לפני מספר ימים חזרתי הביתה ברכבת מתל אביב (זאת אומרת, מנתב"ג) לירושלים. הייתה עייפה אחרי יום שלם של עבודה והיה מאוחר. היה יום מתוח מבחינה פוליטית וריעננתי את דף החדשות כל כמה דקות לראות האם כבר יש הצעה נגדית ממפלגת הליכוד לליברמן ואם כן, מה היא.
הקרון בו ישבתי היה יחסית ריק ולפתע הגיעו כמה גברים והחלו לשאול את הגברים המעטים שהיו איתי בקרון את השאלה, שאין גבר שלא נשאל, והשאלה שהכי הייתי רוצה שישאלו אותי (מעבר ל"התנשאי לי") – תוכל להשלים מניין?
הקרון בו ישבתי היה יחסית ריק ולפתע הגיעו כמה גברים והחלו לשאול את הגברים שהיו איתי בקרון את השאלה, שאין גבר שלא נשאל, והשאלה שהכי הייתי רוצה שישאלו אותי (מעבר ל"התנשאי לי") – תוכל להשלים מניין?
הרמתי את הראש אך הגוף שלי התכווץ באוטומט. הוא לא התכוון אלי.
הם הלכו הלוך ושוב בין קרונות הרכבת בניסיון לקושש עוד צדיק למניין ערבית ולבסוף הצליחו, התפילה התקיימה 3 מטרים ממני, פתחתי סידור-פלאפון ובשקט בשקט, בלי שבאמת ירגישו שאני גונבת חלק במניין, הצטרפתי לאמירת ה"ברכו את ה' המבורך" ועניתי אמן אחרי הקדיש.
הסיפור ברכבת החזיר אותי כמעט עשור אחורה, לתקופת הצבא, לשבת בה שלחו אותי לריתוק בבסיס בדרום הארץ עם עוד 2 חיילים מהבסיס.
הגענו לקבלת שבת, אני ישבתי מאחורה ושוחחתי מבעד למחיצה עם שותפי לריתוק. דיברנו והעברנו את הזמן עד שיתחילו סופסוף בתפילה. היינו רעבים ורצינו להגיע כבר לארוחת הערב.
"יאללה, תתחילו, לא צריך מניין", קרא המנהיג המפוקפק שניהל את כל העסק, "שזאתי לא יבואו לה עוד רעיונות לראש". וכך, הם העדיפו לוותר על אמירת קדושה, והעיקר לא להחשיב אותי, אשה, כאחת מהציבור
עברו 5 דק' ועוד 5 דק' עד ששמעתי אחד מהם אומר "יש לנו 9, צריך רק עוד אחד למניין ונוכל להתחיל, בואו נעשה מאמצים למצוא את האחד".
בנדיבות תמימה הצעתי את עצמי אשב כמובן מאחורי המחיצה, כנהוג בבית כנסת זה, העיקר שיחשיבו אותי כאחת מהקהל.
"יאללה, תתחילו, לא צריך מניין" קרא המנהיג המפוקפק שניהל את כל העסק "שזאתי לא יבואו לה עוד רעיונות לראש".
וכך, הם העדיפו לוותר על אמירת קדושה והעיקר לא להחשיב אותי, אשה, כאחת מהציבור.
פעם הייתי שואלת את עצמי "מה רע בי שבגללו לא סופרים אותי למניין? התפילה הרי חשובה לי מאוד, אני שומרת תורה ומצוות, מלמדת את בתנו ברכות, מה בכל זה הופך אותי לסוג ב' בכל הנוגע להשלמת מניין?
- פעם הייתי שואלת את עצמי "מה רע בי שבגללו לא סופרים אותי למניין? התפילה הרי חשובה לי מאוד, אני שומרת תורה ומצוות, מאמינה בקב"ה, מלמדת את הילדה שלנו ברכות וקוראת לה קריאת שמע כל ערב, מה בכל זה הופך אותי לסוג ב' בכל הנוגע להשלמת מניין?
מאז נכנסו לי עוד הרבה רעיונות לראש. למשל, תפילה עם טלית והנחת תפילין כל יום. רעיונות רדיקליים כמו המחשבה שנשים יכולות להוביל תפילות, לקרוא בתורה ובכלל, לקחת חלק פעיל ביהדותן.
לא היה לי רצון לכפות את עצמי על נוסעי הרכבת אתמול. זכותם להתפלל כדרכם, כל זאת בתנאי שלא מבקשים ממני לזוז אחורה כדי שיוכלו להתפלל, אך חשוב לזכור שישנם עוד דרכים, פלורליסטיות ומקובלות אף הן.
יוכי רפפורט-זירלר היא מנכ"לית נשות הכותל. היא נולדה והתחנכה בצפת, בעולם אורתודוקסי. שירתה כמפקדת בקורס נתיב, בחיל החינוך והנוער, ולאחר מכן למדה מדעי המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטת בר-אילן. לאחר שנה בה עבדה בסוכנות ידיעות, היא הבינה שהלב שלה שייך לעולם היהדות הפלורליסטית והצטרפה לנשות הכותל ב2016. יוכי מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ובתם הקטנה, שם היא מנהלת אורח חיים אורתודוקסי פתוח (צילום: הילה שילוני)
רוברט אופנהיימר, ראש פרוייקט מנהטן, נחשב לאבי הפצצה האטומית שהוטלה בסיום מלחמת העולם השנייה על הירושימה ואחר כך על נגסקי. אופנהיימר חש רגשי אשמה ופעל אחרי המלחמה למען הקמת פיקוח בינלאומי על המשך פיתוח הנשק הגרעיני.
אופנהיימר המשיך לעסוק עד שנות השישים במחקר מדעי של מבנה גרעין האטום. יחד עם שאר המדענים הוא הופתע לגלות שהפרוטונים והניוטרונים בגרעין, שאותו פוצצו בסוף מלחמת העולם השנייה, אינם חלקיקי יסוד ויש עשרות חלקיקים לא מוכרים שהתקבלו בניסויים של מאיצי חלקיקים אשר נעשו לאחר המלחמה. בשנות השישים עדיין לא היה ברור מי הם החלקיקים הנוספים, גן חיות של חלקיקים קוונטיים.
ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.
יום ראשון בבוקר, נכנס ללמד בכיתה שהיא לא לגמרי כיתה, אלא אולם אכסניה שהוסב לכיתת לימוד. שולחנות מתקפלים מסודרים ב-ח', עטופים מפות לבנות חד פעמיות. סביב השולחנות תלמידות ותלמידי י"ב מתיכון "נופי הבשור", שהתאספו מחדש, ביוזמתם, לסיים יחד את שנת הלימודים האחרונה שלהם – בתנאי פנימייה בעין גדי.
"אמרו לך כבר שאנחנו מהעוטף?", שואל אחד התלמידים, במבט מעט מעורר רחמים.
דניאל טופז הוא מנחה בכיר במכון החינוך דרך כפר, שפעיל בלמעלה מ-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית של ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה רבה דניאל על המעשה וסיכומו הכתוב. היטבת.ם להבין את נפש הנוער שלנו.
כבת למורה למקרא, לשמוע דור שלישי חוזרת מהשבוע המרוכז ואומרת "היה מעניין, נהניתי ללמוד"- דייני.
ממש היום שיחה עם בתי שאומרת -" תנו לחזור להיות אנחנו. בשום אופן לא קורבנות מסכנים, אבל גם לא סמל, לא שליחות". ואני מסבירה שקצת מאוחר מדי כי אכן הם נותנים לכולנו כוחות והוכחה שאפשר לצאת מהסיפור הזה אחרת. לפחות ברמה האישית של כל אחד מאיתנו. ושכל המסביב רק לא יפריע…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם