לפני מספר ימים חזרתי הביתה ברכבת מתל אביב (זאת אומרת, מנתב"ג) לירושלים. הייתה עייפה אחרי יום שלם של עבודה והיה מאוחר. היה יום מתוח מבחינה פוליטית וריעננתי את דף החדשות כל כמה דקות לראות האם כבר יש הצעה נגדית ממפלגת הליכוד לליברמן ואם כן, מה היא.
הקרון בו ישבתי היה יחסית ריק ולפתע הגיעו כמה גברים והחלו לשאול את הגברים המעטים שהיו איתי בקרון את השאלה, שאין גבר שלא נשאל, והשאלה שהכי הייתי רוצה שישאלו אותי (מעבר ל"התנשאי לי") – תוכל להשלים מניין?
הקרון בו ישבתי היה יחסית ריק ולפתע הגיעו כמה גברים והחלו לשאול את הגברים שהיו איתי בקרון את השאלה, שאין גבר שלא נשאל, והשאלה שהכי הייתי רוצה שישאלו אותי (מעבר ל"התנשאי לי") – תוכל להשלים מניין?
הרמתי את הראש אך הגוף שלי התכווץ באוטומט. הוא לא התכוון אלי.
הם הלכו הלוך ושוב בין קרונות הרכבת בניסיון לקושש עוד צדיק למניין ערבית ולבסוף הצליחו, התפילה התקיימה 3 מטרים ממני, פתחתי סידור-פלאפון ובשקט בשקט, בלי שבאמת ירגישו שאני גונבת חלק במניין, הצטרפתי לאמירת ה"ברכו את ה' המבורך" ועניתי אמן אחרי הקדיש.
הסיפור ברכבת החזיר אותי כמעט עשור אחורה, לתקופת הצבא, לשבת בה שלחו אותי לריתוק בבסיס בדרום הארץ עם עוד 2 חיילים מהבסיס.
הגענו לקבלת שבת, אני ישבתי מאחורה ושוחחתי מבעד למחיצה עם שותפי לריתוק. דיברנו והעברנו את הזמן עד שיתחילו סופסוף בתפילה. היינו רעבים ורצינו להגיע כבר לארוחת הערב.
"יאללה, תתחילו, לא צריך מניין", קרא המנהיג המפוקפק שניהל את כל העסק, "שזאתי לא יבואו לה עוד רעיונות לראש". וכך, הם העדיפו לוותר על אמירת קדושה, והעיקר לא להחשיב אותי, אשה, כאחת מהציבור
עברו 5 דק' ועוד 5 דק' עד ששמעתי אחד מהם אומר "יש לנו 9, צריך רק עוד אחד למניין ונוכל להתחיל, בואו נעשה מאמצים למצוא את האחד".
בנדיבות תמימה הצעתי את עצמי אשב כמובן מאחורי המחיצה, כנהוג בבית כנסת זה, העיקר שיחשיבו אותי כאחת מהקהל.
"יאללה, תתחילו, לא צריך מניין" קרא המנהיג המפוקפק שניהל את כל העסק "שזאתי לא יבואו לה עוד רעיונות לראש".
וכך, הם העדיפו לוותר על אמירת קדושה והעיקר לא להחשיב אותי, אשה, כאחת מהציבור.
פעם הייתי שואלת את עצמי "מה רע בי שבגללו לא סופרים אותי למניין? התפילה הרי חשובה לי מאוד, אני שומרת תורה ומצוות, מלמדת את בתנו ברכות, מה בכל זה הופך אותי לסוג ב' בכל הנוגע להשלמת מניין?
- פעם הייתי שואלת את עצמי "מה רע בי שבגללו לא סופרים אותי למניין? התפילה הרי חשובה לי מאוד, אני שומרת תורה ומצוות, מאמינה בקב"ה, מלמדת את הילדה שלנו ברכות וקוראת לה קריאת שמע כל ערב, מה בכל זה הופך אותי לסוג ב' בכל הנוגע להשלמת מניין?
מאז נכנסו לי עוד הרבה רעיונות לראש. למשל, תפילה עם טלית והנחת תפילין כל יום. רעיונות רדיקליים כמו המחשבה שנשים יכולות להוביל תפילות, לקרוא בתורה ובכלל, לקחת חלק פעיל ביהדותן.
לא היה לי רצון לכפות את עצמי על נוסעי הרכבת אתמול. זכותם להתפלל כדרכם, כל זאת בתנאי שלא מבקשים ממני לזוז אחורה כדי שיוכלו להתפלל, אך חשוב לזכור שישנם עוד דרכים, פלורליסטיות ומקובלות אף הן.
יוכי רפפורט-זירלר היא מנכ"לית נשות הכותל. היא נולדה והתחנכה בצפת, בעולם אורתודוקסי. שירתה כמפקדת בקורס נתיב, בחיל החינוך והנוער, ולאחר מכן למדה מדעי המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטת בר-אילן. לאחר שנה בה עבדה בסוכנות ידיעות, היא הבינה שהלב שלה שייך לעולם היהדות הפלורליסטית והצטרפה לנשות הכותל ב2016. יוכי מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ובתם הקטנה, שם היא מנהלת אורח חיים אורתודוקסי פתוח (צילום: הילה שילוני)
הכותרות הראשיות עכשיו
בתחילת השבוע פרסמנו כאן כתבה על המחיר שמשלמות חיילות על המאמצים הכבירים שעושה צה"ל ליצור סביבת שירות מותאמת לחיילים חרדים.
אחת המרואיינות בכתבה, קצינה בצה"ל שבחרה להישאר בעילום שם, העלתה בפנינו את האפשרות ההיפותטית שחיילות לא יוכלו אפילו לדבר בקשר עם חיילים חרדים גם במקרה של חשש לאירוע בטחוני חריג.
בעקבות פרסום דבריה של הקצינה, הגיעה לידינו עדות מהשטח על מדיניות ברוח זו שהונהגה בצה"ל. לפי העדות, צה"ל אסר על תצפיתניות במוצבי שטח רגישים להתאמן בקשר עם חיילים חרדים שהתאמנו בסמוך, תוך פגיעה במוכנות של התצפיתניות והחיילים לחדירת מחבלים, והגדלת הסיכון לחיי אדם.
ד' (השם המלא שמור במערכת) שירתה לפני כשבע שנים כתצפיתנית במוצב בשטחים, שנמצא באזור רגיש שבו מתרחשים חדירות וניסיונות חדירה רבים של מחבלים. לדבריה של ד', פעילותם של חיילי החי"ר באזור הייתה תלויה לגמרי בהכוונה שקיבלו בקשר מהחיילות התצפיתניות.
"שירתי באזור הזה במשך כל השירות הסדיר ותמיד עבדנו צמוד עם חיילי החי"ר שהסתובבו בשטח", מספרת ד'. "כדי למנוע חדירות מחבלים היינו צריכות להתריע ולכוון את החיילים במהירות וביעילות, ולצורך זה היינו צריכות להתאמן על הקשר עם החיילים מדי יום. לא פגשנו אותם, אבל היינו צריכים לדבר איתם בקשר, גם בשביל להתאמן למקרים של חדירת מחבלים, וגם בשביל לדעת איפה הם ולזהות אותם בתצפית".
"דיברנו על זה בינינו וחשבנו להתלונן, אבל אף אחת לא התלוננה. אתה יודע איך זה צבא, אומרים לך לעשות משהו ואת אומרת לחברה שלך בשקט שזה הזוי וחסר אחריות, אבל בסוף את סותמת ועושה מה שאומרים לך"
לדברי ד', גדודי החי"ר בשטח התחלפו כל שלושה חודשים, ובאמת מהתקופות האלה הגיע לאזור גדוד של נח"ל חרדי, "נצח יהודה".
"כאשר הגיע הגדוד החרדי, קיבלנו הנחיה חד-משמעית: אין יותר אימונים ואין בכלל קשר, למעט במקרה של מידע ודאי על חדירה, כי אסור שהחיילים ישמעו בקשר קול של אישה.
"זה היה הזוי. קודם כל אין כאן מגע פיזי או אפילו מראה, זה רק לדבר בקשר, אז מה הסיפור? דבר שני, זה אמר שהכשירות המבצעית של החיילים האלה תהיה גרועה, ואנחנו חששנו שבזמן אמת הם לא ידעו מה לעשות. מזל שלא היו חדירות בשלושת החודשים האלה.
"אבל היו גם הרבה מצבי ביניים. למשל כשמישהו זז בשטח, ולא היה ברור אם זה מחבל, תושב, או החיילים עצמם. לא ידענו אם אנחנו יכולים לדבר עם החיילים בקשר כדי לבדוק איפה הם, ולדעתי זה יצר סיכון ביטחוני אמיתי".
התלוננתן בפני הממונים עליכן?
"לא. דיברנו על זה בינינו וחשבנו להתלונן, אבל אף אחת לא התלוננה בסוף. אתה יודע איך זה צבא, אומרים לך לעשות משהו ואת אומרת לחברה שלך בשקט שזה הזוי וחסר אחריות, אבל בסוף את סותמת ועושה מה שאומרים לך".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל, כצבא העם, מחויב להבטיח סביבת שירות בטוחה ומכבדת לכלל המשרתים בשורותיו. חיילים המקיימים אורח חיים חרדי זכאים לסביבת שירות המכבדת את אמונתם, תוך שמירה על כבודם של שאר המשרתים. אין בכך כדי למנוע מענה כנדרש לצרכים מבצעיים, ולא מוכרת בעיה מהסוג המתואר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מי הליצן שכתב את הכתבה? החודש פורסמו כתבות רבות שמתארות את הבלו של הגיוס החרדי,הם לא חרדים! שוחחו איתם. הוגשו תלונות ועתירה לבגץ! אתה באמת תמים מר כותב?? גוללו את מה שעמד מאחורי הבלוף והגדירו את זה כבלוף! ד"ר ישי (כתב לענייני חרדים) פרסם כתבה נספת בנושא,וראיין אנשים בתוך המערכת. אין 1700 חרדים ולא נעליים! מדובר בחילונים שבעברם היו חרדים,אך פנו ללשכת גיוס כחילונים,ובעולים חדשים שהתנדבו והשלימו מכסות לחרדים כשהם למעשה חילונים,ועוד ועוד כיסויי תחת כאלה! אז לפרסם כתבה כזאת??? ועוד עכשיו?? אתה חי בסרט מר כתב!! לך,תעשה שיעורי בית ותחזור!! הבעיה שזה פוגע בשמך ואמינותך מפני שהקוראים קוראים ומשווים. אני לא מגלה לך סוד. אני בעצמי הופתעתי לקרוא את הכתבה! לפחות תמתים עד שישכחו מהכתבות שפורסמו החודש,ועוד שנה כשישכחו תעלה את הפרטים הללו שהם פשוט לא נכונים! אתה מוזמן לבדוק בעצמך.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
אני לא יכול להגיד בוודאות שהיו אלה החיים שהובילו אותי לכאן, או שאולי כן. נולדתי ב-1982, בבית החולים "תל השומר" למשפחה פתח תקוואית רגילה לחלוטין – אבא, אמא ואחות גדולה.
הייתי הילד הרגיש, זה שבוכה וזה היה לגמרי בסדר, לא יותר מדי "גבריות רעילה" של שנות ה-80. הילד ששומע גור חתולים מיילל באמצע הלילה ורץ לחפש אותו ולראות שיש לו אוכל ואמא לא נטשה אותו.
הפכתי לנער די מעצבן, אני מודה, עם להט מהפכני נגד שיעורי בית וסחיבת ספרים כבדים, נגד לימודים עד שעה מאוחרת ונגד עונשים של מורים. לא היה שיעור אנגלית אחד בחטיבת הביניים שבו לא התווכחתי עם המורה על שיעורים, או שיעור אזרחות אחד בתיכון שבו לא ניהלתי ויכוח שוצף עם המורה – היא על ה"תשקורת" ואני על תקוות לשלום וכל מיני דברים שעוד היו אפשריים בשנות ה-90.
אז אתן יכולות לתאר לעצמכם, גבירותיי, רבותיי, כל מי שלא זה ולא זה ומי שגם וגם, במה מדובר. ילד ונער עם חוש צדק מפותח ויכולת התבטאות טובה שעסק רבות בחירפון צוות ההוראה בבתי הספר בו הוא למד עד-נוזיאום, כמו שאומרים.
מתישהו בסוף התקופה הזאת התווספה לעניין הזה גם הרגשה עמומה של שונות שהתחזקה עם הזמן, עד שניחתה עלי ההבנה שאני נמשך מינית לגברים. אני אומר ניחתה כאילו שהגוף, המוח והסביבה שלי לא היבהבו באורות אדומים (טוב, בצבעי הקשת) שאני הומו.
מתישהו התווספה גם הרגשה עמומה של שונות שהתחזקה עם הזמן, עד שניחתה עלי ההבנה שאני נמשך מינית לגברים. אני אומר ניחתה כאילו שהגוף, המוח והסביבה שלי לא היבהבו שאני הומו
פה כבר נתקלתי בבעיה, כי להיות הומו זה קצת מביך. לא שאמרו לי את זה בבית או משהו, אבל ראיתי מספיק טלוויזיה בשביל להבין את זה לבד, ופה סיגלתי לעצמי כבר תודעת קרב.
לא פלא, אם כך, שהיציאה הסופית שלי מהארון הייתה בדיוק כשירושלים בערה סביב מצעד הגאווה העולמי שמעולם לא התרחש, ואני, כסטודנט באוניברסיטה העברית, ראיתי את המורה שלי לאנגלית בראש העיר אורי לופוליאנסקי, ולא יכולתי לשתוק.
אבל מכל המסביב הזה לא אמרתי מה זה ה"כאן" שהגעתי אליו, ואולי זה דורש ביאור – ה"כאן" הזה הוא המשיכה המוזרה הזאת להבין את החלקים המוחלשים יותר בחברה, ה"שקופים" כמו שהיה נהוג להגיד לפני שפוליטיקאי ציני אחד ניכס את זה לעצמו.
פה כבר נתקלתי בבעיה, כי להיות הומו זה קצת מביך. לא שאמרו לי את זה בבית או משהו, אבל ראיתי מספיק טלוויזיה בשביל להבין לבד, ופה סיגלתי לעצמי כבר תודעת קרב
ניסיתי להתעניין בנושא עם הפסיכולוגית שלי פעם, אבל אני לא חושב שהגענו לתשובה חד משמעית. אני נוטה לייחס את זה לחינוך מהבית, בן לאמא שחלום חייה היה להיות מורה לחינוך מיוחד עוד כשהייתה ילדה ועוסקת בכך עד היום גם אחרי שיצאה לפנסיה, ובן לאבא שהיה איש של עבודה ומוסר, אבא של פעם, עם שריון קשיח אבל עם לב של עוגת שוקולד חמה.
אין ספק, לעובדה שאני שייך לקבוצת אוכלוסיה שהיא מיעוט מופלה יש משמעות עצומה, אבל גם בתוך האפליה והשנאה יש מדרג, ואני יכול להגיד שבתור הומו יהודי שגר בישראל, ממוצא אשכנזי, ממעמד סוציואקונומי טוב מאוד וממשפחה "נורמלית", אני משקיף על הרבה מהקבוצות האחרות בישראל ממרחק – וייתכן שהמרחק הזה, בשילוב עם רגשות האשם שמקננים ברבים מבני עדתי באופן מסורתי, הוא זה שהוביל אותי ל"כאן" הזה.
לעובדה שאני שייך לקבוצת אוכלוסיה שהיא מיעוט מופלה יש משמעות עצומה, אבל גם בתוך האפליה והשנאה יש מדרג. כהומו יהודי אשכנזי ממעמד סוציואקונומי טוב ומשפחה "נורמלית", אני משקיף על הרבה מהקבוצות האחרות בישראל ממרחק
ואולי זה קשור לזה שאני מזל בתולה, למרות שאני לא באמת מאמין באסטרולוגיה.
בכל מקרה, אני פה כדי לנסות ולהביא את הקול של אחרים.ות בלי לדבר בשמם.ן, כדי לנסות להאיר בפנס לפינות שאנחנו אוהבים להתעלם מהם כי הן לא נוחות לנו ומשבשות לנו את הרווחה שלנו.
אני פה כדי לנסות לשנות תופעות שממשיכות להתקיים כאילו אנחנו לא אוטוטו מתחילים עשור חדש (עוד חודש או עוד שנה, זה כבר ויכוח למתמטיקאיות, אני מניח) לפחות באמצעות ייצור שיח עליהן, ואני פה כדי לכעוס בצורה פרודוקטיבית.
אני עמית לב-ברינקר, ואני שונא שיעורים באנגלית ולהט"בופוביה.
עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30
תגובות אחרונות
לא יזיק להחזיק אצבעות לכך שפרק הגשם הנוכחי יהיה עוצמתי ככל האפשר, אבל גם אם זה יקרה, וגם אם חודש דצמבר יהיה עתיר גשמי ברכה כפי שהתחזיות מנבאות – הסיכוי לסגירת הגירעון העמוק שנוצר במשק המים, באחת מעונות הסתיו השחונות בהיסטוריה של ישראל, קלוש למדי.
רשות המים פרסמה השבוע דוח הידרולוגי שמסכם את החלק הראשון של עונת הגשמים. הנתונים, בלשון המעטה, מטרידים. נכון לתחילת דצמבר, ירדה ברחבי הארץ פחות מרבע (!) מכמות הגשמים הממוצעת לתאריך הזה (ליתר דיוק – 24%). במבט כלל עונתי, הנתון מדאיג עוד יותר: עד תחילת דצמבר ירדה רק 3.5% מכמות הגשמים הממוצעת שאמורה לרדת עד סוף החורף.
סקירת תחנות איסוף מי הגשמים של השירות המטאורולוגי לא מעודדת יותר: בבית דגן נמדדו 22% מהגשמים שיורדים בממוצע עד 6 בדצמבר ו-5% מסך הגשם שאמור לרדת עד סוף החורף (25 מילימטר מתוך 524); בירושלים ירדו עד 6 בדצמבר 32% מהממוצע לתאריך, ורק 5% מהמכסה השנתית (26 מ"מ מתוך 537). גם בשאר חלקי הארץ המצב דומה.
היובש הקיצוני הזה תפס את סוכנויות חיזוי האקלים בעולם מופתעות.
לפי התחזית העונתית שפורסמה כמדי שנה בקיץ, ישראל הייתה אמורה ליהנות מסתיו גשום, מה שעורר תקווה לרצף של שנתיים עתירות גשמים (אחרי החורף המוצלח של אשתקד).
האכזבה גדולה במיוחד, מפני שבשנים האחרונות התחזית העונתית שמבוססת על המודלים של סוכנויות האקלים באמריקה ובאירופה הצליחה לצפות כמעט במדויק את כמויות הגשמים.
ד"ר עמיר גבעתי, מומחה אקלים מחברת קלימסל ומרצה בבית הספר לסביבה באוניברסיטת תל אביב, מאשר: "המודלים טעו. אי אפשר להתכחש לזה. חשבנו שנובמבר יהיה גשום, ובפועל הכל היה הפוך. זה היה חודש נובמבר היבש ביותר בישראל מאז 2010 (אשר מיד אחריו פרצה השרפה הקטלנית בכרמל, א.ל.), ואחד מהשלושה היבשים אי פעם. יש מקומות בישראל שרגילים לקבל בנובמבר 100 מילימטר גשם, והשנה לא ירדה בהם אפילו טיפה".
"בשנה רגילה אמורים לרדת עד סוף חודש דצמבר 50%-60% מהגשם. אם כרגע אנחנו עומדים על 3.5% אז אין הרבה סיכוי שהפער ייסגר בתוך שלושה שבועות"
באופן אירוני, ד"ר גבעתי סבור שלטעות של המודלים והחזאים אחראי משבר האקלים עצמו: "המערכת הופכת הרבה יותר קשה לחיזוי, אפילו בטווח של חודש קדימה, בגלל תופעות שלא היו בעבר.
"כמות הקרח בקוטב הצפוני הגיעה בקיץ האחרון לשפל חסר תקדים בגלל הטמפרטורות הגבוהות, וכתוצאה מכך לא הצטבר מעל הקוטב מספיק אוויר קר שיכול להתניע תהליך התקררות שמגיע עד קו הרוחב שלנו, כפי שקורה בדרך כלל.
"כל האוויר הקר נשאר באזור הקוטב וזלג לאירופה וצפון אמריקה, ולכן בחלק מהאזורים החורף והשלגים התחילו מוקדם בהרבה מהרגיל. בשיקגו נמדדה הטמפרטורה הכי קרה ב-94 שנים האחרונות, ובהרבה ערים היו סופות שלגים בזמן שאצלנו נמדדו יותר מ-30 מעלות, וכולם הלכו לים".
בהנחה שבכל זאת עוד יש ערך לתחזיות, מה הצפי להמשך החורף?
"בשבועות הקרובים אמורה לרדת כמות יפה של גשמים, אבל קשה לבנות על זה שהם יצליחו לחפות על היובש הקיצוני שהיה עד עכשיו.
"בשנה רגילה אמורים לרדת עד סוף דצמבר 50%-60% מהגשם, אם כרגע אנחנו עומדים על 3.5%, אז אין הרבה סיכוי שהפער ייסגר בתוך 3 שבועות.
"הבעיה היא שלפי המודלים נראה שינואר ופברואר יהיו שוב די חלשים. כמובן שהתפניות הקיצוניות האלה, גשם שיורד במכות ואחר כך יובש, רעות מאוד לחקלאות ולמשק. אם לא יהיו הפתעות גדולות, בשורה התחתונה זו תהיה שנה עם הרבה פחות גשמים מהממוצע".
חדשות רעות.
"נכון. אבל זה מה שאמרנו בשנה שעברה, שחורף גשום אחד שבא אחרי רצף של שנים שחונות לא מבשר על שינוי מגמה. זה קרה גם באוסטרליה ובקליפורניה, שמתמודדות עכשיו עם שרפות חסרות תקדים. לצערנו, בתמונה הכללית המגמה ברורה – הולך להיות כאן הרבה יותר חם והרבה יותר יבש".
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם