בסוף השבוע שלפני האחרון, שבו הואץ משמעותית קמפיין הרעב של חמאס, מצא את עצמו צה"ל בודד במערכה ההסברתית מול הקהילה הבינלאומית. דובר צה"ל ומתאם פעולות הממשלה בשטחים נותרו לבדם מול צונאמי תקשורתי עולמי, בעוד שהדרג המדיני שמר על שתיקה.

בשבת, 26 ביולי, כשהבינו בלשכת ראש הממשלה את עוצמת הצונאמי, התקיימה הערכת מצב דחופה – ללא השתתפות שרי הימין בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר – שבסופה הוחלט להתחיל מיידית בהצנחת סיוע. עם זאת, הודעתו המצולמת הראשונה של ראש הממשלה על המשבר פורסמה רק בערב יום ראשון.

"אנחנו די בודדים במערכה ההסברתית", הודה בסוף השבוע גורם צבאי בשיחה עם זמן ישראל. כך או כך, צה"ל אמור לדברר את פעילותו המבצעית בלבד; כל ממד מדיני הקשור אליה – מצוי באחריות לשכת ראש הממשלה, משרד החוץ ו/או מטה ההסברה הלאומי. לגבי תפקודם של השניים הראשונים יש סימני שאלה רבים, ואילו לגבי השלישי – הוא כלל אינו קיים.

צה"ל הודיע כבר לפני שבועיים כי מטרות מבצע "מרכבות גדעון" הושגו, אך הדרג המדיני טרם החליט לאן פניו

המתח בין צה"ל לדרג המדיני אינו חדש. לא פעם מוצאים עצמם בכירי צה"ל בישיבות קבינט בעמדת התגוננות, תחת מטר של האשמות. הדוגמה הטרייה היא דבריו של השר סמוטריץ' לרמטכ"ל בשבוע שעבר: "אני כבר מתגעגע להרצי הלוי".

צה"ל הודיע כבר לפני שבועיים כי מטרות מבצע "מרכבות גדעון" הושגו, אך הדרג המדיני טרם החליט לאן פניו. ההצהרה על כך ש"עכשיו נשחרר את כל 50 החטופים ללא שלבי ביניים" נשמעת סתומה – במיוחד כאשר מאחורי האמירה הזו עומדים שלושה גורמים שונים: גורם מדיני בכיר (אולי ראש הממשלה), השר סמוטריץ' והשליח המיוחד סטיב ויטקוף. האם שלושתם "על אותו דף"? ספק גדול.

הצנחת סיוע ברצועת עזה, 3 באוגוסט 2025 (צילום: Eyad BABA / AFP)

בשבוע שעבר נשאל סמוטריץ' על חזרה להתיישבות ברצועת עזה והשיב: "גוש קטיף היה קטן מדי". אמירה זו מתיישבת עם הכרזתו ש"לא יהיה משא ומתן יותר על עסקה חלקית", ועם הלחץ שהפעיל על צה"ל לכבוש את כל רצועת עזה. מבחינתו של סמוטריץ', זו תקופת הזדמנות.

לעומתו, סביר שוויטקוף מתכוון למשהו שונה בתכלית – לא לכיבוש מחדש ולא להתיישבות ישראלית – מה שמחזיר את המוקד לראש הממשלה: איך הוא מפרש את המונח "עסקה כוללת"? האם הוא קרוב בעמדותיו לסמוטריץ' או לוויטקוף?

עד כה, נתניהו לא כינס את הקבינט לדיון על המשך הפעולה בעזה. בינתיים, צה"ל מדלל כוחות כדי לרענן את הלוחמים ולמנוע שחיקה ופגיעה מיותרת

עד כה, נתניהו לא כינס את הקבינט לדיון על המשך הפעולה בעזה. בינתיים, צה"ל מדלל כוחות כדי לרענן את הלוחמים ולמנוע שחיקה ופגיעה מיותרת.

שלוש אפשרויות עומדות כעת בפני הדרג המדיני:

(1) כיבוש מלא של רצועת עזה, כולל העיר עזה, מחנות המרכז ואזור המוואסי – מהלך שעלול לסכן את חיי החטופים, כפי שהזהיר הרמטכ"ל בדיון הסוער בקבינט בשבוע שעבר.

פעילות חיילי צה"ל ברצועת עזה, אוגוסט 2025 (צילום: דובר צה"ל)

(2) שימור המצב הנוכחי, תוך חיכוך מוגבל באזורים שבהם צה"ל שוהה – ללא הרחבת האחיזה בשטח.

(3) חזרה לשיטת הביתורים – כלומר, פריצת צירים ליצירת מובלעות מבודדות בתוך הרצועה, כפי שנעשה בפריצת ציר "מורג" שבודד את רפיח, ובציר "מגן" שחילק את חאן יונס למזרח ומערב.

לשבחו של הרמטכ"ל אייל זמיר ייאמר כי הוא שומר על קו ממלכתי, גם כשהוא מוצא את עצמו לבד במערכה: הן במשבר ההסברתי, והן בסערה הפוליטית־קואליציונית סביב השאלה האם לכבוש את כל רצועת עזה

הצירים הללו שימשו כמנופי לחץ במשא ומתן, כשחמאס דרש נסיגה מהם. לא מן הנמנע שזהו פתרון הביניים שראש הממשלה יעדיף: פתרון שאינו כולל כיבוש מלא, אך שומר על מסגרת הלחימה והקואליציה, ויכול להתקבל גם על ידי ארה"ב.

מצד שני, הוא אינו מוביל להכרזה על ממשל צבאי – מהלך שצה"ל מתנגד לו בתוקף, עד כדי חרדה מעצם העלאתו.

בינתיים, הרמטכ"ל לא מוריד את הכפפות מול ראש הממשלה – לא בפומבי, לא ברמיזות, ולא בתדרוכים מאחורי הקלעים. לשבחו של הרמטכ"ל אייל זמיר ייאמר כי הוא שומר על קו ממלכתי, גם כשהוא מוצא את עצמו לבד במערכה: הן במשבר ההסברתי סביב קמפיין הרעב של חמאס, והן בסערה הפוליטית־קואליציונית סביב השאלה האם לכבוש את כל רצועת עזה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מחבק את הרמטכ"ל אייל זמיר בפגישה עם פורום המטה הכללי של צה"ל בקריה. 30 ביוני 2025 (צילום: מעיין טואף/לע"מ)

ספק אם ראש הממשלה עוד עומד מאחורי דבריו מהטקס החגיגי בינואר 2023, שבו חייך מול המצלמות ואמר: "עת הזמיר הגיעה". אולי נכון יותר להגדיר את מצב היחסים ביניהם בצורת שאלה: האם "עת הזמיר!" התחלפה ב"לא נעים זמירות?"