גל הרציחות הגואה בחברה הערבית, שנדמה כי רק הולך ומתגבר, מדגיש שוב ושוב את אוזלת ידו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. וזה כמובן לא הכישלון היחיד שלו.
בכל היבט של פעילותו כשר, בן גביר אינו עושה דבר מלבד לזרוע הרס וחורבן. מכל האירועים המדהימים והבלתי צפויים בפוליטיקה הישראלית, זה כנראה האירוע הצפוי ביותר מאז ומעולם: ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה לתפקיד השר הממונה על המשטרה אדם חסר כל כישורים, והוא אכן נכשל בתפקידו כישלון חרוץ. כמו כן, גם מחר תזרח השמש.
אדם הוא תבנית נוף כישוריו ומסלול חייו, אך גם במנותק מכר הגידול הכהניסטי שממנו צמח בן גביר, ברור מעל לכל ספק שהוא אינו כשיר לנהל את המשרד לביטחון לאומי, ולשמש נבחר הציבור שלו כפופה משטרת ישראל.
אדם הוא תבנית נוף כישוריו ומסלול חייו, אך גם במנותק מכר הגידול הכהניסטי שממנו צמח בן גביר, ברור מעל לכל ספק שהוא אינו כשיר לנהל את המשרד לביטחון לאומי, ולשמש נבחר הציבור שלו כפופה משטרת ישראל
"כגזען כהניסט, נקודת המוצא שלו היא שהערבים הם גיס חמישי", נכתב אתמול (חמישי) במאמר המערכת של הארץ שכותרתו "לפטר מייד את בן גביר", "ולכן אמור לטפל בהם ארגון כמו שב"כ, ולא המשטרה, התחומה לביטחון האזרחי. מי שחושב כמוהו אינו ראוי לשמש בתפקיד מיניסטריאלי".
אם נתניהו היה מקבל החלטות משיקולים ענייניים, הוא היה צריך לבחון כעת את האפשרות לפטר את בן גביר מכהונתו. מובן שהדבר מצוי בגדר סמכותו: לראש ממשלה מותר לפטר שר מהממשלה בשל מגוון רחב מאוד של שיקולים – לרבות שיקולים פוליטיים וקואליציוניים, מפלגתיים, ציבוריים ואפילו שיקולים ענייניים ומקצועיים, הנוגעים לאיכות תפקודו של השר והמידה שבה מילא את משימותיו בהצלחה.
השאלה המתעוררת איננה האם נתניהו רשאי לפטר את בן גביר, אלא האם הוא חייב לעשות זאת. במילים אחרות – האם נוכח ביצועיו הדלים של בן גביר בתפקיד שהוטל עליו, קמה חובה משפטית לראש הממשלה להעבירו מכהונתו. ספוילר: התשובה היא לא, אבל השאלה אינה טריוויאלית, ולא בכל מצב היא עשויה להישאר שלילית.
כהערת פתיחה לדיון המשפטי, צריך לומר שהדיון סובב בסופו של דבר סביב עילת הסבירות. הלכת דרעי-פנחסי משנת 1993 עסקה בסבירות שיקול דעתו של ראש הממשלה, בהחלטתו אם לפטר או לא לפטר שר נוכח העובדה שהוגש נגדו כתב אישום. גם שאלת מינויו של שר לממשלה, אם במועד כינון הממשלה כולה ואם במועד אחר, עוסקת בסופו של דבר בסבירות שיקול דעתו של ראש הממשלה.
כידוע, לפני חודש ימים בדיוק אישרה הכנסת את התיקון לחוק יסוד השפיטה, שביטל את האפשרות לקיים ביקורת שיפוטית על סבירות שיקול הדעת של ראש הממשלה וחברי הממשלה. פירוש הדבר שבמונחים של עתירה לבג"ץ לחייב את נתניהו לפטר את בן גביר, נכון לעכשיו אין בעצם על מה לדבר.
למעשה, הסיטואציה מורכבת אפילו יותר: בבג"ץ תלויה ועומדת עתירה, שהוגשה כבר בדצמבר 2022, ערב הקמת הממשלה, בדרישה למנוע את מינויו של בן גביר לשר. דיון בעתירה התקיים בחודש אפריל האחרון, אך פסק הדין טרם ניתן.
בבג"ץ תלויה ועומדת עתירה, שהוגשה כבר בדצמבר 2022, ערב הקמת הממשלה, בדרישה למנוע את מינויו של בן גביר לשר. דיון בעתירה התקיים באפריל, אך פסק הדין טרם ניתן
העתירה מבקשת למנוע את מינויו – ובתרגום למציאות עכשווית, להפסיק את כהונתו – של בן גביר, והיא סובבת כל-כולה סביב עילת הסבירות. בעת הגשתה היה בג"ץ רשאי לבחון את שיקול דעתו של ראש הממשלה לפי עילה זו. כעת – עם חקיקת "חוק הסבירות" וכל עוד בג"ץ לא הכריע לבטל את התיקון לחוק היסוד – אסור לו. אין פלא שההחלטה השיפוטית בעתירה בעניין בין גביר מתמהמהת.
במועד הגשת העתירה, בן גביר עדיין לא צבר רקורד בתפקיד מיניסטריאלי כלשהו. העתירה התבססה לפיכך על הרקע הכהניסטי שלו ועל התנגשויותיו התכופות עם משטרת ישראל לאורך השנים. מעניין שהעותרים לא טרחו עד עתה להגיש לבית המשפט הודעה מעדכנת, המאגדת את מכלול הכישלונות שצבר בן גביר בתפקידו עד כה.
אך גם אם עילת הסבירות הייתה כעת בתוקף ביחס לבחינת שיקול דעתו של ראש הממשלה, המשוכה בדרך לפסק דין שיפוטי המחייב אותו לפטר שר מכהונתו, היא גבוהה במיוחד.
גם אם עילת הסבירות הייתה כעת בתוקף ביחס לבחינת שיקול דעתו של ראש הממשלה, המשוכה בדרך לפסק דין שיפוטי המחייב אותו לפטר שר מכהונתו, היא גבוהה במיוחד
בשנת 2004 פיטר ראש הממשלה דאז אריאל שרון את השרים אביגדור ליברמן ובני אלון מהממשלה, שתי יממות לפני הדיון הגורלי בממשלה שבה הועלתה להצבעה ולאישור תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון, וזאת לאחר שהודיעו כי בכוונתם להתנגד לתוכנית.
עתירות לבג"ץ נגד החלטת הפיטורים נדחו פה אחד. בית המשפט קבע כי סמכותו של ראש הממשלה בפיטורים אינה בלתי מוגבלת, אך הוא רשאי כמובן לשקול שיקולים פוליטיים, ואף לעשות זאת ערב הצבעה גורלית במטרה לשנות את תוצאותיה.
אך כאמור, השאלה איננה אם ניתן למנוע מראש הממשלה לפטר שר, אלא האם ניתן לחייב אותו לעשות כן.
לאחר אסון הכרמל בשנת 2009, ודוח מבקר המדינה שהטיל "אחריות מיוחדת" על שר האוצר דאז יובל שטייניץ ועל שר הפנים דאז אלי ישי, הוגשה עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את ראש הממשלה נתניהו להעביר מכהונתם את שני השרים הללו, נוכח הכישלון והאסון – תוך העלאת משקלו של דוח המבקר לדוח של ועדת חקירה ממלכתית.
בג"ץ דחה את העתירה. "מתחם שיקול הדעת הרחב נובע מאופייה של סמכות ראש הממשלה לקבוע את הרכב הממשלה כסמכות מיוחדת במינה", כתב השופט עוזי פוגלמן, "וזאת הן בשל המעמד של ראש הממשלה בנוגע להרכב הממשלה, והן בשל האופי הפוליטי של הממשלה.
"במסגרת הפעלת סמכותו למנות שר או להעבירו מכהונתו, רשאי ראש הממשלה לשקול קשת רחבה של שיקולים, לרבות שיקולים פוליטיים ופרלמנטריים".
"במסגרת הפעלת סמכותו למנות שר או להעבירו מכהונתו, רשאי ראש הממשלה לשקול קשת רחבה של שיקולים, לרבות שיקולים פוליטיים ופרלמנטריים"
השאלה אם בן גביר צריך ללכת הביתה, ובאופן עקרוני יותר – האם כל שר שנכשל בתפקידו צריך לשלם בראשו, מטאפורית כמובן – היא אם כך שאלה הנטועה במישור הציבורי והפוליטי, לא במישור המשפטי. גם הפתרון לסיטואציות כאלה צריך להגיע, למעט במצבי קיצון שקשה להעלותם על הדעת, מהזירה הציבורית, ולא המשפטית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו