לפני מספר ימים חזרתי הביתה ברכבת מתל אביב (זאת אומרת, מנתב"ג) לירושלים. הייתה עייפה אחרי יום שלם של עבודה והיה מאוחר. היה יום מתוח מבחינה פוליטית וריעננתי את דף החדשות כל כמה דקות לראות האם כבר יש הצעה נגדית ממפלגת הליכוד לליברמן ואם כן, מה היא.

הקרון בו ישבתי היה יחסית ריק ולפתע הגיעו כמה גברים והחלו לשאול את הגברים המעטים שהיו איתי בקרון את השאלה, שאין גבר שלא נשאל, והשאלה שהכי הייתי רוצה שישאלו אותי (מעבר ל"התנשאי לי") – תוכל להשלים מניין?

הקרון בו ישבתי היה יחסית ריק ולפתע הגיעו כמה גברים והחלו לשאול את הגברים שהיו איתי בקרון את השאלה, שאין גבר שלא נשאל, והשאלה שהכי הייתי רוצה שישאלו אותי (מעבר ל"התנשאי לי") – תוכל להשלים מניין?

הרמתי את הראש אך הגוף שלי התכווץ באוטומט. הוא לא התכוון אלי.

הם הלכו הלוך ושוב בין קרונות הרכבת בניסיון לקושש עוד צדיק למניין ערבית ולבסוף הצליחו, התפילה התקיימה 3 מטרים ממני, פתחתי סידור-פלאפון ובשקט בשקט, בלי שבאמת ירגישו שאני גונבת חלק במניין, הצטרפתי לאמירת ה"ברכו את ה' המבורך" ועניתי אמן אחרי הקדיש.

הסיפור ברכבת החזיר אותי כמעט עשור אחורה, לתקופת הצבא, לשבת בה שלחו אותי לריתוק בבסיס בדרום הארץ עם עוד 2 חיילים מהבסיס.

הגענו לקבלת שבת, אני ישבתי מאחורה ושוחחתי מבעד למחיצה עם שותפי לריתוק. דיברנו והעברנו את הזמן עד שיתחילו סופסוף בתפילה. היינו רעבים ורצינו להגיע כבר לארוחת הערב.

"יאללה, תתחילו, לא צריך מניין", קרא המנהיג המפוקפק שניהל את כל העסק, "שזאתי לא יבואו לה עוד רעיונות לראש". וכך, הם העדיפו לוותר על אמירת קדושה, והעיקר לא להחשיב אותי, אשה, כאחת מהציבור

עברו 5 דק' ועוד 5 דק' עד ששמעתי אחד מהם אומר "יש לנו 9, צריך רק עוד אחד למניין ונוכל להתחיל, בואו נעשה מאמצים למצוא את האחד".

בנדיבות תמימה הצעתי את עצמי אשב כמובן מאחורי המחיצה, כנהוג בבית כנסת זה, העיקר שיחשיבו אותי כאחת מהקהל.

"יאללה, תתחילו, לא צריך מניין" קרא המנהיג המפוקפק שניהל את כל העסק "שזאתי לא יבואו לה עוד רעיונות לראש".
וכך, הם העדיפו לוותר על אמירת קדושה והעיקר לא להחשיב אותי, אשה, כאחת מהציבור.

פעם הייתי שואלת את עצמי "מה רע בי שבגללו לא סופרים אותי למניין? התפילה הרי חשובה לי מאוד, אני שומרת תורה ומצוות, מלמדת את בתנו ברכות, מה בכל זה הופך אותי לסוג ב' בכל הנוגע להשלמת מניין?

• פעם הייתי שואלת את עצמי "מה רע בי שבגללו לא סופרים אותי למניין? התפילה הרי חשובה לי מאוד, אני שומרת תורה ומצוות, מאמינה בקב"ה, מלמדת את הילדה שלנו ברכות וקוראת לה קריאת שמע כל ערב, מה בכל זה הופך אותי לסוג ב' בכל הנוגע להשלמת מניין?

מאז נכנסו לי עוד הרבה רעיונות לראש. למשל, תפילה עם טלית והנחת תפילין כל יום. רעיונות רדיקליים כמו המחשבה שנשים יכולות להוביל תפילות, לקרוא בתורה ובכלל, לקחת חלק פעיל ביהדותן.

לא היה לי רצון לכפות את עצמי על נוסעי הרכבת אתמול. זכותם להתפלל כדרכם, כל זאת בתנאי שלא מבקשים ממני לזוז אחורה כדי שיוכלו להתפלל, אך חשוב לזכור שישנם עוד דרכים, פלורליסטיות ומקובלות אף הן.

יוכי רפפורט-זירלר היא מנכ"לית נשות הכותל. היא נולדה והתחנכה בצפת, בעולם אורתודוקסי. שירתה כמפקדת בקורס נתיב, בחיל החינוך והנוער, ולאחר מכן למדה מדעי המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטת בר-אילן. לאחר שנה בה עבדה בסוכנות ידיעות, היא הבינה שהלב שלה שייך לעולם היהדות הפלורליסטית והצטרפה לנשות הכותל ב2016. יוכי מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ובתם הקטנה, שם היא מנהלת אורח חיים אורתודוקסי פתוח (צילום: הילה שילוני)

על פי הידיעות שהצטברו אתמול, נראה כי עסקת החטופים המיוחלת קרובה מאי פעם, וכי הפעם הזאת זה יקרה, בשעה טובה.

אבל, לצערנו, על פי מה שידוע כעת, זו לא תהיה עסקה אחת כפי שקיווינו, שתשחרר את כל החטופים במכה אחת, אלא תהיה עסקה בשלבים, ונחזיק אצבעות שאכן כל השלבים יקוימו, ונזכה בסוף התהליך לראות את כל הבנות והבנים הביתה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

בשבועות האחרונים מרבה ניר ברקת להתראיין בסוגיית פיטורי היועצת המשפטית לממשלה. אולי זה מס השפתיים שהוא מנסה לשלם באמצעותו לאדונו בנימין נתניהו.

ברקת מבקש להצדיק את הניסיון לפטרה ואומר, שכשהוא היה ראש עיריית ירושלים הוא סבל מהיועץ המשפטי לעירייה שלא אפשר לו לעשות כרצונו, וכי לאחר שהחליף את היועץ המשפטי לעירייה נפתרו כל בעיותיו.

עו"ד יוסי חביליו הוא סגן ראש העיר ירושלים ויו"ר סיעת "האיחוד הירושלמי". בעבר שימש חביליו כעשור כיועץ המשפטי של עיריית ירושלים. ב-2010 הוענק לעו"ד חביליו אות "אביר התנועה לאיכות השלטון" בקטגוריית השלטון המקומי - "על מאבקו במעשי שחיתות, אי סדרים, ניגודי עניינים ועבירות על חוקי הבחירות, לא פעם בניגוד לעמדת ראשי העירייה וניסיונות חוזרים ונשנים להדיחו", נכתב בנימוקי ההענקת האות.

"אנחנו מדינה מדהימה שיש בה דמוקרטיה תוססת", אמר נשיא המדינה יצחק בוז'י הרצוג במפגש עם חברי סנאט האוניברסיטה העברית שהתקיים לאחרונה.

ממש בסמוך לאמירה המופרכת של הרצוג (לפחות בחציה השני) הודיע שר התקשורת שלמה קרעי כי לא יציית לצו של בג"ץ, המותיר על כנם את מינויים של שניים מחברי מועצת התאגיד. באותו היום הודיעה חברתו לליכוד, חברת הכנסת טלי גוטליב, כי היא לא תיענה לזימון ולא תתייצב לחקירה במשטרה בגין חשיפת זהות איש שב"כ שהוא גם – ממש "במקרה" – בן הזוג של מנהיגת המחאה שקמה ברסלר.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).