומכרסום מתמשך בשטחים הפתוחים.

אך הפקידים ושולחיהם סירבו עד עתה לראות את הפוטנציאל האדיר של ההתיישבות הכפרית ליצירת פתרונות דיור. במקום לחשוב מחוץ לקופסה -הרואה את הנחלות כמיועדות לחקלאות בלבד, גם כאשר זו הופכת (בחסותה של אותה מדינה) לפחות ופחות כדאית – הם נשארו תקועים במוסכמות העבר. על הדרך הם פגעו באלפי משפחות, שנותרו חסרות אונים אל מול רשעות דווקאית של פקידי המדינה, שהתעקשו כי השימוש היחיד שהן יכולות לעשות בנחלות שלהם, הוא כזה שאין בצידו רווח כלכלי.

המתווה החדש שמקדם המנהל, עליו יצא קצפם של ראשי הערים החזקות, הוא גם הפעם הראשונה שהמדינה מתחילה להפנים כי במקום לשמר מצב שמנציח מציאות של הפסד לכולם, ניתן בשינוי קטן לייצר רווח לכולם.

המתווה החדש שמקדם המנהל, עליו יצא קצפם של ראשי הערים החזקות, הוא גם הפעם הראשונה שהמדינה מתחילה להפנים כי במקום לשמר מצב שמנציח מציאות של הפסד לכולם, ניתן בשינוי קטן לייצר רווח לכולם

אבל כדי לעשות זאת, צריך להתחיל מהר ובקטן, במתן האפשרות לבנות יחידות דיור נוספות בנחלות עצמן. לא לשנות מן היסוד את המרחב הכפרי, אלא להתחיל את השינוי במקום שהכי קל והכי חשוב לעשות אותו.

אפשר לייצר הסדרה היסטורית של המשקים, שתתאים את השימושים בהם לצרכי ההווה והעתיד. המדינה תקבל בנייה שלא דורשת ממנה השקעה, בעלי הנחלות יקבלו הכנסה ובדרך נייצר עשרות אלף יחידות דיור, בלי לפגוע באופי המרחב הכפרי ובשטחים הפתוחים החיוניים לחיינו ולאיכותם. WIN WIN לכולם.

מדינת ישראל לא יכולה עוד להמשיך לבנות לרוחב שטחה. ללא האזורים הצחיחים שמדרום לבאר שבע, ישראל היא המדינה הצפופה בעולם (למעט מדינות עיר דוגמת סינגפור או בחריין).

צפי גידול האוכלוסין הוא רחב ואם חפצי חיים ואיכות חיים אנו, חובה עלינו למצות את פוטנציאל התרחבות בשטחים המיושבים. כאשר בכל משק יש בין 70 ל-100 נחלות, די בבניית עוד מספר יחידות דיור בבנייה נמוכה בכל נחלה בכדי לבנות עשרות אלפי יחידות דיור נוספות, תוך שמירה על האופי הכפרי והבידול מהבנייה העירונית.

אבל ראשי הערים החזקות מבקשים "לשמור על הגבינה שלהם". להם נוח שהמגורים במרחב הכפרי יהיו בלתי נגישים לרוב אזרחי המדינה, אבל המציאות הזו לא נוחה ולא טובה לאזרחים ולא טובה למדינה.

אפשר לייצר הסדרה היסטורית של המשקים. המדינה תקבל בנייה שלא דורשת ממנה השקעה, בעלי הנחלות יקבלו הכנסה ובדרך נייצר עשרות אלף יחידות דיור, בלי לפגוע באופי המרחב הכפרי ובשטחים הפתוחים

יישום מושכל של מתווה מנהל התכנון יוכל לאפשר לבעלי הנחלות מעט אוויר לנשימה, אחרי שנים של תקיעות, להכניס דם חדש למושבים ומעל לכל לסייע להורדת מחירי הדיור, ולאפשר למי שמעוניינים בכך אופציה של מגורים במחיר שפוי שלא במגדלים בני עשרות קומות.

שלומי מגנזי כיהן כסגן ראש מועצה אזורית מטה יהודה. כיהן בתפקידי ניהול בכירים בשוק ההון והביטוח וכבעלים של חברת יזמות עסקית. בעל תואר ראשון במשפטים ותואר הנדסאי תעשיה וניהול.