"מבחינתנו זה טוב שמתעסקים בדברים אחרים ולא בנו". את המשפט הלא ממש חכם הזה, בלשון המעטה, השמיע לא מזמן שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, בהתייחסו לדיוני האקלים שהתקיימו באו"ם באותה עת.

דנון, שגריר מדינה ריבונית שאינו אזרח מן השורה, חייב לעשות ומהר את שיעורי הבית בתחום האקלים, כדי ללמוד על הסכנות האקלימיות הרובצות לפתחה של ישראל. אבל לנו אזרחי ישראל, אסור להמתין להתפכחותו של דנון.

עלינו להציב דרישות ברורות בפני הכנסת והממשלה הבאות. כשאנחנו נזכרים במלחמת יום הכיפורים, שגרמה לרבים מאיתנו לאבד אמון במדינה בגלל התחושה שהמדינה לא נערכה כראוי – בלשון המעטה, זו הזדמנות מצוינת לומר שחייבים להיערך למשבר הקיומי הבא.

"מבחינתנו זה טוב שמתעסקים בדברים אחרים ולא בנו". את המשפט הלא ממש חכם הזה, בלשון המעטה, השמיע לא מזמן שגריר ישראל באו"ם, דני דנון, בהתייחסו לדיוני האקלים שהתקיימו באו"ם

במה דברים אמורים? ישראל נחשבת אמנם למדינה שתרומתה לפליטת גזי החממה והתחממות כדור הארץ כמעט זניחה, אך בהיותה מדינת חוף מדברית, היא תהיה בין המדינות הראשונות להיפגע בשנים הקרובות מנזקי האקלים.

אפוקליפסה בקרוב

אלו הם רק מקצת התרחישים האפוקליפטיים הצפויים לנו בעשרות השנים הקרובות:

מידבור הולך וגובר יוביל להיעלמות גידולים חקלאים, בצורות תכופות, מחלות ונגיפים חדשים שיאתגרו את הרפואה הישראלית, ולצורך הולך וגובר בבמזגנים, שיצריך יותר אנרגיה ויוביל ליותר זיהום אוויר, תחלואה ותמותה

• הצפות של הערים המרכזיות שלנו השוכנות לאורך חוף הים כתוצאה מעליית מפלס הים.
• יותר ימים בשנה בהם ימדדו טמפרטורות חום קיצוניות שיובילו לשריפות תכופות ולאובדן יערות ומרחב פתוח.
• מידבור הולך וגובר אשר יוביל להיעלמותם של סוגי גידולים חקלאים, בצורות תכופות, מחלות ונגיפים חדשים שיאתגרו את הרפואה הישראלית, צורך הולך וגובר בשימוש במזגנים אשר יצריך יותר אנרגיה ויוביל ליותר זיהום אוויר ויותר תחלואה ותמותה.
• סכנה אמיתית למקורות המים שלנו כצורך קיומי ואיומים גיאו-פוליטיים מצד שכנינו במאבק על מקורות מים ומחיה.

האם אפשר לתקן עדיין?

החדשות הטובות – וישנן כאלה – הן שעדיין אפשר לשנות את רוע הגזירה.

חובה לקדם חקיקת אקלים כמקובל במדינות המתקדמות בעולם, עם יעדים שאפתניים לחיסכון באנרגיה, קידום משק אנרגיה נקי והפחתת השימוש ברכב פרטי ומזהם

• ההיבט הראשון נעוץ בחובה לקדם חקיקת אקלים כמקובל במדינות המתקדמות בעולם, עם יעדים שאפתניים לחיסכון באנרגיה, קידום משק אנרגיה נקי והפחתת השימוש ברכב פרטי ומזהם. אין להסתפק ביעדים השמרניים שהצבנו לעצמנו בכל אחד מהנושאים הללו במסגרת הסכם פאריז  – הגעה בשנת 2030 ל-17% התייעלות אנרגטית, 17% אנרגיות מתחדשות ו20% הפחתת השימוש ברכב הפרטי –  ויש לחייב יעדי הפחתה של 30-50 אחוזים כמקובל במדינות המתקדמות בעולם ולהתחייב ל100% אנרגיה מתחדשת עד ל-2050, במדינה הנהנית בממוצע מ-300 ימי שמש בשנה.
• ההיבט השני נעוץ בחובה ליישם ולתקצב באופן מיידי את החלטות הממשלה להיערכות למשבר האקלים. ממשלות מערביות אחרות בעולם כבר הקצו עשרות מיליארדי דולרים להשקעה בכלכלה מעוטת פחמן. הבנק העולמי ובנקים מרכזיים בכ-35 מדינות הורו על הקפאת הלוואות למפעלים מזהמים אשר אינם מתחייבים לשיפורים סביבתיים ולהפחתה משמעותית של פליטת גזי חממה. כל זה לא קורה עדיין בישראל. תכניות ההיערכות לנזקי האקלים אינן מתוקצבות, משרדי הממשלה אינם מתואמים ביניהם והחלטות ממשלה בנושא אינן מיושמות כנדרש. אין המדובר בנוסחת קסם. גם ישראל, חייבת להקצות כבר עתה את מיליארדי השקלים הנדרשים לשם בניית התשתיות ונקיטת פעולות ההיערכות להתמודדות עם המשבר.

משבר האקלים הוא בבחינת אתגר קיומי המונח לפתחן של הכנסת והממשלה החדשות. מדובר בצו השעה והשעה היא שעת חירום. כמו אותה המלחמה הקיומית והטרגית ההיא שתולדתה בהדחקה ואדישות, עלינו לעשות הכל כדי שההתמודדות עם משבר האקלים לא תיכנס אל הדקה התשעים ואחת, ותהפוך לעוד מלחמת קיום הישרדותית, וחלילה גם חסרת סיכוי.

עו"ד עמית ברכה, בן 50 נשוי פלוס 2, הוא מנכ"ל "אדם טבע ודין" ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. מתעניין במוסיקה, ספרות קולנוע וטניס

בשבוע שעבר צפינו בערוץ "כאן 11" בסרטו של יאיר קדר "הפרק האחרון של א.ב יהושע". הסופר, בן 83, מזכיר בסרט את נכדתו גאיה. לדבריו, גאיה אומרת שבכל העיתונים סבא מדבר על כך שהוא הולך למות, אבל לדבריה היא רואה "שהוא מסתובב, מבלה לו יפה מאוד".

גאיה צודקת. גופו של סבה כבר בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה להתכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית, הולך ונפרד מהעולם. ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים.

גאיה צודקת. גופו של סבה בוגד בו קשות, האלמנות מכאיבה, אבל הוא חיוני ושופע חום וחיות. לא מנסה התכחש לידיעה שימיו אולי ספורים. מתכונן לפרידה הסופית מהעולם ומנסה, כנראה, למצות כל יום נוסף של חיים

ובדומה לו הזקן ב"שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג. זה הזקן שחולק, כנראה, על תפיסתו של קוהלת. מערער על הקביעה "אין חדש תחת השמש":

"והנה אתה בא בימים וזקנת ושבת.
וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים.
ותדע: כל יום אחרון תחת השמש,
ותדע: חדש כל יום תחת השמש".

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי.

כי איך אפשר להסתלק מהעולם ביום ככל הימים, יום שבו "פורסים את הלחם/ ואוספים את הפרי אל הטנא", כנאמר בשיר "ביום זה". מוני אמריליו הלחין את השיר, המוכר לציבור בעיקר בביצועיהם של יוסי בנאי ואורה זיטנר.
המשוררת תהתה:

"איכה תמותי נפשי ביום הזה
שהוא יפה ומלא, שהוא גדוש ופשוט
שהוא אור, שהוא יום ככל הימים?".

ואכן, אנשים רבים, חלקם משכילים ונאורים, מנסים להדוף כל מחשבה על סופיותם הצפויה.

ועוד על אותה סוגיה מורבידית שרודפת את כולנו. את המפוכחים המתמודדים איתה וגם את המכחישנים. לאה גולדברג ביטאה בשירתה גם את הקושי להכיר בסופיותם של חיינו, במעבר הצפוי אך בלתי נתפס אל לילה נצחי

היצירה היא מעין נעורים, כלשון הקלישאה. גם קלישאות מבטאות לעתים אמיתות עמוקות. "אני עברתי איזה מחסום כתיבה", מעיד א.ב יהושע על עצמו. "וחזרתי לכתוב. אני כל היום משייף. אמרתי: 'זה לא רע בכלל וקיבלתי אומץ להתחיל'". והבמאי, יאיר קדר, אמר בראיון אשר פורסם ב"הארץ" ש"היצירה מחזקת אותו (את יהושע). נותנת לו עוצמה פנימית…הוא תאב חיים וגם מתכונן להיפרד מהם".

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה. כתיבה מאפשרת לה שלא לעשות רק עוד מאותו דבר. בתה של בונדי, העיתונאית לשעבר טל בשן, פרסמה ביום השנה למות אימה (בגיל 94!) רשימה גנוזה של האם שכותרתה: "שיגרה היא סתם פיהוק, עד שמגיעים לזיקנה".

ואז, כדברי רות בונדי:

"השגרה היא משענת, ביטחון, ידידה בשעה שחורה… לא מאהבה אני נאחזת בה, אלא מתוך פחד משיבושים…הכמיהה לחידוש מתרכזת בכתיבה. רק לא לחזור על עצמי. לא לכתוב תמיד אותו דבר, במילים אחרות. עלי לחפש נושאים שלא כתבתי עליהם עדיין".

ושוב אני חוזרת אל חכמת זקנים נוסח לאה גולדברג. אל פסוק השיר "ותדע: חדש כל יום תחת השמש". ציטטתי את השיר בקבוצת הפייסבוק "לא סופרים – מועדון הקריאה של הארץ". אחד הטוקבקיסטים המגיבים – ערן קרלינסקי – הוסיף הערה אופטימית. לדבריו, האמירה הזאת רלוונטית לכל גיל.

על כוחה של כתיבה בישורת האחרונה של החיים כתבה בהיותה בת 85 גם רות בונדי המופלאה, שהייתה עיתונאית מחוננת, סופרת ומתרגמת. היא כתבה שהכמיהה לחידוש בגילה המופלג מתרכזת בכתיבה

די להיזכר בתמונה החותמת את הסרט המיתולוגי "חלף עם הרוח". הגיבורה, סקרלט אוהרה (בגילומה של ויוויאן לי) כבר יודעת שכל עולמה חרב. ואז היא משמיעה את האמירה הנודעת, האלמותית: "ככלות הכול, מחר יפציע יום חדש".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה.

בעיראק נערכו בחירות כלליות, שהביאו לניצחון הכוחות הפוליטיים המתנגדים לאיראן. לפני שיוצאים במחולות וריקודים חייבים להוסיף כמה קריאות אזהרה והבהרה

עיראק היא לא מדינה דמוקרטית, ולתוצאות בחירות כאלה או אחרות אין ממש בקביעת המדיניות של המדינה, אם בכלל יש מדינה, ואם יש לה מדיניות.

כבר הבחירות הקודמות גרמו להקמת ממשלתו של מוסטפה אל-כאזימי שהייתה מסוייגת מאיראן. הוא דיבר כמו עיראקי עצמאי לכאורה, אבל חדירת איראן כל כך עמוקה במנגנון המדינה, במשטרה ובצבא, עד כי כאזימי אמר מה שבא לו, ואיראן המשיכה לעשות מה בראש שלה.

קודם כל, האם בכלל היו בחירות? מנהלת הבחירות הרשמית אמרה שכן, וגם פרסמה את הנתון של 41% השתתפות בהצבעה. אבל גורמים בתוך עיראק טוענים כי אחוז ההצבעה האמיתי היה רק בסביבות 15% – כלומר כשלון של המהלך כולו. אפילו המשקיפים האירופים, שהיו שמחים להודיע כי הבחירות התנהלו כסדרן, הטילו ספק במספרים הרשמיים וקבעו כי שיעור ההצבעה היה נמוך.

מדוע נמנעו העיראקים מלבוא לקלפיות? מי שעקב אחרי מערכת הבחירות יודע. כשאנו אומרים מערכת בחירות אנו מייד חושבים על ויכוחים, סיסמאות וכו'. בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים.

המאבק בעיראק הוא לא בין מפלגות פוליטיות, אלא בין מיליציות. על הבכורה מתמודדות שתי מיליציות – המיליציה של מוקתדא סדר שזכתה בבחירות, מול החשד א-שעבי – "ההתגייסות העממית" הפרו איראנית. אלה שתי מיליציות שיעיות וההבדל ביניהן הוא שסדר מעדיף את האופי הערבי של עיראק על צביונה השיעי, והחשד א-שעבי מעדיף את הצביון השיעי והוא חלק ממשמרות המהפכה האיראניות.

בעיראק מערכת הבחירות התבטאה בחיסול מועמדים, סוג של פריימריס שלא ידוע במערב. השלב האחרון של הבחירות הוציא לרחובות עיראקים מתוסכלים שקראו לעצור את הרג המועמדים

החשד א-שעבי כבר הודיע כי לא יכיר בתוצאות הבחירות, ויילחם בהם.

כלומר: מי שהלך לקלפיות בכל זאת, רצה לומר כי הוא רוצה להתנתק מאיראן. אבל זה לא מספיק. ההתנתקות מאיראן – אם היא אפשרית – תוכל להתממש רק במלחמת אזרחים פנים שיעית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.