נתונים שחשפנו לאחרונה מראים כי בישראל חיים כיום 72,000 פליטים ומבקשי מקלט שנמלטו ממלחמות ורדיפות, והם מוצאים עצמם בין הפטיש לסדן. מחד – איומים ביטחוניים וכלכליים זהים לאלה שמתמודדים איתם כל הישראלים, ומאידך – הדרה מהגנות בסיסיות ודחיקה לשולי החברה.
85% מהם חיים באי-ביטחון תזונתי, לעומת 21% מהאוכלוסייה הכללית, ו-56% בחוסר ביטחון תזונתי חמור – פי חמישה מהממוצע הלאומי. אלה לא רק מספרים – זו מציאות חיים בלתי נסבלת של בני אדם, משפחות, ילדים, שחיים כאן, בינינו.
עו"ס טלי אהרנטל, מנכ"לית א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט, המעניקה זה 17 שנים שירותים פסיכו-סוציאליים לקהילת הפליטים ומבקשי המקלט ופועלת לקידום זכויותיהם.
מבצע "עם כלביא" היה הצלחה יוצאת מגדר הרגיל בכל הקשור להשגתה של עליונות אווירית בשמי איראן, שתורגמה לפגיעה חמורה בתשתיות הגרעין; להשמדת חלק ניכר ממערך הטילים הבליסטיים שאיימו על עורף ישראל; לחיסול בכירים במשמרות המהפכה האירניים ומדעני הגרעין; ולניצול ההצלחה להשמדת יכולותיו השיוריות של חיל האוויר האיראני. בנוסף נפגעו תשתיות אזרחיות כמו אוניברסיטאות, מאגרי אנרגיה, בנקים ועוד.
ההישגים הועצמו עם הצטרפותה של ארה"ב למערכה בתקיפה מהאוויר ומהים של מתקני הגרעין בפורדו, אספהאן ונתנז. התקיפה גרמה לנזק משמעותי במתקנים אלו, שללא ספק מעכבים את תכנית הגרעין האיראנית, ומשפרים את עמדת המיקוח האמריקאית במו"מ על הסכם גרעין חדש עם איראן.
פרופסור שאול חורב הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, כיהן כמפקד שייטת הצוללות, מפקד שייטת ספינות הטילים וסגן מפקד חיל הים. בשנים 2007–2015 כיהן כראש הוועדה לאנרגיה אטומית. כיום עומד בראשות המכון למדיניות ואסטרטגיה ימית במרכז לכלכלה כחולה וחדשנות בחיפה.
לאחר כמעט שנתיים של לחימה, לאחר שהממשלה הזו סירבה לדון ביום שאחרי,
בשעה שהמערכת המדינית כאן רוצה לצמצם את גבולות הגזרה לפתרון נקודתי בנושא עזה, בניסיון מכוון לבלום כל חתירה להסכם שיכלול את הרשות הפלסטינית – מתכנסת בירושלים השדולה לקידום הסדר ביטחוני אזורי.
לכולם ברור, שלדבר על הסכם שלום או על הסדר מדיני כלשהו, ייתקל בהתנגדות אם לא יוזכר ההיבט הביטחוני. לכן הדגש כאן הוא על הסדר ביטחוני אזורי.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
אינדונזיה, המדינה הרביעית בגודלה בעולם, החליטה להעביר את עיר הבירה הממשלתית – מג'קרטה, המציינת השנה 498 שנים להיווסדה, אל עיר חדשה בשם נוסנטארה (Nusantara – "הארכיפלג האינדונזי") במרחק של כ-1300 ק"מ, הנבנית בלב יערות האי קלימנטן (בורנאו).
יוזמה זו הוכרזה לראשונה בשנת 2019 על ידי הנשיא דאז ג'וקו וידודו (Joko Widodo), המכונה ג'וקווי (Jokowi). ב-18 בינואר 2022 אישר בית הנבחרים של הרפובליקה את חוק עיר הבירה הלאומי (IKN). ההחלטה הינה שלב אסטרטגי במימוש חזון "אינדונזיה 2045" ("Indonesia Emas 2045" – Golden Indonesia) – לקראת חגיגות 100 שנות עצמאות, שמטרתו להפוך את המדינה למפותחת, תחרותית ובת-קיימא. העיר נבנית על בסיס עקרונות הפנצ'סילה – שוויון, צדק, קיימות והכלה תרבותית.
גל רונן הוא יועץ אסטרטגי בעל ניסיון של 24 שנים בתחומי מחקר ביטחוני. בעל תואר שני בממשל מאוניברסיטת רייכמן, התמחות בטרור וביטחון, חוקר את הזירה האינדונזית ופועל לפיתוח חיבורים עסקיים בין חברות מישראל לחברות באינדונזיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני חושב שאחד החלקים ההזויים בחזון העיר החדשה הוא הרצון לארח אולימפיאדה בה כבר ב2036. אומנם גם מצריים רוצה לארח אולימפיאדה בעיר הבירה החדשה שהיא בונה, אבל במצריים בנו בעיר הבירה החדשה קריית ספורט אולימפית שלמה, וגם גיאוגראפית היא רחוקה רק כמה עשרות קילומטרים מקהיר ומתקני הספורט בקהיר שנכללו בהצעות אירוח אולימפיות בעבר. אבל באינדונזיה מדובר בעיר בירה מרוחקת ומבודדת ועדיין לא מאוכלסת במיוחד וללא מתקני ספורט, בזמן שבג'קרטה כבר יש מתקנים לרבים מענפי הספורט האולימפיים כולל אצטדיון אתלטיקה לאומי ואצטדיון כדורגל לאומי.
אם זה הולך כמו שטאזי ועושה קולות של שטאזי
בקיץ הזה תלבשי מזגן
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
וואוו! עוד נושא שחושבת עליו שנים ! לא רק שצריך כמו בחו"ל גם כאן שירותים ציבוריים, צריך גם שהם יתוחזקו כמו בחו"ל ולא יהפכו למרכז ריח רע ולכלוך, אחרת לא הועלנו…באירופה , עובדי הניקיון של השירותים לובשים חליפות נקיות , כולן/ם אסתטיים ונקיים , כן, גובים תשלום סמלי אך זה שווה , השירותים תמיד נקיים ומבושמים , גם אלו שלא מקפידים להשאיר אחריהם נקי לצערינו… מרגישים לא נוח ללכלך. בכלל בארץ היכן שיש שירותים ציבוריים כמו בקניונים בתל אביב וכנראה בעוד ערים, זה ברור שכדאי לךלהתאפק.. תמיד הסרטון חוגג ! לחשוב שתיירים באים לעיר הקודש ירושלים לשירותים בתחנה המרכזית , טראומה !!! זה חלק מהפנים של המדינה ונורא מביש! כתבה חשובה הלוואי שזה יעזור.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
גולדסטאר לא מתאים לך תעבור לארתריה לך יש 2 אפשרויות או שתהיה שתמה נשיא או שיהרגו אותך הפליטים מסודן וארתיאה מסריחים גרמו למצב של חוסר עבודה לישראלים הגענו למצב שפליט מנהל ישראלים ועוד מתעמר אליהם וגם דואג שיפטרו אותם מעדיף להיות איתם במקום החרדים בו תסתובב איתם בוגד
הם לא פליטים! על פי החוקים אדם הנמצא בסכנת חיים במדינתו וחצה גבול אחד למדינה שכנה נקרא פליט, במידה והחליט שהמדינה שהגיע אליה לא מתאימה לו וחצה למדינה נוספת איבד את מעמדו כפליט!! פליט לא יכול לבחור היכן להיות פליט! מאחר ורובם של אלה הנמצאים בארץ עברו דרך מצריים או ירדן אלינו הם הפכו למהגרי עבודה לא חוקיים!! כך צריך להתייחס אליהם
רציתי רק להוסיף שאין בדברים שכתבתי קודם שום דבר נגד מהגרי העבודה האלה. רובם ככולם אחים שלי, יותר מאשר החרדים המשתמטים מחובותיהם ורק מעיקים על התרבות הישראלית עד כדי הרס מוחלט שלה. מי שמכיר את מהגרי העבודה האריתראים, הסודנים, הפיליפיניים (במסגרת עבודתי נתקלתי בהם) יודע שרובם ככולם באו לפה כדי להגשים את ה'חלום האמריקאי'. פרנסה מכבדת, חינוך טוב לילדים וחיים שלווים. מי שראה את הילדים האלה, שנולדו פה, שמדברים עם הוריהם עברית ישראלית לגמרי, יותר מדוברי היידיש המתבדלים ויותר אפילו מהילדים הבדואים שחלקם הגדול לא יודע מילה בעברית (גם בהם אני נתקל במסגרת עבודתי), שמוכנים ורוצים לשרת בצבא, חלקם באמת משרתים, יודע עד כמה הם משלנו, ואפילו חיוניים למשק.
ובקשר לפליטים האמיתיים, ויש כמה כאלה, מעטים, ההתעלמות של המדינה מהם פשוט מבישה, עד כדי נפשעת. להם, לאמיתיים, כמובן שצריך לעזור על פי החוק הבינלאומי, ולאפשר להם להגר לכל מדינה שיחפצו.
יש לי איזו הרגשה עמומה שעמוק עמוק בתוכך מסתתרת גזענות. מסתננים בלונדינים תכולי עיניים הם 'מהגרי עבודה' ושחורי עור מקורזלי שיער הם 'פליטים'.
אפילו בתמונה שמאיירת את המאמר מצולמים רק שחורים.