בנימין נתניהו וולדימיר פוטין, שני מגלומנים, אחראים לשתי ההפתעות הצבאיות השליליות הגדולות בעשורים האחרונים.

רוסיה תשרוד את המלחמה עם אוקראינה. ישראל, ככל הנראה, לא תשרוד עימות ללא סוף עם חמאס, חזבאללה ושאר העולם הערבי.

*  *  *

יש הרואים בקרב קורסק, בקיץ 1943, את הקרב שהכריע את מלחמת העולם השנייה, אם כי יש אחרים המעריכים שהמלחמה הוכרעה עוד קודם לכן, כאשר הוורמאכט כשל בניסיונו לכבוש את סטלינגרד בחורף 1942-43

קרב קורסק הראשון נחשב עד היום לקרב הגדול ורב הנפגעים ביותר בהיסטוריה ומכאן גם קרב השריון הגדול בהיסטוריה, וכזה הוא ככל הנראה יישאר לנצח. קרב קורסק השני, המתנהל בימים אלה במישורי אזור קורסק, צפוי להיות גורלי אף הוא, אם יסתיים בהדחתו של פוטין מהשלטון ברוסיה. במקרה כזה זו תהיה תבוסה רוסית, או שינוי עלילת מלחמת רוסיה-אוקראינה, הנמשכת כבר יותר משנתיים וחצי.

קרב קורסק ה-1 נחשב לקרב הגדול ורב הנפגעים בהיסטוריה, ומכאן גם קרב השריון הגדול בהיסטוריה, וכזה כנראה יישאר לנצח. קרב קורסק ה-2, המתנהל כיום במישורי אזור קורסק, צפוי להיות גורלי אף הוא

קרב קורסק השני החל ב-6 באוגוסט, בהתקפה שהדהימה את רוסיה ואת העולם, לא פחות ממתקפת חמאס על העוטף ב-7 באוקטובר. שתי המתקפות התאפשרו, בין השאר, מאחר שבראש שתי המדינות המותקפות והכושלות צבאית, רוסיה וישראל, עומדים מנהיגים אוטוריטריים – הרוסי כבר דיקטטור, השני, נתניהו, פועל להשגת מעמד זה.

שני אלה, בזחיחות דעתם, אותה פיזרו בשפע על סביבותיהם ועל האנשים הכפופים להם, כולל על הדרגים הצבאיים – הובילו את מדינותיהם לכישלונות קטלניים, הן למדינותיהם והן לאויביהם.

אף אחד מהם אינו מנהיג דגול, אף אחד מהם לא ייזכר בתולדות עמו כמנהיג שהביא שלום, הצלחה ויוקרה; אף אחד מהם לא יזכה שכיכרות ורחובות ייקראו על שמו (להבדיל מוולודימיר זלנסקי). פוטין ונתניהו הם שני מנהיגים המדרדרים את מדינותיהם אל עברי פי פחת.

ההבדל נמצא בגדלים ובקני המידה. בעוד שרוסיה היא עדיין מעצמה, המבססת את עוצמתה על מרחב גיאוגרפי עצום, משאבי טבע בלתי נדלים וכוח אדם רב, מדינת ישראל היא ישות מדינית זעירה וחלשה. חולשתה ותלותה המוחלטת של ישראל בארה"ב נחשפה אחרי טבח אוקטובר לעיני כל אויביה, ואילו יכולתה לשרוד תלויה באיכות החברה ובחוכמת מנהיגיה ובגמישותה ליצור תנאים בינלאומיים מתאימים.

במילים אחרות, לפוטין מותר לעשות שטויות וטעויות שלנתניהו אסור לעשות. כאשר פוטין משתגע קיומה של רוסיה אינו עומד בסכנה; כאשר נתניהו משתגע ישראל עלולה להגיע אל סוף דרכה.

ההבדל נמצא בגדלים ובקני המידה. בעוד שרוסיה היא עדיין מעצמה, המבססת את עוצמתה על מרחב גיאוגרפי עצום, משאבי טבע בלתי נדלים וכוח אדם רב, מדינת ישראל היא ישות מדינית זעירה, חלשה ותלויה

הפתרון

המהלך הראשון שעל אזרחי ישראל לנקוט בו כדי לעצור את הידרדרותה של המדינה לקראת חיסולה, הוא סילוקו של נתניהו. אולם ברור שזה אינו מספיק. המהלך צריך להיות נרחב הרבה יותר, תוך שיתוף פעולה של המרכז הפוליטי, סילוק הגורמים הפשיסטים והאנטי-דמוקרטיים ממוסדות השלטון, הפרדת הדת מהמדינה, הגברת שיתוף הפעולה בין יהודים וערבים בכל הרמות, כולל הפוליטית, וכמובן פתרון מדיני לבעיה הפלסטינית ויצירת בריתות אזוריות.

צעדים אלה, חלקם פנימיים וחלקם חיצוניים, הם הכרחיים כדי שלמדינה הזעירה שבמערב הים התיכון יהיה סיכוי לשרוד.

כדי לעלות על הדרך שתאפשר השגת יעדים אלה, דרושה הנהגה ישראלית אותנטית ואמיצה, שכיום היא נסתרת מהעין ויתכן שאינה קיימת.

הנהגה זו צריכה להיות מורכבת מהאליטות בתחומי הכלכלה, החברה, והאקדמיה. אנשי צבא וביטחון אמורים להשתלב בה, אולם אסור שיהיו ראשי ההנהגה החדשה.

בהנהגה זו, שאחרי הדחת נתניהו, היו יכולים להשתלב גם בכירי הליכוד, אולם אותם בכירים, דוגמת ישראל כ"ץ, ניר ברקת, אלי כהן, דודי אמסלם, מירי רגב, ורבים אחרים, מעלו באמון הציבור בתמיכתם העיוורת בראש ממשלה העומד למשפט, הורס את תשתיות המשפט והמנהל במדינה, ואחראי עיקרי לטבח שהתרחש.

יתכן שלא תהיה ברירה אלא לשתף פעולה גם עם גורמים אסוניים אלה, כדי למנוע אסון גדול עוד יותר, אולם זה יתכן רק אם הם יסכימו שפתרון מדיני לבעיה הפלסטינית והפרדת הדת מהמדינה הינם יעדים שחיוני להשיגם, למען הבטחת קיום מדינת ישראל בעתיד.

שילוב כזה יאפשר לנטרל גורמים קיצוניים דוגמת המפלגות החרדיות, מפלגות הימין הקיצוני-פשיזם יהודי, ומפלגות משיחיסטיות.

דרושה הנהגה ישראלית אותנטית ואמיצה, שכיום היא נסתרת מהעין ויתכן שאינה קיימת. עליה להיות מורכבת מאליטות הכלכלה, החברה והאקדמיה. אנשי צבא וביטחון אמורים להשתלב בה, אולם אסור שיהיו ראשיה

מהלכים אלה חייבים להתבצע במהירות, לפני שמדינת ישראל תתחיל להתרוקן ממיטב בנותיה ובניה. חלקם כבר החלו לבנות אל עתידם בארצות אחרות וחלקם שוקלים את האפשרות הזו בכובד ראש. יתכן כמובן שהצעדים להצלת ישראל הינם בלתי אפשריים, ועל ההמשך לא כדאי להרחיב.

יעקב צלאל הוא עיתונאי