1
אין הרבה מקומות בישראל ששוררת בהם תחושה של טבע אותנטי, לא נגוע. עין יהודה, שמוכר גם בשם עין הנצי"ב על שם הקיבוץ בבקעת בית שאן שבפאתיו הוא ממוקם, היה מקום כזה. מעיין צונן, מוקף צמחייה, ניזון מנביעה טבעית, שבמשך עשרות שנים משך אליו מטיילים יודעי ח"ן ובעיקר היה מעיין הבית של הקיבוצניקים ותושבי האזור.
כמו שקורה לעיתים קרובות מדי בישראל, הטבע הפתוח והקסום התחיל בשלב מסוים להידרדר. עם הישראלים הגיעו גם הפסולת והלכלוך, וגם המצב הבטיחותי של סביבת המעיין היה מטריד. בהסכמת הקיבוץ והמועצה האזורית (עמק המעיינות), רשות הטבע והגנים קיבלה לידיה את המקום, הכריזה עליו כגן לאומי, גייסה תקציב של 7 מיליון שקלים ופנתה להסדיר אותו.
פרויקט ההסדרה היה שנוי במחלוקת בין תושבי האזור וחובבי טבע. אחרי כשנתיים של עבודות, כשעין יהודה נפתח מחדש בקיץ שעבר, המתין למבקרים מקום שונה בתכלית
פרויקט ההסדרה היה שנוי במחלוקת בין תושבי האזור וחובבי טבע. אחרי כשנתיים של עבודות, כשעין יהודה נפתח מחדש בתחילת הקיץ שעבר (יוני 24'), המתין למבקרים מקום שונה בתכלית: שלוש בריכות רחצה ושכשוך שביניהן לא מעט שטחים מרוצפים. פחות צמחייה, יותר בטון.
המבקרים טענו שהרשות הפכה אתר טבע אותנטי למתחם מהונדס וממושטר. התומכים משוכנעים שאתר בטוח, מונגש ונקי עדיף בהרבה על הכאוס ששרר שם בשנים האחרונות. כך או כך, הקהל הצביע ברגליים והגיע לטבול. הכניסה לאתר, אגב, היא חינם.
רק שבאביב האחרון, דווקא בהתקרב שיא עונת הטיולים והשכשוך, עין יהודה שוב נסגר לרחצה. באתר של רשות הטבע והגנים צצה הודעה: "בשל דגימת מים לא תקינה האתר סגור עד להודעה חדשה", וזהו. מאז ועד לרגע זה הבריכות סגורות. אין עין יהודה.
מאחרי סגירת הבריכות לרחצה מסתתר סיפור מקומם על המפגש העגום בין טבע, ביורוקרטיה וכסת"ח. בתהליך ההסדרה של המקום וכדי לקבל היתר בנייה לביצוע העבודות, אנשי רשות הטבע והגנים נדרשו לקבל חתימות מכל תחנות הביורוקרטיה המקובלות – כולל משרד הבריאות.
באביב האחרון, דווקא בהתקרב שיא עונת הטיולים והשכשוך, עין יהודה שוב נסגר לרחצה. מאחרי הסגירה מסתתר סיפור מקומם על המפגש העגום בין טבע, ביורוקרטיה וכסת"ח
כיאה למקום שפועל באישור משרד הבריאות, כמה חודשים אחרי שהאתר נפתח לציבור הגיעו פקחים מהמשרד ודגמו את המים. במים, ירחם השם, התגלתה נוכחותם של חיידקים. בשלב הבא הורה משרד הבריאות, שחרד לשלום הציבור, לסגור את הבריכות.
סיכום ביניים: המדינה הפקיעה את המעיין מידי הציבור, השקיעה הון בהסדרתו, ועכשיו סגרה אותו. בסך הכל הגיוני.
אין מקור מים בישראל שחף מנוכחותם של חיידקי קולי צואתי ברמה כזו או אחרת: הם נמצאים בנחלי הצפון (שמדי פעם פרות עושות בהם מה שהן עושות), בכנרת, בחופי הים התיכון, במעיינות, והם נמצאים גם בעין יהודה.
רק שאת עין יהודה, בגלל שעבר עבודות בינוי וקיבל היתר ממשרד הבריאות, החליטו במשרד הבריאות לשפוט בקריטריונים של בריכת שחייה עירונית. ובבריכת שחייה עירונית הדרישה היא לאפס זיהום.
בטבע אין דבר כזה אפס זיהום, אבל מבחינת משרד הבריאות – על אף שהמים שמזינים את האתר המוסדר הם אותם מים טבעיים וצלולים שהזינו את המעיין מאז ומתמיד – עין יהודה הוא כבר לא טבע. ואם יש חיידקים, אין מתרחצים.
בטבע אין דבר כזה אפס זיהום, אבל מבחינת משרד הבריאות, עין יהודה הוא כבר לא טבע והוא נשפט בקריטריונים של בריכת שחייה עירונית, ואם יש חיידקים, אין מתרחצים
הגישה הזו של פקידים מסוימים במשרד הבריאות אינה חדשה, ומוכרת היטב לעוסקים בממשק שבין סביבה, טבע ובריאות הציבור. מן הסתם הכוונות של פקידי משרד הבריאות טובות והם משוכנעים שהם מגינים בגופם על ציבור המתרחצים.
אבל הציבור שכשך בהמוניו בעין יהודה במשך חודשים ארוכים מאז פתיחתו מחדש (ועשורים בטרם ההסדרה) וככל הידוע לא נרשמה תחלואה המונית. מישהו צריך לומר למשרד הבריאות שיעזוב את עין יהודה לנפשו ויחזיר אותו לידי הציבור – אותו ציבור שמכספו שולמו מיליוני שקלים כדי להסדיר את המקום.
בתקופה האחרונה מתנהלים מגעים אינטנסיביים בין אנשי רשות הטבע והגנים לאנשי משרד הבריאות באשר לתנאים שבהם המעיין יוכל להיפתח מחדש. מתעורר החשש שכדי לעמוד בדרישות משרד הבריאות רט"ג תיאלץ לצאת לעוד סיבוב של חפירות ועבודות, כלומר עוד הרס של הטבע ועוד השקעה תקציבית מיותרת.
עודד יעקובי מרשות הטבע והגנים, שמנהל את האתר, הפגין השבוע אופטימיות שבתוך כמה שבועות יימצא פתרון. זה כנראה כבר לא יהיה בקיץ הנוכחי, שבו הטמפרטורות בבקעת בית שאן חוצות את ה-40 מעלות בהליכה. האוויר לוהט, המים צוננים, אבל לאיש אסור ליהנות מהם. "היה לנו מעיין ירוק ועכשיו יש לנו פיל לבן", סיכם בעצב אחד מתושבי האזור.
כעת מתעורר החשש שכדי לעמוד בדרישות משרד הבריאות רט"ג תיאלץ לצאת לעוד סיבוב של חפירות ועבודות, ופתרון לא יימצא בקיץ הנוכחי. "היה לנו מעיין ירוק ועכשיו יש לנו פיל לבן", סיכם בעצב אחד מתושבי האזור
ממשרד הבריאות נמסר: "משרד הבריאות הנחה בשלב זה לא להיכנס לבריכות במקום לאור ממצאים לא תקינים בבדיקות המים. המשרד ורשות הטבע והגנים פועלים במשותף לבחינת מקור המים והשפעות סביבתיות אפשריות על איכותם, עם סיום הבדיקה ייקבעו הנחיות שיבטיחו איכות מים ראויה לרחצה. יודגש כי בשלב זה המשרד לא דורש לבצע הכלרה. החלטה תתקבל לאחר בחינה מקיפה ורק אז ייקבעו הדרישות ליצירת תנאים בטוחים לרחצה".
התגובה הזו מחייבת הערה: עצם העובדה שמשרד הבריאות מעלה את האפשרות לבצע הכלרה של מעיין טבעי מעידה שמישהו שם איבד את הצפון, במקרה הזה תרתי משמע.
2
הטלפונים הסלולריים הראשונים בישראל שווקו בשעתו תחת הסלוגן 'להפוך שעה אבודה לשעת עבודה'. פרופ' דני מנדלר, חוקר במכון לכימיה באוניברסיטה העברית, מרגיש שאצלו זה בדיוק הפוך: מספר פעמים בשבוע הוא נוסע ברכבת מביתו בהרצליה לאוניברסיטה בירושלים, אבל בגלל הקליטה הסלולרית המשובשת בקרונות, מה שיכולה להיות שעת עבודה פורייה הופכת לשעה אבודה (שעתיים, כולל הדרך חזרה).
מנדלר למד את הנושא לעומק, וכבר מספר שנים הוא פונה שוב ושוב לכל הגורמים הרלוונטיים – מרכבת ישראל, דרך משרד התחבורה ועד משרד התקשורת. הוא לא מבין מדוע לא מתקינים WIFI בקרונות, כפי שמקובל, לטענתו, ברכבות הבינעירוניות בכל אירופה. לתלונה שלו שותפים נוסעים רבים. אם המדינה רוצה לגרום להם להיפרד מהנוחות של הרכב הפרטי, כדאי שהיא תציע להם חלופה אטרקטיבית – כולל האפשרות לנצל ביעילות את זמן הנסיעה.
בגלל הקליטה הסלולרית המשובשת בקרונות הרכבת, מה שיכולה להיות שעת עבודה פורייה הופכת לשעה אבודה. מנדלר לא מבין מדוע לא מתקינים WIFI בקרונות, כפי שמקובל לדבריו ברכבות הבינעירוניות בכל אירופה
הגלישה הרעועה ברכבת היא בעיה שחוצה תחומי אחריות של מספר גורמים, ובעיות מהסוג הזה נוטות בישראל ליפול בין הכיסאות ולהיגרר במשך שנים.
מהצד של משרד התקשורת וחברות הסלולר – אין פריסה מספקת של אנטנות באזורים כפריים ובשטחים הפתוחים שאותם המסילה חוצה; מהצד של הרכבת, הקרונות מהווים מעין כלוב פאראדיי – תא אטום שמונע משדות חשמליים לחדור לתוכו.
אחרי שנים של תלונות וחילופי האשמות, לרוני חורי, ראש אגף פרויקטים ותשתיות במשרד התקשורת, הייתה השבוע בשורה אותה חלק עם מאזיני 'יהיה בסדר' בגל"צ: רכבת ישראל ומשרד התקשורת סיימו פיילוט ממושך במסגרתו חרצו בלייזר את חלונותיהם של 30 קרונות. החריצה, שמבוצעת באזור מסוים בחלון, מאפשרת לאות הסלולרי לחדור ומשפרת מאוד את איכות הגלישה בקרון.
לדברי חורי, בעקבות הצלחת הפיילוט הרכבת ביקשה וקיבלה 68 מליון ש"ח לחרוץ קרונות נוספים. בתוך שנה אמורים לחרוץ 50% מהקרונות של רכבת ישראל ובתוך שנתיים את כולם. בנוסף, כל קרון חדש שמוזמן על ידי הרכבת כבר יגיע לארץ עם חריצה בחלון. בדיון שנערך לאחרונה בכנסת נדרשה הרכבת לזרז את קצב החריצה, כך שייתכן והפרויקט יושלם מוקדם יותר.
אחרי שנים של תלונות וחילופי האשמות, חרצו בלייזר את חלונותיהם של 30 קרונות כדי לאפשר לאות הסלולרי לחדור לקרון. בתוך שנה אמורים לחרוץ 50% מהקרונות של רכבת ישראל ובתוך שנתיים את כולם
זה נשמע אופטימי, אבל פרופ' מנדלר מסרב להתלהב. לדבריו הפתרון המועדף הוא WIFI (ברכבת ובמשרד התקשורת טוענים שברכבות רבות באירופה דווקא ביטלו את ה WIFI לאחר שלא הוכיח את עצמו), ובנוסף – אם אין בסביבה אנטנה, מה יעזרו לנו חלונות חרוצים?
ברכבת ובמשרד התקשורת מבינים שהחלונות הם רק חלק מהסיפור, ובוחנים אמצעים נוספים כמו הקמת אנטנות בסמיכות למסילות ופריסת אינטרנט אלחוטי רב עוצמה בקרונות. נדמה שבניגוד לעבר כל הנוגעים בדבר מבינים את חשיבות העניין ורתומים לשיפור, אבל הנוסעים למודי האכזבות יישארו סקפטיים עד שיוכח אחרת.
3
הבצורת הקשה והירידה החדה במפלס הכינרת מביאה איתה סכנות גם למתרחצים: בחופים המזרחיים יש 'מדרגה' – הפרש גובה פתאומי בין המים הרדודים לעמוקים.
כשהמפלס גבוה המדרגה ממוקמת רחוק מהחוף; במפלס הנוכחי – בימים אלה הכינרת נסוגה בקצב של 1 ס"מ ביום – היא מתקרבת מאוד לגדה.
הבצורת הקשה והירידה החדה במפלס הכינרת מביאה איתה סכנות גם למתרחצים: בחופים המזרחיים יש 'מדרגה' – הפרש גובה פתאומי בין המים הרדודים לעמוקים
מתרחצים עלולים ללכת כמה צעדים במים הרדודים ובבת אחת לגלוש מעומק של כמטר וחצי ל-5 מטרים. עבור מי שלא יודע לשחות זו סכנה אמיתית.
הפתרון: שלטי אזהרה עם הכיתוב 'זהירות, מדרגה במים', כמו זה שאיגוד ערים כינרת הציב בחוף שיזף-רותם. ואולי כדאי להוסיף עוד שלט: זהירות, בצורת.
![פלמינגו באגם החולה, יולי 2025 (צילום: ענבר שלומית רובין, קק"ל)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/07/518384121_737813535612940_9136407347250203922_n-1024x640.jpg "פלמינגו באגם החולה, יולי 2025 (צילום: ענבר שלומית רובין, קק"ל)")
4
התמונה הזו מפתיעה פעמיים: פעם אחת כי עצם העובדה שבשנים האחרונות הפלמינגו בוחרים לעצור במסעות הנדודים באגמון החולה אינה מובנת מאליה – בדרך כלל הם מעדיפים אגמים ובריכות מלוחים ועשירים באצות על פני אגמון עם מים מתוקים.
ההתפתחות המפתיעה השנייה אירעה השנה לראשונה: כ-100 מהפלמינגו נשארו בארץ בחום הקיץ ולא המריאו לאירופה. עם כאלה אורחים נכבדים, אפשר לומר שלאגמון החולה יש עתיד ורדרד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו