1

כשהדברים האלה נכתבים, גוש האוויר הקר המוכר בשם "קורל" עושה את דרכו לעבר שמי ישראל. לכאורה זו הזדמנות פז לקחת הפוגה קלה מתלאות המזרח התיכון ולהידמות לרגע לבריטים שיכולים להרשות לעצמם להגג על מזג האוויר, אבל אצלנו הכול מתערבב, בעיקר הטרמינולוגיה.

במסגרת ריאיון רדיו אחד הצהיר מנכ"ל עיריית ירושלים לא פחות משלוש פעמים ש"אנחנו מוכנים לכל התרחישים". נותר רק לתהות לאן נעלם "אנחנו ערוכים בהגנה ובהתקפה".

שלג בירושלים ומשחק הניחושים הלאומי שקודם לו הם אירוע חביב, אבל מה שישראל באמת צריכה כרגע זה לא אוויר קפוא מהקוטב ותמונות של רמת הגולן בלבן אלא מנה משמעותית של גשם. ואת זה כנראה לא נקבל.

לאיש אין מושג מה יקרה בחורף הבא, אבל רגע לפני אירוע הקור, נתוני הגשמים בחורף הזה נמוכים באורח קיצוני: למעט נקודות בודדות שספגו מכות גשם, ברוב חלקי הארץ ירדו בין 40% ל־60% מהכמות שהייתה אמורה לרדת

"זה חורף נהדר מבחינת איכות החיים המיידית", אמר השבוע גורם במשק המים. "המון ימים אביביים ושטופי שמש ואירוע אחד של שלג, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. אבל אם החורף הבא לא יהיה שונה לגמרי נהיה בבעיה אמיתית".

לאיש אין מושג מה יקרה בחורף הבא, אבל רגע לפני אירוע הקור, נתוני הגשמים בחורף הזה נמוכים באורח קיצוני: למעט נקודות בודדות שספגו מכות גשם, כמו חוף הכרמל, ברוב חלקי הארץ ירדו בין 40% ל־60% מכמות הגשמים שהייתה אמורה לרדת עד כה.

יום חורפי בתל אביב, 5 בפברואר 2024 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

בירושלים היו אמורים לרדת 374 מילימטרים – וירדו 176. בתל אביב הממוצע הרב־שנתי לתאריך עומד על 416 מילימטרים, ירדו 229. ספק אם רמת הגולן חוותה אי פעם חורף כזה: במרום גולן היו אמורים לרדת 597 מילימטרים, ירדו 215 – 36%. אם ברמת הגולן נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הנגב?

על אף לא מעט נקודות תורפה, בתמונה הכללית משק המים הישראלי נהנה מחוסן מרשים. בכל הנוגע לאספקה שוטפת של מים לאוכלוסייה ולתעשייה, ישראל לא מתקרבת אפילו לנקודת חירום. אבל חורף כזה משרטט קו הפרדה עבה בין עכברי העיר לעכברי הכפר – בין הבתים, המשרדים והמפעלים, לבין השדות, הטבע והחקלאות.

באקלים כאוטי ולא צפוי, אם ישראל רוצה להמשיך להיות אי של ביטחון מים בלב אזור נחשל וצמא, היא צריכה להיות יצירתית, עתירת ידע מדעי וטכנולוגיות מתקדמות

ברמת הגולן יש חקלאים שלראשונה בחייהם נאלצו להשקות את הגידולים בחורף. הנגב, אסם החקלאות של ישראל, מיובש לחלוטין. מכיוון שעלות המים היא רכיב משמעותי בתשומות החקלאיות, להישענות של החקלאים על השקיה תהיה השפעה ישירה – ולמעשה כבר יש – על מחירי הירקות והפירות.

באקלים כאוטי ולא צפוי, אם ישראל רוצה להמשיך להיות אי של ביטחון מים בלב אזור נחשל וצמא, היא צריכה להיות יצירתית, עתירת ידע מדעי וטכנולוגיות מתקדמות. קשה לומר שהממשלה הנוכחית מסייעת לסגולות האלה לשגשג. ומתקרב הרגע שבו תידרש גם מנהיגות אמיצה ולא פופוליסטית.

סכר דגניה על שפת הכינרת, דצמבר 2022 (צילום: איתי דודי, רשות המים)

במקומות מסוימים בקליפורניה מוכת הבצורות כבר מוהלים שפכים מטוהרים עם מי תהום נקיים ומזרימים אותם לבתים. המים הללו עומדים בכל הפרמטרים הבריאותיים, אבל זה משהו שקשה לעכל אותו פסיכולוגית ולהעביר אותו ציבורית. לא מן הנמנע שגם בישראל נגיע להתמודדות הזו.

גורמים במשק המים הביעו השבוע דאגה למצב הכינרת: אם "קורל" לא תמטיר עליה כמויות משמעותיות של מים, היא עלולה להגיע בקיץ סמוך מאוד לקו האדום, וזה אחרי שבחורף שעבר האגם הלאומי כמעט גלש.

שני מתקני התפלה לא פעלו בחורף הזה, חזרנו לשאוב מהכינרת, החורף אכזב ולא מילא אותה – והופ, מפלס הכינרת הוא שוב סיבה לדאגה. אלא אם מרץ או אפריל יפתיעו

שני מתקני התפלה לא פעלו בחורף הזה, חזרנו לשאוב מהכינרת, החורף אכזב ולא מילא אותה – והופ, מפלס הכינרת, שכיום עומד על בדיוק מטר אחד פחות מהתאריך הזה אשתקד, הוא שוב סיבה לדאגה. אלא אם מרץ או אפריל יפתיעו. באקלים הנוכחי, תרתי משמע, אי אפשר לפסול שום אפשרות.

2

ב־2016 הקים יזם צעיר בשם אדם קרומר חברה קטנה בשם "מאה אלף גגות סולאריים". הוא זיהה שהתקנת פאנלים סולאריים על הגג נתפסת על ידי ישראלים רבים כפרויקט מסובך ומאיים, וביקש לפוגג את החשדנות באמצעות שירותי תיווך וליווי מול יזמים ומול הביורוקרטיה המתישה.

פאנלים סולאריים על גגות בתים ביישוב צור הדסה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

תשע שנים לאחר מכן, השיק השבוע שר האנרגיה אלי כהן את תוכנית "מאה אלף גגות סולאריים לישראל". אני בטוח שקרומר ימחל לשר על הפלגיאט. כשרעיון טוב שנבט בשולי השוליים מאומץ על ידי הממשלה זה רגע משמח, לא רגע שצריך להתקטנן בו על זכויות יוצרים.

על אף התקדמות מסוימת בשנים האחרונות, נכון להיום מותקנים פאנלים סולאריים רק על 30 אלף גגות בישראל, רובם המכריע על צמודי קרקע. במשרד האנרגיה מבינים שזה חייב להשתנות כדי שיהיה סיכוי להגיע אל היעד של 30% אנרגיות מתחדשות בסוף העשור (כיום 14% מהחשמל בישראל מופק מאנרגיות נקיות).

כשכהן נשאל למה הוא לא הולך על חקיקה – לחייב לפחות כל בניין חדש בפאנלים סולאריים על הגג – הוא שולף את מילות הקסם "שוק חופשי". זה אירוני, משום שמלכתחילה החשמל על הגגות מסובסד ע"י המדינה

היעד שסומן: לעלות מ־30 אלף גגות ל־130 אלף. אם בהולנד ל־16% מהבתים הפרטיים יש פאנלים על הגג, למה שישראל תעמוד על רבע מזה? (4%–5% נכון להיום).

כהן הוא רואה חשבון, איש של מספרים וכלכלה. הוא משוכנע שאפשר להניע את הישראלים דרך הכיס, ולכן התוכנית שהכינו במשרד האנרגיה, בשיתוף פעולה עם רשות החשמל ורשות המיסים, אמורה להפוך את התקנת הפאנלים הסולאריים לעסקה כדאית במיוחד: זמן החזר ההשקעה יצומצם מחמש–שש שנים לארבע–חמש, התשואה תעלה ל־15%.

שר האנרגיה אלי כהן בכנסת, 1 בינואר 2024 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

"מי שלא מתקין פאנלים על הגג ומעדיף לשים את הכסף בבנק פוגע במשפחה שלו ותורם לבנק", הטיח שר האנרגיה, והוסיף: "אנחנו יודעים שהישראלים לא אוהבים להיות פראיירים".

אם לדייק, הישראלים לא אוהבים לחשוב על עצמם כפראיירים, אבל במקרים רבים הם כאלה. ברשתות השיווק עושים מזה הון. הכדאיות הכלכלית להתקנת פאנלים קיימת מזמן, אבל יש גם חסמים אחרים – פסיכולוגיים וגם בירוקרטיים.

כהן הוא פופוליסט, חובב גדול של כותרות ומכוון לבייס. אם הוא מבקש להיות מזוהה עם מהפכה סולארית בישראל, הוא כנראה מרגיש לאן נושבת הרוח. כשהתשוקה ליח"צ משתלבת עם האינטרס הציבורי, אלה חדשות טובות

כשכהן נשאל למה הוא לא הולך על חקיקה – לחייב לפחות כל בניין חדש בפאנלים סולאריים על הגג, בדומה לדודי שמש – הוא שולף את מילות הקסם "שוק חופשי". זה אירוני, משום שמלכתחילה החשמל על הגגות מסובסד על ידי המדינה (להבדיל מהשדות הסולאריים הקרקעיים שייצור החשמל בהם כבר יותר זול מהמקבילה בגז או פחם). בין אם בחקיקה ובין אם בסבסוד, המדינה מתערבת. שוק חופשי זה לא.

משרד האנרגיה משתנה. בעבר התנהלו קרבות בלתי פוסקים בינו לבין המשרד להגנת הסביבה, כשהאחרון מסנגר על האנרגיות המתחדשות ומשרד האנרגיה דוחף את המזהמות. היום יש הרבה יותר מן המשותף בין שני המשרדים.

פאנלים סולאריים על גג בית פרטי בישראל, 13 באוגוסט 2009 (צילום: חן לאופולד/פלאש90)

כהן הוא פופוליסט, חובב גדול של כותרות ומכוון לבייס. אם הוא מבקש להיות מזוהה עם מהפכה סולארית בישראל, הוא כנראה מרגיש לאן נושבת הרוח (או זורחת השמש) ומאמין שזה ישתלם לו. כשהתשוקה ליח"צ משתלבת עם האינטרס הציבורי, אלה חדשות טובות.

רון אייפר, ראש חטיבת האנרגיה המקיימת במשרד האנרגיה, אומר שהתקנת מערכת סולארית ממוצעת על גג של בניין מגורים שווה מבחינת האפקט הסביבתי לנטיעה של 600 עצים. ספק אם הסנטימנט הירוק יגרום לישראלים להתקין מערכת סולארית. נראה שהשטח מחכה למשהו שיצית אותו, שיהפוך את התקנת הפאנלים לאירוע אופנתי וויראלי.

את מסעות ההסברה הממשלתיים שהצליחו עד היום אפשר למנות על כף יד אחת: לא לקטוף פרחי בר, לחגור חגורת בטיחות, לחסוך במים. האם הקמפיין המתוכנן של משרד האנרגיה יצטרף לרשימה הקצרה? ימים יגידו

משרד האנרגיה ינסה לעשות את זה באמצעות קמפיין נרחב שיושק בשבועות הקרובים. את מסעות ההסברה הממשלתיים שהצליחו עד היום אפשר למנות על כף יד אחת: לא לקטוף פרחי בר, לחגור חגורת בטיחות, לחסוך במים (אחרת הפרצוף של רננה רז ייסדק). האם הקמפיין המתוכנן של משרד האנרגיה יצטרף לרשימה הקצרה הזו? ימים וגגות יגידו.

3

דיזנגוף סנטר הוא עוף מוזר בנוף הקניונים בישראל. מקדם בכל הכוח פרקטיקות סביבתיות וחברתיות בלי לוותר על הרווחיות. מתברר שזה עובד, לפחות עד גבול מסוים.

מבט על דיזנגוף סנטר בתל אביב, 15 במרץ 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

לפני כמה שנים הסנטר עבר להעסקה ישירה של כל העובדים שבישראל נהוג להעסיק באמצעות חברות קבלן – בראשם עובדי האבטחה והניקיון. דן פילץ, המנכ"ל ואחד הבעלים, אומר שזה דווקא חסך לקניון כסף: "כשאנחנו מנהלים את העובדים, אנחנו יודעים איפה בדיוק אפשר להתייעל ולחסוך. לקבלן תמיד יש אינטרס לנפח את ההוצאות ולספר לך שהכול חיוני". המאבטחים והמנקות הרוויחו ביטחון תעסוקתי ומעמד של עובדים מהמניין והסנטר הרוויח חיסכון.

עובדי הניקיון אחראים גם על המחזור. כל הפסולת בסנטר מתועלת לזרמים – מתכת, פלסטיק, עץ וכו'. שאריות הירקות והפירות של סניף "מגה" מוכנסות לקומפוסטר ענק, והקומפוסט נמכר באריזות קטנות לתל אביבים שמבקשים לדשן את האדנית או הגינה.

מישהו צריך לדאוג שהפסולת תגיע לזרם הנכון. זה דורש התעסקות ותפעול, ולמה שלעובדים תהיה מוטיבציה לבצע מטלה נוספת מעבר לתפקידם המקורי? הפתרון: דואגים שהכסף ממכירת הפסולת יגיע בחזרה אל העובדים

מישהו צריך לדאוג שהפסולת תגיע לזרם הנכון. זה דורש התעסקות ותפעול, ולמה שלעובדים תהיה מוטיבציה לבצע מטלה נוספת מעבר לתפקידם המקורי? הפתרון: מוכרים את הפסולת ודואגים שהכסף מהמכירה יגיע בחזרה אל העובדים.

הקרטונים נמכרים לחנויות שעושות משלוחים או לאנשים שעוברים דירה, העץ ליצרני משטחים וכו'. 90% מההכנסות מועברות ישירות למשכורות של עובדי הניקיון. מדובר בתוספת שעשויה להגיע גם ל־400 שקל בחודש, סכום משמעותי עבור עובדים שמשתכרים כמה אלפי שקלים.

מפגין עוטה זבל במחאה להעלאת המודעות לנושאים הסביבתיים בתל אביב, 19 בנובמבר 2021 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

חלק מהעץ מועבר לנגריה הפועלת בסנטר, בה גימלאים תל־אביבים מנגרים להנאתם ומייצרים אדניות ופריטי עץ אחרים לטובת הקהילה. נהוג לחשוב שכשהסביבה והקהילה מרוויחות מישהו צריך להפסיד. מתברר שזו לא גזירת גורל. כשמתנהלים נכון, כולם יכולים להרוויח.

4

כשהציעו לי לארוחת צוהריים המבורגר וביצת עין נאלצתי להזכיר שאני טבעוני. מתברר שזה נלקח בחשבון. ההמבורגר היה של "מרינה" – מותג הפטריות הידוע, והביצה הייתה של YO.

העובדה שכדי שאהנה מהארוחה שום תרנגולת לא התייסרה בלול סוללה כנראה גם הוסיפה בת טעם למנה המפוארת של "בורגר" עם "ביצת עין"

"ביצות העין" (כך במקור, כנראה כדי לא להשתמש במונח המטעה "ביצים") נמכרות כשהן קפואות ואז יש לחמם אותן במחבת עם קצת שמן. יחד עם האריזה מגיע גם מלח שחור לתיבול (מהודו!), אם כי החך שלי כנראה לא מספיק אנין כדי להבחין בהבדל בינו לבין עמיתו הלבן.

ככלל, אני לא מתלהב ממוצרים טבעוניים מעובדים שמנסים לחקות מאכלים מהחי, אבל נאלצתי להודות שביצות העין הפתיעו לטובה. הן מבוססות בעיקר על חלבון סויה וחלבון חומוס, המראה שלהן ביצתי למדי והמרקם והטעם ממש בסדר. והן אפילו כחול־לבן – מיוצרות בקיבוץ אילון שבגליל.

"המבורגר" של "מרינה" ו"ביצת עין" של YO (צילום: אביב לביא)

העובדה שכדי שאהנה מהארוחה שום תרנגולת לא התייסרה בלול סוללה כנראה גם הוסיפה בת טעם למנה המפוארת של "בורגר" עם "ביצת עין".