העימות בין רון קהתי ואסף אגמון – אביו וסבו של החייל גור קהתי ז"ל, שנהרג במהלך משימת "מיפוי המבנה" בלבנון – לבין מח"ט שומרון, שנאם בטקס לזכרו של זאב חנוך (ז'אבו) ארליך ז"ל בשבי שומרון, חורג מעבר לכאבה של משפחה שכולה או להבעת רגשות ספונטנית הפורצת כשהכאב הופך לבלתי נסבל.

בזעקתם המהדהדת, שהרעידה את קירות המבנה, המחישו האב והסב השכולים שמדובר במחלוקת פוליטית וצבאית עקובה מדם, הדורשת לפני הכול הכרעה ברורה מצד הדרג הצבאי הבכיר בנוגע לכיוון המוסרי שאליו יוביל את הצבא בשנים הקרובות – שנים שבהן המלחמה הרב־חזיתית עשויה להימשך, גם אם בעוצמות נמוכות יותר.

היטיבה להגדיר זאת גם אימו של גור, מעין, כששאלה: "יש לי עוד בן בצבא. איך אני אמורה לשלוח אותו? באיזה מסר? שמשתמשים בו ככלי הזיה?"

גם עכשיו, יותר מחודש לאחר שנחשף כיצד יחידות צבאיות נדרשו לאבטח וללוות משימות "מיפוי" של מבנים עתיקים מעבר לקווי האויב, צה"ל ממשיך להתמהמה

גם עכשיו, יותר מחודש לאחר שנחשף כיצד יחידות צבאיות נדרשו לאבטח וללוות משימות "מיפוי" של מבנים עתיקים מעבר לקווי האויב, צה"ל ממשיך להתמהמה. חקירת מצ"ח רחוקה מסיום, ועדי מפתח טרם זומנו להעיד. חמור מכך, התחקיר המבצעי, שאמור היה להיות מהיר וממוקד, מתעכב. דובר צה"ל, בתגובה לפניית זמן ישראל, לא מסר אפילו לוח זמנים משוער לסיום הבדיקות.

ללב מתגנב החשד כי תחקיר מבצעי שיוכיח כי לא הייתה סיבה מספקת להתקרב למבנה ולסכן חיילים ואזרחים רק כדי לבדוק מה יש בתוכו, יוביל להסקת מסקנות נגד קצינים בכירים שאישרו התנהלות כזו – ולא בפעם הראשונה – ולמימוש נהלים שהוזנחו לאורך זמן.

צה"ל, יותר מכל גוף גדול אחר, מחזיק ביכולת להתמודד עם בעיות כמו קורוזיה של משמעת לקויה והחדירה הממארת של נורמות משיחיות לבסיסים וליחידות. דווקא בארגון שפועל על פי פקודות, חוקים ונהלים, הצליחו לאורך השנים להפחית את מספר תאונות הדרכים ותאונות האימונים, להילחם בהטרדות מיניות, ולהעלות משמעותית את המודעות לבעיות נפשיות הנגרמות משירות ולחימה. היכולת קיימת. השאלה אם יש רצון.

האימפריאליזם של קצינים בדרגי ביניים, ההתייחסות לשטחים בלבנון ובעזה כ"נחלת אבות" בניגוד לפקודות המבצעיות, החיבור לאזרחים שעוסקים בקברי אבות, שילוב פסוקי תהילים וקריאות נקם בפקודות מבצע, חלוקת ספרי הדרכה לחזרה בתשובה לטירונים, לחץ חברתי להתפלל ולהניח תפילין, ליווי סיורים של דניאלה וייס וחבריה לארץ המובטחת בעזה, ותוכניות להקים התנחלויות בדרום לבנון – כל אלו עשויים להיראות כאירועי משמעת נקודתיים. אך ראוי למפות את התופעות הללו (עם או בלי מומחה לארץ ישראל) לתמונה אחת גדולה ועכורה.

נוהל חדש שנחשף בזמן ישראל בעקבות סדרת הופעות בעלות אופי משיחי בפני חיילים, מבהיר שצה"ל מחויב להתמודד עם חדירת מסרים פוליטיים שנויים במחלוקת אל הלוחמה

מותו המיותר של קהתי והחקירות המעוכבות סביב הפעולה המבצעית שבה נהרג מעלים שאלות קריטיות שדורשות בירור מעמיק. בין היתר, יש לבדוק כיצד קיבל זאב חנוך ארליך את האישורים להיכנס לאזור, כולל שימוש במדים ונשק, מדוע המשימה אושרה מלכתחילה, אילו אמצעי מודיעין ובטיחות ננקטו לפני ההתקרבות למבנה, מה הייתה המטרה המבצעית של "המיפוי", וכיצד נולד שיתוף הפעולה רווי הסכנות הזה, שנמשך מעל עשור, בין חוקר אזרחי לקצינים בכירים.

על הצבא להסתכל על האירוע בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר מלהגדירו כעוד תקלה מבצעית או טעות אנוש בלחימה.

מימין: זאב ארליך בדרום לבנון באוקטובר 2024. משמאל: סמל גור קהתי (צילום: מועצה אזורית בנימין, דובר צה"ל, מונטז')

נוהל חדש שנחשף בזמן ישראל בעקבות סדרת הופעות בעלות אופי משיחי בפני חיילים – כולל הופעותיהם של הזמרים חנן בן ארי וליאור נרקיס ושל רב הכשרות נח"ל עמיחי פרידמן – מבהיר שצה"ל מחויב להתמודד עם חדירת מסרים פוליטיים שנויים במחלוקת אל הלוחמה הצבאית.

בשבוע שעבר הגיע לידינו מסמך הנהלים המלא, שדובר צה"ל נמנע עד כה מלפרסם, אך נאלץ לחשוף בעקבות עתירת חופש מידע של עמותת "הצלחה".

הנוהל אינו משאיר מקום לספק לגבי הצורך להקים "חומה סינית" בין אירועי תרבות וחינוך לבין מסרים פוליטיים ומשיחיים כמו אלה שנשמעו בהופעות השנויות במחלוקת: "אין מקום לאמירות פוליטיות בצה"ל אשר יש בהן לעורר פילוג ולערער את החוסן והלכידות – אנו נגלה אפס סבלנות בנושא.

ארליך אינו אומן והוא לא בא "להופיע" מול אף אחד. הכללתו בצוות הלוחם היא אבולוציה חמורה יותר של חדירת מחלוקות פוליטיות לתוך הצבא

"יודגש כי כל משרת בצה"ל, בין אם בסדיר או במילואים, הכפוף לפקודות הצבא, נדרש להקפדה על ערך הממלכתיות וחל איסור גמור על קיום שיח פוליטי מכל סוג שהוא".

הנוהל גם מפיל את מלוא האחריות לתכנים בהופעות על דרג הפיקוד של היחידות המזמינות, לרבות תדרוך האומן המופיע, השיח במהלך ההופעה, האווירה שמתקיימת בו, הכרת הרפרטואר מראש ועוד.

חיילים ברצועת עזה עם שלט "גוש קטיף חזרנו", אוקטובר 2023 (צילום: עמוד הפייסבוק "הביתה – חוזרים לחבל עזה")

ארליך אינו אומן והוא לא בא "להופיע" מול אף אחד. הכללתו בצוות הלוחם היא אבולוציה חמורה יותר של חדירת מחלוקות פוליטיות לתוך הצבא, מכיוון שהחיילים שאבטחו אותו הפכו להיות סטטיסטים שבויים במשימה מבצעית שהתרכזה סביבו, ועל פניו לא אושרה כראוי ולא כללה מטרות המחייבות סיכון חיי אדם. אפשר לומר שמה שמתחיל באי הקפדה על משמעת ביום־יום, סופו בסיכון חיי אדם בקרב.

לפיכך, אגמון אינו "סתם" סבא שכול אמוציונלי שמבטא את כאבו – קריאתו מהווה קריאת השכמה לצבא להתעורר, לחקור ביסודיות ובכל הכוח, ובעיקר להסיק מסקנות ברורות. כל זאת, כדי שאבות נוספים לא יאלצו לשאול בכאב: לשם מה לכל הרוחות מסכנים את ילדינו?