הבחירה בזוהראן ממדאני בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בניו יורק – מועמד התומך במוצהר בארגון ה-BDS ואוחז בעמדות אנטי-ישראליות מובהקות, אינה מקרה מקומי. מדובר בסנונית ראשונה, או ליתר דיוק – בקנרית במכרה הפוליטי של אמריקה. אות אזעקה מטריד, שמסמן את השבר המתהווה בין ישראל לאחת מבעלות בריתה הקרובות ביותר. זוהי תוצאה ישירה של שינוי משמעותי – בין-דורי, אידיאולוגי ופוליטי – שמתחולל בלב המערכת האמריקאית.
זהו אות אזעקה מטריד, שמסמן את השבר המתהווה בין ישראל לאחת מבעלות בריתה הקרובות ביותר. תוצאה ישירה של שינוי משמעותי – בין-דורי, אידיאולוגי ופוליטי – בלב המערכת האמריקאית
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
במשך שנים רבות, ישראל נהנתה מתמיכה רחבה מצד שתי המפלגות הגדולות בארה"ב. ואולם, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה ברורה של נסיגה בתמיכה מצד הדור הצעיר יותר במפלגה הדמוקרטית – במיוחד באגף הפרוגרסיבי. עבור רבים מהם, ישראל אינה עוד "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" אלא משטר קולוניאלי-כובש.
התגובות הקשות למלחמת "חרבות ברזל" ולמבצע "עם כלביא" הדגישו את הפער הזה. התגובות בטוויטר (X) בשבוע האחרון למלחמה מול איראן – דרישה לא להיגרר ולהצטרף "למלחמות של יהודים" וההאשמה "הציונות כאסון" מצטרפים לדו"חות אחרונים, אשר הראו עלייה מדאיגה ברמת האנטישמיות בארה"ב. אלה אינם "רק" גרפיטי או מתקפות פיזיות על בתי כנסת, אלא גם האשמות ישירות כלפי יהודים כאחראים למלחמות, לאי-צדק, ואפילו – לגרירת ארה"ב לעימותים שאינם שלה.
יש להבין את גודל הסכנה שמולנו: הקהילה היהודית בארה"ב מונה פחות מ-2% מהאוכלוסייה – מספר זעום במונחים אלקטורליים. אך חשיבותה חורגת בהרבה ממשקלה הדמוגרפי – יהודים אמריקאים ניצבים בעמדות מפתח בעיצוב מדיניות, בכלכלה, בתקשורת ובמערכות השלטון. כל זה עמד לאורך עשורים כחומת מגן אסטרטגית לישראל. אבל חומת המגן הזו מתפוררת – בחסות הקולות הבוקעים מהאקדמיה.
התמיכה האוטומטית בישראל – שהייתה פעם קונצנזוס חוצה מפלגות – נשחקת במהירות.
התגובות הקשות ל"חרבות ברזל" ול"עם כלביא", הדרישה ברשתות לא להיגרר ולהצטרף "למלחמות של יהודים" וההאשמה "הציונות כאסון", מצטרפים לדו"חות אחרונים, שהראו עלייה מדאיגה ברמת האנטישמיות בארה"ב
דור חדש של בוחרים, מחנכים, עיתונאים ונבחרי ציבור לא רואה בצה"ל צבא הגנה – אלא זרוע כיבוש. המצביע הצעיר לא רואה בישראל מדינה קטנה הנלחמת על קיומה – אלא מדכאת שיטתית של עם אחר.
בפעם הבאה שישראל תעמוד מול סכנה קיומית, מול איום ביטחוני – לא בטוח שוושינגטון תשלח תחמושת או תטיל וטו, ייתכן שהיא פשוט תמשוך בכתפיים.
הקנרית במכרה הדמוקרטי כבר צייצה – ואסור לנו להתעלם מהאזהרה. הבחירות בניו יורק הם לא "עוד מכה קלה בכנף" – אלה תמרור אזהרה מהבהב, סימן מוקדם לרעידת אדמה גיאו-פוליטית שמתרחשת בלב אמריקה.
האיום הקיומי הגדול ביותר על ישראל לא יגיע מתהומות עזה או ממל"טים איראניים – אלא מאולמות הסנאט והקונגרס, מהקמפוסים הרדיקליים, ומהתודעה של דור המנהיגים הבא שמעצב כעת את ערכי המוסר שלו.
האנטישמיות של המאה ה-21 לא תצעד ברחוב עם לפידים ודגלים – היא תיכנס בחליפה יוקרתית דרך מסכי טיקטוק, תלבש עניבה, תישא נאומים נמלצים על זכויות אדם, ותצביע בעקביות נגדנו. היא לא תצרח "מוות ליהודים", אלא תסביר בשקט, בנימוס ובשכנוע פנימי עמוק – שישראל היא הבעיה.
האנטישמיות של המאה ה-21 לא תצעד ברחוב עם לפידים ודגלים – היא תיכנס בחליפה יוקרתית דרך מסכי טיקטוק, תלבש עניבה, תישא נאומים נמלצים על זכויות אדם, ותצביע בעקביות נגדנו
והמסקנה חדה כתער: בפעם הבאה שנביט למערב, ברגע של צורך אמיתי, של מצוקה קיומית, ייתכן שנגלה שהמערב כבר לא שם – לא כי הוא לא שמע אותנו, אלא כי הוא כבר לא מאמין שאנחנו הצד שראוי להישמע – וזוהי התוצאה הישירה של אנטישמיות מודל 2025.
ד"ר רחלי ברץ מרצה וחוקרת באוניברסיטת אריאל ובמרכז האקדמי פרס. לשעבר ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית. עוסקת בנושאים גיאופוליטיים, חוסן קהילתי, משפחתי וחברתי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו