המאבק סביב חוק הגיוס מגיע היום לשיא נוסף. על רקע הדיונים בכנסת והלחץ הציבורי למצוא מתווה חדש שיחייב גם חרדים לשרת, צפויה הערב בירושלים הפגנת ענק של החברה החרדית.
ההפגנה אמורה להיות מפגן כוח שלא יותיר מקום לספק: החרדים אינם מוכנים שיכפו עליהם פתרון. למרות השונות הרבה בין החצרות והפלגים, נראה שבנושא הזה יש חזית אחידה – אולי מתוך הבנה שישראל ניצבת כיום במצב אחר, וכי המחאה הציבורית שמולה חוצה מחנות. קו השבר כבר אינו רק ימין-שמאל, אלא מי נושא בנטל ומי לא.
"אי אפשר להעביר חוק גיוס בלי סנקציות אישיות, ואת זה החרדים מנסים בכל כוח למנוע. זה העיקר, כי רק כך יהיה גיוס", אומרת לזמן ישראל ענבר הרוש גיטי, מי שהייתה מנהלת מתווה השירות במשרד הביטחון תחת שתי ממשלות.
מהות התפקיד שלה היה שילוב אוכלוסיות מיוחדות בצבא, תוך התמקדות בשילוב חרדים. על המשבר הנוכחי מביטה הרוש גיטי מהיציע, עם תובנות רבות ומסקנה אחת ברורה: אי אפשר יהיה לצאת מהמשבר הזה ללא ויתור משמעותי מצד החרדים.
בראייתה, ההנהגה החרדית לא מבינה את עומק המשבר בחברה הישראלית, והיא מנותקת מהלך הרוח בקרב ציבור המשרתים לאחר יותר משנתיים של לחימה
בראייתה, ההנהגה החרדית לא מבינה את עומק המשבר בחברה הישראלית, והיא מנותקת מהלך הרוח בקרב ציבור המשרתים לאחר יותר משנתיים של לחימה מאז השבעה באוקטובר.
"אני חושבת שהמנהיגות החרדית, בוודאי הרוחנית וגם החברה החרדית, לא מבינה שזה נגמר. הסיפור הזה נגמר ולכן אין חוק ולא יהיה חוק. הקואליציה הזאת לא תוכל לעשות את זה כי הפער הזה הוא פער תרבותי", היא אומרת.
להרוש גיטי יש פרספקטיבה רחבה על החברה החרדית ועל התהליכים שניסתה המדינה להניע לפני אירועי ה-7 באוקטובר. אחרי שסיימה את תפקידה במשרד הביטחון והצטרפה למחנה הממלכתי, היא שימשה כגורם מקשר בין יו"ר המפלגה בני גנץ לבין הציבור החרדי.
במשך כמעט שנתיים היא חרשה את עולם הישיבות וניסתה ליצור שיח וגשר עם הרבנים, במטרה לעודד את גיוס בני הישיבות.
"אנחנו רוצים שהחברה החרדית תישא באחריות", היא אומרת. "הפרדיגמה השלטת עד ה־7 באוקטובר הייתה שהתהליכים האלה לוקחים זמן – בואו נהיה סבלניים, עוד קצת, עוד שנה ועוד שנה, עוד אחוז פחות אחוז, הנה נשקיע, נפתח תוכנית כזאת ונפתח תוכנית אחרת. זאת הייתה התפיסה, וב־7 באוקטובר התפיסה הזו התנפצה.
"הפרדיגמה השלטת הייתה שהתהליכים האלה לוקחים זמן – בואו נהיה סבלניים, עוד קצת, עוד שנה ועוד שנה, עוד אחוז פחות אחוז, הנה נשקיע, נפתח תוכנית כזאת ונפתח תוכנית אחרת. ב־7 באוקטובר התפיסה הזו התנפצה"
"חשבנו שיש כאן קבוצה שקראנו לה חרדים מודרניים, חרדים משולבים, שפרצה את המסגרות החרדיות בצבא, בלימודים אקדמיים ובהשתלבות בשוק העבודה – אבל… התבדנו".
"החברה החרדית הפכה לעסק שמחזיק עורכי דין"
הרוש גיטי עוסקת בתחום יחסי צבא-חברה כבר זמן רב, לא רק מהצד המחקרי אלא מהצד המעשי. במשך שנים עמדה בראש תנועת "אחריי", שהתמקדה בטיפוח נוער מהפריפריה לקראת גיוס.
