בנימין נתניהו וולדימיר פוטין, שני מגלומנים, אחראים לשתי ההפתעות הצבאיות השליליות הגדולות בעשורים האחרונים.
רוסיה תשרוד את המלחמה עם אוקראינה. ישראל, ככל הנראה, לא תשרוד עימות ללא סוף עם חמאס, חזבאללה ושאר העולם הערבי.
יעקב צלאל הוא עיתונאי
"אני במקום בן כספית הייתי נעלב על כך שלא הזמינו אותי להעיד בפני ועדת החקירה האלטרנטיבית בחסות עלי אקספרס". את הטוקבק ערל הלב הזה, אליו נחשפתי כשגללתי בימים האחרונים ברשת איקס (לשעבר טוויטר), לא כתב בוט. אפילו לא בורג זוטר יותר או פחות במכונת הרעל. אלא יונתן אוריך, יועץ ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.
הסרקזם של אוריך (אליו אייל אשל, אביה של רוני אשל, הספיק להגיב), מצטרף לשורה ארוכה ארוכה של התבטאויות אומללות ואפילו מרושעות מצד הממשלה וסביבתה: מ"אתה אומר דברים שאומרים לך להגיד" של הגברת שרה נתניהו לאב שכול בניחום אבלים, דרך "מה כבר קרה?" של ח"כ דודי אמסלם בנוגע לשינוי החלטת הקבינט על ציר פילדלפי (מה שקרה זה שישה חטופים שנרצחו), ועד הימים העליזים של "למי רע פה?" של השר יצחק גולדקנופף ו"אנחנו חיים בתקופה של נס" של השרה אורית סטרוק. נדמה שהממשלה נמצאת במלחמה לא רק נגד חמאס, גם לא רק נגד משפחות החטופים, אלא נגד שני עמודי תווך ישראלים: החמלה וההגינות.
בן 29 | ממובילי מחאת בחירות עכשיו ודורשינוי | סטודנט למדע המדינה, היסטוריה וחינוך | מחנך ופעיל ציבורי
האריס שלטה בעימות, אבל המרוץ ימשיך להיות צמוד
בימים האחרונים התפרסמו בכלי התקשורת דיווחים, לפיהם ראשי זרועות הביטחון (הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר) מתנגדים בתוקף למדיניות שמוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו ברצועת עזה, בעיקר בעניין השליטה על ציר פילדלפי.
פורסם גם כי יש להם ביקורת על ניהול המו"מ בעסקה לשחרור החטופים, אבל הם נמנעים מלהשמיע את עמדתם בפומבי.
גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כמובן, יציאה לציבור מייד תפעיל מכונת שנאת חינם שעשויה לרמוס את הממסד הביטחוני הבכיר ולדאוג התפטרותו בשל חוסר נאמנות לקיסרות. ההאשמה שמישהו מתכנן "הפיכה צבאית" (לא נבצרות בשל ניגוד אינטרסים או אחריות בוועדות חקירה או מחדלים וקריסות) עלולה להצדיק בעיני פשיסטים צעדי חירום של הפיכה כוחנית יותר ודיכוי. הפחד מהתפוררות מהירה של מנגנונים וניצול ההזדמנות על ידי כוחות חיצוניים (קונספציה? עכשיו?!) משתק. וגם, האמת לא בהכרח תביא לשינוי עמדות, בתוך ישראל או אצל חמאס שרוצה באיחוד השירות וחרושת אבו מאזן ועזה, אירן ושלוחיה שרוצים להגיע לגרעין והגמוניה אזורית, רוסיה שרוצה לרתק את ארה"ב עד להכרעה באוקראינה, ועוד…. אתגר קל
בכל דור ודור קמים לישראלים מנהיגים שיודעים מה טוב להם ופועלים בשמם בהתאם. היום, אחרי כמעט שנה של מלחמה עקובה מדם, כאשר מטרותיה המקוריות לא הושגו, מודיע המנהיג הנוכחי לישראלים כי ציר פילדלפי הוא המפתח לניצחון העתידי.
בכך ולא מדעת בנימין נתניהו מצרף את פילדלפי למוצבים על גדות תעלת סואץ לאחר מלחמת ששת הימים ולמוצבים בדרום לבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה שנועדו להגן על הישראלים, אבל המחיר ששולם בגינם כעבור שנים בטרם קרסו הסתכם באלפי קרבנות.
בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
החמאס לא מהווה סכנה קיומית. התנהלות ההנהגה של מדינת ישראל היא הסכנה האמיתית. לא נראה באופק שניתן להחליפה. ולעניות דעתי כבר עברנו את השלב של האל חזור לתיקון הנזק של 15 שנים של שלטון הביבי.
הפוך על הפוך גוטה:
בעידן הצומוד הליברלי שכל המשתתפים בו משוכנעים שהם חייבים להיאחז עד המוות (או עד שמכתזית תוציא להם את העין) במגורים ותשלום מיסים בישראל בזמן שהקהילה הולכת להפגנות שהן המתנ"ס החדש, יש צורך בחשיבה ביקורתית מחוץ לקופסה, תרתי משמע.
כל זמן שמאתיים אלף המשפחות שמובילות את כלכלת ישראל ממשיכות לגור ולשלם מיסים בישראל הן גוזרות על עצמן ועל כולם גורל ארור ומדמם למספר דורות.
ברגע שמאתיים אלף משפחות יעזבו, הקריסה של הביביזם תהיה חדה ומהירה, לא יהיה עטין לחלוב, ואחרי עשור כואב עם מלחמת אזרחים יהיה אפשר להקים מדינה נורמלית.
בין הפטיש לסדן, חובה לבחור ברע במיעוטו.
יתכן שמאוחר מדי. ועל כך אני מאשים גם את מפלגות העבודה לדורותיהן על קוצר הראות: אי שילוב מספיק של הערבים והבדואים, שלא לומר התנשאות וגזענות ממש, הרכנת הראש בפני סוכני-האלוהים-מטעם-עצמם ועל כן אי הפרדת הדת מהמדינה כשעוד היה אפשר, אי ביצור הדמוקרטיה לעילא ולעילא כאשר הם היו בשלטון, ועצימת עיניים עד כדי שיתוף פעולה עם ההתנחלויות הפושעות ו'נוער' הגבעות (המיליציות).
מר צלאל – הסיפא של המאמר שלך נכונה לחלוטין. אתה כותב ש"יתכן כמובן שהצעדים להצלת ישראל הינם בלתי אפשריים". לא ייתכן, בטוח. ככל שהדבר תלוי בישראל פנימה. עלינו להזדקק אם כך לסיוע חוץ הכרחי. רק הוצאת צו מעצר נגד ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו בידי בית הדין הבינלאומי הפלילי, הוצאתו בכח חיצוני, אסור שזה יהיה כח פנימי, מישראל והסגרתו להאג, תציל את מדינת ישראל מדיקטטורת ארגוני המחבלים בראשות ביבים שקרניהו. תקדימים לכך קיימים בהסטוריה – נורייגה, מנהיג ניקרגואה "נשלף" ממדינתו בידי כוחות אמריקאיים, וסיים את חייו בכלא האמריקאי.