ביישוב הקהילתי כליל שבגליל המערבי – שאינו מחובר לרשת החשמל הארצית – התושבים חיים במתח מתמיד, במיוחד לנוכח מתקפות הטילים החוזרות ונשנות. בשל היעדר אזעקות, התלויות באספקת חשמל יציבה שאינה זמינה תמיד באזור, לא נשמעת כאן תמיד סירנה, מה שמגביר את תחושת הלחץ.

לכן כשרענן רם, הבעלים של החווה האורגנית ביישוב, קיבל התרעה מפיקוד העורף בטלפון הנייד, הוא ועובדיו צעדו ברוגע לעבר המזווה שמאחורי החנות. לדברי רם, זה המקום הבטוח ביותר כי התקרה שם עשויה עץ עבה יותר מהבמבוק המכסה את בית הקפה.

לאחר כמה דקות יצאה גם כותבת שורות אלה מהמזווה והמשיכה את שיחתה עם רם, שנותר רגוע למרות מטח של כ־60 רקטות שנורו מלבנון.

בחנות של רם, בה מתנגנת מוזיקה נעימה מהרמקולים, בין המדפים העמוסים מוצרים כמו דלעת, סלק וחסה אורגנית המיוצרים במקום, נשמרת אווירה של שלווה שמצליחה כמעט להשכיח את המלחמה

בחנות של רם, בה מתנגנת מוזיקה נעימה מהרמקולים, בין המדפים העמוסים מוצרים כמו דלעת, סלק וחסה אורגנית המיוצרים במקום, נשמרת אווירה של שלווה שמצליחה כמעט להשכיח את המלחמה.

כליל ידועה ככפר אלטרנטיבי ואקולוגי, המכונה לעיתים "כפר ההיפים". בתי הכפר פזורים באופן טבעי בין הגבעות, במרחק של כשמונה קילומטרים דרום־מזרחית לנהריה וכ־12 קילומטרים מגבול לבנון. בכפר מתגוררים כ־1,200 תושבים, שמפעילים את בתיהם על אנרגיה סולרית, כאשר חלקם משתמשים גם בגנרטורים. רבים מבתי הכפר נבנו מחומרים ידידותיים לסביבה וברי קיימא.

כיפת ברזל מיירטת רקטות מעל היישוב כליל, 20 באוקטובר 2024 (צילום: רותם מוסטל)

מאז 8 באוקטובר אשתקד, חזבאללה מוביל התקפות יום־יומיות כמעט נגד קהילות ישראליות ומוצבים צבאיים לאורך הגבול, בטענה שמעשיו הם חלק מהתמיכה בלחימה בעזה במסגרת המלחמה עם חמאס. עד כה, הסלמה זו גבתה 31 קורבנות אזרחיים, לצד נפילתם של 48 חיילים ומילואימניקים של צה"ל.

כיום ישנם שני מקלטים זמניים המעוטרים בפרחים לאורך הכביש הראשי, אך רוב הבתים, שנבנו מחומרים בני קיימא כמו בוץ, אדמה ולבנים ממוחזרות, לא נבנו כדי להגן מפני רקטות. החיים בכליל ממשיכים להיראות שלווים, אך מתנהלים תחת הדי הפיצוצים.

כמחצית מהתושבים נותרו בכליל, אך עסקים רבים הפזורים בנוף היישוב נסגרו. המקום, שהיה יעד תיירות פופולרי בזכות בקתות הזעה בסגנון אינדיאני, השהייה בטיפי וסדנאות הבישול הטבעוני, נותר כעת שומם

כמחצית מהתושבים נותרו בכליל, אך עסקים רבים הפזורים בנוף היישוב נסגרו. המקום, שהיה יעד תיירות פופולרי בזכות בקתות הזעה בסגנון אינדיאני, השהייה בטיפי וסדנאות הבישול הטבעוני, נותר כעת שומם – היקבים המקומיים, בתי ההארחה ובתי הקפה סגורים.

"הכול קרס"

עשרות אלפי ישראלים נעקרו מביתם באזורי הגבול במשך למעלה משנה. בכליל, הממוקם מדרום לאזור המפונה, מתגוררים פועה לסרי פלג ובעלה דורון פלג יחד עם שתי בנותיהם ביורט שבנו בעצמם.

פועה לסרי פלג ובתה אלמה עומדות ב"יורט הבוסתן" בכליל, 21 באוקטובר 2024 (צילום: דיאנה בלטר)

היורט ממוקם על גבעה תלולה, משקיף אל השדות שמתחתיו ומעבר להם, אל הים התיכון. בני הזוג רכשו את היורט והוסיפו לו חדרים נוספים מחומרי בנייה אקולוגיים המבוססים על קנבוס. בסמוך אליו, הם הקימו יורט נוסף, "היורט בבוסתן", שהיה מוזמן לגמרי עד 7 באוקטובר 2023.