לדבריה, שם נחשפה לראשונה לעובדה שצבא העם הולך ומאבד משמעות: "הבנתי שיש כאן דילמה עמוקה – לאן הולכת הישראליות, הממלכתיות, התפיסה הציונית".
בהמשך חברה לשי פירון ולתנועת "פנימה", שם גובשה תוכנית "מתווה השירות הישראלי", שאומצה בהמשך על ידי גנץ כשכיהן כשר הביטחון. כך מצאה עצמה הרוש גיטי במשרד הביטחון, מנסה לגייס את החרדים.
הדברים שהיא מספרת על התקופה הזו פותחים צוהר להבנת עומק הפער בין הציפייה של הנושאים בנטל לבין החרדים – ועד כמה הפער הזה רחוק מלהיסגר.
"מעמד תורתו אומנותו הוא סיפור. זה אולי התחיל כניסיון אמיתי להגדיר מי לומד ולאפשר לו ללמוד. אבל בעצם החברה החרדית לקחה את השטיק הזה והפכה אותו לעסק שמחזיק ישיבות, תפקידים, עורכי דין"
"מעמד תורתו אומנותו הוא סיפור", היא אומרת. "זה אולי התחיל כניסיון אמיתי להגדיר מי לומד ולאפשר לו ללמוד. אבל בעצם החברה החרדית לקחה את השטיק הזה והפכה אותו לעסק שמחזיק ישיבות, תפקידים, עורכי דין. זה הצחיק אותי – יש רשימה יפה של עורכי דין שמתפרנסים מהדבר הזה.
"זאת אומרת, זה הפך להיות ממש הדרך לשמר את החרדיות מפני הישראליות. זו לא הייתה כוונת המשורר, גם לא המשורר החרדי".
אחד המחקרים המרכזיים שגיטי הרוש מציגה בביקורתה על עיוות הפטור מגיוס והגדרת "תורתו אומנותו" הוא מחקר משותף של מחלקת המחקר בבנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה, שפורסם בשנת 2021.
מהמחקר הזה עולה תמונה חדה וברורה מה באמת קורה לתלמידי הישיבה בגיל בוגר: רק 29% מהחרדים בגילאים 24 עד 34, שהצהירו "תורתו אומנותו", המשיכו ללמוד תורה אחרי גיל הפטור מגיוס. כלומר, רוב מוחלט של החרדים הללו לא המשיך לישיבות אלא יצא לשוק העבודה כשהוא נטול הכשרות בסיסיות.
היציאה של שכבת הגיל הזו יוצרת לחץ בעולם החרדי לייצר משרות בתוך המגזר עצמו, ומערכת אוטרקית כזו מצריכה תקציבים גדולים.
רק 29% מהחרדים בגילאים 24 עד 34, שהצהירו "תורתו אומנותו", המשיכו ללמוד תורה אחרי גיל הפטור מגיוס. כלומר, רוב מוחלט של החרדים הללו לא המשיך לישיבות אלא יצא לשוק העבודה כשהוא נטול הכשרות
"הרי הטענה החרדית היא: אנחנו רוצים לשמור על לומדי התורה, כי תורתם אומנותם. זאת הקריירה שלהם, זה המקצוע שלהם, זה מה שהם. אז הם יוצאים חסרי הכשרה", אומרת גיטי הרוש.
"יכול להיות שהם יוצאים מהישיבה, אבל הם לא יוצאים מהקהילה, כי בעצם אתה כבר לא יכול לצאת מהקהילה כשאתה במצב הזה. נתון ההשתלבות בתעסוקה של גברים חרדים לא השתנה כבר עשור".
"עכשיו זה חלון הזדמנות ואסור לפספס אותו"
הרוש גיטי לא מסתירה את אכזבתה ממי שבעבר ראתה בהם סוכני שינוי בחברה החרדית – קבוצת אליטה שהשתתפה בפרויקטים במימון המדינה וקרנות פרטיות לרכישת השכלה ולהשתלבות בשוק העבודה.
לטענתה, במשבר הנוכחי הקול שלהם לא נשמע. הם שותקים, ולמעשה מיישרים קו עם הקו הניצי נגד הגיוס שמובילות יחד ההנהגה האשכנזית וההנהגה הספרדית.
