מזה חודשים רבים, אין זה סוד שתאומי הבלהות של ההפיכה המשטרית – שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן – דוהרים במלוא הקצב לחידוש חקיקת ההפיכה המשטרית, כאילו שנת 2023 וכאילו 7 באוקטובר של אותה שנה לא אירעו מעולם.

בימים האחרונים דווח כי לוין הורה לסיים את חקיקת ההשתלטות הפוליטית על הוועדה לבחירת שופטים בתוך שבועיים. במקביל מקדמת ועדת החוקה את הצעת החוק שתכליתה פוליטיזציה של תפקיד נציב תלונות הציבור על שופטים.

הדינמיקה של השבועות האחרונים, ביחס לשתי הצעות החוק הללו, מלמדת על רצונם של לוין ורוטמן להעביר שינויים חקיקתיים מרחיקי לכת, אף בדרך של השגת "פשרות" לגבי שני החוקים. מבחינה פוליטית, הם הגיעו ככל הנראה למסקנה שמשרת אותם לומר כי הסכימו לוותר על חלקים מתוך הרפורמה שקיוו להעביר ובסופו של דבר העבירו נוסח שהוא תוצאת פשרה, "למען אחדות העם".

הדינמיקה של השבועות האחרונים, ביחס לשתי הצעות החוק הללו, מלמדת על רצונם של לוין ורוטמן להעביר שינויים חקיקתיים מרחיקי לכת, אף בדרך של השגת "פשרות"

זו פשרה מזויפת, כמובן; העמדת פנים לצרכים פוליטיים. ה"פשרה" כביכול משמעה גריעה בעצמאות השיפוטית, שתוצג כמעין איזון בין הסרבנות המתמשכת של שוחרי מערכת המשפט לשקול כל שינוי שהוא, לבין "רצון העם" בהגברת הפיקוח הפוליטי על מערכת המשפט, נוכח "הירידה באמון הציבור". ירידה שנובעת בעיקר מדברי ההסתה של רוטמן, לוין ושות' עצמם נגד בית המשפט.

שר המשפטים יריב לוין ושר החוץ גדעון סער ישיבת ועדת חוקה. 21 בינואר 2025 (צילום: נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת)

מכל מקום, לוין מבקש לחוקק, ביחס להרכב הוועדה לבחירת שופטים, את הנוסחה שהוכתרה כ"פשרת לוין-סער" בתוך שבועיים; ורוטמן מבקש להשלים בהקדם את החקיקה הנוגעת לאופן מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים.

גם רוטמן עושה קולות של מעין-פשרה: ביולי 2024 הוא הציע נוסחה שלפיה בחירת הנציב תועבר מידיהם של שר המשפטים ונשיא העליון במשותף, לידיה של מליאת הכנסת בהצבעה חשאית, ושאת המועמדים לתפקיד יוכלו להציע שר המשפטים או קבוצה של 10 ח"כים. בפשטות – פוליטיזציה מלאה של התפקיד.

כעת רוטמן מציע שהנציב ייבחר על ידי ועדה. החשיבות היא כמובן בפרטים: בשבוע שעבר הוא הציע שהוועדה לבחירת נציב התלונות תמנה תשעה חברים, ושלקואליציה תהיה שליטה ישירה או עקיפה על רוב חבריה

כעת רוטמן מציע שהנציב ייבחר על ידי ועדה. החשיבות היא כמובן בפרטים: בשבוע שעבר הוא הציע שהוועדה לבחירת נציב התלונות תמנה תשעה חברים, ושלקואליציה תהיה שליטה ישירה או עקיפה על רוב חבריה. אלה יכללו בין היתר את שר המשפטים, שר העבודה, יו"ר ועדת החוקה, דיין בדימוס שייבחר על ידי הרבנים הראשיים, ועורך דין בעל ניסיון בייצוג בערכאות – שיבחר שר המשפטים.

הרכב כמעט מאוזן, שכן בוועדה אמורים לשבת גם שופט בדימוס שיבחרו שופטי העליון, שופט בדימוס של בית הדין לעבודה שיבחרו שופטי בית הדין הארצי לעבודה, הסנגור הציבורי הארצי ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה (לכאורה נציג אופוזיציה – אך לעתים יושבת באופוזיציה סיעה המקורבת מאוד למפלגות השלטון). ועם זאת, עם רוב מובנה של חמישה נציגים מתוך תשעה, ברור ששר המשפטים יוכל להעביר את המועמד שהוא חפץ ביקרו.

יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן בדיון. 1 בינואר 2024 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

שלשום עשה רוטמן שינוי נוסף בהצעת החוק שלו: במקום תשעה חברים בוועדה לבחירת הנציב, יהיו בה שבעה חברים בלבד. יו"ר ועדת החוקה ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה נמחקו, וכך גם עו"ד שיבחר שר המשפטים. במקומם הוכנס "חבר כנסת שתבחר הכנסת או ועדה מוועדותיה שהסמיכה לכך" – ובפשטות, נציג הקואליציה.

בנוסף, במקום שופט שיבחרו שופטי בית הדין הארצי לעבודה, יהיה בוועדה שופט מחוזי שיבחרו הנשיאים של בתי המשפט המחוזיים. למה? כי לדעת לוין-רוטמן בכך יש להם סיכוי רב יותר לתקוע טריז בין מחנות ניצים בתוך מערכת המשפט.

וכך שוב נהנית הממשלה מרוב כמעט אוטומטי של ארבעה משבעת חברי הוועדה: שני השרים, חבר כנסת ונציג הרבנים הראשיים. על זה לוין ורוטמן טורחים להקפיד.

בכל הדיונים שקיים רוטמן בוועדת החוקה בהצעת החוק שלו, לא ניתן נימוק לשאלה אחת פשוטה: מהו בדיוק הצורך להוציא את הבחירה מידיה של הוועדה לבחירת שופטים?

בכל הדיונים שקיים רוטמן בוועדת החוקה בהצעת החוק שלו, לא ניתן נימוק לשאלה אחת פשוטה: מהו בדיוק הצורך להוציא את הבחירה מידיה של הוועדה לבחירת שופטים? הרי המחוקק כבר יצר מבנה של ועדה שבה יש ייצוג לכלל רשויות השלטון, ושיש בה איזונים ובלמים פנימיים הראויים לרשות השופטת, שבהם יש יתרון לשיקולים מקצועיים על פני שיקולים פוליטיים.

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם מגיש את הדוח השנתי לשר המשפטים יריב לוין ולממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן. 26 במרץ 2024 (צילום: דוברות הרשות השופטת)

הצורך בהצעת החוק של רוטמן נולד מלכתחילה בשל סרבנותו של לוין להגיע להסכמות כלשהן עם נשיא העליון (ומי שהחזיקו בתואר ממלא-מקום נשיא העליון) בשנתיים האחרונות, על זהות מועמד לתפקיד הנציב, לאחר פרישתו של הנציב הקודם, השופט בדימוס אורי שהם.

ואולם התנהגותו זורעת ההרס של לוין בתפקיד שר המשפטים אינה מהווה הצדקה לעריכת שינויים משטריים מרחיקי לכת.

אפילו אם יש צורך בפתרון חקיקתי על מנת לצאת מהמבוי הסתום, אפשר לעשות זאת בשינוי מזערי: במקום שהשר ונשיא העליון יבחרו מועמד במשותף, יוכל כל אחד מהם להציע מועמד לתפקיד הנציב, והוועדה לבחירת שופטים היא זו שתצביע ותבחר, כפי שנעשה היום כשיש מועמד מוסכם.

מעייף לחזור ולהזכיר מה מידת חשיבותו של תפקיד נציב התלונות על שופטים. מדובר בגורם בעל השפעה מכרעת על היכולת לקדם או למנוע קידומם של שופטים במערכת.

מעייף לחזור ולהזכיר מה מידת חשיבותו של תפקיד נציב התלונות על שופטים. מדובר בגורם בעל השפעה מכרעת על היכולת לקדם או למנוע קידומם של שופטים במערכת

נציב לא מתאים, החמוש במוטיבציות שליליות, עלול להדביק כתמים לשופטים מקצועיים שאינם מתכופפים בפני השלטון, לשמש בעצמו זרוע לקידום אינטרסים של השלטון ולייצר מאזן אימה אל מול השופטים. זהו מתכון לפגיעה חריפה בעצמאות השיפוטית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב לקראת עדותו. 10 בפברואר 2025 (צילום: תומר אפלבאום/פול )

לא צריך להפליג בדמיון: אם היה מכהן כיום נציב הכפוף לאינטרסים שלטוניים, הוא יכול היה בקלות לאיים, באמצעות "בירור תלונות" שונות ומשונות שהיה מגיש למשל הנאשם בנימין נתניהו, על שופטי המחוזי בירושלים המנהלים את משפטו. המציאות הסוריאליסטית הזו אורבת מעבר לפינה, אם הצעת החוק של רוטמן תאושר.

חתירתם של תאומי ההפיכה להישגים חקיקתיים שיוצגו כ"פשרות" מלמדת על מידת הדחיפות שהם חשים, נוכח הטענות שהופנו כלפיהם מצד מחנה הימין, על כי עד עתה לא הצליחו להביא הישג כלשהו במאבק האיתנים מול מערכת המשפט.

חתירתם להישגים חקיקתיים שיוצגו כ"פשרות" מלמדת על מידת הדחיפות שהם חשים, נוכח הטענות שהופנו כלפיהם מצד מחנה הימין, על כי עד עתה לא הצליחו להביא הישג כלשהו במאבק מול מערכת המשפט

המוטיבציה המחודשת של רוטמן ולוין היא כשלעצמה סיבה טובה להימנע מלהתפתות לעסקאות מפוקפקות. מעקרונות יסוד של עצמאות שיפוטית אסור לסגת, גם לא באופן חלקי.