לדברי לסרי פלג, מאז לא מגיעים למקום תיירים. כמו כן, היא מספרת כי הממשלה לא מסייעת להם משום שהם לא נכללים ברשימת היישובים המפונים – והם איבדו את כל ההכנסות מהעסק. "הכול קרס", היא מציינת. אף שקיים חדר מוגן בגן הילדים, פיקוד העורף הורה על סגירת כל מוסדות החינוך, ולכן בתם בת השלוש נשארת איתם בבית.

מכיוון שלמשפחה אין מרחב מוגן, הם עומדים במרכז הבית בזמן האזעקות, רחוק מהחלונות. באופן אירוני, לדבריה, אף שבנו את ביתם במחשבה אקולוגית, הם נאלצים כעת להשקיע אלפי שקלים במקלט מבטון

"אם היינו יודעים כמה זמן זה יימשך, אולי היינו מארגנים משהו בין ההורים", אומרת לסרי פלג. "אי הוודאות היא הדבר הקשה ביותר".

ביורט הביתי, בזמן שהיא מאכילה את בתם בת ה־10 חודשים, היא מספרת: "אנחנו מרגישים את המלחמה היטב. הרקטות אינן מכוונות ישירות אלינו, אבל אנחנו שומעים אותן". לדבריה, לאחר תחילת המלחמה היה גל של עזיבות, אך בהדרגה התושבים שבו. בתי הספר נפתחו ב־1 בספטמבר, אך שגרת החיים הופרה שוב בעקבות הכניסה הקרקעית הישראלית לדרום לבנון.

עדי הגר בבית שבנתה בכליל לפני המלחמה (צילום: באדיבות המצולמת)

מכיוון שלמשפחה אין מרחב מוגן, הם עומדים במרכז הבית בזמן האזעקות, רחוק מהחלונות. באופן אירוני, לדבריה, אף שבנו את ביתם במחשבה אקולוגית, הם נאלצים כעת להשקיע אלפי שקלים במקלט מבטון עבורם ועבור האורחים העתידיים. "השקענו כל כך הרבה בבתים וברכוש, ואנחנו רוצים להישאר".

עם זאת, יש תושבים המרגישים אחרת. עדי הגר בחרה לעזוב את כליל בשל היעדר מקלט בביתה. לאורחיה בבית ההארחה שלה בעבר הייתה מספקת סלסלות פיקניק מלאות בירקות שגידלה בעצמה, לצד ריבות ביתיות.

אבל היישוב לטענתה "הפך מגן עדן לגיהינום". עם זאת היא מוסיפה באופטימיות, "כשתיגמר המלחמה, אני אחזור".

ג'אנו, אומן שיצירותיו מוצגות במוזיאון ישראל וברחבי העולם, יוצר מחומרים ממוחזרים ובנה בעצמו את ביתו, תוך שימוש תכוף בחומרים שנמצאו או נרכשו ביד שנייה

לעשות אומנות בזמן מלחמה

סוזן וג'ק ג'אנו גידלו את חלק משמונת ילדיהם על גבעה ביישוב כליל. הכפר הוקם ככפר אקולוגי בשנת 1978 על ידי 29 משפחות, ומשפחת ג'אנו הייתה המשפחה ה־30 שהצטרפה. סוזן מספרת שהיא לא סופרת את גילה – "זה כל הזמן משתנה" – וגם לא את מספר נכדיה, שגם הוא במגמת שינוי מתמדת.

ג'אנו, אומן שיצירותיו מוצגות במוזיאון ישראל וברחבי העולם, יוצר מחומרים ממוחזרים ובנה בעצמו את ביתו, תוך שימוש תכוף בחומרים שנמצאו או נרכשו ביד שנייה. הסטודיו שלו דומה למגרש גרוטאות, עמוס בשאריות מתכת, ספרים ישנים וקנבסים. לעיתים הוא יוצר משהו ומפרק אותו מייד, "כי אולי בפעם הבאה זה ייצא יפה יותר".

סוזן וג'ק ג'אנו עומדים לפני הבית שבנו מחומרים ממוחזרים, 21 באוקטובר 2024 (צילום: דיאנה בלטר)

עם זאת, המלחמה, הוא אומר, השפיעה על היצירתיות שלו: "אני רוצה לעשות משהו יותר אמיתי", הוא משתף. "השאלה היא איך להפוך את האומנות שלי למרוכזת יותר כדי להבין את החיים?"

בימים אלו הוא עובד על בית חדש שבנה לעצמו וסיים זה עתה את המדרגות החיצוניות. הבנייה, הוא מציין, מסיחה את דעתו מהמלחמה. במקביל, הוא בונה מקלט קטן "כדי להסתתר מהרקטות" עבור חלק מילדיו.

בעבר הוא היה מארח קבוצות תיירים לסיורים בביתו, שם היה משתף על אמנותו ועל אורח חייו, אך כיום איש אינו מגיע. למרות זאת, הוא אומר: "אנחנו חיים כאן. החיים ממשיכים"

בעבר הוא היה מארח קבוצות תיירים לסיורים בביתו, שם היה משתף על אמנותו ועל אורח חייו, אך כיום איש אינו מגיע. למרות זאת, הוא אומר: "אנחנו חיים כאן. החיים ממשיכים. אנחנו עדיין צריכים לנשום".

"מלחמה על הקיום שלנו"

הכבישים החוצים את כליל הם קשים לניווט, צרים, מפותלים ועוברים בין מטעי זיתים שבהם משפחות החלו כעת בעונת המסיק. תמר כהן, צלמת ומארגנת אירועים לשעבר, מתגוררת מעל כביש לא סלול. "כולם במלחמה", היא אומרת מהמרפסת שלה, "זו מלחמה על הקיום שלנו". כהן, ילידת אנטוורפן, בלגיה, מציינת ש"זו פריבילגיה להילחם ולהגן על המדינה".

תמר כהן יושבת עם כלבה במרפסת בביתה בכליל, 21 באוקטובר 2024 (צילום: דיאנה בלטר)

כהן הייתה אמורה להיות בפסטיבל המוזיקה נובה עם חבריה, נועה אנגלנדר ונועם אפרים, אך נאלצה להישאר עם בנה בן התשע. אנגלנדר ואפרים נרצחו על ידי חמאס. מאז כהן ארגנה מספר מסיבות לחבריה כדי להקל מעט את הצער. "כל המדינה רוצה לרקוד יותר מתמיד", היא אומרת.

לדבריה, מתחילת המלחמה אנשים מרגישים כאילו "הם בדיוק נמלטו ממשהו". "אני מרגישה כמו גיבורה," היא משתפת, "רק לחיות את החיים בימים אלה זה מספיק קשה".

"תמיד חלמתי לעבור צפונה ולהקים חווה. רציתי להקים מקום שבו אוכל לגדל ירקות אורגניים, למכור אותם לאנשים ולחיות חיים פשוטים וקרובים לטבע"

בסמוך, רם, בעלי החווה האורגנית ובית הקפה, מטפל בגינתו ושומר את החנות פתוחה, מה שהפך את המקום לנקודת מפגש עבור תושבי האזור. רם חי בכליל כבר 10 שנים: "תמיד חלמתי לעבור צפונה ולהקים חווה. רציתי להקים מקום שבו אוכל לגדל ירקות אורגניים, למכור אותם לאנשים ולחיות חיים פשוטים וקרובים לטבע.

"גם כשהמצב קשה, אני מנסה להישאר אופטימי ולהמשיך לתחזק את החווה והחנות, כי אנשים עדיין צריכים מקום לקנות בו אוכל ולהרגיש קצת נורמליות".

למרות המלחמה, רם ממשיך לטפל בגינה שלו ומציע את תוצרתו לתושבי כליל והאזור. הוא מתאר את זה כ"סוג של תרפיה. זה נותן לי תחושת משמעות ויציבות בתוך כל הכאוס".

רענן רם עומד מול בית הקפה ב"גינה האורגנית" בכליל, 21 באוקטובר 2024 (צילום: דיאנה בלטר)

החיים בכליל תחת מתקופת הטילים אינם קלים, אך התושבים שומרים על אורח חיים אקולוגי ופשוט ככל האפשר. "אנחנו חיים כאן כי אנחנו מאמינים בערכים של שמירה על הסביבה וחיים קרובים לאדמה", אומרת אחת מתושבות הכפר, "אבל המלחמה הזו מערערת את הכול".

תושבים רבים מביעים תקווה שהמצב ישתפר, אך מבינים שזה עלול לקחת זמן. בינתיים הם ממשיכים לתחזק סוג של שגרה ומנסים לשמור על רוח קהילתית חזקה. "אין לנו הרבה ברירות", אומר רם, "החיים ממשיכים גם במלחמה, ואנחנו צריכים להסתגל ולמצוא את הדרכים שלנו להתמודד עם זה".