"אלה אנשים שהשתתפו בתוכניות תעסוקה, שקיבלו תואר ראשון, אפילו שני, שאולי גם עובדים במשרדי ממשלה או בבנקים. אנשים שהשתתפו בתוכניות מנהיגות כמו במנדל או מעוז. ואפילו הם – לא רק שנכנסו לשמרנות חרדית, הם ממובילי הדגל נגד גיוס".
"אלה אנשים שהשתתפו בתוכניות תעסוקה, שקיבלו תואר ראשון, אפילו שני, שאולי גם עובדים במשרדי ממשלה או בבנקים. ואפילו הם – לא רק שנכנסו לשמרנות חרדית, הם ממובילי הדגל נגד גיוס"
עד כמה עמוק ורציני המשבר הנוכחי גם בתוך החרדים, תעיד העובדה שש"ס הספרדית, שבעבר הייתה מתונה יותר בנושא שילוב חרדים וגיוס, עקפה את יהדות התורה האשכנזית מימין.
הרוש גיטי מספקת לזה הסבר: "בגלל העובדה שבחברת הלומדים הציבור הספרדי נחשב ציבור פחות אליטיסטי בלמידה שלו, הוא לא מתקבל לישיבות האשכנזיות הטובות.
"לכן החשש הספרדי הוא שהם יהיו הראשונים שיילקחו לצה"ל (וימלאו את המכסות במקום אברכים אשכנזים). בעצם יקריבו את הספרדים האלה. ולכן ההתנגדות שלהם כפולה ומכופלת".
את הצעת החוק הנוכחית – שמקדם יו"ר ועדת החוץ והביטחון ח"כ בעז ביסמוט ומקל עוד יותר את תנאי הפטור לחרדים – היא מכנה "מתווה חיזוק ההשתמטות החרדית".
ולמרות עומק המשבר, הרוש גיטי רואה כאן הזדמנות היסטורית לתקן עיוות של כמעט שמונה עשורים. היא לא נוקבת בשמות, אבל רומזת: הכול תלוי בקשיחות שבה ייתקלו החרדים.
"עכשיו זה חלון הזדמנות ואסור לפספס אותו", היא אומרת. "שוב, אני חושבת בכנות שהם לא מבינים את האירוע, לכן הם לא מתקפלים. אם הם היו מבינים את זה, הם לא היו הולכים עד הקצה, הם היו מנסים להגיע להסדרים.
"אני חושבת בכנות שהם לא מבינים את האירוע, לכן הם לא מתקפלים. אם הם היו מבינים את זה, הם לא היו הולכים עד הקצה, הם היו מנסים להגיע להסדרים"
"החרדים הם אנשים מאוד רציונליים ומאוד פרגמטיים. במצב כיום, כל עוד החרדים יושבים בקואליציה, לא יהיה חוק גיוס. זה יקרה רק אחרי שהחרדים יתייבשו באופוזיציה במשך שתי קדנציות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואפשר להסתכל על זה באופן לוגי קר: מדינת ישראל לא יכולה – טכנית – להמשיך במצב הנוכחי, לפיו חרדים לא שותפים בצבא ובשוק התעסוקה. זה יגרום להתמוטטות רבתי של מדינת ישראל. ולכן החרדים יהיו חייבים להשתלב. אבל החרדים לא יכולים להשתלב, מבלי שיעברו שינוי דרסטי לטווח הארוך. משום שמשמעות השילוב היא ש"גדולי הדור" החרדים טועים – או, לכל הפחות, לא תמיד צודקים – וההבנה הזאת תקריס את הסוציולוגיה של הציבור החרדי. ובכלל, הציבור החרדי בנוי על "אנחנו והם", ושילוב במדינה יפגע באושיות הבסיס שלו.
לחילופין, אם הציבור החרדי יתמיד בסירובו, מדינת ישראל תקרוס, או תתפצל לשתי מדינות, או שהחרדים ייפלטו ממנה בצורה כלשהי. במקרים כאלו, הציבור החרדי ייאלץ להשתנות עוד הרבה יותר מהר, ובאופן הרבה יותר דרסטי. לסיכום: האידיאולוגיה החרדית הגיעה למבוא סתום. יש בפניה צומת טי, בין השתלבות במדינה לשלילת הציונות. ובכל מקרה, מה שהיה לא יוכל להיות עוד. האמת, הצומת הזאת הייתה מגיעה במוקדם או במאוחר. אם לא המלחמה, זה היה מגיע עוד עשור.